גן חיות
גן חיות,[1] גן זואולוגי או בֵּיבָר הוא מקום שבו מוחזקים בעלי חיים (בעיקר חיות בר) בשביה דרך קבע, ומוצגים לעיני קהל למטרות בידור, מחקר, חינוך ושימור מינים הנתונים בסכנת הכחדה.[2] גני החיות קיימים במתכונות שונות כבר מן העת העתיקה, ומאז הם מהווים את נקודת המפגש הנפוצה ביותר בין בני אדם ובין חיות בר. במשך הדורות הם מצאו את מקומם בתרבות האנושית, בעיקר בהקשר של תרבות פנאי.
בעבר, מטרתם הכמעט בלעדית של גני החיות הייתה בידור האדם. בעת החדשה נוספו לגני החיות עוד מטרות, וחלקם הרחיבו את תחומי פעילותם לנושאים דוגמת שימור מינים הנתונים בסכנת הכחדה, חינוך המבקרים בנוגע לחשיבות שבשימור עולם החי, הנחלת ערכי הגנת הטבע והסביבה לדורות הבאים, ומחקרים זואולוגיים שונים. בגני חיות רבים השתפר בתקופה זו מצב הרווחה של בעלי החיים. עם זאת, ארגוני זכויות בעלי חיים טוענים נגד קיומם של גני החיות ונגד התנאים בהם.
היסטוריה
העת העתיקה
גני החיות הראשונים היו לרוב חלק מאחוזתם הפרטית של מלכים, וידוע על שליטים בעת העתיקה שהחזיקו בעלי חיים מסוימים בבורות או בכלובים פרימיטיביים. מתקנים אלו לא היו גני חיות במובן של ימינו: המוני העם לא הורשו להיכנס אליהם, והם נועדו לבידור ולשעשוע של השליט בלבד ולהאדרת דמותו בעיני העם. מטבע הדברים, בגלל מגבלות סחר וחוסר ידע מתאים בטיפול בחיות, במתקנים אלו שנקראו "בֵּיבָרִים" (מלטינית: vivarium; מיוונית: bibarion; מעין גן חיות קדום) לא הוצג מגוון רחב של בעלי חיים, ואלה שהיו בהם לא תמיד זכו לטיפול נאות. כבר במצרים העתיקה הוחזקו מינים מסוימים של חיות בר בשביה לצורך שעשוע, וב-2009 התגלה גן החיות הראשון שיש לגביו ידיעות מוצקות בנחן שמתוארך לבערך 3500 לפנה"ס וכלל היפופוטמים, בובאל איילי, פילים, בבונים, חתולי בר אפריקני[3]. בסין גן חיות ראשון, שנקרא "גן התבונה", הוקם על ידי השליט הראשון של שושלת ג'וֹאוּ, ווּוָאנְג, בסביבות שנת 1,100 לפני הספירה. נראה שלו היו גם היבטים חינוכיים ולימודיים בנוסף להיבטים הבידוריים.
אריות וטורפים אחרים, שבעולם העתיק הוחזקו לעיתים בחצרות השליטים, שימשו גם כאמצעי להוצאה לפועל של עונש מוות, ופושעים או נידונים למוות הושלכו לכלובים כביצוע גזר דינם. אמצעי הריגה זה מוזכר בספר דניאל, כאשר יועצי המלך ושריו ממליצים להשליך לגוב האריות כל אדם שמתפלל לאלים אחרים מלבד אלה של הדת הבבלית. ברומא העתיקה הוחזקו בשבייה בעלי חיים רבים כגון דובים, פילים, נמרים, אריות, אנטילופות, ג'ירפים, קרנפים, יענים ותנינים, אך אלו הוחזקו לשם קרבות הגלדיאטורים. גם בבבל העתיקה הוחזקו בעלי חיים בחצרות המלכים למטרות שעשוע. חלק מבעלי החיים הובאו על ידי הרומאים מארצות רחוקות, במסגרת מסעות כיבושים.
שליטים בימי קדם נהגו לקבל בעלי חיים מחוץ לארצם כאות לידידות בין שליט לרעהו, ולעיתים כמתנה או כמס מעם נכבש לשליט העם הכובש; בעלי חיים אלו הוחזקו לשעשוע בארמונות המלך. בספר דברי הימים מסופר ששלמה המלך קיבל מעבדי חירם הראשון מלך צור בעלי חיים יחד עם מתנות אחרות:
כִּי-אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ, עִם עַבְדֵי חוּרָם: אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים, וְתוּכִּיִּים
בספרות ההלכתית של המשנה והתלמוד מוזכרים הביברים מספר פעמים בהקשר של דיונים הלכתיים. לדוגמה, במשנה במסכת ביצה דף כ"ג עמוד ב': "אין צדין דגים מן הביברים ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברין...". גם הרמב"ם התייחס לביברים ב"ספר קניין" שבמשנה תורה.
ימי הביניים והרנסאנס
במהלך ימי הביניים נהגו לעיתים בני מלוכה ואריסטוקרטים בכירים להחזיק ביברים פרטיים שבהם הוצג מגוון של בעלי חיים ועופות. גני החיות המודרניים התפתחו למעשה מביברים אלה. מגלה הארצות האיטלקי מרקו פולו סיפר כי במסגרת מסעותיו במזרח הרחוק הגיע לגן חיות שהיה בחצר מלכותו של הקיסר המונגולי קובלאי חאן וצפה שם בבעלי חיים שונים, בהם טיגריסים, נמרים, פילים ואף היפופוטמים.
הנרי הראשון (שלט בשנים 1100 - 1135) הקים ביבר באוקספורדשייר שבאנגליה. ביבר זה הועבר למצודת לונדון, כנראה בתקופת שלטונו של הנרי השלישי, והמשיך לפעול עד שנת 1828 לערך. בגרמניה, הנסיך הבוחר אוגוסטוס הראשון ייסד גן חיות בדרזדן בשנת 1554.
