שחף אוכל כוכב ים. כוכב הים עלול להיטרף בידי בני מינו, בידי מינים אחרים של כוכב הים, בידי חלזונות ים, סרטנים, דגים, שחפים ולוטרות. אמצעי ההגנה העיקרי של כוכבי הים הוא חומר הסאפונין המצוי בעורם, שגורם לטעם לא נעים. ישנם אף מיני כוכב ים שמרחיקים טורפים באמצעות רעלנים כמו טטרודוטוקסין המצויים בגופם, ואחרים יכולים לפלוט כמויות גדולות של ריר המרתיע את הטורף.
מבט על חומות דוברובניק ומגדל מינצ'טה. החומה, המקיפה את העיר העתיקה של דוברובניק שבדרום קרואטיה, נחשבת לשלמה בעולם מתקופתה. בשנת 1979 הוכרזה העיר העתיקה, כולל חומותיה, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מגדל מינצ'טה, כמבצר חזק בעל ארבעה צדדים, הוא הנקודה הדומיננטית ביותר בחומת היבשה ובעיר כולה. גובהו ונפחו המרשים מקנים לו שליטה על החלק הצפון-מערבי והגבוה של העיר.
מוניומנט ואלי הוא עמק שנמצא באזור הגבול הדרומי של מדינת יוטה עם צפון מדינת אריזונה. העמק מתאפיין במקבץ של גבעות בודדות, המסתיימות בצוקים זקופים, המסתיימים בפסגה שטוחה קטנה.
רועה צאן ברומניה. רועה צאן הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו. רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר.
מערות לוזית הן סדרה של מערות פעמון, השוכנות על גבעה שטוחה בגובה של 210 מטרים מעל פני הים, כקילומטר דרומית-מזרחית ליישוב לוזית שבשפלת יהודה. רוב המערות מחוברות ביניהן ויוצרות אולמות וחללי ענק. לפי ההערכות, המערות נחצבו והיו בשימוש החל בתקופה ההלניסטית ולפחות עד התקופה הערבית. בחלק מהן נחצבו קולומבריה, תאים מרובעים ומשולשים בקירות המערה, אשר נועדו, ככל הנראה, לגידול יונים. המערות אינן מוסדרות לביקור בדומה למערות בית גוברין - מרשה הסמוכות, אך הגישה אליהן נוחה ברגל או בסנפלינג.
זאב מצוי בעל פרווה אפורה על גבו, ולבנה על בטנו, על רקע מושלג.
זאב מצוי - מין בסוג כלב. הזאב הוא בעל חיים טורף. הזאבים הם בעלי החיים הגדולים ביותר במשפחת הכלביים, החיים במגוון רחב מאוד של מקומות ברחבי האזור ההולארקטי. צבעם נע מאפור לאפור-חום, אך יכול להשתנות ולהיות לבן, אדמדם, חום ושחור.
חתול בר אירופי. החתול עומד על סלע במרכז התמונה. גבו לשמאל התמונה, זנבו מתפתל בתחתית התמונה, פניו בימין התמונה, והוא מביט לצופה. צבע החתול אפור חום (למעט זנבו המפוספס אפור חום - שחור). עיני החתול ירוקות.
פיל אסייתי יושב בנהר. הפיל מביט לימין התמונה. רגליו במים ובטנו טבולה בחלקה במים. חדקו טבול במים. ברקע ניתן לראות אשדים.
פיל אסייתי יושב בנהר בלאוס. הפיל האסייתי הוא בעל החיים היבשתי השלישי בגודלו (אחרי שני מיני הפיל האפריקני). הגובה של פיל אסייתי מגיע עד לכ-3.5 מטר, ומשקלו עשוי להגיע לכ-5 וחצי טון. הפיל האסייתי נפוץ באזורים תחומים בדרום-מזרח אסיה. מספר הפילים האסייתים החי בטבע כיום נע בין 28,000 ל-42,000 והוא נחשב לבעל חיים בסכנת הכחדה.
במרכז התמונה מבנה הטירה. בקדמתה ביצורים. בצד שמאל למטה מגדל שמירה, חומה עולה במעלה התמונה, וכן לכיוון ימין, בחלק העליון של מרכז התמונה המבנה עצמו - חלונות פונים לצופה, ומעליהם גג רעפים. סביב הטירה יער.
קופיף באי סולאווסי באינדונזיה; לקופיפים עיניים ענקיות ביחס לגודלם. הקופיף יושב על ענף עבה, צבעו אפור-חרדלי, גופו פונה לשמאל התמונה, עיניו פונות לצופה. צבע עיניו חום, ומשתקפים בהם עצי היער (אותם לא רואה הצופה)
בתמונה, קופיף באי סולאווסי שבאינדונזיה. קופיף, או טרסיוס, הוא סוג במשפחת הקופיפיים שבתת-סדרת הקופיפים. לקופיפים עיניים ענקיות ביחס לגודלם – גודלן כגודל עיני אדם בעוד שאורך גופם כ-10–15 סנטימטרים – ורגליהם ארוכות. הקופיפים ניזונים בעיקר מחרקים, שעליהם הם מזנקים ממרחק שיכול להגיע עד לפי עשרה מאורך גופם. מספר הקופיפים החיים בטבע מוערך בכמה אלפים לכל היותר, והם נתונים בסכנת הכחדה.
