דולפינריום

דולפינריום הוא סוג של אקווריום גדול ממדים המיועד להחזקתם בשבי של דולפינים ומינים אחרים של יונקים ימיים. הדולפינים מוצגים בדרך כלל בבריכות גדולות אך לעיתים הם חיים בשטח תחום בים הפתוח; דוגמה לדולפינריום כזה הוא "ריף הדולפינים באילת".

מטרתו העיקרית של הדולפינריום היא להוות אתר אימון ותצוגה לקהל הרחב של הדולפינים למטרות בידור ולמידה, אם כי ישנם גם כאלה המשמשים למחקר. ישנם דולפינריומים המהווים אתר בפני עצמם, ויש כאלה המהווים חלק מפארק ימי גדול יותר או גן חיות.

היסטוריה

חרף העובדה שלווייתנאים הוחזקו בשבי הן בצפון אמריקה והן באירופה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, האתר הראשון שנועד מלכתחילה להציג יונקים ימיים למטרות בידור וגבה כסף עבור הצגתם היה דולפינריום "מארין סטאדיוס" (Marine Studios) שנוסד בשנת 1938 בפלורידה, ושם נתגלה גם שניתן לאמן דולפינים לביצוע פעלולים ותרגילים שונים. בעקבות הצלחתו של אתר זה נוסדו דולפינריומים נוספים שאימנו בעיקר דולפינים, ובהמשך אף יונקים ימיים אחרים, למטרות בידור ורווח. במהלך שנות ה-60 התרחבה בהדרגה אחזקת הדולפינים בשבי בעקבות סרט הקולנוע "פליפר" שיצא לאקרנים בשנת 1963 וסדרת הטלוויזיה שבאה בעקבותיו.

בשנת 1966,יוּצא הדולפין הראשון לאירופה במטרה להביאו לדולפינריום ולהציגו שם. בתקופה זו, נוסדו מתקני דולפינריום רבים וגדלו בלי קשיים בשל העדר חקיקה בנושא רווחת בעלי החיים וחוסר מודעות ציבורית לנושא. חוקים שנחקקו בשנים שלאחר מכן (בייחוד "חוק הגנת היונקים הימיים" שנחקק בארצות הברית בשנת 1972), בשילוב ביקורת ציבורית בנוגע לתנאי האחזקה של היונקים הימיים בדולפינריום ורווחתם, הובילו לסגירתם של מתקני דולפינריום רבים ברחבי העולם ושיפור תנאי האחזקה של בעלי החיים באחרים. לשם המחשה, בשטחי הממלכה המאוחדת היו קיימים בתחילת שנות ה-70 לפחות 36 מתקני דולפינריום ותצוגות נודדות של דולפינים, אך כיום אין בנמצא אף דולפינריום בממלכה המאוחדת; הדולפינריום האחרון בשטח מדינה זו סגר את שעריו בשנת 1993.

מבנה ופעילות

דולפינריום המיועד להצגת הדולפינים לקהל הרחב למטרות בידור מורכב לרוב מבריכה מעוגלת שמסביבה שורות של מושבים עבור קהל הצופים. לעיתים, המחיצה המקיפה את הבריכה שקופה או שקופה למחצה כדי לאפשר לקהל להביט בדולפינים ובמטפלים שעובדים איתם גם מתחת לפני המים. בנוסף, מבני דולפינריום רבים כוללים "אי" מלאכותי במרכז הבריכה ממנו מחלקים המאמנים הוראות לבעלי החיים ומנחים את התצוגה.

בדולפינריום מודרני גם על הבריכה שבה שוחים בעלי החיים לענות על דרישות רבות: על המים לעבור סינון לעיתים תכופות כדי לאפשר את מחיית הדולפינים ולשפר את צלילותם הן בעבור הדולפינים והן בעבור קהל הצופים; על הבריכה עצמה להיות גדולה דיה כדי לאפשר לבעלי החיים לבצע את התעלולים ולאפשר להם תנאי מחיה סבירים; ואף על הטמפרטורה והרכב המים להיות מבוקרים כדי שיתאמו ככל שניתן לתנאי המחיה של בעלי החיים בטבע.

