נבי סמואל
 | |
| מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל, בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא | |
| שמות נוספים | קבר שמואל הנביא |
|---|---|
| היסטוריה | |
| מאורעות | קרב נבי סמואל |
| אתר ארכאולוגי | |
| אתר אינטרנט | גן לאומי נבי סמואל באתר רשות הטבע והגנים |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| מיקום | פסגת הר צפונית מערבית לירושלים |
| קואורדינטות | 31°49′57.76″N 35°10′48.48″E / 31.8327111°N 35.1801333°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   נבי סמואל | |
נבי סמואל (בערבית: אַ-נַבִּי צַמְוִיל) הוא אתר המקובל כמקום קבורתו של שמואל הנביא. האתר מקודש גם לשאר הדתות המונותיאיסטיות. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. באתר יש ממצאים ארכאולוגיים רבים, אך המבנה הבולט ביותר בשטח הוא מצודה צלבנית גדולה, שהשתמרה לגובה של שתי קומות. במבנה שוכן מסגד, וכן בית כנסת אורתודוקסי עם עזרת נשים, ומצבה לציון קברו של שמואל הנביא.
האתר משמש כיום כמקום עלייה לקבר, ובעיקר בכ"ח באייר הנחשב על-פי הדעה הרווחת במסורת היהודית, כיום פטירתו של שמואל הנביא. האתר משמש גם כאתר עלייה לרגל של בני דתות שונות בימי מועד ועלייה לרגל.
מיקום
נבי סמואל שוכן בפסגת הר המתנשא לגובה של 884 מטרים מעל פני הים[1][2], בסמוך לכפר נבי סמואל, הנקרא על שם הקבר. הוא חולש על סביבתו, הכוללת את הכפר אל ג'יב בצפון; שכונת רמות מדרום-מזרח; היישוב גבעת זאב מצפון מערב. מפסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום ודרום גוש דן ממערב.
מגמות בזיהוי האתר
מסורת יהודית קדומה קושרת את האתר לדמותו של שמואל הנביא[3]. יש מזהים את האתר עם מצפה[4], המוזכרת בתנ"ך כעיר בה פעל שמואל הנביא[5].
החל מהמאה ה-10, כ-2000 שנה אחרי קבורתו המשוערת של שמואל, זיהו נוסעים נוצרים באתר את קברו של שמואל הנביא. זיהוי זה התקבל גם בקרב היהודים. המקום זוהה עם רמה שבבנימין. ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג', פרק כ"ה, פסוק א', כנראה במאה ה-12. כיום מקובל יותר הזיהוי של רמה עם הכפר א-רם הנמצא מזרחית יותר ליד גבע בנימין[6].
המגמה המקובלת על רוב החוקרים היא ששמואל נקבר בכלל ברמה שבאפרים ולא ברמה שבבנימין[6].
ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, בעודם עברו דרך רמלה, שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברו מחדש במקום זה, שזוהה על ידם כשילה. מסורת יהודית אחרת זיהתה את נבי סמואל כאתר בנייתו של משכן גבעון; אך הדעה המקובלת היום (2011) היא, כי המשכן שכן בסמוך (בתחום הכפר אל ג'יב).
גם המוסלמים אימצו את מסורת קברו של שמואל הנביא, וכבר ב-985 לספירה הזכיר הגאוגרף המוסלמי הירושלמי אלמקדסי את הכפר "דיר צמויל" על שם הקדוש שמואל בצפון ירושלים[7], ונראה שכוונתו לאתר המוכר לנו כיום. שם האתר "נבי סמואל" - "הנביא שמואל" הוא שהשתרש עד ימינו, בעקבות מאות שנים של אחיזה מוסלמית במקום.
