בוהמיה
 | |
| טירת קרלשטיין (Karlštejn) | |
| מדינה |
 צ'כיה |
|---|---|
| בירת המחוז | פראג |
| שפה רשמית | צ'כית |
| שטח | 52,065 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 6,500,000 |
| קואורדינטות | 50°N 15°E / 50°N 15°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בוהמיה (בצ'כית: Čechy; בגרמנית: Böhmen; בלטינית: Bohemia; ביידיש: בעהמין) הוא חבל הארץ המרכזי והמערבי של הרפובליקה הצ'כית היום. האזור תופס שני שלישים משטחה הכולל של הרפובליקה הצ'כית. שטחו 52,065 קילומטר רבוע ומספר תושביו ב־2005 היה 6.25 מיליון איש - כ־60 אחוז מכלל תושבי המדינה.
בוהמיה נחלקת כיום ל־10 מחוזות. בירת צ'כיה, פראג, שוכנת במרכז האזור, ומהווה את אחד המחוזות. לאורך הגבול בין בוהמיה וגרמניה שוכן חבל הסודטים, בו מתגורר מיעוט גרמני. בעברה של צ'כיה הייתה לבוהמיה חשיבות רבה, עד למלחמת העולם השנייה, ובה התקיימה במשך שנים זהותו של הלאום הצ'כי.
מבלי להמעיט בחשיבותו של השליש השלישי של צ'כיה, מוראביה, מהווה בוהמיה את המרכז הפוליטי והכלכלי של הרפובליקה הצ'כית.
אטימולוגיה
במאה השנייה לפני הספירה, במסגרת השתלטות האימפריה הרומית על צפון איטליה, העם הבואי (Boii), השייך לאומה הקלטית, ברח מפני הרומאים וחצה את האלפים למרכז אירופה והתיישב באזור בוואריה כיום, הונגריה, אוסטריה ובוהמיה.
לאחר כ-300 שנים (במאה הראשונה לספירה), כונה האזור בו העם הבואי השתכן, בויוהאמיום (Boiohaemum). השם הורכב משמו של העם הבואי והמילה "בית" בשפה הגרמאנית (haimaz).
הכינוי שבו משתמשים עד היום, "בוהמי", משמעו גם "איש רוח או אמנות המקיים אורח חיים שונה". מקור ביטוי זה הוא בצוענים שמקורם מבוהמיה. במאה ה-15 גירש מלך בוהמיה, זיגמונד, את כל הצוענים מארצו אל צרפת. הללו חיו שם בקהילות סגורות, והשמועות בנוגע לאורח חייהם המשונה פרחו. לאחר כ־400 שנים, במאה ה-19, הצוענים עצמם כבר מזמן לא נקראו "בוהמים"; המושג "בוהמה" נדבק אל האמנים וקיבל את משמעותו הנוספת, אשר נפוצה גם כיום: קבוצת או קהילת אמנים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים שונה ובלתי־שגרתי.
רקע היסטורי
בוהמיה, אשר נקראת על שם העם הבואי השייך לאומה הקלטית, הוא אזור במרכז אירופה אליו התפשטו הבואים לאחר הפסדים בקרבות מרים מול הרומאים על שליטה בצפון איטליה. חלק נוסף מהעם הבואי נמלט מערבה יחד עם העם ההלווטי לאזור דרום צרפת כיום.
תנועת העם הבואי וההלווטים איפשרה לעמים גרמאנים נוספים להתמקם באזור מרכז היבשת. לבסוף העם הסוואבי (Suebi), תחת מלכותו של המלך מארובודוס (Marobodus), הפך לדומיננטי באזור וניהל קרבות מרים עם הרומאים על שליטה בערבות והררי מרכז אירופה של היום תוך ליכוד השבטים הגרמאניים הנוספים ששהו באזור (כגון הונדלים, קוואדיים, לוגיים, סמנונים ועוד).