כדי ליצור אינדיקציה לגבי ממדיה הראויים של הבריכה, קבע "איגוד היונקים הימיים האירופאי" (European Association for Aquatic Mammals) כי בבריכה המכילה חמישה דולפינים שטח פני המים צריך להיות לפחות 275 מטרים רבועים, עם 75 מטרים רבועים נוספים עבור כל בעל חיים נוסף; כי עומק המים בה צריך להיות לפחות 3.5 מטרים; וכי נפחם הכללי של המים בבריכה צריך להיות לפחות 1,000,000 ליטרים, עם 200,000 ליטרים נוספים עבור כל בעל חיים נוסף. אם הדולפינריום עונה לפחות על 2 מתוך 3 דרישות אלו ואילו השלישית אינה חורגת ביותר מ-10% מאשר איגוד היונקים הימיים האירופאי את הבריכה^[1].

בדולפינריום המיועד למטרות בידור מאומנים בעלי החיים לבצע תרגילים ותעלולים שונים להנאת הקהל. חלק מפעלולים אלו מבצעים הדולפינים לבדם, בזוגות או בקבוצות (בדרך כלל הם מאומנים ליצור תיאום בעת ביצוע הפעלולים), ואילו חלק מהפעלולים והתרגילים מבוצעים בשיתוף עם המאמנים; תרגילים אלה דורשים לרוב קשר עז ויכולת גבוהה הן מצד המאמן והן מצד בעל החיים. הדולפינים מאומנים לרוב לביצוע תרגילים שונים, אך ישנם יונקים ימיים דוגמת כלבי הים המבצעים בדרך כלל תרגילים ספציפיים כגון סיבוב כדור על הקודקוד.

תרפיה בעזרת דולפינים שמתקיימת במתקני דולפינריום רבים ברחבי העולם (וגם בריף הדולפינים באילת) מסייעת רבות לאנשים (ובייחוד לילדים) בעלי בעיות פסיכולוגיות או נוירולוגיות כגון אוטיזם, דיכאון, תסמונת דאון ובעיות התפתחות שונות.

במופעי אורקות קרו מקרים של תקיפת מאמנים ואף טריפתם, אך זה אינו מצב נפוץ. אורקה ידועה בשם טיליקום נודעה בכך שהרגה 3 מטפלים. על תקריות אלה הופק הסרט התיעודי בלאקפיש.

מיני היונקים הימיים בדולפינריום

בדולפינריום יכולים להיות מוחזקים מספר מינים ממשפחת הדולפיניים או לווייתנים קטנים דומים כמו פוקנת המפרץ או לבנתן לבן. מסיבה זו, המושג "דולפינריום" אינו מדויק, שכן בדולפינריום יכולים להיות מוחזקים גם מיני יונקים ימיים שאינם משתייכים למשפחת הדולפיניים ואף אינם נחשבים לדולפינים (דולפיני נהרות למשל). דולפינן ים תיכוני הוא מין הדולפין הנפוץ ביותר מבין אלה המוחזקים בדולפינריום: הם ניתנים לאימון בקלות יחסית, אורך חייהם בשבי גבוה והם בעלי חזות ידידותית.

מאות, אם לא אלפי פרטים של דולפינן ים תיכוני חיים בשבי ברחבי העולם; לא קיים אומדן מדויק. לוויתני האורקה (או קטלן) ידועים בביצועיהם במהלך ההופעות לקהל, אך מספר האורקות המוחזק בשבי קטן, בייחוד בהשוואה למספר הפרטים של הדולפינן הים תיכוני המוחזקים בשבי; נכון לשנת 2006 ידוע על 46 פרטים בלבד של אורקות בשבי^[2]. מתוך כלל לווייתני האורקה המוחזקים בשבי, הקבוצה הגדולה ביותר מוחזקת באחד מפארקי "עולם המים" בארצות הברית.

מיני דולפינים נוספים המוחזקים בשבי הם: סטנלה ברודה, עבשן קטלני ודולפין מצוי, אך כל אלו מצויים בשבי במספרים נמוכים בהרבה מהדולפינן הים תיכוני.

במקרים רבים ישנם הופעות של אריות ים קליפורנים וטורפים ימיים נוספים לצד הדולפינים.

לכידת בעלי החיים וסחר בהם

בעבר נלכדו בטבע רוב פרטי הדולפינן הים תיכוני שחיו במתקני דולפינריום, בעיקר בחופי פלורידה שם הם נפוצים, אך בשנת 1972 "החוק להגנת יונקים ימיים" שנחקק בארצות הברית הביא סוף לציד זה. כיום נלכדים בטבע מספר מועט של דולפינים עבור מתקני הדולפינריום של רוב מדינות העולם המערבי, ורובם נולדו בשבי: תוכניות רבייה הוקמו כדי לספק לדולפינריום בעלי חיים חדשים בלי לפגוע באוכלוסייה שבטבע.