בצרפת פעלו במהלך ימי הביניים ביברים ואוספי חיות רבים. פיליפ השישי, מלך צרפת ייסד גן חיות בפריז בשנת 1333. שארל החמישי הקים אוספים של חיות בערים צרפתיות אחדות, ולואי האחד עשר ייסד ביבר בטור שבמרכז צרפת, שהועבר לפריז לאחר מותו ונוספו לו בעלי חיים מצפון אפריקה; גן חיות זה נהרס על ידי אנרי השלישי. אנרי הרביעי החזיק אוסף קטן יחסית שכלל גם פילים. לואי השלושה עשר החזיק בעלי חיים מסוימים באזור ורסאי, ובנו לואי הארבע עשר ייסד בעיר את הביבר המפורסם של ורסאי, "מנאז'רי דו פארק", שהתקיים עד למהפכה הצרפתית. גן חיות זה קיבל בעלי חיים רבים מקהיר, וסיפק ידע רב לחוקרי הטבע ולאנטומים הצרפתים. עם הזמן ירד מעמדו של גן החיות, והוא כמעט נהרס על ידי ההמון במהלך המהפכה הצרפתית בשנת 1789. בשנת 1793 הוסדר חוקית מעמדו של מוזיאון תולדות הטבע בפריז, ורעיונו של החוקר הצרפתי הרוזן בופון בדבר צירוף גן חיות למתקן המוזיאון קרם עור וגידים; גן זה פעיל עד היום.
נאצאואלקויטל, שהיה שליט אחת מערי-המדינה האצטקיות בתקופה הפרה-קולומביאנית החזיק גן חיות במקסיקו של המאה ה-15. הכובש הספרדי הרנאן קורטס מצא באחת מן הערים המקסיקניות כלובי דגים ועופות. מוֹנטסוּמה השני, שליט אצטקי בתחילת המאה ה-16, החזיק אוספים גדולים של בעלי חיים ממינים שונים בגני חיות בבירת ממלכתו. בין השאר, החזיק מונטסומה ביזון אמריקאי, שהובא אל גן החיות ממרחק של יותר מ-1,000 קילומטרים, מאמריקה הצפונית.
פתיחה לקהל הרחב
המאה ה-19
במהלך המאה ה-19 נבנו גני חיות גדולים רבים, בעיקר באירופה, וחלק מגני החיות הגדולים המצויים בערים אירופאיות שונות התפתחו מגני חיות אלו. הסיבה העיקרית לצמיחה המהירה של גני חיות הפתוחים לציבור בתקופה זו הייתה הקולוניאליזם האירופאי, שבמסגרתו הובאו אל הבירות האירופאיות מן הקולוניות נכסים ארכאולוגים, יצירות אמנות וגם מגוון רב מעולם החי המקומי, שהיה ברובו זר לאירופאים. במרביתם של בעלי החיים הללו לא ידעו האירופאים לטפל כהלכה, ורבים מהם מתו במהלך המסע אל גני החיות. הג'ירף שהובא לגן החיות שנברון, לדוגמה, נישא על גבי גמלים במהלך המסע מסודאן למצרים וכתוצאה מכך מת חודשים אחדים לאחר מכן.[4] גורם אחר שהביא אף הוא להתפתחות גני החיות בתקופה הזו היה עלייתה של תרבות הפנאי: גני החיות שימשו לבידור המבקרים בהם, שזכו להיפגש בבעלי חיים אקזוטיים שברובם לא נתקלו מעולם.
גן החיות העתיק ביותר שעודנו פועל הוא גן החיות שנברון (גן החיות של וינה) הנמצא בבירת אוסטריה. גן חיות זה, שהתפתח אף הוא מאחוזה אריסטוקרטית, נוסד בשנת 1752 על ידי בית הבסבורג. בעקבות המהפכה הצרפתית נפתח לציבור גן החיות של פריז, "Ménagerie du Jardin des Plantes" ("הגן הבוטני"). היה זה גן החיות הראשון שנוסד במוצהר למטרות מחקר וחינוך, וכן גן החיות הראשון שהתקיים כמוסד ממלכתי הפתוח לציבור הרחב. גם גן החיות של לונדון, שהיה מלכתחילה חלק מאחוזתו הפרטית של בית המלוכה האנגלי (בריג'נטס פארק), נפתח לציבור בשנת 1828.
הצלחתו של גן החיות של לונדון הביאה להופעתם של גני חיות במקומות רבים במדינות המערב. בשנת 1844 הקים פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה את גן החיות הראשון בגרמניה, גן החיות בברלין. גן החיות הראשון שנפתח באוסטרליה היה גן החיות של מלבורן בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19. באותה שנה נפתח לציבור גם גן החיות הראשון בארצות הברית - גן החיות של הסנטרל פארק שבניו יורק. שנה קודם לכן, בשנת 1859, החלה החברה הזואולוגית של פילדלפיה לעסוק בהקמתו של גן חיות, אולם הדבר לא עלה בידה בשל מלחמת האזרחים האמריקנית שפרצה בשנת 1861.
בתקופה הנאו אימפריאליסטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היו מקרים נדירים שבהם בני עמים נכבשים הוצגו בכלובים יחד עם חיות, במטרה להדגים ולהציג תאוריות גזעניות פסאודו-מדעיות. בשנת 1906 האנתרופולוגית החובבת, מאדיסון גראנט, יושבת ראש החברה לשימור הטבע של ניו יורק, הציגה לראווה פיגמי מקונגו בגן חיות בניו יורק, יחד עם קופי אדם וחיות אחרות, כדוגמה ל"חוליה החסרה" בין האוראנג אוטאנג לאדם הלבן. תופעה זו נקראה "גני חיות אנושיים", ונמשכה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1906 הוקם גן החיות של בייג'ינג.
המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21
תנאי ההחזקה של החיות בגני החיות הגדולים החלו להשתפר החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, ובראשית המאה ה-21 נעשו מאמצים להבטיח את רווחתן של החיות, וחלקן אף נמצא בתצוגות המדמות ככל שניתן את סביבתן הטבעית. גני החיות המתקדמים משתרעים על פני שטחים נרחבים, דבר שתורם לחופש התנועה של החיות בהם. עם זאת, קיימים גם גני חיות רבים ששטחם קטן, דבר שלא תמיד מאפשר לתת מענה הולם לצרכים הבסיסיים של בעלי החיים. המודעות לרווחתם של בעלי החיים בכל מדינה משפיעה גם היא על אופי גני החיות בה.
עם עליית המודעות האקולוגית והתפתחות אסכולות איכות הסביבה ושימור הטבע במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, לקחו על עצמם גני חיות מסוימים תפקיד בשימור בעלי החיים ובהקמת גרעיני רבייה לבעלי חיים בסכנת הכחדה. גני חיות רבים מפעילים תוכניות שימור ואף מחליפים ביניהם בעלי חיים כדי להגדיל את המגוון הגנטי, בתקווה לשחרר לבסוף בעלי חיים בסכנת הכחדה חזרה אל הטבע.
