אלריה
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
אלריה (הגייה בצרפתית: aleʁja, ביוונית עתיקה: Ἀλαλίη / Ἀλλαλία Alalíē/Allalía; בלטינית ואיטלקית: Aleria) היא קומונה בצרפת, במחוז קורסיקה עילית באי קורסיקה. אלריה שוכנת במזרח האי קורסיקה, במחוז קורזה. העיר ממוקמת לאורך חוף הים התיכון, והיא בירת אזור קורסיקה המזרחית. שוכנת בין הערים בסטיה ופורטו-וקיו.
רקע
בעבר אלריה הייתה עיר יוונית-רומית עתיקה, וכיום העיר המיושבת ממוקמת בקרבת חורבותיה של עיר יוונית מימי המאה ה-6 לפנה"ס. היא אחת הערים העתיקות בקורסיקה ושימשה כמרכז סחר ותרבות חשוב. כיום אלריה היא קומונה עם אוכלוסייה קטנה, וממוקמת בסמוך לאתרים ארכאולוגיים משמעותיים.
בהריסות הרומית והיווניות שהיו באזור נתגלו שרידים חשובים כמו חורבות, מקדשים וארמונות.
באלריה נמצאת הנקודה המזרחית ביותר בצרפת המטרופולינית.
אלריה חולקת את קנטון מויטה-ורדה (Moïta-Verde) יחד עם 13 קומונות נוספות: מויטה, אמפריאני, קאמפי, קאנלה-די-ורדה, צ'יאטרה, לינגואיזטה, מטרה, פיאנלו, פיאטרה-די-ורדה, טאלון, טוקס, זלנה וזואאני.[1]
גאוגרפיה
גודלה של אלריה הוא 70 קילומטרים (43 מיל) מדרום לבסטיה על כביש N198, במרכז מישור החוף המזרחי-מרכזי (Plaine Orientale, נקרא גם Plaine d'Aléria) הפונה לאיטליה. הוא כולל מספר כפרים ואתרים וחלקים הרריים ושוממים יותר של האי.
קו החוף המזרחי מנוקד במספר אגמים שחלקם מחברים לים הטירני, שריד של מערכת עתיקה של לגונות מאחורי שרטונים. הקורסיקנים מתייחסים אליהם בשם Étang, "בריכה", אם כי רובם גדולים בהרבה מגודלה של בריכה. בעבר הייתה בעיה של התפשטות מלריה באזורים הסמוכים לביצות של מזרח קורסיקה.
נהר הטאויגנו (Tavignanu) חודר לאזור בצפון מערב ומגיע עד הים הטירני.
רקע
בקורסיקה הייתה אוכלוסייה ילידית בתקופה הנאוליתית ובתקופת הברונזה, אך החוף המזרחי היה נתון לקולוניזציה על ידי מעצמות ימיות בים התיכון: יוונים, אטרוסקים, קרתגים, רומאים. הם בנו בדרך כלל על אטננג (étang) בו השתמשו כנמל.
כשהאטרוסקים כבשו את האזור לאחר נטישתו על ידי היוונים, הם התיישבו דרומה יותר לאורך כביש N198 בסביבת הכפר אלריה, מה שהיום הוא בעיקר אתר ארכאולוגי בו מתגוררים מבקרים וחוקרי אקדמיה. דרומית לשם היה הנקרופוליס האטרוסקי. אלריה קרויה על שם העיר הרומית שהוקמה באזור זה לאחר תבוסת האטרוסקים.
השמורה מדרום לאלריה הוקמה על מה שהיה בעבר שטח בית הסוהר לשעבר של קאסביאנדה ב-1951. הוא הוקם בשנת 1880 באזור מגפה דאז, בו קיוו שהאסירים יוכלו לעבד את האדמות החקלאיות. הוא הכיל 1800 דונם ו-214 מגרשים. עקב שיעור תמותה גבוה ממלריה, הניסוי החקלאי נכשל.[1]
היסטוריה
התקופה הפרה-רומית
לפי הרודוטוס עשרים שנה לפני נטישת פוקיאה באיוניה, כלומר, בשנת 566 לפנה"ס, הפוקאים שהתיישבו במערב הים התיכון ייסדו את העיר Alalíē באי סירנוס (קורסיקה). על פי דיודורוס סיקולוס העיר נקראה קאלריס, אולי שיבוש של המילה Alalíē.[2] הנסיבות ההיסטוריות של קלריס לא מותירות ספק שמדובר באלריה.
פוקיאה הייתה העיר הראשונה של איוניה שנקלעה למצור על ידי צבאו של כורש, אשר נצטוו על ידי המצביא הרפגוס, בשנת 546 לפני הספירה, לתקוף את המדים.
