לאוס

לאוס
ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	שלום, עצמאות, דמוקרטיה, אחדות ושגשוג
המנון לאומי	המנון לאוס המנון
ממשל
משטר	רפובליקה עממית נשיאותית חד-מפלגתית (בפועל דיקטטורה)
שפה רשמית	לאית
עיר בירה	ויינטיאן 17°58′N 102°36′E / 17.967°N 102.600°E; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
שטח יבשתי	236,800 קמ"ר (85 בעולם)
אחוז שטח המים	2%
אזור זמן	UTC +7
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	19 ביולי 1949
ישות קודמת	הודו-סין הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בדצמבר 2024)	7,812,924 נפש (103 בעולם)
צפיפות	32.99 נפש לקמ"ר (181 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	30.20%
גילאי 15 - 24	18.68%
גילאי 25 - 54	40.13%
גילאי 55 - 64	6.32%
גילאי 65 ומעלה	4.67%
כלכלה
תמ"ג (2023)	15,843 מיליון $ (136 בעולם)
תמ"ג לנפש	2,028$ (169 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2022)	0.620 (139 בעולם)
מטבע	קיפ‏ (LAK)
שונות
סיומת אינטרנט	la
קידומת בין־לאומית	856
	(למפת לאוס רגילה) ויינטיאן אטופו פקסן פקסה לואנג; פרבאנג; סם נואה טאקק מואנג שי פונגסאלי סאינבולי סלבן קמבודיה תאילנד מיאנ. סין סין וייטנאם מפרץ; טונקין; לאוס

לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי-סוציאליסטי.

בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של לאוס

ההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.

במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שהפך לימים ללאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.

בזמן מלחמת העולם השנייה, היפנים כבשו את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג, שוכנע להכריז עצמאות מצרפת ב־1945, קצת לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946, כוחות צרפתיים כבשו מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.

בזמן מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בווייטנאם, הנסיך סופהנובונג יסד את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו (אדמות לאוס) שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לווייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נעשו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.

ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה ב־1962-1961, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להיות נייטרלית, נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה גררה את לאוס למלחמת וייטנאם (1975-1954). במשך קרוב לעשור, לאוס סומנה כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה להשמיד את דרך הו צ'י מין, שעברה במזרח לאוס. לא פחות מ-2,000,000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.

זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מווייטנאם, הסכם ויינטיאן (1973), בין המפלגה הקומוניסטית, מפלגת הלאו המהפכנית (LPRP), לבין הממשלה, הביא להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRP בקואליציה החדשה. המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הידרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי ניצחון זה, פאת'ט לאו נכנסו לוויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975, המלך ויתר על כס המלוכה במונרכיה החוקתית ו"הרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס" נוסדה. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.

פוליטיקה וממשל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

לאוס נשלטת מאז שנת 1975 על ידי המפלגה המהפכנית העממית (Lao People's Revolutionary Party), והיא המפלגה היחידה המותרת בחוק. ראש הממשלה הוא גם חבר בכיר בפוליטביורו של המפלגה, אשר כולל 11 חברים שהם אלה שמחליטים על מדיניות הממשלה, בנוסף על הוועד המרכזי של המפלגה, הכולל 61 חברים. המבנה הפוליטי של המפלגה הושפע רבות מזה של וייטנאם. עם זאת, עקב קבלת החוקה בשנת 1991, כונן בלאוס משטר נשיאותי, ותפקיד הנשיא, שהיה עד אז סמלי בלבד, קיבל סמכויות ביצועיות, והפך דה פקטו לעומד בראש המערכת הפוליטית עקב המוסכמה שיו"ר המפלגה תמיד נבחר כנשיא.

זכויות אדם

לאוס סופגת ביקורת רבה מבחינת יחס השלטון לזכויות אדם וחופש ביטוי, ועל השליטה הקפדנית שמפעיל השלטון על התקשורת ועל האזרחים^[5]^[6].

