תעלת מים
תעלת מים (ובקיצור: תעלה) היא מעבר בין שני גופי מים, שלרוב נחפר בידי האדם, ונועד למטרות תעבורה, ניקוז או מסחר. תעלות מקשרות בין נהרות, ימים, אוקיינוסים או אגמים, ומשמשות למעבר סירות ואוניות. תעלות משמשות גם לניקוז שטחים מוצפים.
היסטוריה
תעלות נחפרו כבר בימי קדם במצרים, בהודו, בסין, ולאחר מכן גם בבבל. התעלה הארוכה והעתיקה ביותר הפועלת עד היום היא התעלה הגדולה של סין שחלקה הקדום ביותר נחפר במאה ה-5 לפנה"ס. אורכה של תעלה זו הוא כ-1,800 ק"מ, והיא מחברת בין הערים בייג'ינג והאנגג'ואו.
ישנה סברה האומרת, כי תעלת סואץ של ימינו, המחברת את ים סוף עם הים התיכון, נחפרה עוד במאה ה-7 לפנה"ס, בהוראתו של אחד מפרעוני מצרים. בכל מקרה, תעלת סואץ נחרבה על ידי שליט מוסלמי כלשהו בשנת 767 לספירה.
נבוכדנאצר מלך בבל בנה תעלה מלאכותית שחיברה את הנהר חידקל לנהר פרת.
אורך תעלות
אורכן הכללי של התעלות בעולם הוא מעל 40,000 קילומטרים, כמחצית מזה באירופה[דרוש מקור]. רוב התעלות באירופה נבנו בין השנים 1400–1500. לאחר שהומצאו מנעלי התעלות, אשר נתנו את האפשרות לחפור תעלות במקומות של הבדלי גובה בפני האדמה או המים, החל פיתוח ובנייה נרחבת של תעלות ברחבי העולם. את זכות הראשונים של מנעלי התעלות יש כאלו שנותנים לאיטליה, ואילו יש כאלו שנותנים דווקא להולנד.
רחבה ועומקה של כל תעלה נקבעים לפי האוניות והספינות שיעברו בה. התעלה נחפרת לעומק בו יעבור בה כלי השיט הכבד ביותר, ועדיין יישאר בין הגחון לבין קרקע התעלה מטר אחד. רוחבה של התעלה אמור לאפשר לשני כלי שיט גדולים לעבור באותו הזמן דרך התעלה מבלי לפגוע אחד בשני.
בדרך כלל, נחפרות התעלות על ידי מכונות חפירה מיוחדות. כאשר התעלה נחפרת במקום שבו אדמה רכה - נבנות צלעות התעלה משופעות. כאשר התעלה נחפרת במקום שבו אדמה קשה או אבן - נבנות צלעות התעלה תלולות.
סוגי תעלות
- תעלת השקיה היא תעלה המשמשת להעברה ופיזור של מי השקיה.
- מובל ניקוז היא תעלה המשמשות לניקוז שטחים מוצפים או בסכנת הצפה.
תעלות בינלאומיות
אלו תעלות מים שנחפרו או שודרגו בידי אדם המקשרים חלקי ים שונים. תעלות אלו פתוחות לשיט בפני כולם לפי אמנות מיוחדות או חוקים מיוחדים של המדינה בה התעלה עוברת. התעלות הבינלאומיות העיקריות הן:
תעלת סואץ
ערך מורחב – תעלת סואץ
תעלה זו נחפרה במצרים, בין השנים 1854–1869 על ידי "החברה העולמית של תעלת סואץ" ובראשה המהנדס דה לספס ומחברת בין ים התיכון לים האדום. בשנת 1866 פורסם צו מלכותי עות'מאני שקבע שהתעלה היא נתיב בינלאומי ונייטרלי הפתוח לכל אונייה שהיא ובתעריף שווה לכול. ב-1888 נחתמה אמנת קושטא הקובעת שהתעלה פתוחה לכל אונייה כולל אוניות מלחמה, אף אם הן שייכות למדינה הנלחמת נגד האימפריה העות'מאנית. אוניות מלחמה יוכלו להצטייד רק בציוד מינימלי בנמלי התעלה, יעברו את התעלה במהירות האפשרית, יעברו לפחות 24 שעות בין מעבר אונית מלחמה אחת לשנייה ולחיילים לא יתאפשר לרדת מהאוניות בנמלי התעלה. כל המדינות שחתמו על האמנה מתחייבות לשמור על גדות התעלה ולמנוע אפשרות של הפרעה לשיט האניות בה. מצרים תהיה אחראית על מילוי החלטות אלו.
