רש"י

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הרש"י)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברב ופרשן מקרא ותלמוד צרפתי. אם התכוונתם לפירושיו, ראו פירוש רש"י; אם התכוונתם לישיבה חרדית לנוער נושר, ראו ישיבת רש"י; אם התכוונתם לכלכלן ישראלי, ראו שלמה יצחקי.
רבי שלמה יצחקי
Salomon de Troyes
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
דיוקן דמיוני של רש"י מהמאה ה-16
דיוקן דמיוני של רש"י מהמאה ה-16
לידה 22 בפברואר 1040
ה' באדר[דרוש מקור] ד'ת"ת או ד'תת"א
טרואה, ממלכת צרפת
פטירה 13 ביולי 1105 (בגיל 65)
כ"ט בתמוז ד'תתס"ה
טרואה, ממלכת צרפת
כינוי רש"י
מקום קבורה טרואה, ממלכת צרפת
מקום פעילות טרואה, רוזנות שמפאן, ממלכת צרפת
השתייכות ראשוני אשכנז
רבותיו אביו רבי יצחק ירחי, וכן רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק סגן לויה ורבי יצחק בן יהודה - תלמידי רבנו גרשום מאור הגולה
תלמידיו חתניו רבי מאיר בן שמואל והריב"ן, נכדו הרשב"ם, רבי יוסף קרא, רבי שמעיה, רבי שמחה מוויטרי, ובני הדור הראשון של בעלי התוספות
חיבוריו פירוש על מרבית התנ"ך והתלמוד הבבלי
צאצאים

• יוכבד •מרים

• רחל

רבנו שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש"י (ה' באדר ד'ת"ת, 1040 בערך – כ"ט בתמוז ד'תתס"ה, 13 ביולי 1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת).[1] פועלו ופירושיו השפיעו רבות על עיצוב דמותה של היהדות.

מקור הכינוי "רש"י"

בכתבים בני תקופתו[דרוש מקור] מכונה רש"י בשם רשז"ל (רבינו שלמה זכרונו לברכה), ללא י'; ברוב המקרים, בכתבי היד מימי הביניים, מכונה רש"י בשם רבינו שלמה או רבנו שלמה הצרפתי.[2]

בכתבי בעלי התוספות (שהיו בחלקם נכדים של רש"י) הוא מכונה כסדר בכינוי "רש"י". וכשהם מביאים מפירושו הם מקדימים לכתוב "פרש"י (שזה ר"ת פירש רבי שלמה בן יצחק).

הכינוי רש"י הוא מאוחר יותר[דרוש מקור], ומשמעותו שנויה במחלוקת: הפירוש הנפוץ הוא שמשמעותו רבי שלמה יצחקי, על שמו של אביו של רש"י - יצחק הצרפתי. החיד"א,[3] שציטט כתבים מאוחרים בהם חתום רש"י כ"שלמה בן יצחק", הוסיף הסבר לתוספת שם האב שבכינוי "רש"י": ”מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן, שקראוהו רש"י, והוסיפו יו"ד לרמוז שם אביו רבינו יצחק, כדי שלא לומר ר"ש [=עני]”. שינויים דומים נעשו בשמותיהם של רבי שמשון משאנץ ורבי שמשון מקוצי, שנקראו "הש"ר" ולא ר"ש.

הטענה לפיה אבי רש"י נקרא יצחק נתמכת בכתבי יד של תשובות רש"י בהם מצויה חתימתו "שלמה ב"ר יצחק", אולם חקירת מקורותיהם בימינו העלתה[דרוש מקור] שאלו השלמות של מעתיקים מאוחרים ולא הכיתוב המקורי. בנוסף, בתחילת פירושו לתורה כתב רש"י אמרה בשם "רבינו יצחק", וכתב על כך רבי חיים פלטיאל בספרו "פירושי תורה": ”וזאת המימרא דר' יצחק, כל בעלי מדרשים בקשוה ולא מצאו מקומה; אך קבלה היא, שרבנו שלמה אמרה בשם ר' יצחק אביו.”

אלא ששלמה בובר מצא את כתב היד של מדרש תנחומא, ובו ציטוט מפי רבי יצחק, שהיה אם כן תנא או אמורא; הציטוט, בתוספת השלמה ממדרש רבה למקום, זהה באופן מדויק לדברים שכתב רש"י בשם רבינו יצחק,[4] ואם כן אין המדובר באביו של רש"י אלא במימרה קדומה שרש"י העתיקה. למרות זאת, ייתכן שרש"י פתח את פירושו לתורה באזכור השם יצחק, על מנת להזכיר את שם אביו.[5]

אם אכן האות י' שבכינוי "רש"י" אינה מתייחסת לאביו רבי יצחק, היו שהציעו שהיא מהווה קיצור למילה ירחי, כשם משפחתו של רש"י, המרמז (לדעה זו) על מוצאה הקדום של המשפחה - מהעיר לוניל שבצרפת, המכונה "עיר הירח" (lune הוא ירח בצרפתית).[6]

אברהם גרוסמן[7] משער שאפשר שהמשמעות המקורית של הכינוי הייתה רבינו שיחיה, כפי שכינוהו תלמידיו בסתם[8]. אחרים[דרוש מקור] הציעו שראשי התיבות הן רבינו שלמה יחי, והיו גם שפירשו את הכינוי בדרך של ראשי תיבות בדיעבד כרבם של ישראל.

קורות חייו

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
תמונת בית מדרש על שם רש"י בוורמיזא, המאה ה-19
העתק בית המדרש על שם רש"י, בבית התפוצות
קובץ:Rashi stamp.jpg
בול שהונפק בישראל במלאת 950 שנה להולדתו של רש"י

משפחתו

רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרויישׂ' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת - בירת רוזנות טרואה וחבל שמפאן - לרבי יצחק מקריווש צרפתי, בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041).[9] ההערצה הכבירה של כל הדורות לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם פרטים ביוגרפיים מעטים מאוד ידועים על תקופת נעוריו.

החיד"א[10] מביא טענות ששמע אודות אי-ייחוסו של רש"י למשפחת רבנים ידועה, או שאביו לא היה מלומד כלל[11] (למעשה הדברים כתובים לראשונה בספר בני המכירי כמאה שנים אחרי רש"י, ונאמרים שוב כהשערה כחמש מאות שנה אחרי רש"י, בהקדמה לספר טורי זהב של ר' דוד הלוי סגל); החיד"א דוחה שם טענות אלו.

