הצופה
 | |
| תדירות | עיתון יומי |
|---|---|
| סוגה | חדשות |
| פורמט | ברודשיט |
| מו"ל | תנועת המזרחי |
| מייסד | הרב מאיר בר-אילן |
הצופה היה יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנה, מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון מקור ראשון.
היסטוריה
העיתון נוסד בכ"ו באב תרצ"ז (3 באוגוסט 1937) על ידי הרב מאיר בר-אילן[1] כביטאונה של תנועת המזרחי. בראשית דרכו הוא הופיע שלוש פעמים בשבוע בירושלים, ובתאריך י"ג בטבת תרצ"ח (17 בדצמבר 1937) החל להופיע מדי יום ביומו ובמקביל מערכת העיתון עברה לתל אביב. במשך ימי השבוע העיתון נמכר למנויים בלבד, ומהדורת סוף השבוע נמכרה גם בדוכנים. מערכת העיתון ישבה בתל אביב, ברחוב הרצל ולאחר מכן ברחוב המסגר.
בשנים תש"ז (1947)- תשכ"ד (1964), יצא מדי שבוע עיתון הילדים של "הצפה", "הצופה לילדים".
במשך שנים רבות היה ביטאונה של המפד"ל, ובמאי 2003 נמכר לאנשי העסקים שלמה בן צבי ורון לאודר. מאז שרר ערפל סביב עתידו, עקב תוכניות של בן צבי למזגו עם השבועון מקור ראשון, ולהפכו למוסף שבועי בתוך מקור ראשון. ב-25 באפריל 2007 מוזג העיתון היומי עם "מקור ראשון". עיתון סוף השבוע המשיך להופיע עד ה-26 בדצמבר 2008 ואז נסגר סופית. 11 מעובדיו פוטרו ו-18 עברו למקור ראשון.
העיתון זקף לזכותו מספר הישגים עיתונאיים כמו חשיפת פרשת העמותות של אהוד ברק, וההבטחות לכאורה שנתן בזמנו הנשיא עזר ויצמן לשחרר עצירים ביטחוניים. העיתון פרסם מאמרים על תאוריות הקשר על רצח רבין, והוביל את המאבק הציבורי להעמדתו לדין של אבישי רביב.
גיליונות העיתון בין השנים 1937–1969 זמינים באתר עיתונות יהודית היסטורית.
עיתון סוף השבוע
העיתון כלל בתחילה רק 'מעטפת' חדשותית, מגזין שבועי, 'השבוע', ויומן חדשותי שבו נכלל גם מוסף ספרות. לאחר רכישת העיתון בידי שלמה בן-צבי ב-2003 נעשה ניסיון לעשות שינוי בעיתון אולם מחאת הקוראים הביאה לביטול רוב השינויים, למעט הכללת המוסף 'דיוקן' (מבית מקור ראשון) בגיליון יום שישי. חלקי העיתון בתקופה שלפני סגירתו היו:
- מעטפת חדשותית - ידיעות חדשותיות, מאמר המערכת, מדורי כלכלה, מדע, ספורט ומודעות וכן טור על הנעשה במזרח התיכון.
- השבוע - מוסף שבועי ובו כתבות, ראיונות וטורים אישיים. עורכת המוסף הייתה לימור גריזים-מגן.
- המוסף - מוסף אקטואליה שבועי שנערך על ידי לירון נגלר-כהן וכלל טורים קבועים בנושאי פוליטיקה ומאמרים פובליציסטיים שונים וכן את מדור הספרות וההגות 'ספרים וסופרים' (בעריכת חיותה דויטש). מדור הספרות וההגות היה במה לדיונים חשובים בציונות הדתית. מעל דפיו התנהל הוויכוח על שיטת הרבדים, על תנ"ך בגובה העיניים ועוד. כן כלל המוסף את טורו הוותיק של העיתונאי מאיר עוזיאל - "שיפודים" שעבר אליו ממעריב לאחר פרישתו של עוזיאל מהעיתון. המדור המפורסם ביותר בטור זה היה 'פינת השלולית'.
עורכי העיתון
- 1937–1949 – הרב מאיר בר-אילן
- 1949–1981 – שבתי דון-יחייא (ש. דניאל)
- 1981–1997 – משה אישון
- 1997–2007 – גונן גינת
קישורים חיצוניים
- הצופה באתר עיתונות יהודית היסטורית - גרסה בת חיפוש בגיליונות העיתון שעד 1969
- גליונות סרוקים של "הצופה לילדים" באתר "עיתונות ילדים של פעם" של הספרייה הלאומית
- ש. דניאל, דיוקנו של עיתון דתי(הקישור אינו פעיל), אור המזרח ניסן ה'תשכ"ד, עמודים 74–76
- עקיבא צימרמן, עיתון ללא הפסקה, באתר "הצופה"
- קובי נחשוני, הצופה עוצם עיניים?, באתר ynet
- הצופה מתמזג לתוך מקור ראשון, באתר ice
- עקיבא צימרמן, היה עיתון ואיננו עוד: אחרי שבעים שנה נדם קולו של הצופה, קשר 40 , קיץ 2010, עמ' 139–141
- אורלי צרפתי, מיתוסים בשירות המאבק: סיקור ההתנתקות בעתון הצופה, קשר 36 , סתיו 2007, עמ' 156–166.
הערות שוליים
- ^ תולדות העתונות העברית בארץ ישראל, הספרייה הציונית, 1964
 | ||
|---|---|---|
| עיתונים כלליים בתשלום | הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע | |
| עיתונים כלליים בחינם | ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר | |
| כלכלה ועסקים | גלובס • כלכליסט • TheMarker | |
| המגזר החרדי | המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן | |
| יומונים ושבועונים ברוסית | נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי | |
| עיתונים בשפות נוספות | אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • הניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית) | |
| יומונים שהפכו לתקופונים | מקור ראשון | |
| עיתונים שנסגרו | 24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • וסטי (ברוסית) • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית) | |
31378010הצופה