במהלך תקופה זו החלה להישמע ביקורת על גני החיות מצד פעילי ארגוני זכויות בעלי חיים וארגוני רווחת בעלי חיים. יש בפעילים אלה המתנגדים כליל לגני חיות מטעמים מוסריים, ורואים בהם שימוש בבעלי חיים בידי בני אדם לצורכי בידור. לטענתם, גני החיות לא מצליחים לחנך לאהבת בעלי חיים, אלא נותנים לגיטימציה לכליאת חיות בר. אחרים קובלים על תנאי הרווחה של בעלי החיים בגני חיות בכלל, ובגני חיות קטנים ומיושנים בפרט. טענה נוספת הנשמעת בחוגים אלו היא ששימור בעלי החיים צריך להתבצע בדרך של הגנה על סביבת החיים הטבעית של בעלי החיים, ולא באמצעות כליאתם בגני חיות. קיימים מאבקים כלליים לסגירת גני החיות באשר הם, ומאבקים ספציפיים המכוונים לגני חיות מסוימים.
מבנה ומאפיינים
בגני חיות מודרניים פותחו מתקנים מיוחדים להחזקת עופות, חרקים, זוחלים, דגים ובעלי חיים ימיים אחרים. עופות מוחזקים בדרך כלל בכלובי-רשת גדולים, שמשולבים בהם עצים או מתקנים עליהם יכולים העופות לשבת. חרקים וזוחלים מוצגים לעיתים קרובות בכלוב-זכוכית, טריטוריום - ואצל הזוחלים מותקנות בתקרת הכלוב מנורות-חימום, שכן הם פויקילותרמיים (בעלי דם קר). פרפרים מוחזקים במעין חממות-זכוכית או רשת גדולות, שבתוכן צמחייה רבה. דולפינריום הוא סוג מיוחד של מבנה שבו מוחזקים יונקים ימיים (בעיקר לווייתנאים וטורפים ימיים), ולעיתים הוא מהווה חלק אינטגרלי מגן חיות. אקווריום גדול אף הוא מתקן הנמצא לעיתים בתוך גן החיות, ובו מוחזקים מגוון רחב של דגים, גם גדולים מאוד. קיימים גם גני חיות ייעודיים למינים או קבוצות מסוימות של בעלי חיים, כגון עופות, פרפרים או זוחלים.
גני חיות מסוימים, כמו למשל הספארי ברמת גן, מכילים "פארקי ספארי" - שטחים גדולים בהם החיות נעות בחופשיות. אך יש להבחין בין גני חיות אלו לבין שמורות טבע או פארקים לאומיים. שמורות הטבע, גם אם הן מגודרות וכניסת מבקרים אליהן נעשית בתשלום, נועדו להגן על בעלי החיים בסביבתם הטבעית או להשיבם אליה, וקיים בהן ניסיון לשקם או לשמר את המערכת האקולוגית כך שהיא תתפקד בעצמה. הגידור, אם קיים, נועד גם כדי להבטיח את שמירת החיות בשמורה ולמנוע כניסת מינים פולשים שעלולים להזיק להן; לרוב קיים גם איסור או הגבלה על ציד באזור השמורה.
בחלק מגני החיות, בעלי החיים - ואף המסוכנים שבהם - מאולפים ומוחתמים והצוות המטפל בא אתם במגע קרוב. באחרים, הצוות דוגל בהימנעות ככל הניתן ממגע עם בעלי החיים, והטיפול בבעלי החיים, ההאכלה וניקוי שטחם נעשה ללא מגע קרוב. בגני חיות מהסוג הראשון נערכים לעיתים מופעים דמויי קרקס של הצוות והחיות, שבהם מבצעים בעלי החיים פעלולים שונים. מופעים כאלה מתבצעים גם עם בעלי חיים קטנים יותר, כגון תוכים.
פינות ליטוף מכילות צירוף של בעלי חיים מבויתים וחיות בר עדינות מספיק שיאפשרו נגיעה והאכלה על ידי בני אדם. פינות ליטוף פופולריות במיוחד בקרב ילדים. כדי להבטיח את בריאות בעלי החיים בפינת הליטוף, בדרך כלל האוכל שרשאים המבקרים לתת לחיות מחולק על ידי צוות הגן, והמבקרים אינם מורשים להביא לבעלי החיים אוכל משל עצמם. בגני חיות רבים קיימות תצוגות מסוימות אליהן יכולים להיכנס המבקרים. בדרך כלל, מדובר באזורים בהם מוחזקים בעלי חיים לא מסוכנים כגון למוריים, מרמוסטים, עופות, לטאות, צבים וכדומה. באזורים כאלה למבקרים נאמר לא לסטות מהשביל, לא להפריע לחיות ולא להציג או לאכול מזון שאותו יכולים בעלי החיים לחטוף.
גני חיות מודרניים מעסיקים צוות עובדים המאומן לעבוד עם בעלי החיים. לעובדים יש תפקידים שונים, החל מהדרכת המבקרים ועד ניקוי הכלובים והאכלת בעלי החיים. הפעלת גן חיות כרוכה בעלויות גבוהות הכוללות קניית או שכירת השטח עליו פועל גן החיות, משכורות לצוות, רכישת מזון וגירויים לחיות, הדרכת המבקרים, טיפול וטרינרי בבעלי החיים, ועוד הוצאות רבות. מטבע הדברים, מקורות המימון וגובה ההוצאות משתנה בהתאם לתנאים שבהם פועל גן החיות. מרבית גני החיות ממומנים על ידי מקורות פרטיים ומפיקים את עיקר הכנסתם מדמי כניסה שנגבים מהמבקרים, מזכיונות לחנויות, מסעדות ודוכני מזון מהיר בשטח הגן, וכן מפעילויות ואטרקציות נוספות לציבור המבקרים. כמו כן, חלק מגני החיות מקבלים תרומות מהציבור, ולעיתים ניתנת לציבור האפשרות לבחור לחיה מסוימת שם או "לאמץ" אותה באופן סמלי, כנגד תרומה.