רש"י מביא פעם אחת בפירושיו את "לשון אבא מורי מנוחתו כבוד",[12] ודוחה לפיה את דעת מורו ורבו; מכך עולה שאביו היה חכם וגדול בתורה שכתב פירוש על התלמוד או על חלק ממנו, ואותו מצטט רש"י - וכן שרש"י ייחס לאביו משקל מספיק כדי לדחות מפני דעתו את דברי רבו הגדול.[13] כנראה שמפי אביו למד רש"י תורה בימי ילדותו. מאידך, ישנו ספק אם פירוש זה נכתב על ידי רש"י עצמו, ויש הסוברים[14] שהרשב"ם כתב אותו והתייחס לאביו ר' מאיר בן שמואל.

דודו של רש"י, אחי אמו רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה במגנצא שבאשכנז, ואף רשם לעצמו את תורתו. רש"י מביא מספר פירושים בשם אביו ודודו[15].

שהותו בגרמניה

סביב שנת העשרים לחייו יצא רש"י מצרפת אל הישיבות הגדולות שבגרמניה, בעמק הריין, שם עוצב ונבנה עולמו הרוחני. תחילה בא רש"י אל ישיבת מגנצא, שבה לימד רבנו גרשום שני דורות לפני כן, ושמה יצא למרחקים; במגנצא למד רש"י אצל רבי יעקב בן יקר, מתלמידי רבנו גרשום מאור הגולה, שנעשה לרבו המובהק ולימדו תורה במשך שש שנים. רש"י מכנה אותו בפירושיו "רבי הזקן", ומזכיר את פירושיו במקומות שונים. אצלו למד רש"י מקרא ותלמוד גם יחד, ודרך הלימוד של רבי יעקב בר יקר נותרה אצל רש"י כל ימיו, כפי שהעיד רש"י: ”ואמנם אני נתלה באילן גדול, רבינו יעקב ב"ר יקר; ואף כי לא שמעתי מפיו דבר זה, מכל מקום ליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו”.[16]

רבינו יעקב בן יקר נפטר בשנת ד'תתכ"ד (1064), ואחרי פטירתו עבר רש"י ללמוד תלמוד לפני רבי יצחק בן יהודה, אף הוא מגדולי חכמי מגנצא ומתלמידי רבנו גרשום.[17] כעבור תקופה עבר רש"י אל הישיבה שבעיר וורמייזא הסמוכה למגנצא, ושם קיבל תורה מפי רבי יצחק הלוי (המכונה ר"י הלוי סג"ל כלומר סגן לויה). רש"י שהה בוורמייזא בין שלוש לחמש שנים.[16]

גם לאחר חזרתו לצרפת המשיך רש"י לעמוד בקשרי מכתבים עם רבותיו שבאשכנז, ואולי גם עם חבריו מישיבות וורמייזא ומגנצא. בנוסף לשלושת רבותיו המובהקים, למד רש"י באשכנז גם מפי רבינו דוד הלוי ממגנצא, ואף עמו הוסיף לעמוד בקשר מכתבים לאחר שיבתו לצרפת.

בשנות לימודיו של רש"י באשכנז היה עליו לדאוג לפרנסתו ולפרנסת אשתו ובנותיו, ולעת זקנותו תיאר שנים אלו בכתבו ”כי חסר לחם ועדי-לבוש ורחיים בצוואר. שימשתי לפניהם וימי כלו אצלם, ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל את פניהם מאבל לחש וקשה, חוש [=חוץ] מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה”.[18]

בצרפת

לאחר כעשר שנים בהן שהה בגרמניה שב רש"י אל צרפת, חזר לטרוייש בסביבות שנת ד'תתכ"ט (1069), כשהוא כבן שלושים, והשתלב מיד בחיי החברה היהודית שם. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה[דרוש מקור]. לאחר כחמש שנים שב רש"י אל וורמייזא, ולאחר פרק זמן בו למד בישיבת וורמייזא נסע בחזרה אל טרוייש, בה נותר לגור עד פטירתו.[19]

ככל הנראה התפרנס רש"י בטרוייש ממסחר[20]; אחרים שיערו, על פי הידע הרב שמפגין רש"י בפירושיו בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אולם לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין.

זמן קצר לאחר בואו לטרוייש ייסד רש"י בעיר ישיבה, שהתפרסמה בצרפת ומחוצה לה ומשכה אליה תלמידי חכמים מופלגים; רבנים בולטים מאשכנז באו ללמוד בישיבתו, כמו הריב"א משפיירא, תלמידו של ר' יצחק בר יהודה רבו של רש"י, וכן תלמידים מהארצות הסלאביות. כראש ישיבה לא נטל רש"י שכר, כמנהג אותם הזמנים, ואף היה עליו לדאוג לכלכלת תלמידיו.[21]

גדלותו העצומה של רש"י הוכרה מיד בעולם היהודי, ושאלות רבות הופנו אל בית מדרשו בתחומים רבים ושונים. בידינו שאלות שנשלחו אל רש"י מקהילות רבות בצרפת ומעמק הריין, ואף מגדולי רבני אשכנז, כמו רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר ממגנצא, פונים אל רש"י בשאלות. שמו הלך לפניו, והפירושים שכתב ב'קונטריסים' שלו התקבלו במהירות הבזק ברחבי הארץ. שני חתניו היו מתלמידי החכמים הראשונים במעלה בצרפת, וסביבו התפתחה יצירה תורנית שהזניקה את יהדות צרפת אל תור הזהב שלה.

רש"י אף עמד בקשרים עם חכמי ארצות רחוקות יותר, ובכתבי הראשונים מוזכרת שאלה ששיגר אל רבינו נתן מרומי בעל הערוך ואל שני אחיו, שהיו ראשי ישיבה בעיר רומא שבאיטליה.[22]

רש"י תיקן כמה תקנות חשובות בקהילות יהודי צפון צרפת. אברהם גרוסמן כתב כי ”רש"י נטל חלק חשוב בקביעת יסודותיו של שלטון הקהל בזמנו, וניכר שהוא טרח הרבה כדי לבססו. ... חשיבות רבה נודעת לתקנותיו של רש"י בענייני הקהילה, שרובן דנות בענייני מיסים”.[23]

בערוב ימיו של רש"י התרחשו גזירות תתנ"ו, כאשר יצא מסע הצלב הראשון לדרכו בשנת ד'תתנ"ו (1096); יהדות צרפת כמעט ולא ניזוקה מידי הפורעים, אולם יהדות אשכנז המפוארת ספגה מכה אנושה. בפרט הרע גורלן של קהילות שו"ם, ובהן וורמייזא ומגנצא; אלפי יהודים נהרגו בהן, ומרכזי התורה בהם למד רש"י נחרבו. בפיוטיו מתייחס רש"י כנראה לגזירות תתנ"ו; בפיוטו 'תורה התמימה', למשל, הוא פונה בקריאה אל התורה[24]:

"בַּקְשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ וּשְׁפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִךְ

מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַּלְמִידָיִךְ

אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתָיִךְ

וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתָיִךְ".

