ברוריה
| תקופת הפעילות | דור רביעי לתנאים |
|---|---|
| בן זוג | רבי מאיר |
| אב | רבי חנינא בן תרדיון |
בּרוּריָה (לעיתים ברוריא) הייתה תלמידת חכם מהיחידות בספרות חז"ל, בת הדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה), אשת התנא רבי מאיר ובתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון[1] (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות). זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד[1]. אביה הוצא להורג על ידי הרומאים יחד עם אימה כיוון שלמד תורה, ואחותה נשבתה,[2] אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.
דמותה ופועלה
ברוריה נודעה בלמדנותה יוצאת הדופן, שאף היוותה סמל ליכולת לימוד גבוהה[1]. התנא רבי יהושע העריך מאוד את דבריה במחלוקת בין חכמים לרבי טרפון ואמר: "יפה אמרה ברוריה"[3][4]. ברוריה הייתה מעורה מאוד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת בתוספתא על אביה, בענייני טומאה וטהרה, וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי יהודה בן בבא[5]. היא אף הציעה דרכים לייעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, שאחרת לא יזכור את לימודו[6].
ברוריה הייתה ידועה באישיותה המושחזת ובתקיפותה המרובה. כפי שמסופר עליה בתלמוד, שאל אותה רבי יוסי הגלילי מה הכיוון לעיר לוד, והיא השיבה לו בהערה שהרבה לדבר איתה, בניגוד לדעת חכמים במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ה', שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"[6], והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד") במקום בשתיים ("באיזה ללוד"). עוד מסופר בתלמוד על שהתנצחה עם צדוקי על פרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח[7].
מסופר עליה שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך הדרש, כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש יש אם למסורת ואין אם למקרא שכן על דרך הפשט, משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים[8][7]. עוד מסופר עליה כי ביקשה מרבי מאיר בעלה לחלץ את אחותה מ'קובה של זונות' בה נכלאה על ידי הרומאים. במסע ההצלה הממושך שלו גילה רבי מאיר שהאחות שמרה על תומתה גם במקום שבייה בבית בושת. הוא הצליח להציל אותה, אבל אז הוא עצמו הפך למבוקש על ידי השלטונות וכמעט נתפס. חלקו האחרון של הסיפור עוסק בקורותיו של רבי מאיר המבוקש, שניצל גם הפעם בנס.[2] במסע זה התגלו כוחותיו העל טבעיים, שבעטיים זכה לכינוי 'בעל הנס'[9].
במדרש משלי המאוחר יותר היא גם מתוארת כבעלת חוזק נפשי ותבונת חיים רבה. מסופר ששני בניה, שהיו בעלי מידות טובות ותלמידי חכמים, מתו בשבת. היא כיסתה את הגופות בסדין, וחיכתה שבעלה יגיע מבית המדרש במוצאי שבת, כיוון שלא מתאבלים בשבת. כשהגיע הביתה דאגה ברוריה שיעשה הבדלה ויאכל דבר מה, ולאחר מכן שאלה אותו: אם אדם שהפקיד אצלך פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה, מה לעשות? ענה רבי מאיר נחרצות שיש להשיב את הפיקדון. לקחה אותו ברוריה אל שני הבנים המתים ואמרה כי הקב"ה נתן להם פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה. כך הצליחה לנחם אותו, עד שקראו עליה את הפסוק "אשת חיל מי ימצא"[10]. ברוריה, המכונה בסיפור מפורסם זה 'אשת רבי מאיר', משמשת דוגמה ומופת לאם שכולה מאופקת, בעלת שליטה עצמית מפליאה, המבכרת את קדושת השבת והדאגה לבעלה על פני אבלה ורגשותיה[11].
טענה נפוצה היא שברוריה הייתה מניחה תפילין. אולם אין לכך כל מקור[12][13].
מותה
בסופו של סיפור מסעו של רבי מאיר להצלת אחותה של ברוריה משבייה המובא במסכת עבודה זרה[14], מוזכר הביטוי "מעשה דברוריא" בהקשר של בריחת רבי מאיר מבבל. בפירוש רש"י לתלמוד[15] מובאת על מילים אלה אגדה ממקור לא ידוע, לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים – דעתן קלה עליהן"[16]. בעלה רבי מאיר רצה להוכיח לה את נכונות דברי חכמים ושלח אחד מתלמידיו לנסותה, הלה הפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה. מחמת הבושה רבי מאיר גלה מארץ ישראל לבבל.
אגדה זו, הנזכרת לראשונה כ-900 שנה או יותר לאחר מות ברוריה, העלתה שאלות פרשניות קשות, שכן יש במעשה לכאורה איסור נתינת מכשול לפני עיוור הן כלפי התלמיד הן כלפי ברוריה, בנוסף להכתמת שמה וזכרה של האישה התנאית היחידה המוכרת לנו. לכן ניסו המפרשים להעלות כיווני פרשנות הממתנים את המעשה[17], והיו אף ששללו את אמיתתו מכול וכול. הרב יעקב עדס מביא בשם הרב יוסף שלום אלישיב שמעשה ברוריה לא היה ולא נברא, ומסיק שתלמיד טועה הכניס הדברים בדברי רש"י[18]. השוללים את המעשה המסופר אצל רש"י מסבירים את הביטוי "מעשה דברוריא" לפי פירושו של רבנו נסים המובא בהמשך, או מציעים שהוא מתייחס אל המעשה המסופר על ברוריה לפני כן באותו מקום בתלמוד.
