רבי חלפתא בן שאול
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| תקופת הפעילות | דור המעבר בין התנאים והאמוראים – הווה |
|---|---|
| בני דורו | רבי חייא |
רבי חלפתא היה תנא בדור המעבר בין התנאים לאמוראים שחי בארץ ישראל, ומוזכר בגמרא בעיקר בענין ברייתות שסידר ומסר (בדומה לרבי חייא בן דורו).
מתורתו
רבים מאמרותיו בגמרא נאמרו בענין תפילה. הוא מסביר בגמרא ברכות כי שבע הברכות שבתפלת שבת הם כנגד שבעת הקולות בתהילים מזמור כח[1], והוא מסר ברייתא לפיה המתעטש באמצע תפילתו סימן רע לו[2]. כן מסר ברייתא לפיה על הציבור להשתחוות יחד עם השליח ציבור בברכת מודים[3].
לעיתים נדירות נחלק עם רבי חייא במסורת הברייתות, אחת מהם היא בענין שמיטה[4].
ברייתא נוספת שמסר היא בענין הגבלת שכיבת הילדים במיטת ההורים, כשהוא מגביל את שכיבת הילדה במיטת האב עם אביה לגיל 3, ואת שכיבת הילד עם אמו עד גיל 9. לאחר גיל זה מותר להם רק בלבוש מלא כאנשים זרים[5].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי חלפתא בן שאול", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 455, באתר היברובוקס
הערות שוליים
.png){kind=small}