בסוף ימיו היה רש"י חולה במחלה קשה שלא אפשרה לו אפילו לכתוב.[25] על השאלות הרבות ששוגרו אליו השיב בקושי רב תוך הכתבת התשובה לתלמידיו או בני ביתו ששהו במחיצתו באותה העת.

הייתה תקופה שבה גלה רש”י מצרפת לאחת מערי ספרד, והתאכסן בביתו של פרנס העיר, לימים הפציר בו שיתעכב בביתו וילמד והוא יפרנסו, ורש”י הסכים לזה, וכשישב שם חיבר ספר, ולאות תודה קראהו על שמו 'ספר הפרנס'[26].

פטירתו וקבורתו

רש"י נפטר ביום חמישי, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה (1105)[27] ונקבר, על פי המסורת, בעיר הולדתו טרויש. לפי אחת מן המסורות העתיקות בקרב יהודי טרואה בתחילת המאה ה-15, נטמן רש"י בבית קברות יהודי בטרוייש, שברבות השנים חרשו אותו הגויים ומאז נקרא "שדה היהודים".[28] חוקר קברי הצדיקים החרדי ישראל מאיר גבאי טען שמצא את אזור קבורתם של רש"י וכמה בעלי תוספות וראשונים ב'שדה היהודים', היכן שנחנך פסלו של ריימונד מורטי לזכרו של רש"י.[29]

קיימת אגדה מאוחרת המובאת בספר שלשלת הקבלה, שלפיה נקבר רש"י בפראג: "וקבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי..... שהלכו לחצר הקיסר במלכות בואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים, ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם".[30] אולם, אין כל מקור מהימן לכך שרש"י הגיע לסביבה מרוחקת זו, וידוע שהיה חולה בביתו שבטרוייש בשנותיו המאוחרות, ולא יצא למסעות ברחבי אירופה.

תלמידיו

בין תלמידיו של רש"י היו:

ייחוסו

עוד בימי חייו זכה רש"י להכרה בגדולתו, וזו הלכה והתעצמה לאחר מותו.[35] רש"י לא נולד למשפחה מיוחסת, אך בעקבות תהילתו רבו המבקשים להתייחס אליו.[35]

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא בן נין של ר' אליקים, שהוא דור ל"ג מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן רבן שמעון התנא והנשיא, בן הלל הזקן, מצד אביו מזרע בנימין בן יעקב ומצד אמו מזרע שפטיה בן דוד מלך ישראל.

אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית ועד כמה היא משאלת לב[36]. המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים[דרוש מקור] המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ויותר.

כמו כן היה בן אחותו של הפייטן רבי שמעון הגדול רבה של מגנצא, ונכד של רבינו יצחק הגדול, בן רבנא אבין הגדול, מזרע רבינו משולם הגדול, בן רבינו קלונימוס (ב), בן רבנא משה הזקן, בן רבינו קלונימוס (א) גאון[37].

שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד נחשב בטעות כסימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן חושבים שמקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת. אולם השם טרייויש נגזר משם העיר הגרמנית טריר בצרפתית (Trèves).[38]

מסורות

מעשיות רבות סופרו על חייו ופטירתו של גדול הפרשנים, וכולן מאוחרות בשנים וחסרות בסיס איתן.

על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבי יצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבור איקונין, שנחשב ביהדות לעבודה זרה. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לו אליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"[39]), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי.[40]

רבי גדליה אבן יחיא מוסר אגדה נוספת בספרו "שלשלת הקבלה", לפיה קודם צאתו של גוטפריד מבויון למסע הצלב הראשון שהנהיג בשנת 1096, ערך ביקור אצל רש"י, גדול יהודי צרפת ששמו כבר הלך לפניו, על מנת לקבל את ברכתו למסע הצלב שלו ולהתייעץ עמו. אולם רש"י חזה שהמסע ייגמר בכישלון, והזהיר את גוטפריד כי הוא ישוב לבדו לעירו, מלווה בשלושה פרשים בלבד שיזכו לשוב עמו לביתם. חמתו של גוטפריד בערה בו, והוא נשבע כי אם לא יתקיימו דברי רש"י, והוא ישוב מהמסע עם יותר משלושה אבירים - ינקום נקמה נוראה ברש"י ובכל היהודים. ואכן, גוטפריד נכשל בקרבותיו, ושב לצרפת עם ארבעה מלווים בלבד. מייד בבואו שם את פעמיו להינקם ברש"י, כיוון שכעת היו עמו ארבעה פרשים, ולא שלושה; אולם בהיכנסם בשער העיר התנתקה אחת מאבני השער, ומחצה את ראשו של הפרש הרביעי. יש מן הסיפורים הממשיכים ומספרים כי כאשר התקיימו דברי רש"י מיהר גוטפריד אל רש"י לבקש ממנו סליחה ולהכיר בגדלותו, אולם משהגיע למקום גילה כי נערכת שם לווייתו של רש"י.

למעשה, יש לציין כי גוטפריד מבויון מעולם לא שב לצרפת אחרי מסע הצלב הראשון, ומצא את מותו בנסיבות בלתי ברורות בארץ ישראל, וזאת עוד לפני פטירת רש"י; אולם כל ייחוס האגדה לגוטפריד מבויון מקורו ב"סדר הדורות" המאוחר, ואילו ב"שלשלת הקבלה" לא נזכר מקומו של האביר גוטפריד. מקורות קדומים אחרים כרכו את האגדה בשמו של גוטפריד הראשון דוכס לוריין (אנ'), המכונה "האמיץ" או "הגדול"; תולדות חייו היו סוערות, ותקופת חייו (1139-1060) אכן חופפת לזמנו של רש"י.

בעיר וורמס שבגרמניה מצוי עד היום בית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שעל פי האגדה ממנה התנתקה הלבנה שקטלה את סוסו הרביעי של גוטפריד מבויון.[41]

האגדה מוסיפה ומספרת שכאשר עסק רש"י בכתיבת פירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" - ושם נפטר, ו"יצאה נשמתו בטהרה". ובשעת פטירתו, מספרת האגדה, יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".

אישיותו

אישיותו של רש"י ניחנה בשילוב של גדלות מופלגת בתורה ומידות טובות, שילוב שעליו מעידים פירושיו ותלמידיו של רש"י גם יחד.

