אמנסטי אינטרנשיונל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף Amnesty International)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמנסטי אינטרנשיונל
התאגדות ארגון ללא מטרות רווח
מטה הארגון לונדון, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
מייסדים פיטר בננסון
חברים 7 מיליון (נכון לשנת 2015)
תקופת הפעילות יולי 1961 (60 שנה, נכון ל-2021) – הווה
www.amnesty.org

אמנסטי אינטרנשיונל ("ארגון אמנסטי הבינלאומי"; מהמילה האנגלית "Amnesty", "חנינה") הוא ארגון לא-ממשלתי בינלאומי, שמטהו ממוקם בממלכה המאוחדת מאז 1961, הפועל לקידום זכויות האדם המקודשות במגילת זכויות האדם של האו"ם ובסטנדרטים בינלאומיים אחרים לזכויות אדם למען "עולם בו כל אדם נהנה מכל זכויות האדם המעוגנות בהצהרה האוניברסלית על זכויות אדם ובאמנות בינלאומיות בנושאי זכויות אדם נוספות"[1]. לדברי הארגון, תומכיו נאמדים בכ-7 מיליון בני אדם ברחבי העולם (נכון לשנת 2015)[2]. בסוף כל שנה מקיים הארגון פגישה כללית שנתית, עם "הרמת כוסית לחופש".

הארגון פועל לשחרור כל אסירי המצפון, ביטול עונש המוות, עינויים, וכל יחס אכזרי אחר לאסירים, סיום תופעת הרציחות הפוליטיות והעלמות פוליטיות ופועל לגייס את דעת הקהל לייצור לחץ על ממשלות ברחבי העולם בהן מתחרשת התעללות[2]. הארגון הוא א-פוליטי ומתנגד לכל הפרה של זכויות אדם, הן בידי ממשלות והן בידי קבוצות אופוזיציה ורואה בעונש מוות "שלילה אולטימטיבית ובלתי הפיכה של זכויות האדם". לארגון הוענקו במשך השנים פרסים רבים בהם פרס נובל לשלום ל-1977 על "הגנת כבוד האדם מפני עינויים"[3], ופרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם בשנת 1978.

בתחום הארגונים הבינלאומיים לזכויות אדם, אמנסטי אינטרנשיונל מחזיק בהיסטוריה השלישית הארוכה ביותר בשנות פועלו אחרי הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם והחברה למניעת עבדות[4].

היסטוריה

הקמה, שנות השישים (1960)

אמנסטי אינטרנשיונל הוקם בלונדון ביולי 1961 על ידי העורך דין האנגלי פיטר בננסון. בננסון הושפע בהקמת הארגון מחברו לואי בלום-קופר, שהוביל קמפיין אסירים פוליטי[5][6].

על פי חשבונו של בננסון עצמו, הוא נסע ברכבת התחתית של לונדון ב-19 בנובמבר 1960 כשקרא ששני סטודנטים פורטוגזים מקוימברה נידונו לשבע שנות מאסר בפורטוגל על פי החשד "ששתו טוסט לחירות". באותה שנה, פורטוגל נשלטה על ידי ממשלת הרודן אנטוניו דה אוליביירה סלזאר אשר הייתה סמכותית באופיה ואנטי קומוניסטית קיצונית לצד כך שדיכאה את אויבי המדינה שתמכו בשיטה הכלכלית וכינתה אותם כ-"אנטי פורטוגלים". בננסון כתב לעורך העיתון "The Observer" על כך, וב-28 במאי פרסם זה את מאמרו של בננסון. המאמר, תחת הכותרת "האסירים הנשכחים", קרא לקוראים לכתוב מכתבי תמיכה בסטודנטים. התגובה הייתה גדולה בהרבה מהצפוי, עד שבתוך שנה התארגנו קבוצות של כותבי מכתבים ביותר מתריסר מדינות, שכתבו להגן על קורבנות חוסר-צדק באשר הם. במאמרו של בננסון נכתב[7],

"פתח את העיתון שלך בכל ימות השבוע ותמצא סיפור מאיפה שהוא שמישהו כלוא, עונה או הוצא להורג מכיוון שדעותיו או דתו אינן מקובלות על ממשלתו ... קורא העיתון מרגיש תחושת אימפוטנציה מחליאה. רגשות גועל יכולים להיות מאוחדים לפעולה משותפת, ניתן לעשות משהו יעיל".

