רודוס
 | |
| העיר לינדוס, בדרום מזרח האי רודוס | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | הים האגאי |
| קואורדינטות | 36°10′0″N 28°0′0″E / 36.16667°N 28.00000°E |
| ארכיפלג | האיים הדודקאנסיים |
| נתונים מדיניים | |
 | |
רוֹדוֹס (ביוונית: Ροδος, הגייה Ródos) הוא אי יווני בים האגאי המהווה חלק מהאיים הדודקאנסיים. האי הוא המזרחי ביותר בין איי יוון המרכזיים בים האגאי. רודוס הוא בירת פרובינציית רודוס. אורכו כמאה קילומטר ורחבו המרבי הוא כארבעים קילומטר. שטח האי כ-1,400 קמ"ר והוא שוכן במרחק 17.7 ק"מ מערבה לטורקיה, בין היבשת היוונית לקפריסין. ב-2011 אוכלוסיית האי מנתה 115,490 תושבים, מתוכם כ-50,000 מתגוררים בעיר רודוס המשמשת כבירתו. העיר השנייה בגודלה היא יאליסוס שבה כ-12,000 תושבים.
באי נמצאו ממצאים רבים לתרבויות קדומות והוא ידוע מבחינה היסטורית בשל הקולוסוס של רודוס, אחד משבעת פלאי עולם ששכן בו.
היסטוריה
האי יושב בתקופת האבן החדשה המאוחרת, בתקופת דור הפלגה. במאה התשיעית לפני הספירה היו במקום שלוש ערי מדינה עצמאיות פעילות ומשגשגות לינדוס, קמירוס ויאליסוס. העיר רודוס שהיא העיר הגדולה באי נבנתה מאוחר יותר בשנת 408 לפני הספירה על ידי שלוש הערים הוותיקות והיא הפכה לעיר המרכזית באי. בני המקום דברו באותה שפה וחיו באותה תרבות יוונית, בדרך כלל חיי שלום אך לפעמים נלחמו זה בזה. הערים היו מבוצרות מוקפות חומה ומבצרים. לכל עיר, במקום נישא, היה מקדש, כנהוג בערים היווניות. בערים היו גם מבני ציבור וממשל גדולים ומרשימים, שווקים ואצטדיון ספורט שבו התקיימו תחרויות מדי שנה.
בתקופה הרומית לא היה המקום בשיאו. מסעות הצלב הביאו לאי אבירים ונזירים אבל גם מלחמות עם השכנים מעבר לים. ב-1304 הוספיטלרים כבשו את האי והחזיקו בו עד 1522, כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את האי לאחר קרב קשה ועקוב מדם והאבירים עברו למלטה ומאז נקראים אבירי מלטה. הטורקים באו במאתיים ושמונים אוניות ואיבדו במלחמה כחמישים אלף איש. גם בצד הלטיני היו אלפי הרוגים.
ב-22 באפריל 1863 נפגע האי ברעידת אדמה קשה שהחריבה בתים רבים באי[1].
ב-12 במאי 1912 כבשו האיטלקים את רודוס[2], במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית[3]. במהלך התקופה בה שלטה איטליה הפשיסטית ברודוס, נעשו ניסיונות לכפות על תושבי המקום את התרבות האיטלקית. במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו קודמו ניסיונותיה של איטליה לבנות אימפריה ים תיכונית. לאחר כניעתה של איטליה לבעלות הברית, בספטמבר 1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס בה ניסו הבריטים להחזיק באיי הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הגרמנים. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943. הגרמנים החזיקו באי עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה הושלט באי שלטון צבאי בריטי, וב-1948 הוחזר האי לשליטת היוונים.
יהדות רודוס
לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה. בנימין מטודילה כתב שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרב עובדיה מברטנורא עבר באי בשנת רמ"ז וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר כיבוש האי בידי סולימאן הראשון בשנת 1522 הוטב מעמד היהודים ומספרם באי גדול[4]. בין השאר, קלט האי ממגורשי ספרד. במאה השביעית לאלף השישי היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגדולה באי, כשקהילתם מונה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף יושביו.[5] בסוף המאה עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים. בשנת ה'תר"ץ מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי[6]. בשנת ה'תרפ"ז הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית[4].
הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא אסון ליהודי רודוס, ו-1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ-42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. כיום נותרו כ-40 יהודים ברודוס, ובית כנסת קהל שלום בעיר רודוס הוא היחיד שפעיל בו.
ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב במלון השושנים ברודוס בחסותו של המתווך מטעם האו"ם ראלף באנץ'. השיחות הסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה אחרון הסכמי שביתת הנשק שנחתמו.
כלכלה
שבעה חודשים בשנה, בקיץ ובעונות המעבר, פרנסת בני המקום מבוססת בעיקר על התיירות. בשאר חודשי השנה, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, הם עוסקים בעבודות בנייה, אחזקה וחקלאות, ומשום כך, רובם המוחלט של אתרי התיירות מושבתים בחורף, וכן כמחצית מהחנויות סגורות בתקופת החורף.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רודוס, קוס והאיים הדודקנסיים, הוצאת שטיינהרט-קציר.
- מדריך קנמן רודוס + מפה, הוצאת ספרי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רודוס |
- רודוס באתר למטייל
- רודוס באתר עולמות
- מפה כללית של האי רודוס
- מפה פיזית של האי רודוס
- מפת דרכים וישובים של האי רודוס
- אתר המוזיאון היהודי ברודוס
- כתבה לזכר קהילת יהדות רודוס באתר "טל-כרם" הטלוויזיה הקהילתית בית הכרם ירושלים
אתר האינטרנט הרשמי של רודוס- בן זגגי, פעם שלישית רודוס: הטוב, הרע והאין-ברירה באי היווני, באתר nrg, 20 באוגוסט 2010
- מאיר בלייך, הסכמי רודוס: טיול היסטורי באי רודוס, באתר nrg, 10 ביולי 2011
- אתר האי רודוס בעברית
- ריוי שבתאי, אי השמש - מדריך לרודוס, באתר ynet, 13 באפריל 2014
- נטע וולף, רודוס: טיול מרענן אל 'אי השמש', באתר ynet, 21 ביוני 2015
הערות שוליים
- ^ רעש הארץ באי רודוס, הכרמל, 5 ביוני 1863
- ^ האויב בארכיפלגוס, החרות, 31 במאי 1912
- ^ גורלו של האי רודוס, הזמן, 30 במאי 1912
- ^ 4.0 4.1 יצחק בן עטר, מכתב מרודוס, הצופה, 20 באוגוסט 1937
- ^ עיתון המגיד, אוגוסט 02, 1888
- ^ מצב היהודים באי רודוס, דואר היום, 26 באפריל 1933
 | ||
|---|---|---|
| 12 האיים העיקריים | אסטיפליה • טילוס • לרוס • ניסירוס • סימי • פטמוס • קאסוס • קוס • קלימנוס • קסטלוריזו • קרפאתוס • רודוס |  |
| איים נוספים בעלי חשיבות | אגתוניסי • אלימיה • ארקי • זפורס • חאלקי • טלנדוס • כמילי • ליפסי • סירנה • פסרימוס • פרמקוניסי | |
| היסטוריה | מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה | |
