טיגריס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןטיגריס
טיגריס בנגלי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: חתוליים
סוג: פנתר
מין: טיגריס
שם מדעי
Panthera tigris
תחום תפוצה
קובץ:Chitwan nation Park-Ace vision Nepal.jpg
טיגריס בנגלי בהודו

טיגריס (שם מדעי: Panthera tigris; מלטינית: tigris) הוא מין יונק מסוג פנתר שבמשפחת החתוליים בסדרת הטורפים שחי באסיה. הטיגריס הוא המין הגדול ביותר במשפחה זו: אורכו מגיע ל-3.5 מטרים ומשקלו ל-225–300 ק"ג.

הטיגריס הוא חיה יחידאית ואת רוב חייו מבלה בגפו, למעט בזמן הרבייה. הוא טורף-על בתחום מחייתו ותוקף גם בני אדם. הטיגריס הוא שחיין ומטפס טוב, ותוקף את טרפו על ידי שימוש בטכניקת מארב. פרוותו כתומה עם פסים אנכיים שחורים ומסייעת לו בהסוואה בסבך טבעי, כמו למשל ג'ונגל. לטיגריס בוגר אין כמעט אויבים טבעיים מלבד האדם שצד אותו והורס את בית הגידול שלו.

הטיגריס חי בדרום-מזרח אסיה, מסיביר שבצפון ועד הודו בדרום, ונמצא בסכנת הכחדה.

תיאור

הטיגריס הוא המין הגדול ביותר בסוג פנתר. אורכו של הזכר ברוב המקרים יכול להגיע לשלושה מטרים, ומשקלו ל-225 ק"ג, כשהפרטים הגדולים בתת-המין הסיבירי יכולים להגיע לאורך של 3.50 מטרים (11.5 רגל) ומשקל של מעל 300 קילוגרם (660 ליברות). גובהו עד הכתפיים כ-115 ס"מ ואורך זנבו כ-98 ס"מ. מראהו של הטיגריס מאופיין בפרווה שגווניה יכולים להיות מהצבעים כתום, אדום או צהוב, שעליה פסים כהים אנכיים העוזרים להסוואה בעשב הגבוה. לכל פרט ישנו דגם פסים ייחודי משלו. קל לזהות את הטיגריס מבין החתולים הגדולים, הן כגדול והארוך שבהם, והן בשל דפוס הפסים הכהים האנכיים שעל פרוותו: פרוותם של שאר החתולים הגדולים היא או בעלת צבע אחיד, למשל הפומה, האריה והקרקל, ולאחרים דפוס של חברבורות (כתמים כהים מעוגלים), לדוגמה הנמר, היגואר והברדלס.

אורח חיים

טריפה ותזונה

טיגריס במים
טיגריס דרום-סיני שצד דאמאליסק בשמורה בדרום אפריקה

הטיגריס הוא טורף זריז ומיומן המיטיב לשחות ולטפס על עצים, כושר קפיצתו מצוין: הטיגריס מסוגל לזנק למרחק של 7 עד 10 מטרים ולגובה של יותר מ-3.5 מטרים.[1][2] מהירותו של הטיגריס לא ידועה, אך משערים שטיגריסים מסוגלים להגיע למהירות של 49–65 קמ"ש (14–18 מטר לשנייה). הוא נוהג לארוב לטרפו בעיקר בשעות בין הערביים ליד מקווה מים ביער, שאליו מגיעות החיות כדי לשתות. בהבחינו בבעל חיים כמו אייל או חזיר, מזנק הטיגריס עליו ובכפותיו החזקות אוחז בראשו של הניצוד ומושכו לאחור על מנת לשבור את מפרקתו. אחרי כן גורר את הטרף אל מסתור הסבך כדי לאכול מבשרו ללא הפרעה. הוא ניזון מחזירים, צבאים, איילים, אנטילופות ואף מסוגל להתגבר על תאו אסייתי. בארוחה אחת יכול הטיגריס לבלוע עד 40 ק"ג בשר.הטיגריס הוא טורף-על וניצב בראש מארג המזון. למעט האדם, הטורפים היחידים שמאיימים עליו הם תניני ים גדולים.

רבייה

לבגרות רבייתית הטיגריס מגיע בגיל ארבע שנים. ההריון נמשך בין 100 ימים בקירוב עד לחמישה חודשים, והנקבה ממליטה 2–6 גורים לשנה. תוחלת החיים: עד גיל 18 שנים.

טריטוריאליות

הזכרים טריטוריאליים, משוטטים לבדם ומסמנים את שטחם בעזרת שתן, בגללים ובחריצה על עצים. כשהוא אינו משחר לטרף, הטיגריס יושב בדרך-כלל בצל או בבריכות מים כדי להתקרר.