בקורסיקה הם היוו מטרד לאטרוסקים ולקרתגים של סרדיניה, עד ששתי המעצמות שלחו צי משולב של 120 ספינות כדי לגרש אותם אך כוח זה הובס על ידי 60 ספינות פוקיאניות בקרב אלאליה בים סרדיניה, אותו מתאר הרודוטוס כמקבילה של ניצחון פירוס כי היוונים איבדו 40 ספינות שטבעו ו-20 הנותרות ניזוקו עד כדי כך שלא היו ראויות לקרב. כעת כשהם לא יכלו להגן על עצמם, הפוקאים לקחו את ספינותיהם הנותרות והפליגו לרג'ו די קלבריה ונטשו את אלריה. האטרוסקים הנחיתו את השבויים הפוקאים הרבים והוציאו אותם להורג באבנים, והשאירו את הגופות במקום שבו שכבו עד שהאורקל אילץ אותם לבצע קבורה נאותה. מכיוון שהקרתגים לא התעניינו אז בקורסיקה, האטרוסקים כבשו את אלריה והשתלטו על השליטה באי, שהחזיקו בו עד שהרומאים לקחו אותו מהם.
התקופה הרומית
האטרוסקים, וככל הנראה עמים נוספים אחרים בזמנים אחרים, כבשו את אלאליה.[1] אין עדות להשפעות שלהם על האי או על האוכלוסייה הילידית; על פני המים קמה מעצמה שבסופו של דבר שלטה בכל האי והייתה לה השפעה מתמשכת, כולל שינוי השפה. אלאליה נכבשה על ידי הרומאים במהלך המלחמה הפונית הראשונה בשנת 259 לפנה"ס. על פי לוקיוס אנאוס פלורוס לוציוס קורנליוס סקיפיו הרס את האזור וטיהר אותו מהקרתגים[3] בעוד פליניוס הזקן הוסיף שלוקיוס קורנליוס סולה מאוחר יותר הקים את הקולוניות אלריה ומריאנה.[4] על פי הראיון נראה ברור שהאטרוסקים הקורסיקים שיתפו פעולה עם הקרתגים.
האטרוסקים המשיכו להשתמש בנקרופוליס. לאחר מכן, אוכלוסיית האטרוסקים סביר להניח שנטמעה באוכלוסייה רומית חדשה במקביל להתבוללות האטרוסקים ביבשת. השפה האטרוסקית נעלמה וסביר להניח שבערך באותה התקופה החלו באי להשתמש בלטינית. באימפריה הרומית המאוחרת, הנמל והעיר שקעו. האזור לא התאושש מאסון השריפה שאירע בשנת 410 לספירה ובשנת 465 נבזז על ידי הוונדלים. לאחר מכן, הוא הפך לכפר קטן שלא עניין אף מעצמה גדולה. האירועים האלו סימנו את סופה של העת העתיקה הקלאסית של העיר.
תקופת ימי הביניים והתקופה המודרנית
במאה ה-13, אלריה הפכה למקור של עניין עבור הרפובליקה של ג'נובה . עד אז השפה הלטינית נעלמה והשימוש בקורסיקאית התרחב במקביל להתפתחות שפות רומאניות אחרות.
הקומונה של אלריה נוצרה בשנת 1824, אך היא לא הייתה מאוד פעילה, ורק אחרי 1945, לאחר שבעלות הברית (בעיקר האמריקאיות) התחייבו למגר את המלריה (1944) נהייתה פעילה יותר. בשנת 1957 הוקם ארגון בחסות ממשלתית, שמטרתו הייתה להחיות את החקלאות בכל אזור המישור המזרחי ונחל הצלחה.
כלכלה
אזור הלגונה הנקרא בצרפתית: L'étang de Diane מתפרש על פני שטח של 600 הקטאר (1,500 acre) ובו "אי דייגים" (île des Pêcheurs) הכולל תלולית גדולה של קונכיות צדפות שהצטברו מימי הרומאים, כאשר היה מהאזור ייצוא של צדפות מלוחות לרומא. יש במקום חברה שהצליחה להשיב בהצלחה את הגידול של הרכיכות באזור, וכמו כן מגדלים באזור גם ענבים ופירות הדר.
ראו גם
- קרב אלאליה (530–535 לפנה"ס)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אלריה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "France, le trésor des régions: Département: Haut-Corse". נבדק ב-2008-05-06.
- ↑ Gregorovius, Ferdinand (1855). Corsica: Picturesque, Historical and Social. Edward Joy Morris (Translator). Philadelphia: Parry & M'Millan. pp. 12–13.
- ↑ Epitome of Roman History/Book 1 - Wikisource, the free online library
- ↑ Natural History Book III Section 6.80.
אלריה40974976Q212399