ממצאים ארכאולוגיים
העת העתיקה
השרידים הקדומים ביותר שנתגלו באתר מיוחסים לתקופת בית ראשון, וכוללים טביעות "למלך", "יהד" על ידיות קנקנים מן המאה ה-7 - 6 לפסה"נ, וחרפושית מצרית המיוחסת לשושלת ה-26 במצרים, ערב חורבן בית ראשון. בחפירות הארכאולוגיות נחשפה שכבת חורבן, המתוארכת לשלהי ימי הבית הראשון. בנוסף התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, המאות 5-4 לפסה"נ. לאחר מכן נחשף ישוב, המתוארך לתקופה ההלניסטית והחשמונאית. כן נחשפו שרידיו של רובע מגורים גדול, הכולל שתי שורות מבנים מצדיו של רחוב מרכזי; בור מים; ומקווה טהרה חצוב בסלע. המבנים נבנו באבנים גדולות שנחצבו במקום. קירות המבנים שרדו לגובה של כ-4 מטרים. הממצא בתקופה זו כולל חרסים, מטבעות ושאריות מזון. לא נמצאו ממצאים ארכאולוגים מהתקופה שבין אמצע המאה הראשונה לפסה"נ ועד לשלהי המאה ה-5 לספירה.
ימי הביניים
האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, במהלך המאות ה-5 וה-6 לספירה. מתקופה זו נחשפה תעשיית קרמיקה מפותחת מאוד, במקום נחשפו ארבעה כבשני חרס גדולים ותעשייתיים, בנויים בשתי קומות. הכבשנים נבנו ישירות על המבנים מהתקופה החשמונאית. נראה שתעשיית כלי החרס הייתה הגדולה ביותר מצפון לירושלים. ייצור כלי החרס נמשך גם בתקופה האומאית, המוסלמית הקדומה עד למאה ה - 8 לספירת הנוצרים. נמצאו טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה "דיר מר סמואל". לא התגלו שרידים של מנזר מהתקופה הביזאנטית.
עם התקדשות המקום בקרב הנוצרים בתקופה הביזנטית נבנה, כנראה, במקום מנזר, ששרידיו, כאמור לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות.
בתקופה הערבית הקדומה - האומאיית, שימש האתר כמרכז גדול מאד לייצור כלי חרס, ששימש את כל צפון ירושלים. במקום נחשפו שבעה תנורי חרס משוכללים. מרכז הייצור המשיך לפעול כנראה גם בתקופה הביזאנטית. בתקופה הצלבנית נבנה במקום מנזר - ומצודה. בניית המצודה "מחקה" שכבות קדומות. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק. השכבות הקדומות נחשפו מחוץ לגבולות המצודה הצלבנית. האתר הגדול שבראשו, כאמור, מצודה גדולה, כולל גם מרחב גדול של מתקנים חקלאיים, מחסנים ובתי מגורים. חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii).
לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעיתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה[8].
נראה שבמהלך הדורות פעל במקום (אולי בקומת המסד) בית כנסת, בו הוצג ציון קברו של הנביא על ידי היהודים.
חוקר תולדות היישוב, פנחס גראייבסקי, מציין כי המוסלמים בנו מעל לקבר שמואל הנביא בית תפילה עם מגדל בראשו, שבו מתפללים יושבי הכפר, ובאמצעו עומדת מצבה גדולה מכוסה במכסה־ירק, כנהוג בקברים הקדושים של מוסלמים: "מנהג קדום הוא לאחינו הספרדים לבוא ולהשתטח שמה ביום כ"ח אייר, ואדוני הבית היו מרשים להם לבוא אל האולם שממעל למערה, והיו מתעכבים שמה כל הלילה, המון־העם עמד בתפלות, בבכי ובתחנונים, והחכמים בלמודי ה״אדרות הקדושות". לדבריו, היה ליהודים מנהג לשתות לשכרה במקום ביום כ"ח באייר, ומדובר במנהג קדום, שיש לו עדויות ממקורות שונים לאורך השנים[9] . זו אולי הסיבה לכך שלא פעם התגלעו חיכוכים ומתחים בין היהודים והמוסלמים אודות זכות האחיזה והביקור במקום. כך למשל אצל רבי יצחק לטיף, שעלה ארצה בשנת 1445[10], המספר:
פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא], וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים
— וילנאי, עמ' 428.