מקורם של בעלי החיים
בעבר, חלק גדול ממיני בעלי החיים בגני החיות, ובעיקר המינים האקזוטיים, ניצודו בטבע. ציד זה פגע באוכלוסיות של חיות בר, ולעיתים קרובות הפריד בין גורים להוריהם ואף הביא למות הגורים. שיטה זו ספגה ביקורת מחוגים שונים, החל מארגונים לזכויות בעלי חיים ועד למבקרים בגני החיות. כיום, רובם של בעלי החיים בגני החיות המערביים נולדו בשביה, וגני חיות בחלקים שונים של העולם מחליפים ביניהם בעלי חיים, גורים שנולדו בגן או פרטים בוגרים, כדי למנוע צפיפות-יתר בקרב אוכלוסיות בעלי החיים בגן החיות, לשמור על רווחת בעלי החיים ולהעשיר את המגוון הגנטי בקרב המין. למרות זאת, בגני חיות במדינות עניות עדיין קורה לא אחת שבעלי חיים מגיעים מהטבע בעקבות ציד לא חוקי. בעלי חיים נדירים מושאלים לעיתים לתקופה קצובה בזמן מגן חיות אחד למשנהו, בדרך כלל עבור ממון רב. כך, לדוגמה, השאילה הרפובליקה העממית של סין לגן החיות של סן דייגו דוב פנדה למשך מספר שנים.
בחלק מגני החיות המודרניים קיימים גם בתי חולים לחיות המקבלים חיות בר יתומות, פצועות או חולות ומטפלים בהם. כאשר מדובר בחיית בר יתומה שאין ברירה אלא לגדלה בידיים אנושיות, נעשה בדרך כלל מאמץ לצמצם את המגע שלה עם בני אדם במהלך הטיפול ולהרגילה לחברת בני מינה; זאת כדי למנוע החתמה וניכור של הפרט אל בני מינו, דבר שעלול למנוע בעתיד את שחרורו לטבע. לאחר הטיפול, אם מאפשרים התנאים, משוחרר בעל החיים חזרה אל הטבע. אם מצבה הרפואי של החיה אינו מאפשר זאת היא נשארת בגן החיות, ונעשים מאמצים להכניסה לחברת בני מינה; זהו מקורם של חלק קטן יחסית מבעלי החיים בגני החיות.
לעיתים קרובות מובאים לגני החיות בעלי חיים שהיו קורבנות לסחר בלתי-חוקי בחיות בר (בדרך כלל במדינות העולם השלישי), בתקווה שיוכלו להמשיך שם את חייהם בצורה טובה יותר. לא אחת מגיעות לגני החיות חיות בר (לפעמים גם חיות מסוכנות, כמו תנינים או נחשים) שהובאו על ידי אזרחים שרכשו אותן (בדרך כלל בצורה בלתי חוקית) כשהיו קטנות ובלתי מזיקות למראה, אך משבגרו וגדלו התקשו להתמודד עימן.
ארגוני זכויות בעלי חיים טוענים שגם גני חיות מודרניים מחזיקים חיות שנתפסו בטבע,[5] וטוענים שהעברה ומכירה של בעלי חיים מגן חיות אחד למשנהו נובעת רק משיקולים כלכליים ומשיקולי מקום.
רווחת בעלי החיים והטיפול בהם
מרחב מחיה ותנאי חיים
ברוב גני החיות, גם באלה המפותחים, שטח המחיה של בעלי החיים קטן במידה ניכרת מהשטח שבו הם חיים בסביבתם הטבעית. באופן כללי, ניתן לומר שבעלי חיים מסוימים חשים עקה כתוצאה מהכליאה בכלובים קטנים, אולם מנגד בעלי חיים אחרים מסתגלים לתחום המחיה הקטן יחסית, לא מפגינים סימני עקה משמעותיים, ואף מתרבים בשבי. הטיפול הווטרינרי בגני חיות מודרניים שבו זוכים בעלי החיים הוא לרוב מסור ומתקדם. בנוסף, אספקת המזון והטיפול הוטרינרי הקבועים, וההגנה מפני טורפים מעלה את תוחלת החיים של רוב המינים בשבי יחסית לתוחלת חייהם בבר. אולם, קיימים מינים, בעיקר יונקים ימיים, שתוחלת חייהם בשבי בדרך כלל נמוכה מאשר בטבע.
כלובים
השיטה שהייתה נהוגה במשך מאות שנים, ועדיין נהוגה בגני חיות ישנים או קטנים, היא שיטה של כליאה בכלוב בטון עם סורגים או בביבר. גני חיות שנוקטים בגישה זו פועלים כמו מוזיאון בכך שהיחס אל בעלי החיים הוא כמו אל מוצגי ראווה להנאת הקהל, ואם יש התחשבות בצורכי בעלי החיים הם באים רק אחרי צורכי הקהל וצורכי המטפלים. בגני חיות אלה בעלי חיים בדרך כלל לא מקבלים מקומות מסתור או מנוחה, ולעיתים הם מסוממים או מאולפים באמצעות שיטות של הענשה או אלימות על מנת שיהיה אפשר לעשות איתם הצגות לקהל. מאז שנות ה-70 החלה לעלות מודעות לרווחת בעלי החיים ולצרכיהם ונוחותם של בעלי החיים, וגני חיות רבים בעולם עושים מאמצים לשפר את תנאי בעלי החיים בכלובים או להחליף את הכלובים בתצוגות גדולות שמחקות את הטבע. המעבר מכלובים לתצוגות הוא יקר ולוקח הרבה שנים, מה שגורם לכך שגני חיות קטנים לא מצליחים לעשות את המעבר מפאת חוסר תקציב. כיום ברוב המדינות המתקדמות יש פיקוח על גני חיות וגן חיות בו תנאי האחזקה של החיות לא תואמים את הקריטריונים המוצבים נדרשים לשפר את התנאים, או לחלופין להעביר את החיה המדוברת לגן חיות אחר. גני חיות בהן מרבית החיות מוחזקות בתנאים לא הולמים נדרשים לעבור שיפוץ מסיבי או להיסגר.