כך סבר הרב איתם הנקין. לדעתו אין אמת היסטורית במעשה, שבאופן חריג אין לו מקור קדום יותר מבפירושו של רש"י, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש באחד מהדורות המאוחרים יותר מהערת שוליים של תלמיד, שמצא את האגדה במקור לא מבוסס וכתבה בצד הגיליון[19]. חוקרים רבים אחרים הציעו הצעות שונות לגבי נסיבות היווצרותה של האגדה וסיבותיה[20][21][22][23].
מהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעיינינו ברבות השנים והם מקורו של רש"י למעשה דברוריה, הוא מפרט עוד מספר מקומות בהם מתאר רש"י אגדות שמקורן נעלם מאיתנו[24].
לקריאה נוספת
- רפאל הכהן, התנאית הא-לוהית ברוריה, 2017
- יפעת מוניקנדם, "ברוריה כדמות אנלוגית-ניגודית לרבי מאיר", דרך אגדה ב (תשנט), 37-63
- רות קלדרון, השוק. הבית. הלב. אגדות תלמודיות, כתר הוצאה לאור, 2001, "מעשה ברוריא", עמ' 143–147.
- עליזה שנהר, "לעממיותה של אגדת ברוריה אשת רבי מאיר", מחקרי המרכז לחקר הפולקלור ג, תשל"ג, עמ' רכג-רכז.
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "ברוריה", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים ל"א-ל"ב
- בנימין לאו, "ברוריה: תנא ואשה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 215-204.
- Dalia Hoshen, Beruria the Tannait: A Theological Reading of a Female Mishnaic Scholar, Lanham, Md.: University Press of America, 2007.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- רשימת מאמרים על ברוריה באתר רמב"י
- הרב אהרן הימן, "ברוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 295-294, באתר היברובוקס
- איתם הנקין, תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159
- חגית מיטלמן, רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר כמודל לחיקוי, אתר דעת
- טל אילן, ברוריה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שמואל ישראל מוּלְדֶר, ברוריא, בת רב חנינא בן תרדיון (שיר), חשוון תקפ"ד, בפרויקט בן-יהודה
- גבריאל חזות, מעשה דברוריא, באתר דעת
- דליה חושן, ברוריה התנאית - קריאה תאולוגית בדמותה של תלמידת חכמים בספרות התלמודית, אקדמות גיליון כב, ניסן תשס"ט, עמ' 168 - 196
- איריס בראון, בין שכחה להחייאה: מעשה ברוריא בשיח ההלכתי והרעיוני בעת החדשה, דעת, 83 (2017) עמ' 407 - 422
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז עמוד ב - יח עמוד ב
- ^ תוספתא למסכת כלים מציעא א' הלכה ג'
- ^ אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה. משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ד'
- ^ תוספתא כלים קמא ד', הלכה ט'
- ^ 6.0 6.1 תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב'.
- ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א'
- ^ "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" (מגילת קהלת, פרק י', פסוק ד')
- ^ דניאל בויארין, רבי מאיר, התלמוד הבבלי והסטירה המִניפּאית, מרקמים; תרבות, ספרות, פולקלור לגלית חזן-רוקם, תשעג, עמ' 41-61
- ^ מדרש משלי (בובר) לא, באתר ויקיטקסט
- ^ ענת ישראלי וענבר רווה, יבשת אבודה: ייצוגי אימהות בספרות התלמודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018, עמ' 129-136
- ^ אשה ותפילין, באתר כיפה
- ^ האם ברוריה הייתה מניחה תפילין?, באתר הידברות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד ב'
- ^ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב'; מסכת קידושין, דף פ' עמוד ב'.
- ^ הרב יוסף חיים מבגדד, בן יהוידע, עבודה זרה יח, ב
- ^ הרב יעקב עדס, דברי יעקב – בתשובות הגרי"ש (ירושלים תשע"ג), עמ' רס"ג.
- ^ איתם הנקין, תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159
- ^ דניאל בויארין, "אגדת ברוריה", הבשר שברוח, עם עובד, 1999, עמ' 183–197
- ^ Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History, 1999, עמ' 189-194
- ^ עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר: מעשי חכמים בספרות חז"ל, מרכז שז"ר, 2011, עמ' 195-207
- ^ איתמר דרורי, מעשה ברוריה, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, תשעג, עמ' 115-153
- ^ אגרת בקרת דף לה עמוד ב'. אגרת בקרת - ד"ה "עוד היה אצלנו" – מתוך אתר hebrewbooks
34657321ברוריה