המקור הראשון, המתאר פחות או יותר את הנראה היום לעין (מבואה גדולה, וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך קבר) הוא רבי משולם מוולטרה, שביקר במקום בשנת 1481. תאוריהם הרבים של עולי הרגל (יהודים, נוצרים, קראים ומוסלמים) מלמדים על מבנה גדול, שהזכויות על אחזקתו נתונות במחלוקת, אך נראה שלכל אורך השנים הותר ליהודים לקיים בו תפילות ולהדליק בו נרות. הקראים אף כתבו תחינה מיוחדת לקבר שמואל הנביא, שנאמרה על ידם בבקרם באתר.
העת החדשה
ב-1730, בהתערבות הסולטאן העות'מאני, סולקו היהודים מן המקום, ולא הורשו אף להתפלל בו. טקסי ה"חאלקה", שמקורם במתחם קבר שמואל, עברו למירון. מערת הקבורה נאטמה, ובקומת הכניסה של המצודה הצלבנית נבנה מסגד גדול, ובראשו צריח מואזין. יהודים מעטים הורשו לבקר במקום, וגם זאת תמורת תשלום נאה. גראייבסקי מספר כי ב-1885 מנעו מהיהודים לבוא למקום. הרב הספרדי הראשי, החכם באשי יעקב שאול אלישר, פנה אל הפחה הטורקי ושמע ממנו כי הממשלה הטורקית אסרה על כניסת יהודים לאחר שנאלצה לשלם 118,000 גרוש כדי לשפץ את המקום בשל מעשי ונדליזם, שתוארו כך: "רבים מהיהודים האשכנזים הבאים שמה ללון וגם יין ושכר מביאים עמהם ועשו את הבית לבית־מרזח ועל קירותיו כתבו שמותיהם, זה בעפרון וזה בפחמים, ולא לכבוד הדבר הזה לבית הקדוש לישראל ולעמים"[9]. בסופו של דבר נעתר הפחה לבקשת הרב הראשי והתיר כניסה של יהודים למקום.
במלחמת העולם הראשונה, במחצית השנייה של נובמבר 1917, נערכו קרבות קשים על הנקודה השלטת בין חיל המשלוח המצרי בדרכו לכיבוש ירושלים ובין הכוח המגן של הצבא העות'מאני. לאחר שהכוח הבריטי הצליח לכבוש את הנקודה, נערכו ב-22 בנובמבר שלוש התקפות נגד של הכוח העות'מאני[11]. לאחר קרבות קשים שלוו בהרעשות ארטילריות כבדות משני הצדדים, נכשל הניסיון הטורקי לכיבוש הנקודה ונפתחה הדרך לכיבוש ירושלים. בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו למבנים בנבי סמואל ובסביבתו מתותחי הלוחמים הבריטים והטורקים ננטש היישוב. בשנת 1921 שבו היהודים לאדמתם, אך מסיבות שונות ננטש היישוב לאחר כמה שנים. בימי המנדט הבריטי המקום היה פתוח למבקרים תמורת תשלום ותשלום נוסף נגבה מהמעוניינים לעלות לצריח. המוסלמים אסרו את הכניסה לחדר בקומה המרכזית ומסיבות בריאותיות נאסרה הכניסה למערה[12].
ערך מורחב – קרב נבי סמואל
במלחמת העצמאות במהלך מבצע יבוסי, ניסה גדוד "הפורצים" - הגדוד הרביעי בחטיבת הראל של פלמ"ח לכבוש את הכפר. פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי הסתערה במעלה הגבעה אך נבלמה באבידות כבדות.
בשנות החמישים פעל מן המקום השודד והרוצח מוסטפא סמואלי - בשנת 1953 בוצעה פשיטה על הכפר על ידי אנשי יחידה 101 במטרה לפגוע בסמואלי, וביתו פוצץ.
האתר נכבש על ידי חטיבת הראל במלחמת ששת הימים מידי הלגיון הירדני. בשנת 1971 פונו תושבי המקום הערבים מן המצודה, שטח הכפר הוכלל בגן הלאומי ועל כן נאסרה בניה במקום. במקביל, החלה ירושלים להתרחב צפונה, ובקרבת מקום נבנתה שכונת רמות, המשמרת בשמה את 'רמה'.