בננסון עבד עם חברו אריק בייקר. בייקר היה חבר בחברה הדתית של חברים אשר היו מעורבים במימון הקמפיין הבריטי התנועה לפירוק נשק גרעיני וכן הפך לראש הקהילה הנוצרית קווייקרים והעד החברתי, ובזכרונותיו תיאר אותו בננסון כ-"שותף להשקת הפרויקט". בהתייעצות עם סופרים אחרים, אקדמאים ועורכי דין ובמיוחד אלק דיגס, הם כתבו באמצעות לואי בלום-קופר לדייוויד אסטור, עורך העיתון האובזרבר, אשר ב-28 במאי 1961 פרסם את מאמרו של בננסון "האסירים הנשכחים". המאמר הביא את תשומת ליבו של הקורא לאותם "כלואים, מעונים או מוצאים להורג משום שדעותיו או דתו אינן מקובלות על ממשלתו" או כפי שנאמר במילים אחרות על ידי ממשלות, הפרתם של הסעיפים 18 ו-19 בהצהרת זכויות האדם (UDHR). המאמר תיאר הפרות אלה מתרחשות, בקנה מידה עולמי, בהקשר של הגבלות על חופש העיתונות, כלפי פוליטיקה, התנגדות, דין ציבורי בזמן בפני בתי משפט חסרי משוא פנים ולבקשות מקלט לפליטים. המאמר סימן את השקת "ערעור על אמנסטי (חנינה), 1961", שמטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל, באופן מהיר ורחב, להגנתם של אנשים אלה, שבננסון כינה "אסירי מצפון". "הערעור על אמנסטי" הודפס מחדש על ידי מספר רב של עיתונים בינלאומיים. באותה שנה הוציא לאור לבננסון ספר, "רדיפה 1961", בו פורטו המקרים של תשעה אסירי מצפון שנחקרו ונבחרו על ידי בננסון[8]. ביולי 1961 החליטה ההנהגה כי הערעור יהווה בסיס לארגון קבע, אמנסטי, עם הפגישה הראשונה שהתקיימה בלונדון. בננסון דאג שכל שלוש המפלגות הפוליטיות הגדולות ייוצגו, וגייסו חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור, המפלגה השמרנית והמפלגה הליברלית[9]. ב-30 בספטמבר 1962, הוא נקרא רשמית "אמנסטי אינטרנשיונל" והוכר לרוב בשם "אמנסטי". מאוחר יותר באותה שנה עיצבה דיאנה רדהוס, חברה באחת הקבוצות, את הלוגו של אמנסטי, המורכב מנר וחוט של גדר תיל.

מה שהתחיל כערעור קצר הפך עד מהרה לתנועה בינלאומית קבועה הפועלת להגנה על הכלואים על ביטוי לא-אלים של השקפותיהם ולהבטחת הכרה עולמית בסעיפים 18 ו-19 של הצהרת זכויות האדם על ידי האומות המאוחדות. מההתחלה, נוכחו מחקרים וקמפיינים בעבודתו של אמנסטי אינטרנשיונל שכללו הקמת ספרייה למידע על אסירי מצפון והוקמה רשת של קבוצות מקומיות שנקראה קבוצות "THREES" (שלוש). כל קבוצה עבדה עם שלושה אסירים, אחד מכל אחד משלושת האזורים האידאולוגיים העיקריים של העולם בתקופה זו: קומוניסטי, קפיטליסטי ומתפתח.

באמצע שנות ה-60 גברה הנוכחות העולמית של אמנסטי אינטרנשיונל והוקמה מזכירות בינלאומית וועדת ביצוע בינלאומית לניהול הארגונים הלאומיים של אמנסטי אינטרנשיונל, שנקראו "מדורים", שהופיעו בכמה מדינות. הם נתמכו בחשאי על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת באותו הזמן[10]. התנועה הבינלאומית החלה להסכים על עקרונות הליבה והטכניקות שלה. למשל, השאלה האם לאמץ אסירים שדגלו באלימות, כמו נלסון מנדלה[11], הביאו להסכמה פה אחד שהוא יכול לא לתת את השם "אסיר מצפון" לאסירים מסוג זה. מלבד עבודת הספרייה והקבוצות, פעילותו של אמנסטי אינטרנשיונל התרחבה לסיוע למשפחות אסירים, שליחת משקיפים למשפטים, ייצוג לממשלות ומציאת מקלטים עבור פליטים ותעסוקה לאסירי מצפון. פעילותו והשפעתו גברו גם בארגונים בין ממשלתיים שכללו הכרה על ידי האו"ם, מועצת אירופה ואונסק"ו לפני סיום העשור.

בשנת 1966 חשד בננסון כי ממשלת הממלכה המאוחדת בשיתוף פעולה עם כמה מעובדי אמנסטי דיכאה את הדיווח על מעשי הזוועה הבריטיים בעדן[12]. הוא החל לחשוד שרבים מעמיתיו היו חלק מקשירת מודיעין בריטית להפיל את הארגון, אך לא היה יכול לשכנע אף אחד אחר מעמיתיו בכך[13]. מאוחר יותר באותה שנה היו טענות נוספות, כאשר ממשלת ארצות הברית דיווחה כי סאן מקברייד, שר החוץ האירי לשעבר והיו"ר הראשון של אמנסטי, היו מעורבים במבצע מימון של סוכנות הביון המרכזית (CIA). מקברייד הכחיש את הידיעה על המימון, אך בננסון השתכנע כי מקברייד הוא חבר ב-CIA. לאחר מכן, בננסון התפטר מתפקידו כנשיא הארגון בטענה שהוא הוצפן והסתנן על ידי השירותים החשאיים, ואמר כי הוא "כבר לא יכול היה לחיות במדינה שבה נסבלות פעילויות כאלו"[10].

שנות השבעים (1970)

במהלך שנות השבעים, סאן מקברייד ומרטין אנאלס הובילו את אמנסטי אינטרנשיונל. בזמן שהמשיך לעבוד למען אסירי מצפון התרחב תחום אמנסטי אינטרנשיונל לתחומיו גם "משפט הוגן" והתנגדות למעצר ממושך ללא משפט (UDHR סעיף 9), ובמיוחד לעינויים של אסירים (UDHR סעיף 5). אמנסטי אינטרנשיונל האמין כי הסיבות העומדות בבסיס עינויים של אסירים על ידי ממשלות הן לרכוש ולהשיג מידע או לדכא את התנהגותם באמצעות טרור, או שניהם. דאגה נוספת הייתה ייצוא של שיטות עינויים מתוחכמות יותר, ציוד והוראה של מעצמות העל ל-"מדינות לקוח", למשל על ידי ארצות הברית באמצעות פעילויות מסוימות של ה-CIA.