מבט מהאוויר על פרדסי עצי שקד פורחים. במרכז התמונה אגם כחול, הפרדסים הלבנים מקיפים אותו.
פריחת השקד בעמק האלה (ליד האגם הסמוך לבית שמש). כידוע עצי השקד מקדימים לפרוח. ישנם פרחים לבנים וישנם ורדרדים, ופריחתם נמשכת כ-3 שבועות בשנה, לאחר מכן עליהם נושרים.
עדר של 13 אלפקות. האלפקות בימין התמונה ובמרכזה, גופן פונה לשמאל התמונה, ופניהן לצופה. בחזית התמונה שלוש אלפקות לבנון, ומאחוריהן אלפקות אדומות, חומות ושחורות, ואפורה אחת.
רכבת משא עוברת בלב מדבר אטקמה שבמחוז אנטופגסטה בצ'ילה, כשברקע הר הגעש סן פדרו. הרכבת בחלקה התחתון של התמונה, במרכזה. הקטר צבעוני, ולאחריו סדרת קרונות אדומים, ולאחריה לבנים, שוב אדומים ושוב לבנים. הרכבת מתפתלת בצורת האות "כ", והיא נוסעת במדבר הצהוב. בחלק העליון של התמונה, במרכז, הרים מושלגים, ומאחוריהם שמיים מעוננים.
רכבת משא עוברת בלב מדבר אטקמה שבמחוז אנטופגסטה בצ'ילה, כשברקע הר הגעש סן פדרו. במחוז זה עוברות רכבות דומות פעמים רבות, המובילות פחם, נפט, עופרת, נחושת ועוד, המגיעות מהמחצבים הרבים שבמדבר. הרכבת שבתמונה יוצאת מחופי מחוז אנטופגסטה ועוברת במספר תחנות שונות ברחבי צ'ילה, ולבסוף מגיעה לבוליביה, ובכך עוברת מסע של יותר מ-800 קילומטר. בתקופת שלטון האימים של פינושה נקברו שם גופותיהם של מתנגדי משטר ש"הועלמו".
ניבן שינני. ראשו של הצלופח במרכז התמונה, הצלופח שוכב על קרקע חולית, ראשו פונה לימין התמונה, גופו בשמאל התמונה. עין אחת מביטה לעבר הצופה, ופיו פתוח, וניתן לראות את שיניו החדות.
ניבן שינני בטנריף שבספרד. הניבן השינני הוא צלופח ממשפחת המורניים שתפוצתו באזורים החמים במזרח האוקיינוס האטלנטי, לרבות הים התיכון, האיים הקנריים, מדיירה ואיים שונים. לניבן צבע צהוב בהיר ולסתות ארוכות, ובהן שיניים מוארכות רבות דמויות זכוכית. לצלופחי המורנה סנפיר-גב ארוך מראשם ועד זנבם. למינים מסוג זה אין סנפיר חזה ובטן. צורתם המוארכת מזכירה במידת מה נחש. המורנות מצוידות בפה אימתני ובלסתות חזקות, ועלולות לגרום לפציעות חמורות לאויביהן. הן נוהגות לתקוף אף בני אדם המתקרבים לאזור מחייתן.
קבוצה של ניבתנים נחים על קרחון באזור הקוטב הצפוני.
קבוצה של ניבתנים נחים על קרחון באזור הקוטב הצפוני. הניבתנים הם מהגדולים שבקבוצת הטורפים הימיים. משקלו של ניבתן יכול להגיע עד 2,000 ק"ג ואורכו עד ל-3.6 מ'. ניביהם הענקיים שמהם מגיע שמם, משמשים אותם כדי לשלוף רכיכות וצדפות מקרקעית הים.
אורחת גמלים חד-דבשתיים בבקעת הירדן, ארץ ישראל. הגמל החד-דבשתי טבעי לחצי האי ערב ודרום אסיה. הוא נמצא בשימוש, כבעל חים מבוית, בעיקר באזורים אלה ובצפון אפריקה. הגמלים בויתו לראשונה במרכז או בדרום חצי האי ערב. הגמל החד-דבשתי גבוה ומהיר יותר מהגמל הדו-דבשתי ומסוגל לנוע במהירות של 13 - 15 קמ"ש במשך שעות עם רוכב.
.jpg)
_bathing_in_Tad_Lo_river,_Laos.jpg)
.jpg)