תצוגות
מוסכם כי גן חיות אינו יכול לדמות באופן מלא את תנאי המחיה של בעלי החיים בסביבתם הטבעית. הנטייה בגני החיות המתקדמים היא לדמות ככל שניתן את הסביבה הטבעית במסגרת מגבלות השטח של גן החיות, בתצוגות גדולות ככל האפשר. שינוי הגישה נבע הן ממודעות גוברת והולכת של הצוות הניהולי והמקצועי לרווחתם של בעלי החיים והן עקב לחץ המבקרים שרגישים יותר לנושא זה. לפי גישה זו, קיים ניסיון להחליף את הכלובים בשטחים רחבים או בשטחים מתוחמים במקווה מים בלתי ניתן למעבר. עבור בעלי חיים שנמצאים בתוך כלובים, קיים ניסיון לשפר את רווחתם על ידי הכנסת אלמנטים מסביבתם הטבעית, הקצאת מקום לפעילות גופנית, והקצאת מקום לפרטיות, גם אם הדבר מונע מהמבקרים לצפות בחיה בשעות שהיא מעדיפה לפרוש למנוחה; התקנת חלון כהה בחלקו האחורי של המחסה אליו בעלי החיים נמלטים מחום הצהריים מאפשרת למבקרים לצפות בחיה תוך כדי הפרעה מינימלית. כיום בגני חיות מודרניים לכל בעל חיים צריך להיות מקום מסתור אליו הוא יכול ללכת כדי להתחמק ממבקרים ומבעלי חיים אחרים איתם הוא חולק את התצוגה. מקום מסתור כזה מוריד את רמות העקה בצורה משמעותית ומאריך מאוד את תוחלת החיים ומגדיל את סיכויי הרבייה של בעל החיים.
לעיתים, הגישה הנהוגה בגני החיות המתקדמים מהווה פשרה בין דרישת הקהל לראות את בעלי החיים ובין צרכים בסיסיים וצרכי רווחה של בעלי החיים. כך למשל, בגני חיות מסוימים, מייחדים שטחים גדולים לבעלי חיים אפריקאים כמו למשל אנטילופות, על חשבון זמינות הצפייה בהם. גישה זו, נותנת לבעלי חיים רבים, הזקוקים לכך, מרחב מחיה גדול למדי. ניתן לציין גם את המבנים המיוחדים שנבנו עבור בעלי חיים ליליים, הכוללים תאורה עמומה לאורך שעות היום כדי לעודד פעילות בשעות הביקור, ותאורה חזקה בלילה כדי לעודד שינה. במקרה זה נעשית התערבות בסדר היום הטבעי של בעלי החיים על מנת לענות על דרישת הקהל לראות אותם בפעולה. במקרים מסוימים גני החיות צריכים להשקיע סכומים גדולים על מנת לאפשר תנאי מחיה עבור בעלי חיים שאינם מותאמים לאקלים השורר במקום. בהקשר זה, משתמשים באמצעי בקרת אקלים על מנת לאפשר תצוגה של בעלי חיים החיים בטבע בתנאים קיצוניים, כגון פינגווינים או דובי קוטב.
העשרות
בגני חיות רבים נעשים מאמצים להעניק לבעלי החיים, ובמיוחד לאינטליגנטיים שבהם, גירויים מספקים, כך שיבצעו פעילות קוגניטיבית, בדומה למתרחש בטבע - גירויים אלו נקראים "העשרה סביבתית". ההעשרה הסביבתית מגיעה בדרך כלל בתור מתקנים, סולמות או חבלים שעליהם יכולים בעלי החיים לטפס, או על ידי הכנסת אביזרים חדשים לכלובים במטרה לעורר את סקרנותם של בעלי החיים, לנצל את שטח הכלוב עד תום, לתת ביטוי להתנהגויות וליכולות ספציפיות שמפגין המין בטבע ולהגדיל את סך אפשרויות הפעילות שלו. בנושא זה יש חשיבות לדמיון של המטפלים ולמידת התקשורת בין החיות ובינם. כך למשל, בגני חיות שונים נוהגים להכניס מזון לתוך גזע עץ או להקפיא אותו בגוש קרח שעל בעלי החיים להפעיל אינטליגנציה כדי להגיע אליו, ולהביא צעצועים או חפצים אחרים שיכולים לסקרן את בעלי החיים ולגרות אותם. באופן כללי, נעשה מאמץ לגוון את שגרת יומם של בעלי החיים בגן החיות.
נמצא שגירויים חברתיים חיוביים המוצגים לחיה על ידי בני מינה, או על ידי צוות המטפלים מהווים מקור העשרה משמעותי לבעלי החיים, ומעלים את רמת הרווחה שלהם באופן משמעותי. במחקר שנערך בספארי ברמת גן, בשנת 2007, מצאו צמד החוקרים: אורי פומרנץ ויוסף טרקל מאוניברסיטת תל אביב שאימון קבוצת השימפנזים בטכניקות של חיזוק חיובי הביא להפחתת רמות העקה, ולעליה ברמת ההתנהגויות החברתיות החיוביות (כגון, סירוק וטיפוח הדדי).[6] כתוצאה ממחקרם, החלו בספארי ליישם את שיטות האימון במגוון רחב של מינים נוספים.
קיימים בעלי חיים מסוימים, בעיקר קופים, אשר לעיתים קרובות מקיימים אינטראקציה משמעותית עם המבקרים הצופים בהם. כך למשל, ניתן למצוא פרטי שימפנזה ואורנגאוטן שמבצעים לעיתים תרגילי ראווה אל מול המבקרים, או מפגינים מחוות גופניות שונות.
רבייה
מינים מסוימים ממעטים מאוד להתרבות בגני חיות - אם בכלל, אולם מינים אחרים מתרבים על נקלה. זברות, פילים, ג'ירפות, אריות וגנואים נמנים עם מינים לא מעטים המתרבים היטב בגני החיות (יחסית לשיעור הרבייה הטבעי), ואצל מינים מסוימים לא קיים הבדל של ממש בין שיעור הרבייה הטבעי לשיעור הרבייה בגני החיות. מנגד, מינים אחרים, שהפנדה הוא מהידועים שבהם, ממעטים מאוד להתרבות בגני חיות, בשל חוסר הסתגלות לתנאי המחיה בשבי או לממדי השטח בו הם מוחזקים, מחסור בצמחייה טבעית, אי מנוחה כתוצאה מזרם המבקרים הבלתי פוסק, או סיבות אחרות.
ברוב המקרים מניחים עובדי גן החיות לחיות להתרבות באופן טבעי ואינם מתערבים ברבייה ובילודה באופן מלאכותי, אולם אצל מינים מסוימים - בעיקר כאלה הנתונים בסכנת הכחדה, נעשים מאמצים רבים כדי לשמור על שיעור ילודה גבוה, דוגמת הפריה חוץ גופית. בעבר, מינים שכיום מתרבים באופן סביר בגני חיות מיעטו מאוד להתרבות שם בשל טיפול לא נאות. במשך השנים למדו גני החיות שיטות טיפול מתקדמות, ובזכות צעדים אלו מינים מסוימים, כגון השימפנזה, החלו להתרבות בצורה סדירה בגני חיות. מבין השיפורים שיכולים להועיל להגדלת שיעורי הרבייה, ראוי לציין את הקמתם של מקומות מנוחה ומסתור רחוקים מעיני המבקרים ויצירת סביבה המדמה את הסביבה הטבעית.