נסיונות התיישבות
- ערך מורחב – נחלת ישראל - רמה
בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא, אך הוא נקרא גם 'נחלת ישראל', על שם החברה שרכשה את הקרקע, שם החברה היה נחלת ישראל - רמה. במשך כחמש שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב בפועל על הקרקע שנרכשה, אך מסיבות ביורוקרטיות הדבר נכשל. בשנת 1895 הצטרפו לגרעין המתיישבים כ-13 משפחות של יהודים יוצאי תימן, שהצליחו להגשים את המפעל ואף לעסוק בחקלאות במקום, הם נשארו במקום עד פרעות תרפ"ט.
- ערך מורחב – חברת רמתיים צופים
נסיון התיישבות נוסף נעשה על ידי חברת רמתיים צופים בראשותו של רבי עמרם בלוי ובתמיכתם של רבני היישוב הישן רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי יצחק ירוחם דיסקין. החברה רכשה קרקעות באזור, אך לא הצליחה ליישב את המקום.
טיפוח האתר
נבי סמואל הוכרז כגן לאומי 'נבי סמואל', בתחומו ממזרח שוכן כיום כפר ערבי קטן, הכולל כ-15 בתים 20 משפחות סה"כ 250 נפש. כפר זה שוכן בתחום גדר ההפרדה, אך מחוץ לקו הירוק, בשטח C, ומנוהל על ידי המנהל האזרחי באיו"ש.
בין הגן הלאומי לכפר שוכן מרכז המבקרים של ראשית ירושלים המרכז לסיורים ולימודי ירושלים.
במורדות ההר שוכנת שמורת אלוני שמואל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יואל בן-דב, נבי סמואל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
- זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, כרך ב', הוצאת אחיעבר, 1972, עמ' 426-438.
- יצחק מגן ומיכאל דדון, נבי סמואל ( שמואל הנביא - הר השמחה), קדמוניות, 118, 1999, עמ' 62-77.
- יואל אליצור, מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
- זאב ח' ארליך (ז'אבו), קבר שמואל או נבי סמוויל?, מקור ראשון.
- ציון הקודש של שמואל הנביא, הרב יוחנן שבדרון, קובץ בית אהרן וישראל 145, באתר היברובוקס.
- דיון על זיהוי הקבר בפורום "ספרים וסופרים" באתר בחדרי חרדים.
- קונטרס מגילת הרמה, רמות, 2014.
קישורים חיצוניים
- הקרב על נבי סמואל במלחמת העצמאות, באתר הפלמ"ח
- גן לאומי נבי סמואל באתר "טבע ונופים בישראל"
- היסטוריה ותמונות מבוארות של כל השרידים (באנגלית) באתר BibleWalks.com
- מידע על אתר 15581 נבי סמואל, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
- ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987.
- ^ על פי יצחק מגן (קמ"ט ארכאולוגיה, מפקדת איו"ש), "סיפורו של נבי סמואל", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 14, וגם על פי אורי ליניאל (מנהל שמורת עין פרת וגן לאומי קבר שמואל הנביא), "קבר שמואל הנביא", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 18, הגובה הוא 908 מטר מעל פני הים. מכל מקום, כיום ברור על בסיס מדידות מדויקות כי בסיס מבנה המסגד נמצא בגובה 884 מ', אם כי במרכזו של המבנה מגיע גובה ההר ל-885 מטרים.
- ^ אגרת דרכי ציון ב לרבי עובדיה מברטנורא
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', ערך מצפה, עמ' 239
- ^ ספר שמואל א' ז: ו', ט"ז-י"ז
- ^ 6.0 6.1 יואל אליצור, מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
- ^ זאב וילנאי, יהודה ושומרון, עמ' 420
- ^ כך, למשל, תלמידו האלמוני של הרמב"ן בשנת 1272, המזכיר גם את קיומו של מסגד ומעיין סמוך – וילנאי, להלן, עמ' 428.
- ^ 9.0 9.1 פנחס בן-צבי גראייבסקי, קבר שמואל הנביא, זיכרון לחובבים ראשונים, חוברת ט', תרפ"ח, עמ' 22
- ^ ד"ר אברהם ברלינר, מכתב הר״ר יצחק לטיף, המגזין להיסטוריה וספרות יהודית
- ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 130
- ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, ניו יורק, תר"ץ, עמ' 173, באתר היברובוקס
