תמונה נבחרת הוא פרויקט להצגת קטעי מידע ועובדות מעניינות בעמוד הראשי של המכלול. קטעי "תמונה נבחרת" הם קוריוזים המתחברים לערכי המכלול. לעיתים הקטעים משובצים בתאריך מסוים בשנה, גם במקרה כזה הקוריוז אינו קשור בהכרח לתאריך שבו אירע, אלא לתאריך שבו הוא מוצג בעמוד הראשי של המכלול. לדיונים אודות החלפת הידיעות והצעות לידיעות חדשות, גשו לאחראי המיזם.
שימו לב:עורכים חדשים מתבקשים שלא לערוך את פסקאות "תמונה נבחרת". פסקאות אלו מופיעות, בסופו של דבר, בעמוד הראשי, ועל כן רצוי להשאירן למשתמשים הוותיקים המכירים מקרוב את נוהלי העבודה.
סנט מוריץ היא עיירת נופש יוקרתית בקנטוןגראובינדן בשווייץ. אוכלוסייתה מונה כ-500 בני אדם, והשפות הרשמיות בה הן רומאנש וגרמנית. בעיני רבים היא עיירת הנופש הוותיקה ביותר, ואחד מאתרי ספורט החורף המפורסמים ביותר בעולם.
סכר שהקימו בונים, בארץ האש שבדרום ארגנטינה. הבונים הם מכרסמים גדולים, החיים במושבות על איים דמוי כיפה. הבונים ידועים בעיקר בשל כישרונם בבניית סכרים: הסכר משמש את הבונה בכך שהוא שומר על מפלס מים גבוה דיו, על מנת שהכניסה לקינו של הבונה תישאר מתחת למים. הבונה בונה סכרים על ידי כריתת עצים בשיניו, ומסוגל לבנות סכרים גדולים מאוד - במונטנה נמצא סכר שאורכו למעלה מ-600 מטרים.
חוגלת סלעים היא עוף ממשפחת הפסיוניים, בסוגחוגלה. זהו מין החוגלה היחיד המצוי בטבע בארץ ישראל. החוגלה שוכנת בנופים פתוחים, בעיקר במקומות הרריים וסלעיים. היא שוהה רוב הזמן על הקרקע, ועפה רק כשנשקפת לה סכנה. מזונה בא בעיקר מן הצומח - זרעים, פירות ועלים, אך גם מן החי - חרקים, תולעים וכיוצא בזה. בשל היותה עוף הציד העיקרי בישראל, ניצודו בעבר חוגלות בכמויות גדולות והדבר הביא לצמצום ניכר באוכלוסייתן, לכן נאסר ציד החוגלות מאז שנת 2000. בצילום, חוגלת סלעים בסמוך למערת התאומים.
התמירון הוא מין של עוף מים ממשפחת הסייפניים. לתמירון רגליים ארוכות ומכאן שמו. התמירון חי בלהקות קטנות, חלקן נודדות. בישראל ישנן מושבות קבע של תמירונים ובנוסף ישנם תמירונים החורפים בישראל. התמירון ניזון לרוב מחרקים, סרטנים קטנים, רכיכות, דגים וראשנים. בתמונה: תמירון בעמק המעיינות.
זכר של אימפלה שחורת-פנים בנמיביה. האימפלה שחורת הפנים היא תת-מין נדיר ויחודי של אימפלה. היא נבדלת מהאימפלה המצויה בסימוני הפנים השחורים שעל פניה אשר העניקו לה את שמה, כן בכך שהיא גדולה וכהה במעט.
זכר של אימפלה שחורת-פנים בנמיביה. האימפלה שחורת הפנים היא תת-מין נדיר ויחודי של אימפלה, המוגבלת לנמיביה ואנגולה. היא נבדלת מהאימפלה המצויה בסימוני הפנים השחורים שעל פניה אשר העניקו לה את שמה, וכן בכך שהיא גדולה וכהה במעט. האוכלוסייה העולמית שלה מצומצמת מאוד ועומדת על כ-2,000 פרטים. היא מאכלסת אזורים צחיחים יותר מקרובתה המצויה כדוגמת סוואנות-קוצים וחורשים פתוחים בשולי מדבר קלהארי ומדבר נמיב.
חוחית בשמורת גמלא. חוחית היא ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים. שמה נגזר ממקור תזונתה המועדף החוח. החוחית נוטה לחיות בלהקות המורכבות מבני מינה, ולעיתים להקות אלו יכילו פרטים של מיני פרושים אחרים. יופייה הרב כמו גם קולה ושירתה הערבים מהווים מקור משיכה לציידים אשר סוחרים בה כציפורכלוב בניגוד לחוק, תופעה הפוגעת באוכלוסיית החוחיות בישראל. איום נוסף על האוכלוסייה הוא התמעטות בתי הגידול הטבעיים שלה העשירים בשדות החוח והדרדר.