בתקופת ימי הביניים המוקדמים התרחשה התפצלות של האומה הסוואבית לשני עמים עיקריים, האלמאניים והבוואריים, האחרון נגזר מהשם המקורי "בואי". שני השבטים הללו, יחד עם שאר השבטים הגרמאניים החלו להתפשט ברחבי אירופה. חלקם הגיעו עד ספרד בדרום מערב ועד הים הבלטי בצפון מערב.
לאחר תקופת הנדידה של העם הבוהמי, סביב המאה ה-6 לספירה, הוא החל להתערבב עם העם הסלאבי אשר הגיע ממזרח אירופה. כחלק מערבוב העמים נכנסה גם השפה הסלאבית והחלה להשתרש בשפה הגרמאנית העתיקה. ערבוב זה מהווה מקור לשפה הצ'כית המדוברת היום. הסלאבים הגיעו לאזור בוהמיה בשלושה גלים עיקריים, בשנת 568 לספירה ובשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-7 לספירה, מעט לפני הקמת האימפרייה הפרנקית במאה ה-9.
ככלל, המאה ה-9 היוותה מפנה בכל אזור מרכז אירופה כתוצאה מהתמוטטות שיטת הממשל המנוריאליסטי, אשר הביא לעלייה בהשפעה הצ'כית באזור והתבוססות האומה האתנית הסלאבית.
שושלת פשמיסל (Premysl)
בוהמיה היוותה חלק מרכזי וראשי באימפריית מוראביה הגדולה בסוף המאה ה-9 ועמדה איתנה מול מתקפות המדיארים מהונגריה. אמנם, לאחר מותו של השליט סוואטופלוק בשנת 894, האימפריה נחלשה עקב מאבקי ירושה והתגברות הפשיטות מהמזרח ולבסוף התפרקה. יחד עם זאת, בתקופה הזו החלה השתלטות הנצרות הקתולית בבוהמיה ואיתה המלוכנות. לאחר אותה נפילת אימפריית מוראביה קמה מלוכה מקומית בוהמית תחת שלטונה של שושלת פשמיסל ששלטה בבוהמיה עד תחילת המאה ה-14.
בתחילה עסקה הממלכה בקליטת דת הנצרות הקתולית ובקיום יחסים קרובים עם ממלכת פרנקיה אשר לבסוף הפכה לאימפריה הרומית ה"קדושה".
לאחר הניצחון המוחץ של הממלכה הבהמית יחד עם האימפריה הרומית ה"קדושה" על הפושטים מדיארים (בשנת 955), העניק האימפרטור הגרמאני אוטו הראשון את השטחים של בוהמיה ומוראביה כיום למלך בולסלאוס הראשון ובכך הוקמה רשמית הממלכה הבוהמית. הממלכה הבוהמית נשארה אוטונומית במשך דורות רבים ואף קיבלה חיזוק עצמאי משמעותי מהאימפריה הרומית ה"קדושה". זאת לאחר שהשליט יארומיר קיבל את אות הפאודל מהאימפרטור הרומאי היינריך השני לאחר שהביס את שליט פולין בולסלאב הראשון וכבש חזרה את פראג.
הראשונים שנקראו "מלך בוהמיה" על ידי האימפריה הרומית ה"קדושה" הם הדוכסים וראטיסלאב השני (1085) וולאדיסלאב השני (1158), אך יורשיהם חזרו לתואר דוכס. התואר מלך הפך לתורשתי תחת שלטונו של המלך אוטוקאר הראשון (1198).
בתקופתו של נכדו של אוטוקאר הראשון, אוטוקאר השני (1253) התרחבה הממלכה לאזורים שכיום הם אוסטריה וסלובניה. זאת עקב החלשות הממלכות באירופה עקב הפלישה המונגולית באמצע המאה ה-13.