תת-מינים

בימינו נותרו שישה תת-מינים, מתוך תשעה שהיו בעבר:

  • טיגריס סיבירי (Panthera tigris altaica) - תת-המין הגדול ביותר במשפחת החתוליים. נותרו ממנו כ-500 פרטים בטבע ועוד כ-160 בשבי.
  • טיגריס בנגלי (Panthera tigris tigris) - תת-המין הנפוץ ביותר. אוכלוסייתו מוערכת בכ-3,200 פרטים.
  • טיגריס הודו-סיני (Panthera tigris corbetti) - נותרו כ-1,500 פרטים. זה הוא תת-המין השלישי בגודלו.
  • טיגריס מלאי (Panthera tigris jacksoni) - עד 2004 לא נחשב לתת-מין בפני עצמו. אוכלוסייתו נאמדת בכ-340 פרטים. מצוי באזור מלזיה.
  • טיגריס דרום-סין (Panthera tigris amoyensis) - הדעות חלוקות האם נכחד מהטבע. בין 0–40 פרטים משוערים, רובם נמצאים בגני חיות למטרות שימור.
  • טיגריס סומטרה (Panthera tigris sumatrae) - הקטן מבין תת-המינים. נותרו 450 פרטים המרוכזים רק באי סומטרה.

בתחילת המאה ה-19 נאמדה אוכלוסיית הטיגריסים בכ-100,000 פרטים. כיום, על פי הרשימה האדומה של IUCN נותרו בין 2,154 ל-3,159 פרטים בטבע.[3]

תת-מינים שנכחדו

תפוצה

טיגריס בסונדרבאנס. טיגריסי הסונדרבאנס מועדים לטריפת אנשים יותר מרוב הטיגריסים
תפוצת הטיגריס ב-1900 וב-1990

תחום התפוצה של הטיגריס בעבר השתרע מחבל הקווקז דרך איראן, פקיסטן, הודו, בורמה, תאילנד, מלזיה וסין עד איי סומאטרה, ג'אווה ובאלי.

היום הטיגריס חי בעיקר ביערות טרופיים, ביצות וערבות עשב בדרום-מזרח אסיה. אך גם באזורים קרים בדרום סיביר (תת המין הסיבירי) וקוריאה הצפונית, ובאזורים אלו פרוותם רכה ובהירה יותר מאשר באזורים הטרופיים החמים.

במספר אזורים בהודו ודרום מזרח אסיה טיגריסים תוקפים אנשים, לעיתים מקרבה לטריטוריה או להגנה אך ישנם טיגריסים שצדים אנשים למאכל. טיגריסים אוכלי אדם נמצאים בעיקר בצפון הודו כשחלקם חלשים מכדי לצוד טרף חזק יותר. בביצות הסונדרבאנס התרחשו תקיפות רבות כשהסיבות לא ברורות לחלוטין אך הרבה תקיפות התרחשו לציד.

סכנת ההכחדה

הטיגריס נמצא על סף הכחדה כתוצאה מציד (וכאמור לעיל, שלושה תת-מינים שחיו בעבר הוכחדו מן העולם). ציד הטיגריס הפך למסורתי בהודו, עם נוהג מקובל בו היו רוכבים הציידים על פילים ובמעבה היער היו מניחים על הקרקע פיתיון כמו נבלת חיה ואחר כך היו ממתינים על ענף קרוב. בהתקרב הטיגריס אל המארב שטמנו לו, היו הציידים יורים בו ונוטלים אותו עימם למזכרת. סכנת ההכחדה הגדולה נובעת מכך שבנוסף לציד לשם הפרווה היפה וייצור תרופות אליל מאברי הטיגריס, גם איבוד שטחי המחיה (כתוצאה מכריתת יערות וכדומה) מדלדל את אוכלוסיית הטיגריסים. כשני-שלישים מאוכלוסיית הטיגריסים היום הם טיגריסים בנגליים, ולארבעת תת-המינים הנוספים, שאוכלוסיותיהם מונות בין עשרות למאות אחדות כל אחת, סיכויים קלושים לשרוד.

מוטציה מיוחדת של טיגריס הנקרא טיגריס לבן נוצר בגלל גן רצסיבי מיוחד. בניגוד לדעה הרווחת, צורה זו (טיגריס לבן) אינה מצויה בסכנת הכחדה; זוהי צורה של טיגריס רגיל שנוצרה כתוצאה מגידול סלקטיבי. יש כ-600 פרטים כיום, והם נמצאים בהודו ובמקלט חיות באינדונזיה. הוא נמצא גם בגני חיות למטרות שימור ותצוגה.

מגוון גנטי

מסתבר שלטיגריסים המוחזקים בשבי בכל רחבי העולם – בגני חיות, קרקסים, ובתים פרטיים – יש ערך לשימור המין הנמצא בסכנת הכחדה מהירה. כך עולה ממחקר[4] שפורסם בכתב העת Current Biology. המחקר משתמש בשיטות חדשות להערכת המוצא הגנטי של טיגריסים והחוקרים גילו כי טיגריסים רבים מייצגים תת-מינים שנכחדו ומכילים מגוון גנטי שלא נמצא בטבע.