אמנסטי אינטרנשיונל ערך דיווחים ממדינות בהן טענות העינויים נראו עקשניות ביותר וארגן ועידה בינלאומית בנושא עינויים. הוא ביקש להשפיע על דעת הקהל ובכך להפעיל לחץ על ממשלות לאומיות באמצעות ארגון מסע "ביטול העינויים", שנמשך כמה שנים. חברותה של אמנסטי אינטרנשיונל עלתה מ-15,000 חברים בשנת 1969 ל-200,000 בשנת 1979. גידול במשאבים זה איפשר הרחבת תוכניתה, "מחוץ לכותלי הכלא", לכלול עבודה בנושא "היעלמויות פוליטיות", עונש מוות וזכויות פליטים. טכניקה חדשה שהופעלה הייתה, "הפעולה הדחופה", שמטרתה הייתה לגייס את החברים לפעולה במהירות אשר הופעלה לראשונה עבור לואיס בסיליו רוסי, אקדמאי ברזילאי, שנעצר מסיבות פוליטיות ב-19 במרץ 1973, ברמה הבין ממשלתית אמנסטי אינטרנשיונל לחץ ליישם את כללי המינימום הסטנדרטיים של האו"ם לטיפול באסירים ולמוסכמות הומניטריות קיימות, כדי לאשר את האשרור של שתי האמנות של האו"ם לזכויות אדם בשנת 1976 והיה שותף להשגת מכשירים והוראות נוספות האוסרות על פרקטיקה של טיפול לרעה. מעמד ייעוץ מהארגון הוענק בוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם בשנת 1972.

בשנת 1976 החל המדור הבריטי של אמנסטי בסדרה של אירועי גיוס כספים אשר זכו לכינוי "סדרת כדורי השוטר הסודי" אשר הועלו בלונדון בתחילה כגלאות קומיות בהן הוצג מה שהדיילי טלגרף כינה "קרם דה לה קרם של עולם הקומדיה הבריטי" אשר כללו את חברי להקת הקומדיה מונטי פייתון, ומאוחר יותר התרחב כך שיכללו גם הופעות של מוזיקאי רוק מובילים. הסדרה נוצרה ופותחה על ידי בוגר להקת מונטי פייתון ג'ון קליז ומנהל תעשיית הבידור מרטין לואיס העובדים בצמוד לאנשי צוות אמנסטי פיטר לוף (עוזר מנהל אמנסטי 1974–1978) ובהמשך עם פיטר ווקר (קצין גיוס כספי אמנסטי 1978–1982). קליז, לואיס ולוף עבדו יחד בשתי תוכניות הראשונות (1976 ו-1977)[14]. בשנת 1977 הוענק לארגון פרס נובל לשלום על "הגנת כבוד האדם נגד עינויים" ופרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם בשנת 1978[15]. בשנת 1979 זכה בפרס ברונו קרייסקי.

בול של איי פארו משנת 1986 המציין 25 שנה להיווסדותו של אמנסטי אינטרנשיונל

שנות השמונים (1980)

בשנת 1980, אמנסטי אינטרנשיונל החל לזכות ביותר ביקורת מצד ממשלות שונות בהן ברית המועצות שטענה כי "אמנסטי אינטרנשיונל מנהל ריגול", ממשלת מרוקו גינתה אותה כ-"מגנה על פורעי חוק", וממשלת ארגנטינה אסרה על הצגת הדו"ח השנתי של אמנסטי אינטרנשיונל בשנת 1983. לאורך שנות השמונים אמנסטי אינטרנשיונל המשיך במערכה נגד עינויים בשם אסירי המצפון. נושאים חדשים צצו לפועלו בהן: הריגה חוץ-משפטית, העברות צבאיות, ביטחוניות ומשטרות, הרג פוליטי והיעלמויות.

לקראת סוף העשור, מספרם הגדל והולך של פליטים ברחבי העולם הפך למוקד פעילותו של הארגון, בעוד שרבים מפליטי העולם באותה תקופה נעקרו עקב מלחמה ורעב. בהקפדה על המנדט שלו, אמנסטי אינטרנשיונל התרכז באלה שנאלצו לברוח בגלל הפרות זכויות האדם שאותן ביקש למנוע. הוא טען כי במקום להתמקד בהגבלות חדשות על כניסתם של מבקשי מקלט, על הממשלות לטפל בהפרות זכויות האדם אשר הכריחו אנשים לברוח משטחן.

מלבד קמפיין שני בנושא עינויים במחצית הראשונה של העשור, התקיימו שני סבבי הופעות מוזיקליים גדולים עבור הגברת המודעות לעבודתו של אמנסטי ולזכויות אדם בעולם (במיוחד בקרב הדורות הצעירים) באמצע שנות ה-80 המאוחרות. סבב ההופעות "A Conspiracy of Hope" (קונספירציה של תקווה) בשנת 1986, שהתקיים ב-6 מופעים בארצות הברית, ו-"!Human Rights Now" בשנת 1988 שנוסד לציון 40 שנה להיווסדותה של הצהרת זכויות האדם של האו"ם (UDHR) והועבר ב-5 יבשות במהלך 6 שבועות. במהלך סבבי ההופעות, השתתפו אמנים ולהקות רבות מהמפורסמות בעולם, בהן: U2, סטינג, בריאן אדמס, פיטר גבריאל, "E Street Band", סטינג, פיטר גבריאל וטרייסי צ'פמן.

