משתמש:מוקיר רבנן/שמואל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: ניסוח.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: ניסוח. | |
| עריכה | |
 | |||||||
| מצבת הקבר ביום ההילולה | |||||||
| לידה | 1070 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1012 לפנה"ס, בגיל 52 בערך (בגיל 58 בערך) | ||||||
| |||||||
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, היה השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל. הנהיג את עם ישראל בסוף זמן השופטים, בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"א, בתקופה שבין פטירתו של עלי הכהן להמלכתו של שאול המלך במשך כאחת עשרה שנים[1]. שמואל היה ראש הקבלה בדורו, המליך שני מלכים שאול ודוד, בנה את משכן נוב לאחר החרבות המשכן בשילה וכתב את הספרים שופטים ושמואל הכלולים בחלק הנביאים שבתנ"ך ואת מגילת רות שנכללת בכתובים[2]. כמו כן תיקן את חלוקת משמרות הכהונה. שמואל הנביא נחשב במעלתו כשקול למשה ואהרן[3].
מוצאו
על אביו, אלקנה, נכתב כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[4]. אך כמבואר במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[5], היה לוי מצאצאי קורח. את הכינוי בפסוק אפרתי ביארו חז"ל[6] שמקום מגוריו היה בנחלת שבט אפרים. וזאת משום שערי הלויים ניתנו להם מכל השבטים כמצוות התורה. בפירוש רש"י נכתב כי אפרתי משמעו אדם חשוב ומכובד.
שמואל בנביא
ערך מורחב – הולדת שמואל
עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה', ועל כן הובא למשכן שילה כבר בהיותו פעוט בן שנתיים[7], שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן הגדול של אותה תקופה, שם גם קיבל את נבואתו הראשונה בהיותו נער. חז"ל מפרשים את הפסוק”וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ”[8], שנאמר בנבואה לחנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אימו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת. הגמרא[9] מספרת כי כבר בהגיעו למקדש לראשונה (בגיל שנתיים לדעת רש"י) הורה בפני עלי הכהן כי שחיטה כשרה בזר ועל כן דן אותו עלי למיתה כדין מורה הלכה בפני רבו אך הודות לתחנוניה של אימו, ניצל.
בספר שמואל מסופר, כי ה' מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', במקום המצאותו של ארון האלוקים; בשלוש הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם הרביעית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. בהתגלות זו ה' מוסר לו על עונשם של בני עלי בעקבות חטאיהם, כאשר לאחר מכן נאלץ שמואל להעביר את דבר הנבואה לרבו, עלי[10]. לאחר התגלות ה' לשמואל במשכן הוא זכה לתואר נביא.
לאחר מותם של עלי ובניו, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהייתה בעיקר רוחנית, בה נשמר מקומו של ה' כמנהיג המרכזי "ה' אלוקיכם מלכיכם", ואילו הנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה. על תקופתו אומר הפסוק: ”וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־ה' לְבַדּֽוֹ” (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ג'). היררכיה זו היתה רצויה יותר בעיני ה', ואכן בכוחו הרוחני הצליח שמואל להחזיר לרשות ישראל את השטחים שכבשו מהם הפלישתים[11], לעצור את אויבי ישראל מקרב העמים שסביב ולגרום להם להשלים עם ישראל[12] למרות זאת, העם רצה מנהיג בשר ודם, שיצא בראש העם ככל העמים, וכך נתן להם ה' בסופו של דבר. משאלה זו של העם נחשבה לחטא, ושמואל הוכיח אותם על כך בשלב מאוחר יותר.
שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהיה הראשון במלכי ישראל, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך, ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. אף אחרי פטירתו של שמואל, בשעת מצוקה גדולה של שאול, בטרם יצא למלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל מדבר איתו קשות.
בתחילת מלוכתו של שמואל מסופר בנביא על מספר פעמים בהם הנחה אותו שמואל כיצד לנהוג במלחמות מול האויבים, אך כששאול המרה את פיו במלחמתו בעמלק שמואל מוכיח אותו קשות ומנבא לו כי בעקבות כך מלכותו לא תעבור לבניו. בהמשך, כאשר ביקש שאול להרוג את דוד, קיבל האחרון מקלט בבית מדרשו של שמואל כשהאחרון מלמדו תורה ויחד הם מתעסקים בסוגית מקום המקדש[13]. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.
מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[14], הוא נהג לתור באיזור בית אל, הגלגל והמצפה שבאיזור נחלת בנימין אבל לא נהג להרחיק עד הצפון או הדרום[דרוש מקור].
שמואל נפטר בגיל 52 [15] ארבעה חודשים[16] לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[17][18]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת ד'תתקל"ג, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל.
על פי המקובל, תאריך פטירתו הוא כ"ח באייר. ביום זה מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל.
בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלא הלכו בדרכו. בפסוק נאמר שהם לקחו שוחד והיטו משפט, אך חז"ל אמרו שכוונת הפסוק אינו כפשוטו, אלא שלא סבבו בארץ ישראל כאביהם. מסיבה זו העם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[19].
בהמשך[20] נכתב כי שמואל מת וכי שאול גירש את בעלי האוב והידעונים מהארץ, אולם לאחר שהפלשתים מתקבצים למלחמה ופניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת האוב מעין דור[21] המזמנת את רוחו של שמואל. שאול מבקש את עצתו של שמואל, שכועס עליו על שהעלהו באוב ואומר לו שה' סר מעליו, שיובס על ידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד משום שלא שמע לה'. במעמד זה שמואל גם מבשר לשאול שמותו בקרב יהווה עבורו כפרה "ומחר אתה ובניך עימי" - עימי במחיצתי, מציין לו שעוונותיו נמחלו והוא יזכה להיות עם שמואל בעולם הבא[22].