צבי ארץ ישראלי הוא תת-מין של המין צבי מצוי. הצבי הוא אחד מסמליה של ארץ ישראל הנקראת בתנ"ך גם ארץ הצבי. אוכלוסיית הצבי עברה תמורות רבות מאז קום מדינת ישראל. עם קום המדינה נותרו בשטח ישראל אוכלוסיות מצומצמות ביותר של צבאים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 דווח על קיומן של אוכלוסיות צפופות של צבי ארצישראלי ובשלב מסוים אף היה צורך בדילול מבוקר של האוכלוסייה, ומאז שנות ה-80 אוכלוסיות הצבי הארץ ישראלי מצטמצמות בהדרגה עקב שילוב של גורמים. אוכלוסיית הצבאים בארץ מוערכת, נכון לדצמבר 2021 בכ-4,300 פרטים. בצילום צבי ארץ ישראלי בחבל לכיש.
סוגי חזזית שונים מכסים סלע. החזזית היא אורגניזםסימביוטי המורכב מהתחברות אצות ירוקיות או כחוליות (ציאנובקטריה) מיקרוסקופיות אל פטרייה סיבית. צורת החזזית נקבעת לפי החלק החיצוני של השותף הפטרייתי ולכן גם נקראת על שם הפטרייה. בדרך כלל, הפטרייה היא עיקר נפח החזזית, על אף שלעיתים אין כך הדבר בחזזית סיבית או ג'לית. תאי האצות מכילים כלורופיל, המאפשר להם לחיות בסביבות מינרליות טהורות על ידי הפקה עצמית של תרכובות אורגניות.
פר הרמה בפארק הלאומי דארטמור באנגליה. פר הרמה הוא גזע עתיק ויחודי של בקר הבית, והוא ידוע בפרווה צמרירית וארוכה, ופוני הארוך שמכסה את פניו.
פר הרמה בפארק הלאומי דארטמור באנגליה. פר הרמה הוא גזע עתיק ויחודי של בקר הבית אשר מקורו ברמות הסקוטיות שבצפון סקוטלנד, והוא ידוע בפרווה הצמרירית והארוכה שלו המספקת בידוד מעולה מפני שלג וקור. יש לו מבנה גוף חסון ומוצק ורגליים קצרות ועבות המקילים עליו לנוע באזורים הרריים, והוא מפורסם בפוני הארוך שמכסה את פניו. מזגו נוח בדרך כלל, ובמשך אלפי שנים נעשה בו שימוש על ידי האדם לבשר וחלב. עקב היותו מסוגל להסתגל לטמפרטורות נמוכות ולצמחייה דלילה, הוא יוצא למדינות רבות ברחבי העולם כדוגמת קנדה, נורווגיה ופינלנד.
עזנייה שחורה היא דורס היום הגדול ביותר בישראל. זהו מין יחיד בסוג הנקרא באותו שם. השם המקראי - "עוזנייה", כפי שמתרגם ראב"ע: "כי מן העוז בא שמה" בשל כוחה הרב במקורה העצום. אורך גופה של העזנייה השחורה נע בין 100 ל-120 ס"מ, משקלה נע בין 6.5 ל-13 ק"ג, ומוטת כנפיה כ-265-290 ס"מ. בתמונה: עזנייה שחורה אוחזת בטפריה פגר.
דרך היונגאס, המכונה "דרך המוות", היא דרך בין לה פאס ובין קורויקו בבוליביה. דרך זו ידועה כמסוכנת ביותר, וב-1995 הוכרזה כ"דרך המסוכנת ביותר בעולם". על פי הערכות, נהרגים בה כ-200–300 מטיילים מדי שנה.
דרך היונגאס, המכונה "דרך המוות", היא דרך בין לה פאס ובין קורויקו בבוליביה. דרך זו ידועה כמסוכנת ביותר, וב-1995 הוכרזה כ"דרך המסוכנת ביותר בעולם". על פי הערכות, נהרגים בה כ-200–300 מטיילים מדי שנה.
דביבון - סוג של יונק שמקורו באמריקה. מין הדביבון הידוע ביותר בצפון אמריקה ובאירופה הינו הדביבון המצוי. הדביבון מכונה בשם "הדוב הרוחץ" משום שבטרם אכילתו דבר מה, מחפש הדביבון נהר, נחל או מקור מים אחר כדי לשטוף את מזונו מספר פעמים.
דקר, או בשמו העממי לוקוס, הוא שם מייצג לתת-משפחה של דגיםטורפי על המונה כ-160 מינים. תפוצתו של הדקר משתרעת בימים הטרופיים והסוב-טרופיים. הוא שוחה קרוב לקרקעית ומעדיף אזורים סלעיים ושוניות אלמוגים. כדג מאכל ערכו המסחרי גבוה מאוד וטעמו נחשב מהמשובחים בדגי הים. בשל דיג מסחרי לא מבוקר וספורט דיג באמצעות רובה תת-מימי, חלק ממיני הדקר השונים נמצאים בסכנה.
,_Israel_01.jpg)
.jpg)
.jpg)