שנות התשעים (1990)

במהלך שנות התשעים המשיך אמנסטי לצמוח, ולהצטרף ליותר מ-7 מיליון חברים בלמעלה מ-150 מדינות וטריטוריות בראשות המזכ"ל סנגל פייר סנה. הארגון המשיך לעבוד במגוון רחב של נושאים ואירועים עולמיים. לדוגמה, קבוצות דרום אפריקאיות הצטרפו בשנת 1992 והתארחו בביקורו של פייר סנה כדי להיפגש עם ממשלת האפרטהייד כדי לדחוף לחקירת האשמות על התעללות מצד המשטרה, סיום מכירות הנשק לאזור האגמים הגדולים באפריקה וביטול עונש המוות. בפרט, אמנסטי אינטרנשיונל העניק תשומת לב להפרות שבוצעו על קבוצות ספציפיות, כולל פליטים, מיעוטים גזעיים, אתניים, דתיים, נשים שהוצאו להורג. דו"ח עונש המוות והקמפיין "זכויות אדם הן זכויות נשים" היו פעולות מרכזיות בשתי הסוגיות האחרונות.

במהלך שנות ה-90 נאלץ אמנסטי אינטרנשיונל להגיב להפרות זכויות אדם שהתרחשו בהקשר לריבוי סכסוכים מזוינים באנגולה, מזרח טימור, המפרץ הפרסי, רואנדה ויוגוסלביה לשעבר. אמנסטי אינטרנשיונל לא נקט עמדה בשאלה האם לתמוך בהתנגדות צבאית חיצונית או להתנגד להתנגשויות מזוינות מסוג ה. הוא לא דחה את השימוש בכוח, אפילו את הכוח הקטלני, ולא ביקש מהמעורבים להניח את זרועותיהם. במקום זאת, הטיל ספק במניעים העומדים מאחורי התערבות חיצונית וסלקטיביות של פעולה בינלאומית ביחס לאינטרסים האסטרטגיים של מי ששולח כוחות. הוא טען שיש לנקוט צעדים כדי למנוע מבעיות בזכויות אדם להפוך לאסון זכויות אדם וכי התערבות וחוסר מעש מייצגים כישלון של הקהילה הבינלאומית.

בשנת 1995, כאשר הארגון רצה לקדם את אופן מעורבותה של חברת "Shell Oil" בהוצאתו להורג של פעיל סביבתי וזכויות אדם קן סארו-ויווה בניגריה, היא הופסקה. עיתונים וחברות פרסום סירבו להפעיל את מודעות פעילותו של הארגון כי קידוח נפט היה משמעותי ברחבי המדינה בטיעון העיקרי כי מדובר בקידוח נפט במדינה שכבר הפרה את זכויות האדם ואין לה דרך לאכוף מדיניות זכויות אדם. כדי להילחם בבאזז שאמנסטי אינטרנשיונל ניסה ליצור, הוא פרסם מיד כיצד חברת "Shell" מסייעת בשיפור החיים הכלליים בניגריה. סליל שטי, מנהל אמנסטי, אמר כי "הרשתות החברתיות ממריצות מחדש את רעיון האזרח העולמי"[16]. הקמפיין "Get Up, Sign Up" (קום, הירשם) ציין 50 שנה להיווסדותה של הצהרת זכויות האדם (UDHR) ול-13 מיליון התחייבויות שנאספו לתמיכה בארגון. קונצרט המוזיקה "Decl" מטעם הארגון נערך בפריז ב-10 בדצמבר 1998 (יום זכויות האדם). ברמה הבין-ממשלתית, אמנסטי אינטרנשיונל תמך ביצירת משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם (שהוקם בשנת 1993) ובית משפט פלילי בינלאומי (שהוקם בשנת 2002).

לאחר מעצרו בלונדון בשנת 1998 על ידי משטרת המטרופוליטן, אמנסטי אינטרנשיונל הסתבך בקרב משפטי מול הדיקטטור-סנאטור הצ'יליאני אוגוסטו פינושה, שביקש להימנע מהסגרה לספרד כדי להתמודד עם האשמות. לורד הופמן (שופט בכיר בדרום אפריקה, בריטי בדימוס אשר שימש לורד הערעור בשגרה בין השנים 1995–2009 שכלל שופטים שמונו במסגרת חוק השיפוט של הערעור 1876 לבית הלורדים הבריטי) היה בקשר עקיף עם אמנסטי אינטרנשיונל, אשר הוביל למבחן חשוב להופעת הטיה בהליכים משפטיים בחוק בממלכה המאוחדת. לאחר מכן הוגשה תביעה על ידי אמנסטי נגד ההחלטה לשחרר את הסנטור פינושה, שהתקבלה על ידי שר הפנים הבריטי, ג'ק סטרו. בית המשפט הגבוה באנגליה סירב לבקשה, והסנטור פינושה שוחרר והוחזר לצ'ילה[17].

שנות האלפיים (2000)