גדלותו בתורה

גדלותו בתורה הייתה יוצאת דופן. ההיסטוריון שמעון שוורצפוקס כתב עליו:

"רש"י היה ללא ספק גדול חכמי ישראל של אותו דור. ... הראב"ן, גדול חכמי אשכנז בזמנו, כתב כבר במחצית הראשונה של המאה ה-12, כי 'מימיו אנו שותין ומפיו אנו חיין'; הוא הוסיף שרש"י 'איזן וחיקר ותיקן אזניים לתורה', וסיים: 'תורת אמת הייתה בפיהו, בשלום ובמישור הלך, והעמיד לעולם רגל שלישי, הגדיל תורה והאדיר'. הוא היה מורם של כל הדורות הבאים, שכיבדוהו לא רק כגדול בתורה אלא גם כבעל כל המידות היאות לתלמיד חכם. הדוגמה שנתן עיצבה במידה רבה את דמותו של הלמדן המקדיש את כולו לתורה ולהוראה".

— שמעון שוורצפוקס, יהודי צרפת בימי הביניים, תל אביב 2001, עמ' 83–89

שמעו של רש"י יצא כבר בחייו באירופה כולה, ובפירושיו ניכרת בקיאותו הגדולה בכל חלקי התורה.

מידותיו והליכותיו

אברהם גרוסמן ציין: ”חמש תכונות אופי בלטו באישיותו הלבבית והקורנת: ענווה ופשטות טבעית; רדיפת האמת; דאגה לכבוד הבריות; ביטחון רב בכוחו; ותחושת שליחות של מנהיג ציבור. תכונות אלה באו לידי ביטוי במעשיו של רש"י, ביחסו אל הזולת, בקשריו עם תלמידיו, בהשקפת עולמו, בבוז לגאוותנות, באהבתו את השלום, ביצירתו הספרותית וגם בסגנון הכתיבה שלו.”[42]

מעיון בפירושיו של רש"י בולטת ענוותנותו הגדולה. הוא כמעט ואינו סותר את דברי קודמיו, וכאשר הוא עושה זאת הוא חולק להם כבוד ואינו מבטל את דבריהם בשפה קשה; בעשרות מקומות בפירושו הוא כותב על פרטים מסוימים: "לא ידעתי",[43] ובתשובותיו מצוי במקומות רבים שכותב רש"י כי טעות הייתה בידו בעניין זה או אחר, והוא חוזר בו מדבריו.[44]

ביחסיו עם תלמידיו ניכרים יחסי קרבה עמוקים. רש"י קירב וחיבב את תלמידיו ביותר, ועודדם תדיר ליצור וללמוד עוד ועוד.[45]

מאידך, בשעת הצורך לא נאחז רש"י בענווה יתירה אלא נכנס לעובי הקורה ופסק את פסקו. כך, לדברי גרוסמן, לא חשש לצאת חוצץ כנגד מסורות מקובלות ואף מנהגים ודינים מדברי הגאונים שעליהם חלק.[45]

חיבוריו

אברהם גרוסמן כותב כי רש"י החל בכתיבת פירושיו כדי למלא את המטרות הבאות:

  1. להפיץ תורה ברבים: היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד, ולא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
  2. לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום: היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
  3. הפולמוס עם הנוצרים: בפירושים למשלי ולדניאל יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עמה. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי-יהודית ארסית".

פירושו לתנ"ך

ערך מורחב – פירוש רש"י לתורה
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
ספר חמישה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. ניתן להבחין במחיקות בדיו כהה המסתירים חלק מפירושו מטעמי צנזורה נוצרית.

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על התורה הוא הפירוש הפשטני ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.

שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא[46].

פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים למדרש יותר מפירושיו לתורה.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: ”יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.”[47] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י, לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[48] לפי שיטה אחרת, רש"י דווקא מדגיש בדבריו אלה (ובמקומות נוספים) שדרכו כוללת הבאת מדרשי אגדה (אף אם אין קושי בפסוק), אבל מגביל עצמו לדברי אגדה שיכולים להתיישב על לשון הפסוק ועל הקשר הדברים.

דוגמאות

  • ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם” (בראשית ל"ז, כד): מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.
  • ”וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ” (בראשית כ"ד, טז): בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

  • ”וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ” (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק כפשוטו של מקרא,[49] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

פירושים לשאר ספרי המקרא

בנוסף לפירושו על התורה, רש"י חיבר פירוש על רוב ספרי המקרא האחרים. פירוש זה קצר יותר מפירושו על התורה, והוא מרבה להביא בו מדרשים.

פירושי מקרא המיוחסים לרש"י

הפירוש המיוחס לו לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים[50] לא חוברו על ידו.[51] פירושו לספר איוב חסר מאמצע פרק מ (פסוק כ), ובכתבי היד הובאו פירושים אחרים להשלמת פירושו, כגון פירוש רשב"ם או ר"י קרא. גם על שאר הפירוש יצאו פקפוקים בדבר זהות המחבר.[52]

פירושו לתלמוד

ערך מורחב – פירוש רש"י לתלמוד

פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.

רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.

פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י מביא לעיתים נדירות מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים כגון התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ועל פי רוב הוא איננו מרחיב בביאור ובהשוואה בין הסוגיה שהוא מפרש אותה לבין סוגיות קשורות ממסכתות אחרות; זאת בניגוד לשיטת בעלי התוספות, שמזכירים במפורש ובאריכות את הסוגיות הקשורות, ומפרשים את היחס ביניהן.

כתבים נוספים

פיוטים

רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט[53], וחיבר כמה סליחות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שפיוט אחד שכתב נתחבר על רקע גזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות.[54] שניים מהפיוטים שכתב נוהגים האשכנזים לומר בימי הסליחות. בין היתר חיבר את הפיוט "אז טרם נמתחו נבלי שכבים" שעוסק בדברים שבריאתם קדמה לבריאת העולם,[55] ואת הפיוט "ה' אלקי הצבא-ות נורא בעליונים".[56] המהרש"ל מייחס לו גם את השמתא תתנם לחרפה.[57]

פירוש למסכת אבות

פירוש רש"י על מסכת אבות מצוטט רבות בראשונים, והוא אף נדפס פעמים רבות, כאשר ישנם שינויים רבים בין ההוצאות השונות. יש מי שפקפק בייחוס הפירוש לרש"י.[58] בשנת תשס"ה הפירוש יצא לאור במהדורה חדשה על ידי מוסד הרב קוק,[59] תוך ניפוי התוספות המרובות שנוספו בתוך הפירוש. המהדיר טען[60] שרש"י חיבר שתי מהדורות לפירוש זה, והדפיסן בנפרד.[61]

פירוש לבראשית רבה

לדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.[62]

היחס לפירושיו

רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.

רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו.[63]אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"י איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.