סחר בדולפינים בין גני חיות ומתקני דולפינריום שונים עדיין בנמצא. מחירו של דולפינן ים תיכוני בוגר מתחיל במספר אלפי דולרים אמריקנים ויכול לטפס עד לעשרות אלפי דולרים, בהתאם לגילו של הדולפין, אופיו ותכונותיו, מצבו הגופני ומידת האימון שלו. הסחר בדולפינים מוסדר ומפוקח על ידי ארגון ה-CITES. קובה היא יצואנית ראשית של דולפינים, והסחר בה מאורגן על ידי הארגון Acuario Nacional de Cuba. החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 ציד דולפינים בטבע וסחר בהם לשם תעשיית הבידור החל גם באיי שלמה, אך חוק שנחקק בשנת 2005 אוסר את יצוא הדולפינים ממדינה זו^[3].

מתקני דולפינריום במדינות מסוימות, בעיקר יפן, משיגים את בעלי החיים שלהם על ידי החרמת שלל ציד בלתי חוקי (לעיתים נתפסים הדולפינים באמצע הציד, כשעודם בחיים). גם מספר מתקני דולפינריום בארצות הברית קיבלו את הדולפינים שלהם בדרך זו בעבר, אך החל משנת 1993 הדבר נאסר.

רווחת בעלי החיים

למרות שרווחתם ותנאי החזקתם של דולפינים בדולפינריומים השתפרו באופן משמעותי החל משנות ה-90, ארגונים רבים לזכויות בעלי חיים ורווחתם מתייחסים לדולפינריום כאל התעללות בבעלי חיים. הטענות העיקריות הן שאין לדולפינים מספיק חופש תנועה בבריכות, ללא קשר לגודלן (בטבע, גומאים הדולפינים עשרות קילומטרים מדי יום) ושהם אינם מקבלים מספיק גירויים אינטלקטואליים.

לעיתים קרובות דולפינים החיים בשבי מפגינים התנהגות תוקפנית כלפי בני אדם ובעלי חיים אחרים כאחד. דולפינים שמוחזקים בשבי עלולים לפרש את התנהגות האדם כאלימה, כחדירה למרחב האישי שלהם. תוקפנות זו מביאה לעיתים לפציעות של ממש בקרב בעלי חיים אחרים או אנשים, ולפחות אדם אחד נהרג כתוצאה מתקיפת דולפין בדולפינריום. נראה גם שהעקה כתוצאה מהחיים בשבי היא אחת הגורמים למותם בטרם עת (יחסית לתוחלת החיים בטבע) של מיני דולפינים מסוימים המוחזקים בשבי בדולפינריום^[4] (ממחקרים שנעשו נתגלה שתוחלת חייו של האורקה בשבי אכן נמוכה בהרבה מתוחלת חייו בטבע, אך לגבי הדולפינן הים תיכוני לא נמצא הבדל משמעותי בין תוחלת החיים בשבי לזו שבטבע^[5]). בנוסף, כמויות הכלור הגדולות המוכנסות למים במטרה לטהר אותם מזיקות לעיתים קרובות לעיני הדולפין. בנוסף לכך, החזקת הדולפינים בדולפינריום גורמת לירידה משמעותית בתוחלת החיים שלהם.^[6]

כתשובה לטענות אלה, מדגישים מתקני הדולפינריום כי נעשים כל המאמצים האפשריים כדי לוודא את בריאותם ורווחתם של בעלי החיים, ומציינים כי מתקני דולפינריום רבים משתתפים במחקרים התורמים להבנה טובה יותר של הדולפינים, מסייעים במקרה של עלייתם לחוף של דולפינים או לווייתנים, מספקים עזרה רפואית לחיות בר פצועות או חולות ומשתתפים בפרויקטים חינוכיים.

פגיעה בערכי טבע

בדרך כלל דולפינריום הוא חלק ממפרץ ימי טבעי, ובבנייתו נעשה מאמץ לשמור על ערכי הטבע שבמפרץ. עם זאת, בבניית דולפינריום נפגעים לעיתים ערכי הטבע, בין אם במכוון ובין אם לא.

בשנת 2007 הורשעו מנהלי ריף הדולפינים באילת ושלושה מעובדיו בעבירות של פגיעה בערכי טבע מוגנים, בעקבות פגיעה נרחבת במושבות האלמוגים בקרקעית הים באילת. חלק ממושבות האלמוגים נשברו, אלמוגים נעקרו ממקומם, ודג חשמלן נלכד ברשת במסגרת העבודות.^[7]