לאחר שנת 2000, המיקוד העיקרי של אמנסטי אינטרנשיונל פנה לאתגרים הנובעים מהגלובליזציה ולתגובה לפיגועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. נושא הגלובליזציה עורר שינוי משמעותי במדיניות אמנסטי אינטרנשיונל, שכן היקף עבודתו הורחב לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, תחום שעליו סירב לעבוד בעבר. אמנסטי אינטרנשיונל סבר כי שינוי זה חשוב, לא רק בכדי לתת אמון בעקרון של אי-חלוקת הזכויות, אלא בגלל מה שראה ככוחן ההולך וגדל של חברות והתערערותן של מדינות לאום רבות כתוצאה מהגלובליזציה.לאחר פיגועי 11 בספטמבר דיווחה המזכירה החדשה של אמנסטי, אירנה חאן, כי בכיר בממשל אמר לנציגי אמנסטי אינטרנשיונל כי: "תפקידכם קרס עם קריסת מגדלי התאומים בניו יורק". הארגון טען כי זכויות האדם הן הבסיס לביטחון עבור כולם, ולא מכשול בפניהם. ביקורת באותה תקופה הגיעה ישירות מהארגון לממשל בוש ומהעיתון הוושינגטון פוסט, כאשר חאן, בשנת 2005, השוותה את מתקן המעצר של ממשלת ארצות הברית במפרץ גואנטנמו בקובה לגולאג הסובייטי[18][19]. במהלך המחצית הראשונה של העשור החדש, אמנסטי אינטרנשיונל הפנה את תשומת ליבו לאלימות נגד נשים, לפיקוח על תעשיית הנשק העולמית, לדאגות סביב יעילות האו"ם ולסיום עינויים ברחבי העולם. באותה שנה, (2005), חבריי הארגון נאמדו בכ-2 מיליון.

בשנת 2007 החליט הוועד הפועל של הארגון לתמוך בגישה לזכות לקיום הפלה[20]. אמנסטי אינטרנשיונל דיווח על מלחמת עיראק ב-17 במרץ 2008, כי למרות הטענות המצב הביטחוני בעיראק השתפר בחודשים האחרונים אך מצב זכויות האדם הפך לאסון, לאחר תחילת המלחמה חמש שנים קודם לכן בשנת 2003[21]. בשנת 2009 האשים אמנסטי את ישראל ואת תנועת החמאס הפלסטינית בביצוע פשעי מלחמה במהלך המתקפה של ישראל בינואר אותה שנה בעזה, אשר ידוע כ-"מבצע עופרת יצוקה", שהביא למותם של יותר מ-1,400 פלסטינים ו-13 ישראלים[22]. לאחר מכן בוצעה משימה לאיתור עובדות של האו"ם על הסכסוך בעזה, בעוד שאמנסטי הצהיר כי ממצאיו תואמים את ממצאי חקירת השטח של הארגון, וקרא לאו"ם לפעול במהירות ליישום המלצות המשימה[23][24].

עשור 2010

2010

בפברואר 2010 השעה אמנסטי את גיטה סגל, ראש היחידה המגדרית שלו, לאחר שמתחה ביקורת על אמנסטי על קשריו עם מואזאם בג (פקיסטני בריטי מנהל ההסברה של הארגון, "Cage" אשר מטרתו "להעצים קהילות המושפעות מהמלחמה בטרור בשאיפה לעולם נטול דיכוי ואי צדק" אשר הוחזק במעצר ללא משפט על ידי ממשלת ארצות הברית במתקן המעצר "Bagram" ובמתקן המעצר במפרץ גואנטנמו שבקובה, במשך כשלוש שנים) באומרה כי זו "טעות שיפוט גסה לעבוד עם התומך המפורסם ביותר בממלכה המאוחדת בטאליבן"[25]. אמנסטי אינטרנשיונל הגיב למעשה באומרו כי, "סגל לא הושעתה מפני שהעלתה את הנושא באופן פנימי, אלא מפני שדיברה על דעותיה שלה ועל על דעותיו הרשמיות של אמנסטי אינטרנשיונל"[26]. בין תומכיה בדעתה של סגל ניתן למנות את סלמאן רושדי (שנרדף על ידי הקיצונים המוסלמים בעקבות פתווה שהוציאו עליו האייתולות מאיראן) חבר הפרלמנט דניס מקשיין, ג'ואן סמית', כריסטופר היצ'נס, מרטין ברייט, מלאני פיליפס וניק כהן[27][28][29][30].

2011

בפברואר 2011 ביקש אמנסטי מהרשויות בשווייץ לפתוח בחקירה פלילית נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ווקר בוש ולעצור אותו[31]. ב-12 באוקטובר 2011 הגיש אמנסטי בקשה דומה לקנדה. אמנסטי נימק את הבקשה בכך שתחת ממשל בוש, ביצעו הכוחות המזוינים של ארצות הברית וה-CIA עינויים כלפי אסירים, בפרט במתקן המעצר בגואנטנמו[32]. ביולי 2011 חגג הארגון ציון של 50 שנה להיווסדותו עם סרט אנימציה קצר בבימויו של קרלוס המראה כי "המאבק למען האנושות טרם הסתיים"[33].

2012

פאנל ראש הארגון בתוניסיה, לוטפי אזזוז (במרכז) מדברים על חופש הביטוי בתוניס, 17 באפריל 2013

באוגוסט 2012 ביקש מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל בהודו לחקירה חסרת פניות, בהובלת האו"ם, כדי להעניק צדק לאלה שנפגעו מפשעי מלחמה בסרי לנקה[34].

2014

ב-18 באוגוסט 2014, בעקבות הפגנות על הירי הקטלני של המשטרה במייקל בראון (נער שחור בן 18) בפרגוסון, מיזורי, ובעקבות זיכויו של דארן וילסון, הקצין שירה בו, אמנסטי אינטרנשיונל שלח 13 פעילי זכויות אדם לפגישות עם פקידים ולהכשרת פעילים מקומיים בשיטות מחאה לא אלימות[35]. זו הייתה הפעם הראשונה שהארגון הציב צוות כזה לארצות הברית[36][37][38]. בהודעה לעיתונות אמר מנהל אמנסטי אינטרנשיונל ארצות הברית, סטיבן וו. הוקינס, כי "ארצות הברית לא יכולה להמשיך לאפשר לאלה המחויבים להגן על הקהילה להיות אלה שהקהילה שלהם חוששת יותר מכל"[39].