רש"י כפוסק

רש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. אף בצרפת תיקן רש"י תקנות רבות, רבות מהן בענייני הנהגות כספיות של הקהילות היהודיות. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגון מחזור ויטרי, ספר האורה, איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידי ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י". על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים.

היחס לפירושו על התלמוד לענייני הלכה

מעבר לכך, גם בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. השאלה האם רש"י בפירושו נחשב כפסקן (פוסק הלכה) או כפרשן (מפרש) שנויה במחלוקת בין הפוסקים האחרונים.

כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מפירוש רש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו. הראשון שהתייחס לזה הוא רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף, שכותב כך:

"ולענין הלכה נראה, דאף על גב דהרא"ש מפרש כפירוש רש"י, כיוון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן – הוו להו הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד, והלכה כהרמב"ם ז"ל".

— בית יוסף, אורח חיים סימן י'.

וכן כותב גם הרדב"ז:

"כל שכן שיש בידינו כלל גדול כי רש"י ז"ל מפרש הוא לא פוסק, ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק"

— שו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן קח).

גם הרב מאיר מאזוז בספרו 'מגדולי ישראל' ערך רבינו שלמה יצחקי כותב, רבותינו קבעו שרש"י פרשן הוא ולא פסקן. ומביא בשם החיד"א בספרו 'שם הגדולים' וזה לשונו: 'רש"י לא כיוון בפירושיו לעניין פסק הלכה'.

מאידך, גדולי חכמי אשכנז התנגדו לכך, לדוגמת רבי יום טוב הלוי הלר בספרו תוספות יו"ט על פירוש הרא"ש, יצא בבקורת חריפה על מה שכתב הבית יוסף שרש"י פרשן ולא פסקן וכן היעב"ץ[דרוש מקור מלא][64].

וכן כותב גם הראב"ן:

שפתותיו שמרו דעת ותורה נתבקשה ונתחדשה ונדרשה מפיו תורת אמת היתה בפיהו ויחד עם פירושו כיוון רש"י גם לאמתתה של תורה הלכה למעשה

— סימן קז'

לשון בחיבורי רש"י

נוסח פירוש רש"י

בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.

הבעיה קשה להכרעה מפני שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.

גרסאות בתלמוד

רש"י בפירושו לתלמוד מביא מדי פעם נוסח שונה של התלמוד מזה שהיה מקובל לפניו, לעיתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעיתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסה ציין רש"י באותיות ה"ג = הכי גרסינן. רש"י כתב בפירושו שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידים שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותב רבנו תם, נכדו של רש"י, על שינויי הגרסה בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:

ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא ייתכן כן לכל יראי השם. כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.

כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום שבו נכתב בפירוש רש"י 'ה"ג', ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים לדוגמה רבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.

לעזי רש"י

רש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תרגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינו הצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות.

לדוגמה, בפירוש הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות, י"ד 11), מפרש רש"י:
"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם - וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש (se por feilance de non foses)."[65]
רש"י תרגם מעל אלף מילים מהעברית המקראית ומהארמית שבתלמוד לצרפתית עתיקה, שהייתה השפה המדוברת בזמנו. שפה זו אינה מדוברת כיום, אופן היגויה המדויק אינו ידוע, והתעתיק שהותיר אחריו רש"י, באותיות עבריות, מאפשר כיום הצצה נדירה וייחודית לבלשנים חוקרי הצרפתית העתיקה, באשר לאוצר המילים ואופן הגייתן.[66]

בימינו ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"ר משה קטן.[67]

במקביל ערכו הרבנים אברהם גלאנצר וחנוך טוביאס תרגום ניקוד ואיות מדויק של לעזי רש"י בעברית, אנגלית וצרפתית בת ימינו בתוספת הארות והסברים המרחיבים את הדעת. את מחקריהם פרסמו בספר מעייני אג"ם.[68] עבודתם על לעזי רש"י בתלמוד, נדפסה בתלמוד מהדורת לובלין בהוצאת מכון המאור.

הם גילו כי פעמים רבות רש"י נעזר בשפה הצרפתית ככלי עזר להסברה, במקומות שקוראיו ולומדיו דווקא בהיותם דוברי צרפתית עלולים להיכשל בהבנה מוטעית. לפעמים מילה בודדת בצרפתית חוסכת הסבר ארוך בעברית, ומאידך ישנם פסוקים שדווקא החושבים ומדברים בצרפתית עלולים להיכשל בהבנתם. במקומות אלו נאלץ רש"י להאריך בפירוש שלדוברי עברית נראה אולי כמיותר אך הוא חיוני לצרפתים.

כתב רש"י

כתב רש"י
ערך מורחב – כתב רש"י

הדפסה ראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י לתורה נוצרה בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.

מפרשי רש"י

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר בשם "עיקר שפתי חכמים".

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן), "שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה וינפלד, ירושלים ו"רש"י כפשוטו" בהוצאת "לשם".

רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. יסוד השיטה היא בדברי רש"י שפירושו מיועד ל"בן חמש למקרא", והוא אמור להתאים לרמת הבנתו וידיעותיו של ילד בן חמש. על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). כללי השיטה רוכזו בספר "כללי רש"י" (מאת הרב טוביה בלוי. ירושלים תשנ"א).

הרב שאול דוד בוצ'קו כתב את 'בעקבות רש"י', שהוא התבוננות מבחינה אמונית בפירושי רש"י, ועיונים בדבריו.

מפות רש"י

מפת ארץ ישראל לפי רש"י, סריקת כתב היד מן הספרייה הבריטית באתר הספרייה הלאומית
מפת ארץ ישראל לפי רש"י, סריקת כתב היד מן הספרייה הבריטית באתר הספרייה הלאומית

במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י: במדבר לד, שופטים כא, יחזקאל מה, יחזקאל מח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י (אם כי לא של רש"י עצמו), שבהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' מאיר גרובר, פרופ' יוסף עופר, פרופ' בנימין זאב קדר וד"ר דוד שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש ללומדים את דמותה של ארץ ישראל. אחת התופעות שטרם נחקרו היא: מדוע מפת רש"י העוסקת בתיאור "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא, כא), מופיעה בפירוש רש"י במהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי (גיטין ז, ע"ב), אולם איננה מודפסת בפירוש רש"י לספר שופטים.

תפילין של רש"י

ישנן ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין. השיטה הנפוצה והמקובלת ביותר מכונה בטרמינולוגיה ההלכתית 'שיטת רש"י' (ראו סדר הפרשיות בתפילין).