שמואל בנה את משכן נוב לאחר החרבות המשכן בשילה.
מעילו של שמואל
”וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה”[23] אמו של שמואל, שיכלה לבקר אותו במקדש בשילה מספר פעמים בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל.
המעיל ליווה את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה היא אחרי המלחמה עם עמלק. שאול, שלא הרג את המלך האגגי - דבר המנוגד לצו ה'. שמואל מתבקש להודיע לשאול שה' נטש אותו, ושלא יתמוך בשלטונו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעיל - וזה נקרע. שמואל רואה בכך סימן, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:”וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ”[24].
אחרי מות שמואל, נכתב כי שאול מבקש את העלאתו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל.
שמואל במשנת חז"ל
במדרש כתוב ששמואל נולד מהול[25] ,הוא אחד מי"ג אישים המוזכרים בתנ"ך, שנולדו מהולים[26].
בחז"ל נאמר כי שמואל הנביא נחשב במעלתו לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חמוּרי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).
"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[27], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[28], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו!
במסכת חגיגה (דף ד׳ עמוד ב); רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ״ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי״ ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; ״ותאמר האשה אל שאול אלוקים ראיתי עולים״ עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה.{פירוש- "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות 2 עולים, אחד שמואל והשני משה רבינו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה: שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו }
בברייתא שבמסכת בבא בתרא המפרטת את מחברי ספרי התנ"ך, מצוין כי שמואל הנביא כתב את ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות. עם זאת, רבי יצחק אברבנאל כותב כי שמואל כתב את ספר יהושע, שופטים ורות, אך לא את ספר שמואל.
שמואל במשנת הראשונים
הרמב"ם[29] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטישטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של ה'.
שמואל כראש הקבלה
שמואל היה ראש הקבלה בדורו, שקיבל מסורת התורה שבעל-פה מעלי הכהן ומסרה לדוד המלך[30], או לגד החוזה[31], או לנתן הנביא[32].
לדברי חז"ל, שמואל תיקן את חלוקת משמרות כהונה ל-16, אחר שכבר חילקם משה רבינו ל-8; או ששמואל ודוד קבעו ביחד החלוקה הסופית ל-24, אחר שכבר חילקם משה ל-16[33]. גם כ"ד משמרות הלוייה תיקנו שמואל ודוד[34].
לקריאה נוספת
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי".
- משה גרנות, התנ"ך - כף החובה, הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12 : דמויות מופת, פרק משנה ד': שמואל, עמוד 119.
- שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996.
- משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998.
- אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001.
- משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008.
- אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד.
- בנימין לאו, שמואל - בקודש חזיתיך, ידיעות ספרים, 2014.
קישורים חיצוניים
חנה ושמואל: תיקון לתקופת השופטים? מירי שליסל, סרטון באתר יוטיוב- שמואל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- מוקיר רבנן/שמואל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מתיה קם, 'דוד נגד שמואל '- מעיוני דוד בן-גוריון על שמואל ושאול, באתר 929 - תנ"ך ביחד
BioCast - אלף אישים באלף שניות: משתמש:מוקיר רבנן/שמואל, באתר iCast, 19 במאי 2011
הערות שוליים
- ↑ סדר עולם. אך הרד"ק מביא גירסא בסדר עולם כי שפט עשרים שנה, וכן כתב האברבנאל. רש"י על ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ב כתב כי שפט במשך 13 שנה, ביוסיפון מופיע כי שפט שלושים שנה, ובמדרש נאמר ששפט את ישראל ארבעים שנה.
- ↑ ולדעת האברנבאל יתכן שערך גם את ספר יהושע. עיין בהקדמתו לספר יהושע.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד ב'.
- ↑ ”וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי” (ספר שמואל א', פרק א', פסוק א')
- ↑ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח-כ"ג
- ↑ תרגום יונתן בתחילת ספר שמואל, ילקוט שמעוני בשמואל א' רמז ע"ז ורש"י.
- ↑ רש"י על ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ב.
- ↑ ”וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָקוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ” (ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א)
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א עמוד ב'.
- ↑ "וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי" ספר שמואל א', פרק ג', פסוק י"ג.
- ↑ ספר שמואל א', פרק ז'.
- ↑ רד"ק על ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ח'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ד עמוד ב'.
- ↑ ”וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.” (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז)
- ↑ סדר עולם. אמנם במדרש כתוב ששפט את ישראל ארבעים שנה ולפי"ז חי הרבה יותר. והרלב"ג כתב כי חי כשישים וחמש שנה, ורבי יצחק אברבנאל כתב כי חי שמונים או תשעים שנה.
- ↑ רש"י על ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ"ב.
- ↑ ”וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה” (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק א')
- ↑ ”וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ” (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג')
- ↑ ”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם” (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ה')
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוקים ז'-ח'
- ↑ ויקרא רבה, אמור פרשה כ"ו
- ↑ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט
- ↑ ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח
- ↑ ילקוט שמעוני על ירמיהו רמז רס"א
- ↑ מדרש (שוחר טוב) מזמור ט'
- ↑ ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק י"א
- ↑ ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'
- ↑ שמונה פרקים פרק ז'
- ↑ הקדמת משנה תורה להרמב"ם; רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות; ספר יוחסין מאמר ראשון.
- ↑ פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'; רבי יצחק אברבנאל, נחלת אבות, הקדמה.
- ↑ סדר תנאים ואמוראים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ז עמוד א'
- ↑ תוספתא, תענית פרק ג הלכה ב
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
