אבא שאול בן בטנית
אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית[1] היה תנא שחי בירושלים בסוף תקופת בית שני, כשני דורות לפני חורבנו.
היה משיב לשאלות בהלכה. כחברו, רבי אלעזר ברבי צדוק, מצא את פרנסתו כחנווני. בעיסוקו זה נודע כמקפיד ביותר על הימנעות מגזל ועל שמירת ממון הזולת, ולשם כך בין היתר נדב לציבור כמות גדולה של שמן, וזאת כדי להשיב את ספק גזילת הציבור.
במסכת ביצה מסופר שכשהיו באים לקוחות לקנות אצלו שמן, היה ממלא בכליו שמן במידה המבוקשת ומריק לתוך הכלים של הלקוחות. ובמשך כל הלילה היה מניח את כליו הפוכים מעלי כלי הלקוחות, כדי שכל השמן שבכלים יתמצה לכלי הלקוחות, וכך לא יבא לידי איסור גזל.
בתלמוד בבלי הוא מביא בשם אבא יוסף בן חנין אמרת ביקורת כלפי משפחות הכהנים הגדולים המזוהים עם כת הצדוקים או המקורבים להם, ששלטו באותם ימים בשלהי תקופת בית שני בירושלים:
אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן; אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן; שהם כהנים גדולים, ובניהן גזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
לפני מותו ציווה לבניו: "קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי"[2]. חלק מהראשונים ראו בדבריו של אבא שאול את מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית[3]. בנו נקרא אף הוא בשם בטנית, כשם סבו[4].
קישורים חיצוניים
- "אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 11, באתר HebrewBooks
- הרב אהרן הימן, "אבא שאול בן בטנית", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ יש גורסים קטנים.
- ^ מסכת שמחות פרק יב, משנה יא
- ^ ראו הרז"ה (בשם הרב יצחק בן מלכי צדק) מועד קטן טז, א. מרדכי מועד קטן סימן תתס"ג ועוד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ"ג עמוד א'
31035631אבא שאול בן בטנית