בשולחן ערוך[69] נפסק שחובה להניח תפילין של רש"י, כיוון שכך הוא מנהג העולם. ואכן בימינו נוהגים להניח תפילין של רש"י בכל קהילות ישראל. יש המניחים לאחר מכן עוד זוג תפילין לפי אחת השיטות האחרות. הנפוצה ביניהן, מלבד רש"י, היא שיטת רבינו תם.

משפחת רש"י

לרש"י נולדו שלוש בנות.

הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל, ולהם נולדו חמישה צאצאים: שמואל – הוא הרשב"ם; יעקב – הוא רבנו תם; יצחק – הוא הריב"ם; שלמה, שנפטר בצעירותו; ובת, מרים,[70] שהייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי בן רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות.

בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. היו שגרסו שמרים בת רש"י הייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי והיא אמו של ר"י הזקן, אולם מדובר בטעות שנצרה בעקבות בלבול בין מרים בת רש"י למרים בת יוכבד, נכדת רש"י.

ככל הנראה, הייתה לרש"י בת שלישית, אולם מלבד ששמה היה רחל, ושנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו - לא ידוע עליה דבר.

עץ משפחת רש"י 


יצחק הצרפתי
 
 
שמואלרש"י
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מאיר
 
יוכבדשמחהמרים
 
ריב"ןרחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רשב"םר"ת
 
מרים
 
רבי שמשון מפלייזארבי יצחק בן רבי מאירשלמהמרים
 
רבינו שמואל מוויטרירבינו יום טוב מפלייזאאליעזר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחקיוסף
 
שלמהאברהם משאנץ
 
 
 
 
רבי יהודה בן יום טוביוסף
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר"י הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצב"א
 
רבינו שמשון משאנץ
 
 
רבי יצחק
 
 
רבנו אלחנן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יעקב
 
 
רבי יהודה שירליאוןרבי אברהם טרייביש
 
 
שמואל
 
 
 
 
רבי שמואל מעכורבי אליהו מפריזרבי יוחנן טרייביש מרומא
 
 
 
 
מאיררבי יוסף טרייביש ממרסייל
 
 
רבי מתתיהו מפריז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שמואל שפירא מאשפירארבי יוחנן מפריז

מקרא

      - גיס


ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רש"י
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: רש"י
כתבי יד
מספריו במרשתת
סרטונים
מאמרים
שונות