שושלת לוקסמבורג
תחילתה של שליטת בית לוקסמבורג בבוהמיה החלה בשנת 1310 עם נישואיה של יורשת הכתר הבוהמי, הנסיכה אליזבת לבנו של היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", יוהאן מלוקסמבורג. בנו של יוהאן, קרל הרביעי התיישב בכס המלוכה הבוהמי בשנת 1346. הוא הקים את אוניברסיטת קארל בפראג, אשר היא האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה כולה. תקופת כהונתו היוותה שיא בהתפתחות הפוליטית, הכלכלית והגאוגרפית של בוהמיה. כמו כן, הוא בנה את טירת קרלשטיין אשר היוותה קו הגנה לעיר פראג ומקום מושבו ומיקום תכשיטי וכתרי המלוכה הבוהמיים ושל אימפריית רומא הקדושה. הטירה הפכה לאחד הסמלים של מרכז אירופה בכלל ושל ממלכת בוהמיה בפרט. הטירה שהשתמרה במלואה והעיירה הסמוכה מהוות מוקד תיירותי מהעיקריים של צ'כיה כיום. הצלחותיו הובילו לבחירתו לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הראשון מבוהמיה והוא העביר את בירת האימפרייה שבשליטתו לפראג. בתקופתו בוהמיה התפשטה לשלטה על שטחי מוראביה, לוסטיה העליונה והתחתונה, שלזיה, ברנדנבורג, נורנברג, לוקסמבורג וחלקים נרחבים מגרמניה ואוסטריה של היום.
הוסיטים
בשנת 1415, יאן הוס, רקטור האוניברסיטה של קארל בפראג, אשר היה רפורמי בדעותיו כלפי הכנסייה והוגה דעות חשוב בזמנו, נידון למוות בשרפה על המוקד על כפירה בדת על ידי בית המשפט הצ'כי. זאת למרות שהיה נתון תחת הגנתו זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", הוא נתן את אישורו להוצאת גזר הדין. פעולה זו, יחד עם הוצאה להורג של עוד חמישה מעוקביו של הוס על ידי הכנסייה הקתולית הובילו למרד של העם הבוהמי בכנסייה הקתולית ובאימפריה הרומית ה"קדושה". מרד זה נקרא המלחמות ההוסיות.
את המרד הוביל המצביא יאן ז'יז'קה הנחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה ומהראשונים שהשתמשו בנשק חם באירופה. ז'יז'קה נחשב לגיבור לאומי עד היום ולמצביא שלא הפסיד באף קרב שבו נטל חלק.
לאחר מותו של ז'יז'קה בשנת 1424, נטל את הפיקוד הצבאי פרוקופ הגדול ותחת פיקודו ההוסים שלטו עוד כ-10 שנים על מרכז אירופה והשליטו טרור על האזורים בהם שלטו עקב קנאותם הרבה. לאחר הקרבות הקשים ומותו של ז'ז'קה התפצלו ההוסיטים לשתי אסכולות עיקריות, האוטראקים המתונים והטאבוריטים הקיצוניים. לבסוף ניצחו האוטראקים (בעזרתם של הקתולים) את הטאבוריטים בקרב ליפאני בשנת 1434.
לאחר סיום המרד הארוך, קיבלה האימפריה הרומית ה"קדושה" את דרישתם של האוטראקים לחופש דת בשנת 1436.
בשנת 1458 נבחר ייז'י מפודבראדי למלוך בבוהמיה והיה למלך העצמאי המוחלט האחרון ששלט בבוהמיה.
בשנת 1462 ביטל האפיפיור פיוס השני את ההסכם לפיו ישנו חופש דת בבוהמיה.
שושלת האבסבורג
לאחר מותו של המלך לאיוש השני, שליט הונגריה ובוהמיה, בקרב מוהאץ' בשנת 1526 כנגד האימפריה העות'מאנית, עלה לשלטון הארכי-דוכס פרדיננד האוסטרי (לימים יהפוך לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"). בכך הפכה השושלת ההאבסבורגית לשליטה בבוהמיה והיא הפכה לחלק מהאימפריה ההאבסבורגית.