2015

בסוף אוקטובר 2015 פרסם אמנסטי דו"ח על אזרח פלסטיני שלכאורה נהרג על לא עוול בכפו, בישראל נטען כי האזרח לא היה תמים אלא מחבל פלסטיני שנורה תוך כדי פיגוע דקירה, וכי אמנסטי התעלם מכך שאחז בידו סכין בעת שנורה, שפצע חייל לפני שנורה ושבפרופיל הפייסבוק שלו הביע תמיכה בפיגועי טרור נגד יהודים[40].

2016

בפברואר 2016 השיקה אמנסטי אינטרנשיונל את הדו"ח השנתי שלה בנושא זכויות אדם ברחבי העולם שכותרתו "מדינת זכויות האדם בעולם". הוא מזהיר מההשלכות של נאום "אנחנו לעומתם" שחילק בני אדם לשני מחנות. הוא קובע כי נאום מסוג זה מגדיל את הדחיפה העולמית נגד זכויות האדם והופך את העולם למפוצל ומסוכן יותר. עוד קבע כי בשנת 2016 פירוט ממשלות אשר העלמו עין מפשעי מלחמה והעבירו חוקים המפרים את הביטוי החופשי.

הדו"ח קבע כי המדינות: סין, מצרים, אתיופיה, הודו, איראן, תאילנד וטורקיה ביצעו פעולות מאסיביות, בעוד שהרשויות במדינות נוספות המשיכו ליישם אמצעי ביטחון המהווים פגיעה בזכויות[41]. ביוני 2016 אמנסטי אינטרנשיונל קרא לאספה הכללית של האו"ם "להשעות מיידית" את ערב הסעודית ממועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם[42][43]. ריצ'רד בנט, ראש לשכת האו"ם של אמנסטי, אמר בתגובה כי, "אמינותה של מועצת זכויות האדם של האו"ם עומדת על הפרק. מאז שהצטרפה למועצה, זכויות האדם בערב הסעודית המשיך להידרדר והקואליציה שהיא מובילה הרגה וכפתה שלא כדין אלפי אזרחים במהלך הסכסוך בתימן". בדצמבר 2016 חשף אמנסטי אינטרנשיונל כי הארגון ללא כוונת רווח, "Voiceless Victims" (קורבנות חסרי קולות) הוא ארגון מזויף שטוען כי הוא מעלה את המודעות למהגרי עבודה שהם קורבנות להפרות זכויות אדם בקטר, ניסו לרגל אחר אנשי הצוות של אמנסטי אינטרנשיונל[44][45].

2017

אמנסטי אינטרנשיונל פרסם את הדו"ח השנתי שלו לשנים 2016–2017 ב-21 בפברואר 2017. הצהרת הפתיחה של המזכ"ל סליל שטי בדו"ח הדגישה מקרים בינלאומיים מתמשכים רבים של התעללות וכן איומים מתעוררים שהפנה את תשומת הלב, בין סוגיות רבות, למלחמת האזרחים בסוריה, השימוש בכלי נשק כימיים ברצח העם בדארפור, הרחבת לוחמת המל"טים היוצאת של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, וקמפיין הבחירות לנשיאות 2016 של יורשו של אובמה, דונלד טראמפ. שטי הצהיר כי מערכת הבחירות של טראמפ התאפיינה בשיח "רעיל" בו "לעיתים קרובות הוא הצהיר הצהרות חלוקות עמוקות שסימנו שנאת נשים ושנאת זרים, והתחייב להחזיר את החירויות האזרחיות המבוססות ולהנהיג מדיניות שתהיה פגיעה עמוקה בזכויות האדם". בסיכום הפתיחה שלו הצהיר שטי כי "העולם בשנת 2016 הפך למקום אפל ויציב יותר". ביולי 2017 עיכבה המשטרה הטורקית 10 פעילי זכויות אדם במהלך סדנה בנושא אבטחה דיגיטלית במלון ליד איסטנבול. שמונה אנשים, ביניהם אידיל אסר, מנהל מדור אמנסטי אינטרנשיונל בטורקיה, כמו גם המנהל המדור הגרמני פיטר שטודטנר והשוודי עלי גראווי, נעצרו. שניים אחרים עוכבו אך שוחררו בהמתנה למשפט. הם הואשמו ב-"סיוע לארגוני טרור חמושים בתקשורת" לכאורה עם חשודים הקשורים לחמושים כורדים ושמאלניים, כמו גם לתנועה שהונהגה על ידי איש הדת המוסלמי האמריקני פטהוללה גולן.

אמנסטי אינטרנשיונל תמכה באמנה של האו"ם בנושא איסור נשק גרעיני. ג'יימס לינץ', ראש בקרת נשק וזכויות אדם של הארגון, אמר: "אמנה היסטורית זו מקרבת אותנו צעד נוסף לעולם חופשי מאיומי הנשק הגרעיני, הנשק ההרסני וחסר ההבחנה הגדול ביותר שנוצר אי פעם"[46].