הערות שוליים

  1. ^ על הראשונים ועל האחרונים, בהוצאת מכון צורבא מרבנן, מהדורה רביעית.
  2. ^ ראו בספר הרי"ף: בין ספרד לאשכנז, עמנואל בן שלום אלאלוף, תשע"ו.
  3. ^ שם הגדולים, מהדורה ראשונה אות ש', שֵם ד', רשי (עמוד ע') באתר כתבים עבריים (היברובוקס). דבריו הובאו גם אצל אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122, הערה 2.
  4. ^ מדרש תנחומא לפרשת בראשית, סימן יא: ”אמר ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מ'החדש הזה לכם', ולמה כתב מבראשית - להודיע כח גבורתו, שנאמר: 'כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים'.”.
    בראשית רבה, פרשה א', פסקה ב': ”רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: 'כח מעשיו הגיד לעמו' - מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: 'הלא אומה של בזוזים אתם!'. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: 'ואתם? הלא בזוזה היא בידכם! הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם! העולם ומלואו של הקב"ה, כשרצה - נתנה לכם, וכשרצה - נטלה מכם ונתנה לנו! הדא הוא דכתיב: 'לתת להם נחלת גוים'.”.
  5. ^ אפשרות זו כותב הרב צבי אלימלך שפירא בספרו "אגרא דכלה" על רש"י פרשת בראשית.
  6. ^ שם הגדולים להחיד"א, מערכת גדולים, אות ש' סעיף ל"ה, ערך רש"י - רבינו שלמה יצחקי.
  7. ^ בספרו חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122, הערה 2.
  8. ^ וכן מובא הרבה פעמים בתוספות רבינו פרץ
  9. ^ התאריך המקובל הוא שנת ד'ת"ת. עם זאת, אברהם גרוסמן (חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122), מזכיר כתבי יד לפיהם נולד רש"י בשנת ד'תת"א, והוא נוטה לקבל את העדות הזו, ולומר כי שנת ת"ת היא תאריך "עגול", שננקט גם כדי להסמיך את הולדת רש"י לפטירת רבנו גרשום מאור הגולה.
  10. ^ שם הגדולים, שם.
  11. ^ ראו אודות כך בערך רש"י הראשון בתורה.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ה עמוד א' ד"ה "ולא פליגי".
  13. ^ ראו אוצר הגדולים, נפתלי יעקב הכהן, כרך ה' עמ' רכ"ח (ערך תתתקכ"ד); היכל רש"י, יצחק אבינרי, כרך א' עמ' 16.
  14. ^ בית אהרן, מערכת הא' חלק ח' עמוד רמ"ז
  15. ^ כגון שבת דף פה: רש"י ד"ה בנוטה
  16. ^ 16.0 16.1 גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 17.
  17. ^ תשובות מהרש"ל סימן כ"ט. רש"י כותב בפירושו על מסכת יומא (דף ט"ז עמוד ב', ד"ה "רובא"): "פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר יהודה ז"ל", ואת פירושיו מוסיף רש"י ומביא בכמה מקומות בתלמוד (ברכות ל"ט א'; שבת כ"ג א', צ"ב א', קי"ט א'; יומא ל"ט א'; גיטין נ"ט ב').
  18. ^ תשובת רש"י אל רבי נתן בן מכיר, תשובות רש"י מהדורת אלפנביין, עמ' 8; הנוסח וביאורו לפי המהדיר, וייתכן שאינם מדויקים. בדבריו "חוץ מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה" רומז רש"י לביקורו השני בוורמייזא, שיתואר בהמשך.
  19. ^ שמעון שוורצפוקס, יהודי צרפת בימי הביניים, תל אביב 2001, עמ' 84.
  20. ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 28.
  21. ^ שוורצפוקס, שם.
  22. ^ "אור זרוע", הלכות ראש השנה, סימן רע"ה; ספר האגודה, סוף הלכות שמחות, עמ' קע"ב; שו"ת בנימין זאב סימן רל"ג.
  23. ^ גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 25–27. וראו גם: תשובות רש"י, מהדורת ש' אלפנביין, סי' רמ"ח, עמ' 291-290.
  24. ^ פיוטי ר' שלמה יצחקי, אברהם מאיר הברמן, עמ' כ"ב; גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 83, משער כי הפיוט נכתב בתגובה לגזירות תתנ"ו.
  25. ^ גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 21.
  26. ^ כך מובא בספר קב הישר (פרק עב), ובסדר הדורות (ד’ אלפים תתס”ה).
  27. ^ תשובות מהרש"ל, סימן כ"ט.
  28. ^ "כאן ניצלו חייו של רש"י": מסע בעקבות מפרש התלמוד והתנך - כיכר השבת.
  29. ^ רבי שלמה יצחקי - אתר אהלי צדיקים.
  30. ^ הובא בספר "סדר הדורות", ערך רש"י, ד' אלפים תתס"ה.
  31. ^ תוספות, מסכת ברכות, דף כ"ה עמוד ב', ד"ה והרי, אור זרוע חלק א' סימן שס"א; גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 347-426.
  32. ^ הרשב"ם כותב בפירושיו: "ואני כך פירשתי לפני רבינו זקני זצ"ל", וכוונתו לרש"י (הובא בסוף ספר ראב"ן, בספר מצוות גדול עשין כ"ה ופ"ב, במרדכי מסכת כתובות רמז רנ"ה, ובתוספות רבי יהודה שירליאון למסכת ברכות, דף מ"א, עמוד א'. בתוספות רבי אלחנן בן יצחק למסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד ב', מסופר כי רשב"ם כתב תוספות לפני סבו רש"י.
  33. ^ ספר שיבולי הלקט סימן קי"א, ספר האגור סימן שמ"ה.
  34. ^ תוספות רבי יהודה משירליאון, ברכות דף ל"ח עמוד ב', ד"ה "וכי".
  35. ^ 35.0 35.1 גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 50–57.
  36. ^ אמנם ראו בסוף הספר מעלות היוחסין לרבי אפרים זלמן מרגליות
  37. ^ מהרש"ל תשובה סימן כ"ט
  38. ^ Jona Schellekens, ?Descent from Rashi: a Mythological Charter, Avotaynu 19(3), עמ' 3-4.
  39. ^ שאול טשרניחובסקי, קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה, באתר פרויקט בן-יהודה.
  40. ^ יצחק טסלר, בעזרת השם (והכסף של קרן אבי חי), באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2009.
  41. ^ קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 44.
  42. ^ גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 32.
  43. ^ למשל: ספר בראשית, פרק ל', פסוק י"א; ספר ויקרא, פרק ח', פסוק י"א; תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ה עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ט"ו עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ט עמוד א'; ועוד רבים. רבי עקיבא איגר, בגיליון הש"ס (מסכת ברכות דף כ"ה עמוד ב', בדיבור המתחיל "רש"י ד"ה מאן שמעת ליה וכו'"), מפנה לכל המקומות בתלמוד שבהם כותב רש"י "לא ידעתי" או לשון דומה לזו.
  44. ^ ראו אצל אליעזר מאיר ליפשיץ, ספר רש"י, עמ' כ"ח-כ"ט.
  45. ^ 45.0 45.1 גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 32-28.
  46. ^ אגדה זו מובאת גם בשו"ת איתן האזרחי פרשת וישב
  47. ^ בראשית ג, ח, דיבור המתחיל "וישמעו".
  48. ^ גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 100-101.
  49. ^ נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 505.
  50. ^ ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים, מאגנס, 2010
  51. ^ לגבי הפירוש על עזרא ונחמיה, ראה: ערן ויזל, הפירוש המיוחס לרש"י לספרי עזרא ונחמיה, JSIS 9 2010. ולגבי הפירוש על דברי הימים, כך כתב החיד"א (שער יוסף הוריות יב. חומת אנך דה"א א,א; שה"ג אות ש,לה) בשם כמה חכמים. בערוגת הבושם (לרבי אברהם בן עזריאל), חלק א' פיוט י"א, עמוד 91 הובא פירושו לדברי הימים. ועי' במבוא לספר איוב מהדורת מכון אופק עמ' 42. י"נ אפשטיין (מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות א, תשמ"ד) שיער שהמחבר הוא ר' שמואל החסיד.
  52. ^ בעל סדר הדורות פקפק בכך, הביא דבריו בשם הגדולים (אות ש, לה). בהקדמה לפירוש רש"י במהדורת מכון אופק טענו שהפירוש אכן נכתב על ידי רש"י, אלא שהוא עבר עיבוד על ידי ראשון מאוחר.
  53. ^ ראו שמעון ברנשטיין, רש"י בתור פיטן, באתר אוצר החכמה