בטבע, בדרך כלל לומדות הנקבות בצעירותן את מלאכת האמהות מאמותיהן או מנקבות קרובות המסייעות בגידול הצאצאים. אמנם, לנקבות אינסטינקטים מולדים המורים להן בבוא העת איך לנהוג עם גוריהן, אבל אצל בעלי חיים רבים - בעיקר בעלי חיים אינטליגנטיים כגון קופים - ללמידה מהאם או מנקבות אחרות תפקיד חשוב לא פחות, ולכן לעיתים קרובות נקבות שלא שהו ליד אמותיהן בתקופת הילדות - כתוצאה מציד לא חוקי, סחר בבעלי חיים או סיבות אחרות - לא מצליחות לטפל כראוי בגוריהן בגני חיות. נקבות כאלה דוחות את הגורים, סולדות מהם או לא יודעות איך לשאת אותם כראוי או להניק אותם. במקרים כאלה, לרוב מתערב צוות גן החיות ולוקח את הגור תחת חסותו עד שיוכל להשתלב בחברת בני מינו.
תזונה
בגני חיות מודרניים על המזון המסופק לבעלי החיים להיות מגוון, מתאים לתזונתם הטבעית ומוגש בכמויות ובתדירות המתאימים לכל בעל חיים. יש להימנע מסיפוק כמות גדולה מדי של מזון בזמן מסוים, שיכולה להביא לחולי או להשמנת יתר. תדירות ההאכלה משתנה בין המינים השונים: החל מזוחלים דוגמת תנינים שאותם יש להאכיל פעם במספר ימים או שבועות, ועד עופות קטנים אוכלי חרקים שאותם יש להאכיל כל מספר שעות, כדי לשמור על רמת אנרגיה תקינה. סוגי המזון משתנים בין המינים השונים. טורפים מקבלים לפעמים בנוסף לבשר תוספי תזונה ותערובות מזון שמטרתן לספק את כל אבות המזון הדרושים. ככלל, מנסה צוות גן החיות לגוון בתזונתן של החיות ולפעמים גם להוסיף מיני מזונות שבדרך כלל אינם מצויים בסביבתו הטבעית של בעל החיים, בתנאי שאינם מזיקים לו.
בעלי חיים מסוימים, כמו דוב נמלים, נהנים לבסס את כל תזונתם בשבי על תערובות מזון שאינן מצויות בסביבתם הטבעית. תערובות מזון אלו אינן מסכנות את דובי הנמלים אלא מספקות להם את כל המגוון התזונתי הדרוש, ודובי הנמלים מעדיפים בדרך כלל לאכול אותן על פני מזונם הטבעי. מנגד, בעלי חיים אחרים דוגמת פנדה או קואלה מבססים את תזונתם, בשבי ובטבע כאחד, על מינים מסוימים של צמחים, ולכן קשה יותר לספק את צורכיהם התזונתיים בשביה.
בגני החיות המודרניים, בעלי חיים זקנים או חולים מקבלים מזון מיוחד אם הם מתקשים לאכול מזון רגיל. עבורם, האוכל ייחתך במיוחד, ימעך או ירוכך עם מים, חלב או נוזל על מנת שיהיה קל יותר לעיכול. בנוסף, אם יש צורך לספק לחיה תרופות, אז הן מוכנסות לעיתים קרובות לתוך המזון כדי למנוע מהחיות לשים לב לטעמן. גורי יונקים שאמם נטשה אותם או שאינה מסוגלת לספק להם חלב אם מואכלים בדרך כלל בתחליף חלב מבקבוק על ידי צוות גן החיות.
ברוב גני החיות המערביים אסור למבקרים להאכיל את החיות, וזאת כדי לשמור על בריאותן ולמנוע מהן לאכול מזון שאינו מתאים להן. לעיתים קרובות, המבקרים אינם נשמעים לאיסור זה, ולפעמים בעל חיים חולה ואף מת כתוצאה ממזון (או שקיות פלסטיק ואשפה) שהביאו לו המבקרים. על פי רוב, המאכלים שמספקים המבקרים לחיות אינם תואמים את תזונתן הטבעית ומגיעים בכמויות גדולות מדי או בצורה שאינה מתאימה, ועל כן הדבר עלול לגרום לבעיות עיכול או השמנת יתר. בדרך כלל, הצוות מאכיל את בעלי החיים בשעות קבועות כדי לאפשר לצופים לחזות בהאכלה, ולפעמים בשעה זו ניתנת למבקרים רשות להאכיל את בעלי החיים עם אוכל שמביא הצוות. בגני חיות מסוימים ניתנת למבקרים אפשרות לתרום לגן החיות כספים המממנים קניית מזון טרי ומתאים למיני בעלי החיים השונים המוחזקים בגן.
התנגדות לגני חיות
קיימים גורמים, ובהם פעילי זכויות בעלי חיים, המתנגדים לגני חיות משום שבשבי לא ניתן לענות באופן מלא על כל צורכיהם הפיזיים והמנטליים של בעלי החיים, למרות המאמצים לשפר את תנאי מחייתם. הם מביאים כדוגמה את הפילים שבטבע רגילים לצעוד למרחקים ארוכים מדי יום (עד עשרות קילומטרים). טענה נוספת נוגעת לכך שהשיפור ברווחת בעלי החיים מתבטא בעיקר בגני החיות הגדולים והמתקדמים ואילו מצב החיות בגני חיות אחרים הוא בכי רע. מתקיימים מאבקים כלליים נגד גני חיות ומאבקים ספציפיים לשיפור תנאי הרווחה בגני חיות מסוימים, ולסגירת גני חיות שתנאי המחיה בהם לא ראויים. קיימות גם מחאות ספציפיות נגד החזקת בעלי חיים שאינם מורגלים לתנאי האקלים השוררים במקום. חוקרים ופעילי שימור מוכרים חלוקים בדעתם בנוגע לגני חיות: אחדים תומכים בהם, ואילו אחרים, כגון ג'יין גודול ודיאן פוסי, מתנגדים להם.