למרות החלטתו של פיוס השני על ביטול חופש הדת בבוהמיה, חופש דת (אם כי מוגבל) עדיין המשיך להיות נהוג בממלכה והיא הייתה לאחת הממלכות הליברליות ביותר בעולם הנוצרי בתקופת השושלת ההאבסבורגית, ועד שנת 1620.
בשנת 1609 הפך רודולף השני את פראג, בירת בוהמיה, לבירת האימפריה הרומית ה"קדושה". מתיאס, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ומלך בוהמיה, מת בשנת 1617 מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד פון שטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר פרדיננד השני. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי הישועים, ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם (לימים פרוטסטנטים). התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנה שהחלה ב-1618, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים, שהעיקרי בהם היה המרד הבוהמי.[1] במסגרת המרד, נבחר פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ למלוך על בוהמיה במקומו של פרדיננד השני. אשתו של פרידריך, אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד נקראה גם מלכת הלבבות והייתה אהודה ביותר על אזרחי בוהמיה. היא הייתה בתו של ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד. בקרב ההר הלבן, שנערך סמוך לפראג בשנת 1620, הכניע הקיסר פרדיננד השני את מלך בוהמיה, פרידריך החמישי שנמלט להולנד עם אשתו. בוהמיה נותרה בשליטת ההבסבורגים לאורך שלוש מאות השנים הבאות.
בסוף המאה ה-18 החלו להתעורר בבוהמיה תחושות תחייה לאומית. השפה הצ'כית תפסה את מקום השפה הגרמנית כשפה המנהלית, בהדרגה. בוהמיה נותרה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית למרות המרד של 1848, בו דרשו הצ'כים להתנתק מהאימפריה ולקבל עצמאות.
המאה ה-20 וה-21
האימפריה האוסטרו-הונגרית התמוטטה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוהמיה הפכה לחלק מצ'כוסלובקיה, תוך איחוד עם השטחים הסלובקיים, מוראביה וחלקים מהונגריה. הנשיא הראשון של מדינת צ'כוסלובקיה הנבחר, תומאס גריג מסריק (1918), הפך את המדינה לדמוקרטיה ליבראלית.
המיעוט הגדול, דובר הגרמנית ובעל התרבות הפרו-גרמאנית, ששכן בבוהמיה, שימש תירוץ לפלישת גרמניה הנאצית לצ'כיה בשנת 1938 ולחלוקה של בוהמיה לראשונה בהיסטוריה שלה, כאשר החלק שבו היה רוב גרמני מוחלט צורף לשטחי גרמניה הנאצית והחלק הנותר, יחד עם מוראביה הפך למדינת בובה תחת שליטת הנאצים. במסגרת הטיהורים האתניים והפוליטיים של הנאצים, רבים מאזרחי בוהמיה נאסרו או הוצאו להורג במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה והאיחוד המחודש של צ'כיה עם סלובקיה, הוגלו רוב הגרמנים שנותרו בשטח בוהמיה.
בשנת 1946 עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בצ'כוסלובקיה תחת הנהגתו של קלמנט גוטוולד.
בזמן שליטת הקומוניסטים, בוהמיה הייתה אוסף של מחוזות עצמאיים.
לאחר נפילת הקומוניזם, בוהמיה סופחה לרפובליקת צ'כיה בשנת 1993. כיום מהווה בוהמיה חלק חשוב ומשמעותי, כלכלית ותרבותית, מהרפובליקה הצ'כית.
קישורים חיצוניים
- לה בוהמיה: טיול בארץ האגדות של צ'כיה, באתר וואלה!, 31 במרץ 2014
הערות שוליים
- ^ ארבעת השלבים במלחמת שלושים השנה היו: המרד הבוהמי, ההתערבות הדנית, ההתערבות השוודית וההתערבות הצרפתית.
| אזורים היסטוריים בצ'כיה | ||||
|---|---|---|---|---|
|