  54. ^ גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 248-249; וראו שם עמ' 144.
  55. ^ הנאמר בקהילות אשכנז המזרחי בצום גדליה, ובקהילות אשכנז המערבי ביום שלפני ערב יום כיפור.
  56. ^ הנאמר בקהילות אשכנז המזרחי בערב ראש השנה, ובקהילות אשכנז המערבי בערב יום כיפור.
  57. ^ יש חוקרים המפקפקים בייחוס זה. גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 40–41.
  58. ^ יעב"ץ (הקדמה ללחם שמים על אבות), מהר"צ חיות (שו"ת אמרי בינה יג-יד).
  59. ^ בתוך 'משנת ראובן - מסכת אבות עם ביאורי הראשונים', בעריכת הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן.
  60. ^ בנספח לכרך ב.
  61. ^ עוד על הייחוס לרש"י, ראה הפולמוס "מי חיבר את פירוש רש"י לאבות", יוסף ויכלדר, המבשר התורני, ו' תמוז – י"ב תמוז תשע"א.
  62. ^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 3, עמ' 904.
    הרב יעקב חיים סופר, מנוחת שלום, חלק ד', סימן ט"ו.
  63. ^ בכתב יד אחד של הספר מורה נבוכים לרמב"ם בחלק ג' פרק ד' הובא פירוש רש"י. וראה פירוש המשניות להרמב"ם על סוכה פ"ד מ"ה ובמלאכת שלמה שם
  64. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
    פרמטרי חובה [ 3 ] חסרים         אגרת בקורת עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ) , 1698-1776 (pg 1 of 70), באתר היברובוקס
  65. ^ המקור נכתב באותיות עבריות בלבד. התעתיק בכתב לטיני נכתב מאוחר יותר, לצורך נוחות הקורא.
  66. ^ בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה, כרך 2
  67. ^ ספריו יצאו לאור בשנת 1984 (על התלמוד) וב-1991 (על התנ"ך). מהדורה מתוקנת של שני הספרים בכרך אחד יצאה לאור ב-2000. (מהדורת אינטרנט באתר דעת) להרחבה ראו אצל ארי יצחק שבט, "התועלת בלימוד הלעזים שבפירוש רש"י על התנ"ך", ספר זיכרון לרש"י - סיני קלז (תשרי תשס"ו), עמ' קיב-קלח.
  68. ^ אברהם מאיר גאלנצר, מעייני אגם, מחקרים בתורת לעזי רש"י, צפונותיהם ודקויותיהם, אנטוורפן תשס"ג.
  69. ^ אורח חיים, סימן ל"ד.
  70. ^ שמה לא מוזכר בשום מקום במפורש, ראה א"א אורבך, בעלי התוספות, חלק א, עמ' 228 הערה 8. ייתכן שזוהי "מרת מרים בת בתו של רבינו שלמה" המוזכרת בתשובות מיימוניות (קדושה סימן ה).
פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח רס"ג • רב שמואל בן חפני הכהן גאון • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי תנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב רבי יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • רבי שלמה פרחון • אבן ג'נאח • רבי משה הכהן אבן ג'יקטילה • רבי יהודה אבן בלעם
פרשני ספרד רבי יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל
פרשני צרפת רבי מנחם בן חלבו • רש"י • רבי יוסף קרא • רשב"ם • רבי אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • רבי אליעזר מבלגנצי • חזקוני
פרשני פרובאנס רבי יוסף קמחי • רבי משה קמחי • רד"ק • רבי מנחם בן שמעון • רבי יוסף אבן כספי • רלב"ג
פרשני אשכנז רבי יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש
פרשני איטליה הרי"ד • רבי עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו
פרשני תימן רבי נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • רבי זכריה הרופא • רבי סעדיה עדני • רבי דוד הלוי חמדי
פרשני המגרב רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין
ראשונים
ראשוני אשכנז רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה (רגמ"ה) • רבינו מכיר • רבי שמעון הגדול • רבי מאיר בן רבי יצחק • רבינו יעקב בר יקר • רבינו יצחק בן רבי יהודה הלוי • רבינו יצחק מוינה (רבי יצחק אור זרוע - ריא"ז) • מהר"ם מרוטנבורג • רבי יהודה ב"ר נתן (ריב"ן) • רבי יצחק בן אליקים • רבי חיים אור זרוע (מהר"ח אור זרוע) • רבי אליעזר בן יואל (ראבי"ה) • רבי אליעזר ב"ר נתן (ראב"ן) • רבינו אשר (רא"ש) • רבי יעקב לנדו (האגור) • רבי אלעזר מגרמייזא • רבי יהודה החסיד • רבי יעקב וייל (מהר"י ווייל, מהרי"ו) • רבי ישראל מברונא (מהר"י ברונא) • רבי יצחק ב"ר אשר (ריב"א) • רבי מרדכי בן הלל • רבי יעקב מולין (מהרי"ל) • רבי ישראל איסרלן (מהרא"י)
ראשוני אנגליה תוספות חכמי אנגליה • רבי יעקב מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה מלונדריש • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון • ראשונים נוספים
ראשוני צרפת רש"י • בעלי התוספות • רשב"ם • רבנו תם • ר"י הזקן • ריצב"א • רבי שמשון משאנץ • רבי אליעזר מטול • רבינו יצחק בעל העיטור • רבי ברוך מגרמייזא • רבי שמשון מקוצי • רבנו פרץ • רבי משה מקוצי • רבי יצחק מקורביל • רבי יעקב מקינון • רבי אליעזר ממיץ • רבי יוסף בכור שור • רבי חזקיה בן מנוח (חזקוני) • רבינו חיים הכהן • רבי שמחה מויטרי • חכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
ראשוני פרובנס רבי דוד בונפיל (רבינו דוד) • רבינו אברהם מן ההר • רבינו זרחיה הלוי (רז"ה) • רבינו שלמה ממונטפליר • רבי אהרן הכהן מלוניל • רבי יוסף קמחי • רבי משה הכהן מלוניל (רמ"ך) • רבי דוד קמחי (רד"ק) • רבי אברהם אב בית דין (ראב"ד השני- בעל האשכול) • רבי אברהם בן דוד מפושקיירא (ראב"ד השלישי) • רבי מאיר מטרינקטלייש • רבי לוי בן גרשום (רלב"ג) • רבי מנחם המאירי • רבי משה הדרשן • רבי אברהם בן נתן הירחי (ראב"ן הירחי) • רבי אשתורי הפרחי • רבי יהודה אבן תיבון
ראשוני ספרד רבי חנוך בן משה • רבינו ירוחם • רבי חסדאי קרשקש • רמ"ה • רבי יצחק עראמה • רי"ץ גיאת • רבי שמואל הנגיד • רבי יצחק אבוהב • מהר"ם חלאווה • רמב"ן • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • רבי יהודה בן הרא"ש • רבי דוד בן זמרא (רדב"ז; יש מגדירים אותו כאחרון) • רבי דונש בן לברט • רבי וידאל די טולושא • רבי אברהם אבן דאוד (ראב"ד הראשון) • רבי מיימון הדיין • רבי שלמה אבן גבירול (רשב"ג) • רבנו נסים גירונדי (ר"ן) • ר"י מיגאש • רבינו יונה גירונדי • רבי משה ב"ר חנוך • רבי יצחק אלפסי (רי"ף) • רבי יהודה הלוי (ריה"ל) • רבינו בחיי בן פקודה • רבי דוד אבודרהם • רבי אברהם אבן עזרא • רבי יצחק הברצלוני • רבי יהודה הברצלוני • רבינו בחיי בן אשר • רבי יוסף אלבו • רבי שם טוב אבן שם טוב • רבי שמואל הסרדי • רבי יעקב בעל הטורים • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
ראשוני אטליה רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • אליעזר בן שמואל • ריבב"ן • שבלי הלקט • ריא"ז • מהרי"ק • רבי שבתי דונולו • רבי משה מינץ (מהר"ם מינץ) • רבי יהודה מינץ (מהר"י מינץ) • רבי יוסף קולון (מהרי"ק) • רבי מנחם ריקאנטי • ראשונים נוספים
ראשוני צפון אפריקה ארבעת השבויים • רבנו חננאל • רב ניסים גאון • רי"ף • רבנו אפרים • רבי יהודה הכהן אבן סוסאן • רמב"ם • רבי יוסף בן יהודה אבן עקנין • רבי זכריה בן יהודה אגמאתי • רבי חננאל בן שמואל • רבי פרחיה בן ניסים • רבינו זכאי • ריב"ש • רשב"ץ • רבי ישועה בן יוסף הלוי • רבי אפרים אנקווה • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי שלמה בן שמעון דוראן (רשב"ש)
ראשוני תימן רבי חנניה בן ישועה • רבי נתנאל בן ישעיה • רבי דוד עדני • רבי אברהם בן שלמה • רבי זכריה הרופא • רבי סעדיה עדני • רבי דוד הלוי חמדי
ראשונים נוספים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36252553רש"י

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רש%22י&oldid=2726040"