על פי מספר מחקרים שנעשו על בעלי חיים בשביה,[7] נראה כי בריאותם של מינים מסוימים עלולה לרדת בעת שהותם בגני חיות והם עלולים לחוות שם מתח נפשי, ירידה באחוזי הרבייה או חוסר מרץ. בעלי חיים כאלה הם בעיקר טורפים הרגילים בטבע לשטחי מחיה גדולים, וכן מינים מסוימים של לווייתנאים המוחזקים במתקני דולפינריום. אצל חתוליים, העקה יכולה להתבטא בהליכה עצבנית הלוך וחזור, לאורך הכלוב. לעיתים חיות שוקעות בדיכאון או מפתחות חוסר מעש כתוצאה מהעברה מגן חיות אחד למשנהו או מסיבות אחרות. מוכרים מקרים שבהם בגני חיות מסוימים מצבן הנפשי של החיות הידרדר עד שצוות גן החיות נאלץ לתת להן תרופות נוגדות-דיכאון.[8]
מחקר, חינוך ושימור
מרבית גני החיות המודרניים באירופה ובצפון אמריקה משתתפים בתוכניות לשימור מינים בסכנת הכחדה והקמת גרעיני רבייה לבעלי חיים בסכנה, בתקווה שביום מן הימים ניתן יהיה לשחרר את בעלי החיים לטבע.[9] בנוסף לשימור, גני חיות רבים משתתפים גם בתוכניות מחקר על בעלי החיים, ובייחוד כאלה שקשה לחקור אותם בצורה סדירה בטבע, בסביבתם הטבעית. מרבית גני החיות מפעילים גם תוכניות למידה וחינוך למבקרים הצעירים כדי להחדיר מודעות לחשיבות שבשימור הטבע ובעלי החיים שבו. בחלק גדול מגני החיות מדריכים המסבירים למבקרים אודות בעלי החיים המוחזקים בגן, או עורכים סיורים מודרכים ברחבי גן החיות, במטרה ללמד את המבקרים פרטים שונים על החיות.
פעילות מחקרית מתאפשרת בגני חיות הודות לשיתוף פעולה עם מומחים בתחום הזואולוגיה והכנסתם לצוות גן החיות. ידיעות מדעיות בנוגע למיני בעלי חיים רבים בתחומי הזואולוגיה השונים, בהם האתולוגיה ותחומים נוספים, הושגו כתוצאה מתצפיות ארוכות-טווח שעורכים חוקרים ומומחים בבעלי חיים שהוחזקו בגני חיות. ניתוח שלאחר המוות של בעלי חיים שמתים בגני חיות, מספק למדענים ידע בתחומי האנטומיה, מיון עולם הטבע וחקר האבולוציה. בנושאים אלו לעיתים קיים קשר בין גני חיות לחוקרים באוניברסיטאות לצורך מחקר ולימוד נושאים שונים. בגני חיות מסוימים, דוגמת גן החיות התנ"כי בירושלים, קיימים מרכזים זואותרפיים לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים בעזרת מגע ומשחק עם בעלי חיים ידידותיים.
כ-1,200[10] גני חיות חברים באיגוד גני החיות והאקווריומים הבינלאומי (WAZA). גני החיות החברים באיגוד מחויבים לפעול לפי סטנדרטים שהוא מציב בנוגע לטיפול בחיות ותנאי אחזקתם, וחלקם גם משתתף בתוכניות שימור ומחקר המופעלות על ידו. בנוסף לאיגוד הבינלאומי, קיימים איגודים קטנים יותר המסועפים אף הם ל-WAZA, או מקבלים על עצמם את הסטנדרטים שלו ומשתפים איתו פעולה.
איגוד גני החיות והאקווריומים הבינלאומי השיק את תוכנית השימור הראשונה שלו בשנת 1993. בנובמבר 2004 פרסם האיגוד תוכנית חדשה המציגה את הכיוון והמשימות אליהן אמורים להגיע גני החיות במאה ה-21. תוכניות השימור והקמת גרעיני הרבייה של מינים הנתונים בסכנת הכחדה מתואמת על ידי תוכניות שימור בינלאומיות המתווכות בין גני החיות השונים. תוכניות הרבייה משתמשות באילנות יוחסין ובדיקות גנטיות כדי להחליט אלו בעלי חיים יועברו לאלו גני חיות וכדי להעלות את סיכויי הרבייה. להעברת פרטים צעירים ובוגרים בין גני החיות השונים שלוש מטרות עיקריות: הקמת גרעיני רבייה של מינים בסכנת הכחדה והגדלת סיכוייהם להתרבות; הגדלת המגוון הגנטי של מין מסוים כדי למנוע מחלות ופגמים גנטיים; ומניעת מועקה אצל החיות שיכולה להיגרם מצפיפות יתר או ממספר רב מדי של זכרים המתחרים על הנקבות. לתוכניות אלו חשיבות בשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה,[11] ומספר לא מבוטל של מינים אף הושבו לטבע בעקבות גרעיני שימור שנוסדו בגני חיות או גנים זואולוגים, ואילו אחרים יושבו לטבע בעתיד או לכל הפחות תבוסס אוכלוסייה איתנה שלהם שתאפשר שחרור עתידי. בהקשר זה ניתן להזכיר את המקרה של אייל דוד שהושב לטבע.
ארגוני זכויות בעלי חיים משמיעים ביקורת על יעדי החינוך והשימור של גני החיות. הם טוענים שגן חיות לא יכול להוות גורם חינוכי משום שחינוך לאהבת בעלי חיים צריך להתבסס על העמקת ההבנה כי מקומם של בעלי החיים בטבע בלבד ולא בשביה. בנוסף, ארגונים אלו טוענים שמטרתם העיקרית של גני החיות היא בידורית והמידע האינפורמטיבי שמקבל המבקר על החיות הוא מינימלי ושטחי. הם גם טוענים שהשימור צריך להתבצע רק בסביבתם הטבעית של בעלי חיים, ולשימור שמתבצע תוך כדי כליאתם בגני חיות אין ערך. כן, הם מצביעים על מקרים שבהם השבת בעלי חיים מגני חיות לטבע לא מצליחה, ומצרים על כך שכספים המושקעים בתוכניות אלו לא מושקעים בשימור החיות במקום חיותן המקורי.