2018

בפברואר 2018 פרסם אמנסטי אינטרנשיונל את הדו"ח השנתי מטעמו לשנים 2017-2018[47]. באוקטובר 2018 נחטף חוקר אמנסטי אינטרנשיונל והוכה כשהוא צופה בהפגנות במאגאס, בירת אינגושטיה, רוסיה[48]. ב-25 באוקטובר פשטו קצינים פדרליים על משרד הארגון בבנגאלור במשך 10 שעות בחשד שהארגון הפר את הנחיות ההשקעה הישירה הזרה בהוראת מנהל האכיפה. עובדיו ותומכיו של אמנסטי אינטרנשיונל אומרים כי מדובר במעשה להפחדת ארגונים ואנשים המפקפקים בסמכותם וביכולותיהם של מנהיגי הממשלה. עכר פאטל, מנכ"ל המדור ההודי טען כי, "הפשיטה של מנהלת האכיפה על משרדנו היום מראה כיצד הרשויות מתייחסות לארגוני זכויות אדם כמו ארגוני פשע, בשיטות כבדות. ב-29 בספטמבר, המשרד לענייני פנים אמר קבע כי אמנסטי אינטרנשיונל תוך שימוש ב-"הצהרות מבריקות על עבודה הומניטארית וכו', ניסה כתחבולה להסיט את תשומת הלב מפעילותם שהיו בניגוד ברור לחוקים ההודים שנקבעו". הארגון קיבל אישור פעם אחת בלבד בדצמבר 2000 ומאז, נשלל היתרו לתרומה זרה על פי חוק תרומות זרות על ידי ממשלות עוקבות. עם זאת, על מנת לעקוף את תקנות ה-FCRA, העביר מדור אמנסטי של הממלכה המאוחדת סכומי כסף גדולים לארבעה גופים הרשומים בהודו על ידי סיווגם כהשקעה ישירה זרה (FDI)[49].

ראש ממשלת הודו הנוכחי, נרנדרה מודי, ספג ביקורת על ידי מדיה זרה על פגיעה בחברה האזרחית בהודו, במיוחד על ידי מיקוד לקבוצות תמיכה[50][51][52]. הודו ביטלה את רישומם של כ-15,000 ארגונים לא ממשלתיים במסגרת החוק להסדרת תרומות זרות (FCRA) בתגובה, האו"ם פרסם הצהרות נגד המדיניות המאפשרת לבטל ביטולים אלה. אף שלא נמצא דבר המאשר את האשמות אלה, הממשלה מתכננת להמשיך בחקירה והקפיאה את חשבונות הבנק של כל המשרדים בהודו. דובר מנהלת האכיפה הודיע כי השלמת החקירה עשויה להימשך כשלושה חודשים[53].

ב-30 באוקטובר 2018 אמנסטי קרא לעצור ולהעמיד לדין את כוחות הביטחון הניגרים בטענה כי השתמשו בכוח מופרז נגד מפגני השיעה במהלך תהלוכה דתית שלווה סביב בירת המדינה, אבוג'ה אשר במהלכה, לפחות כ-45 נהרגו ו-122 נפצעו[54]. בנובמבר 2018 דיווח אמנסטי על מעצרם של 19 פעילי זכויות ועורכי דין ומעלה במצרים. המעצרים בוצעו על ידי השלטונות המצריים כחלק מהאכיפה המתמשכת של המשטר על חילוקי דעות כלפיו. אחת מהנעצרות הייתה הודה עבד אל-מונאים, עורכת דין לזכויות אדם בת 60 וחברה לשעבר במועצה הלאומית לזכויות אדם. אמנסטי דיווחה כי בעקבות המעצרים התיאום המצרי לזכויות וחירויות (ECRF) החליט להשעות את פעילותו בשל הסביבה העוינת כלפי החברה האזרחית במדינה[55]. ב-5 בדצמבר 2018 אמנסטי אינטרנשיונל גינתה את הוצאתם להורג של הרוצחים איהר הרשנקו וסיאמיון ברז'נוי (אשר ביולי 2017 גזר בית הדין האזורי במהיליאו גזר דין מוות על ברז'נוי יחד עם איהר הרשנקו, באשמת רציחות מרובות שבוצעו לכיסוי תוכניות הונאת נדל"ן) בבלארוס אשר נורו למרות בקשת ועדת זכויות האדם של האו"ם לעיכובם[56][57][58].

2019

באפריל 2019 הזהיר סגן מנהל אמנסטי אינטרנשיונל למחקר באירופה, מסימו מוראטי, כי אם יוסגר לארצות הברית, מייסד "WikiLeaks", ג'וליאן אסאנג', יעמוד בפני "הסיכון להפרות חמורות של זכויות אדם, בהן תנאי מעצר העלולים להפר את איסור העינויים". ב-24 באפריל 2019 מפגינים מחו מול קבלת הפנים של משרדי אמנסטי בלונדון, עקב נגד מה שראו כחוסר מעש של הארגון בהפרות זכויות אדם נגד כורדים בטורקיה, כולל כליאתו ובידודו של חבר במפלגת הפועלים של כורדיסטן, עבדוללה אג'לאן אשר בעקבות כך הכריזו על שביתת רעב[59]. ב-26 באפריל אמנסטי קרא למשטרה לפנות את המפגינים.

ב-14 במאי 2019 הגיש אמנסטי אינטרנשיונל עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ישראל, בבקשה לבטל את רישיון הייצוא של חברת טכנולוגיית המעקב "NSO Group" הישראלית בטענה כי, "לצוות אמנסטי אינטרנשיונל יש חשש מתמשך ומבוסס שהם ממשיכים להיות ממוקדים ולבסוף ייסקרו על ידי טכנולוגיית NSO"[60]. כמו כן הוגשו תביעות אחרות נגד "NSO" בבתי משפט בישראל בגין הפרות זכויות אדם לכאורה, כולל הגשת תביעתו בדצמבר 2018 של עומר עבדולזיז שטען כי התוכנה כוונה לטלפון שלו בתקופה בה היה בקשר קבוע עם העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י.