ב-1904 נחתם הסכם בין צרפת לבריטניה לפיו בריטניה תהיה אחראית להגנת התעלה וכך היה גם בזמן שמצרים הפכה למדינה עצמאית ב-1922. בהסכם בריטי-מצרי מ-1936 נקבע שהתעלה שייכת למצרים אך היא נתיב מים בינלאומי שבריטניה שומרת עליו. ב-1954 יצאו כוחות בריטניה ממצרים וזו, בניגוד לאמנת קושטא, סגרה את התעלה בפני האוניות הישראליות. ב-1956 הלאימה מצרים את התעלה. מועצת הביטחון של האו"ם דנה בנושא ואישרה את ההלאמה אך מצרים הסכימה לאפשר לכל אניה לעבור בתעלה. בריטניה וצרפת ניסו להחזיר את המצב לקדמותו ובעזרת ישראל פתחו במלחמת סיני. המלחמה לא צלחה, מבחינתן, והמדינות נאלצו להסכים עם הלאמת התעלה ומצרים התחייבה לאפשר לכל אניה לעבור דרך התעלה. למרות זאת, האיסור לאניות ישראליות נותר על כנו בטענה מצרית שאוניות אלו עלולות לסכן את ביטחונה של מצרים. למרות החלטות שונות של מועצת הביטחון שקבעו שמצרים מפירה החלטות ואמנות בינלאומיות התעלה נשארה סגורה בפני ישראל. כאשר אניה ישראלית בשם "בת גלים" ניסתה לעבור בתעלה, היא הוחרמה וצוותה נאסר. ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, הגיע צה"ל עד גדות התעלה ולאורך זמן רב, היא הייתה סגורה למעבר אניות. דבר זה דרבן את יצורן של מיכליות ענק שעברו דרך מעברי מים אחרים ולא דרך התעלה וערכה של התעלה ירד מאוד. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, שבו אניות ישראליות לעבור באופן חופשי בתעלה.
תעלת פנמה
- ערך מורחב – תעלת פנמה
תעלה זו מחברת בין האוקיינוס האטלנטי והשקט. גם בה מותר לכל אניה לעבור, לפי אמנת קושטא ולפי הסכם ארצות הברית-בריטניה מ-1901. ב-1955 החליטה ממשלת ארצות הברית לחפור תעלה חדשה שתתאים למעבר מיכליות נפט ונושאות מטוסים. ב-1965 נחתם הסכם בין ארצות הברית ופנמה לפיו זו האחרונה תקבל ריבונות מלאה על התעלה והיא מתחייבת לשמור את אמנת קושטא.
תעלת קיל
- ערך מורחב – תעלת קיל
מחברת את הים הבלטי עם הים הצפוני ונמצאת בשטחה של גרמניה. לפי חוזה ורסאי מ-1919, גרמניה התחייבה לאפשר לכל אניה לעבור בתעלה זו כולל אניות קרב של מדינות שאינן נמצאות במצב מלחמה עם גרמניה. בזמן מלחמת העולם השנייה גרמניה ביטלה את חוזה ורסאי, כולל לגבי תעלת קיל, והוא חודש רק לאחר המלחמה.
תעלת קורינתוס
- ערך מורחב – תעלת קורינתוס
זו מחברת בין הים האגאי והים האדריאטי ועוברת בשטח יוון. חפירתה הושלמה בשנת 1893. השיט בה כפוף לחוק יווני הקובע שכל אניית סוחר יכולה לעבור בתעלה, אך לא אניות מלחמה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תעלת מים |
- תעלת מים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
36224436תעלת מים