מספרם של הטיגריסים בטבע פוחת במהירות. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוערך שמספר הפרטים הוא כ-10,000. בשנת 2014 הוערך שמספר הפרטים הוא בין 2,154 ל-3,159.[3] האוכלוסייה שבשבי יכולה, לפיכך, לשמש כמאגר גנטי. הטיגריס הוא בעל החיים הראשון שהמגוון הגנטי שלו בשבי גדול מזה שבטבע. הניתוח הראשון של המגוון הגנטי של הטיגריסים העלה שונות גבוהה יותר בין השבויים לבין אלו שבטבע. הדבר מעיד על מספרם הנמוך של הטיגריסים בטבע, אך מחקר זה גם מעלה את הסבירות שניתן יהיה לשמור על השלמות הגנטית של המין.[דרוש מקור]

סאן-ג'ין לואו (Luo) מהמעבדה לשונות גנטית במכון לחקר הסרטן במרילנד בחן את המבנה הגנטי של 105 טיגריסים שבויים ב-14 מדינות כדי לראות כמה מהם היו גזעיים, כלומר לא היו יצורי כלאיים בין כמה תת-מינים הנמצאים בטבע. הם הגיעו למסקנה כי עד כרבע מהטיגריסים השבויים יכולים להיות גזעיים.

לדבריו, ישנם כיום בין 15 ל-20 אלף טיגריסים בגני חיות, תוכניות רבייה, קרקסים ובתים פרטיים ברחבי העולם, פי 5–7 יותר מאשר בטבע. רק אלף מהם נמצאים בתוכניות רבייה המבקשות לשמר את המגוון הגנטי של האוכלוסייה בטבע. השאר הם ממקורות לא ידועים או בני כלאיים שנולדו כתוצאה מזיווג ללא הבחנה של טיגריסים מתת מינים שונים בתוכניות רבייה.

לואו ועמיתיו השתמשו בדגימות DNA מטיגריסים שנולדו להורים פראיים ויצרו סמנים גנטיים שישמשו לזיהוי טיגריסים אחרים מאותו תת-המין. הם בחנו 105 דגימות DNA שנאספו במשך למעלה מ-20 שנה מטיגריסים בבעלות פרטית או מגני חיות.

הם מצאו כי 47 מתוך 105 הטיגריסים שייכים לאחד מחמשת תת-המינים המוכרים. לאו העיר כי סביר להניח שנתון זה אינו מייצג את היחס של הטיגריסים טהורי הגזע בקרב אוכלוסיית הטיגריסים השבויים. "מתוך הטיגריסים שבחנו, 43 השתייכו לתוכניות רבייה שנועדו להציל תת-מינים ספציפיים." הסביר. למרות זאת, החוקרים מעודדים ממספר הטיגריסים הגזעיים שמצאו בין 62 הטיגריסים שלא השתייכו לתוכניות השימור. 16 מתוכם סווגו כשייכים לתת מינים גזעיים. "אם זהו המצב לגביי למעלה מ-15 אלף הטיגריסים שבשבי, יכולה להיות לכך השלכה חשובה על השימור של תת-המינים." אמר לואו לעיתון המדע הפופולרי ניו סיינטיסט.[5]

"ההצדקה להחזקת חיות פרא בשבי היא בעקרון לפיהם הם מייצגים ייצוג גנטי של האוכלוסייה בטבע והדבר משמש כביטוח כנגד הכחדות המין בטבע." הפחתת מספרם של הזיווגים הבין גזעיים בקרב הטיגריסים בשבי חיונית כדי לשמר את הערך הזה. אמר לואו והוסיף כי הטכניקה שפיתח עבור הניסוי יכולה לשמש לזיהוי גזעי הטיגריסים ולהרחבת תוכניות הרבייה.

החוקרים גילו כי הטיגריסים שבשבי היו גם מגוונים גנטית יותר. טיגריסים חיים בטבע בכיסים קטנים שבהם הסכנה לרבייה שאינה גזעית - גבוהה. עמיתיהם השבויים רבים במספרם והם מתרבים עם בני מינם מכל רחבי העולם.

גלריה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ The Amazing Livesof Leaping Wildlife, National Wildlife Federation's Blog
  2. ^ Novak, R. M.; Walker, E. P. (1999). "Panthera tigris (tiger)". Walker's Mammals of the World (6th ed.). Baltimore: Johns Hopkins University Press. pp. 825–828
  3. ^ 3.0 3.1 Tiger, IUCN Red List
  4. ^ Luo, S. J., Johnson, W. E., Martenson, J., Antunes, A., Martelli, P., Uphyrkina, O., ... & O'Brien, S. J. (2008). Subspecies genetic assignments of worldwide captive tigers increase conservation value of captive populations. Current Biology, 18(8), 592-596.
  5. ^ catherine brahic, roar-ahead-in-stud-potential/ captive tigers roar ahead in stud potential באתר ניו סיינטיסט, 2008.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33455805טיגריס