אחת התופעות המזוהות עם נושא זה בלאוס היא תופעת ה"העלמויות", העלולה לתקוף פעילים חברתיים, ואנשים שמתחו ביקורת על השלטון או נחשדים ברעיונות אופוזיציונרים^[5]^[6]. הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם בפריז זיהו לפחות 12 מקרי העלמות בין השנים 1999–2016, אולם השפעת התופעה בפועל רחבה בהרבה ממספר המקרים בפועל, מכיוון שההעלמויות מתרחשות ללא משפט, ללא אזהרה ומבלי להגדיר מראש מהן הפעולות שיגרמו להעלמויות אלו, כך שטקטיקה שלטונית זו מעודדת את אזרחי לאוס לבצע צנזורה עצמית על חופש הביטוי של עצמם^[5].

גאוגרפיה

גידולי אורז במחוז לואנג נאם-תה שבצפון לאוס

לאוס נמצאת ביבשת אסיה. היא גובלת בווייטנאם, בסין, בקמבודיה, בתאילנד ובמיאנמר (בורמה).

נהר המקונג (4,160 ק"מ אורכו) זורם בה ומהווה חלק גדול מגבולה המערבי (עם תאילנד), וכן ערוץ חשוב לסירות תובלה ותחבורה.

חלקה הצפוני של לאוס הררי ברובו, ושרשרת הררית צרה נוספת מהווה את גבולה המזרחי של המדינה, עם וייטנאם. למעלה ממחצית משטח המדינה מיוער, אך שטח זה מצטמצם בהתמדה מאז שנות השבעים עקב כריתת עצים מאסיבית ושריפת יערות לצורכי חקלאות. בנוסף לעץ, היערות מהווים מקור חשוב של משאבים טבעיים כמו מזון (חיות בר ופירות) ותרופות צמחיות מסורתיות, בעיקר לאוכלוסייה הכפרית המרוחקת מהמקונג.

רק אחוז קטן משטח המדינה ראוי לעיבוד חקלאי, והוא נמצא ברובו באזור עמק המקונג, בו גם מרוכזת מרבית האוכלוסייה. על פי הערכות, כ-85% מהאוכלוסייה מתפרנס בעיקר מחקלאות, כאשר הגידול העיקרי הוא אורז.

עיר הבירה ויינטיאן היא גם העיר הגדולה ביותר. היא ממוקמת על עיקול המקונג סמוך לגבול התאילנדי, בעמק רחב למרגלות ההרים הצפוניים. העיר השנייה בגודלה היא לואנג פרבאנג בצפון-מרכז, שאף שמשה כבירה כאשר לאוס הייתה ממלכה (עד 1975). לואנג פרבאנג היא גם מרכז דתי ותרבותי המהווה בנוסף גם יעד תיירותי מרכזי.

מרבית בירות המחוז בצפון לאוס הן עיירות הרריות קטנות בעוד הערים בדרום לאוס צמודות למקונג, והן גדולות ובעלות אופי עירוני מעט יותר.

בדרום לאוס מתרחב נהר המקונג עד לרוחב של כשני קילומטרים, ובמחוז פקסן יש בו המוני איים מאוכלסים בחלקם. אזור זה ידוע כאזור ארבעת-אלפים האיים והוא מהווה מוקד תיירותי מתפתח.

מחוזות

ערך מורחב – מחוזות לאוס

לאוס מחולקת ל-16 מחוזות ואזור עיר הבירה.

דמוגרפיה

לאוס היא אחת המדינות הפחות צפופות בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה של כ-23.4 נפש לקמ"ר. אוכלוסייתה מוערכת ב-7.4 מיליון בני אדם (2020). רוב האוכלוסייה מרוכז לאורך עמקי נהר המקונג ויובליו. בתחום השיפוט ויינטיאן, הכולל את עיר הבירה (שהיא גם העיר הגדולה במדינה) ישבו בשנת 2015 כ-820,940 תושבים.

אוכלוסיית לאוס צעירה. 43% מהתושבים הם בני פחות מ-14, ורק 3% הם מעל גיל 65. הדבר מוסבר בין היתר בתוחלת החיים הנמוכה מאוד - 65.8 שנים בממוצע לכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים של נשים היא 67.4 שנים ושל גברים 64.2 שנים. (נתוני שנת 2018).