גני חיות בישראל
בישראל יש שישה גני חיות המוכרים על ידי ארגון גני החיות הישראלי: גן החיות התנ"כי בירושלים, הספארי וגן החיות ברמת גן, פארק הקופים בבן שמן, חי-כיף בראשון לציון, חי פארק בקריית מוצקין וגן החיות הלימודי בחיפה. כל גני החיות החברים בארגון גני החיות הישראלי מחויבים לפעול על פי הקריטריונים הבינלאומיים שנקבעו על ידי איגוד גני החיות והאקווריומים העולמי, WAZA. נוסף על גני חיות אלו, בישראל עוד מספר גני חיות בהם גם גנים זואולוגים ומרכזי שימור שאינם חברים בארגון גני החיות הישראלי, דוגמת הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב ושני מרכזי חי בר שמטרתם להחזיר לטבע בעלי חיים שנכחדו מנופי ארץ ישראל. בנוסף מתקיימות במקומות רבים פינות חי, שהן מעין גני חיות קטנים.
גן החיות הגדול ביותר בישראל הוא הספארי ברמת גן, שבו בנוסף לגן החיות הרגיל בו מוחזקות החיות בכלובים קיים אזור פתוח המדמה ספארי אפריקני. בגן החיות של רמת גן ממוקם בית חולים וטרינרי לחיות-בר, "בית החולים לחיות בר", המטפל בחיות בר שנפצעו או הורעלו, ומנסה להשיבן לטבע.[12] גן חיות גדול נוסף הוא גן החיות התנ"כי שבירושלים. בעבר, התקיים בתל אביב גן חיות (גן החיות הראשון בישראל) שבו הוחזקו החיות בתנאים לא טובים ובכלובים קטנים. גן חיות זה נסגר בשנת 1980, והחיות שהוחזקו בו הועברו לספארי ברמת גן, כמעט חצי מגני החיות הקטנים שהיו בתל אביב נסגרו כמו הצפארי, הדולפינריום בתל אביב והגן הזואולוגי באבו כביר.
אקווריומים ציבוריים בישראל
בישראל פועלים שני אקווריומים - פארק המצפה התת-ימי באילת, אקווריום ישראל, וכן, פועל גם ריף הדולפינים באילת.
בעבר פעל גם הדולפינריום בתל אביב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גַּן חַיּוֹת |
- צביקה רייטר, הביבר, הקרקס וגן החיות, כתב העת "חיות וחברה" גיליון 28
- שני דורון, "העשרה סביבתית על קצה המזלג" (חלק 1, חלק 2), כתב העת "חיות וחברה" גיליון 29
- מיכל שמש, גן החיות כסביבה לימודית באתר "סנונית"
- משה גלעד, גורילות בברונקס, באתר הארץ, 10 ביוני 2004
- מצבם של בעלי החיים בגני החיות, מאמר באתר של אנימלס המציג טענות נגד גני חיות
נטע אחיטוב, כל הסיבות שצריך לסגור את גני החיות, באתר הארץ, 8 במאי 2014
גן החיות בתל אביב, יומני כרמל דצמבר 1938- דגי חשמל בגן החיות בתל אביב, יומני כרמל יוני 1950 (התחלה 2:23)
- גן החיות בתל אביב בפורים, יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 5:48)
- גן החיות בתל אביב, יומני כרמל מרץ 1952 (התחלה 1:55)
- גן החיות בתל אביב, יומני כרמל אוגוסט 1953
גן חיות פרטי באנגליה, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1931- מכונה בתשלום להאכלת אריות ים, בארכיון הסרטונים של Associated Press, בריטניה, 1932
- בעלי חיים מוברחים דרך מנהרות לגן החיות בעזה, בארכיון הסרטונים של Associated Press, רפיח, 2008
- גן חיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גני חיות, דף שער בספרייה הלאומית
-Chimpanzee.JPG){kind=link}
הערות שוליים
- ^ "גן חיות" בעברית ארכאית
- פרדס החיות - "בפרדס החיות בפרנקפורט קרה מקרה נורא. בחצות הלילה עבר המשגיח על פני הבור של הדוב הלבן, והנה ראה עלמה יושבת שם, והדוב לא נגע בה לרעה.", הצבי 17-07-1891
- בית אוסף החיות - "בני עיר ווארשא אשר נשו[?] טובה מאז נכחד גן החיות אשר בעיר ימצאו מדי פעם למלא ספקם בבתי אסף החיות המטלטלים אשר יבואו לעיתים רחוקות הלום. בימים האלה סר לעירנו בעל בית אסף החיות ב' קלייבערג ויביא שמונה עשרה עגלות-צב מלאות אריות, טיגריסים, זאבים, דובים וכל חית היער מארצות החמות .", הצפירה 08-12-1896
- ^ מיכל סמוני-בלנק (2012) מה התועלת בגני חיות? מגזין גליליאו, גיליון 172
- ^ World's First Zoo - Hierakonpolis, Egypt, Archaeology Magazine
- ^ הג'ירף שבור הרגליים, המנהל הנאצי ופיל המבחנה הראשון, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2002
- ^ מסמך של ארגון PETA לגבי אספקטים שונים של גני חיות
- ^ Pomerantz O, Terkel J. 2009. Effects of positive reinforcement training techniques on the psychological welfare of zoo-housed chimpanzees (Pan troglodytes). American Journal of Primatology 71(8):687-695.
- ^ Meyer-Holzapfel, M. (1993), Abnormal Behaviour in Zoo Animals, in Abnormal Behaviour in Animals,W.B. Saunders Co: Philadelphia.
- ^ Alderson, A & Norton, C, (1998), Zoos Put Their Animals On Prozac, The Sunday Times, 12 April
- ^ קיימות תוכניות שימור בכל יבשת מיושבת, ורוב גני החיות המערביים משתתפים בתוכניות כאלה. דוגמאות לארגוני גני חיות בינלאומיים המפעילים תוכניות כאלה הם איגוד גני החיות והאקווריומים האמריקאי הפועל באמריקה ואיגוד גני החיות והאקווריומים האירופאי הפועל באירופה
- ^ על פי הדף "zoos & aquariums of the world" שבאתר WAZA
- ^ Andrew Tribe Senior Lecturer - University of Queensland, Assessing the Role of Zoos in Wildlife Conservation, Published in Human Dimensions of Wildlife, Volume 8, Issue 1 June 2003.
- ^ ראו באתר האינטרנט של בית החולים הווטרינרי
35850786גן חיות