חלוקה אתנית

לאוס מגוונת מבחינה אתנית: קיימות בה 68 קבוצות אתניות שונות, על פי הכרת הממשל. חלקן של הקבוצות דובר שפות שונות, והשפה הלאית נלמדת כשפה שנייה. מרביתן שבטים קטנים החיים באזורים ההרריים. ממשלת לאוס מחלקת את האוכלוסייה לשלוש קבוצות עיקריות.

הקבוצה האתנית הגדולה ביותר (כ-50% מכלל האוכלוסייה) היא לאו-לום, (Lao Loum) המשתייכים לעם הלאו. כראוי לשמם (בני לאוס תושבי השפלה) ניתן למצוא אותם בעיר הבירה ולאורך נהר המקונג. מאמינים שחלקם הגדול הם צאצאי גל הגירה מאזור סין שהתרחש באלף הראשונה לספירה. מבחינה אתנית הם קרובים מאוד לבני תאילנד.

הקבוצה השנייה בגדלה היא הלאו-טונג (Lao-Theung, מילולית: תושבי מרכז הארץ) שמוצאם מון-קמרי (בדומה לתושבי קמבודיה ווייטנאם). יש הטוענים כי הם היו תושביו המקוריים של עמק המקונג באזור, ונדחקו לאזורים ההרריים במזרח עם הגירת והתיישבות בני הלאו-לום. קבוצה זו מורכבת מבני שבטים רבים ושונים זה מזה, חלקם מקיימים אורח חיים מסורתי עתיק.

קבוצת הלאו-סונג היא קבוצה נוספת החיה בהרים ומורכבת ממספר גדול של שבטים, ביניהם שבט האקה (akha) היושב גם בדרום סין ובתאילנד, שבט היאו (yao) ועוד רבים. מדובר בקבוצות שהגרו ממקומות שונים (בעיקר דרום-סין). חלק מהקבוצות קרובות זו לזו בתרבותן ובדתן.

דת

הדת הגדולה במדינה היא בודהיזם טהרוואדה - כאשר 66% מהאוכלוסייה מאמינים בדת זו. ישנם אחוזים בודדים של נוצרים, יהודים ומוסלמים במדינה.

כלכלה ותיירות

עד סוף המאה העשרים סבלה לאוס מפיגור כלכלי חמור, מבצורת, מתת תזונה וממחלות נגיפיות. הדרכים בלאוס היו ברובן דרכי עפר או דרכים משובשות ופגועות, וכלי התחבורה הבולט במאה העשרים היה מעבורת. הפיגור הטכנולוגי שאפיין את המדינה נבע בין השאר מחוסר במחצבים וממוצא לים, ותרמה לו גם מלחמת וייטנאם, בה הופצצה המדינה וניזוקה קשות.

מתחילת המאה עשרים ואחת, חל שיפור ניכר ברמת החיים - הערים הגדולות חוברו לרשת כבישים (אף שאלה עדיין סובלים מתחזוקה לקויה), סובסדו בתי הספר, ורוב הכפרים חוברו לרשת החשמל. עם זאת, מרבית תושבי לאוס (כ-80%) הם כפריים המתפרנסים מחקלאות. כלכלתה מתבססת על שיתוף הפעולה הכלכלי עם שכנותיה תאילנד, וייטנאם וסין. נכון לשנת 2017 עיקר כלכלתה של לאוס מתבססת על אספקת חשמל לשכנתה תאילנד וזאת בזכות התחנות ההידרואלקטיות הממוקמות לאורך חלק מהנהרות הרבים הקיימים בלאוס. ענפי התעשייה העיקריים הם אורז, טבק, קפה, מכרות בדיל ונחושת, עץ לתעשייה ואופיום. בראשית המאה ה-21 גם נבנו על נהר המקונג מספר תחנות גדולות ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית.

ענף התיירות התפתח מאוד בלאוס בעשורים האחרונים. אם בשנת 1990 ביקרו במדינה כ-80 אלף תיירים, בשנת 2010 היקף התיירים הגיע ל-1.8 מיליון. אחד מכל 11 מועסקים במדינה עובד בתחום התיירות. מרכזי התיירות העיקריים במדינה הם הערים ואנג ויינג, לואנג פרבאנג וסביבתה, והאזור בדרום המדינה המכונה "ארבעת-אלפים האיים".