באוגוסט 2019 בחרה האספה העולמית חמישה חברים חדשים למועצה הבינלאומית - טיומאלו פיטר פאפו (ניו זילנד), ד"ר אנג'ולה סינג באיס (מלזיה), ריץ לי סנטוס השלישי (הפיליפינים), לולו באררה (מקסיקו) ואניקט שאה (ארצות הברית) כמנהל כספים. בהינתן שפאפו קיבל את מירב הקולות, כהונתו תהיה לארבע שנים והנבחרים האחרים לשלוש שנים. הנבחרים הצטרפו בתקופה משמעותית בהיסטוריה של הארגון שכללה, אתגרים פיננסיים, ארגון מחדש של הארגון, פיתוח אסטרטגיה גלובלית חדשה, מרחב של החברה האזרחית ההולכת ומתכווצת, ודרישה מחבריה הצעירים ומשותפיה לעבור לתחומים לא מסורתיים כמו שינויי אקלים.

עשור 2020

2020

במאי 2020 העלה הארגון חששות מפני פגמים ביטחוניים באפליקציית האיתור במגפת הקורונה בקטר[61]. בספטמבר 2020, השהארגון השבית את פעילותו בהודו לאחר שהממשלה הקפיאה את חשבונות הבנק שלו בגלל אי סדרים פיננסיים לכאורה[62]. ב-29 באוקטובר 2020 השיק אמנסטי אינטרנשיונל יישום למידה לזכויות אדם בשם "האקדמיה לאמנסטי"[63]. ב-2 בנובמבר 2020 דיווח אמנסטי אינטרנשיונל כי 54 בני אדם - בעיקר נשים וילדים אמהרה וקשישים - נהרגו על ידי ה-OLF בכפר גאווה קנקה, אתיופיה[64][65].

2022

בפברואר 2022 פרסם הסניף הבריטי של הארגון דו"ח נרחב, הטוען שבישראל מתקיים אפרטהייד כלפי ערבים, בין השאר בכך שהיא שוללת את "זכות השיבה" מהפלסטינים. הדו"ח כולל קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להטיל אמברגו נשק על ישראל. משרד החוץ הישראלי דחה את הדו"ח ומתח ביקורת על "אמנסטי" והאשים אותו באנטישמיות.[66]

מבנה

המטה הקנדי של הארגון באוטווה, אונטריו

אמנסטי אינטרנשיונל מורכב ברובו מחברים התנדבותיים אך שומר על מספר מצומצם של אנשי מקצוע בתשלום. במדינות בהן אמנסטי אינטרנשיונל הוא בעל נוכחות חזקה, החברים מאורגנים כ-"מדורים". פעילויות בסיסיות של מדורי אמנסטי אינטרנשיונל בדרך כלל מוגדרות עם מספר משמעותי של חברים, אשר חלקם יהוו "קבוצות" וצוות מקצועי. לכל אחד מהם יש דירקטוריון. בשנת 2019 היו כ-63 מדורים ברחבי העולם. "מבנים" הם מדורים שאפתניים אשר גם הם מתאמים פעילויות בסיסיות אך יש להם חברות קטנה יותר וצוות מצומצם. במדינות בהן אין מדורים או מבנים, אנשים יכולים להיות "חברים בינלאומיים". ישנם שני מודלים ארגוניים אחרים: "רשתות בינלאומיות", המקדמות נושאים ספציפיים או שיש להם זהות ספציפית, ו-"קבוצות משויכות" שעושים את אותה העבודה כמו קבוצות מדורים אך בבידוד.

סימון מדינות ברחבי העולם בהן מדורי הארגון הבינלאומיים פועלים (נכון לשנת 2012)
לוגו המדור הישראלי של אמנסטי אינטרנשיונל

הגוף המנהל הגבוה ביותר הוא האספה העולמית אשר נפגשת מדי שנה. כל מדור שולח את יו"ר ומנהל ההנהלה ל-GA. תהליך ה-GA מנוהל על ידי "PrepCom" (הוועדה המכינה). הדירקטוריון הבינלאומי (IB) שנקרא בעבר הוועד הפועל הבינלאומי בראשות יו"ר הדירקטוריון הבינלאומי (שרה בימיש) מורכב מתשעה חברים, הגזבר הבינלאומי ושני חברים מנויים. ה-IB נבחר על ידי האספה העולמית ואחראי עליה. המועצה הבינלאומית נפגשת לפחות פעמיים במהלך כל שנה אחת ובפועל נפגשת פנים אל פנים לפחות ארבע פעמים בשנה. ישיבות דירקטוריון וועדות משנה אחרות מתקיימות באמצעות ועידות וידאו.

תפקידה של המועצה הבינלאומית הוא לקבל החלטות מטעם אמנסטי אינטרנשיונל, לשלוט במזכירות הבינלאומית כולל משרדים אזוריים, ליישם את האסטרטגיה שקבעה האספה העולמית ולהבטיח עמידה בחוקי הארגון. המזכירות הבינלאומית (IS) אחראית על התנהלותה ועל ענייניו היומיומיים של אמנסטי אינטרנשיונל בהנחיית המועצה הבינלאומית[67]. היא מנוהלת על ידי כ-500 אנשי צוות מקצועיים ובראשה מזכ"ל. המזכירות מפעילה מספר תוכניות עבודה משפט וארגונים בינלאומיים בהם: מחקר, קמפיינים, גיוס ותקשורת. משרדיה ממוקמים בלונדון מאז הקמתה באמצע שנות ה-60. בממלכה המאוחדת יש לאמנסטי אינטרנשיונל שתי זרועות עיקריות, אמנסטי אינטרנשיונל בריטניה ואמנסטי אינטרנשיונל צדקה בע"מ. שניהם ארגונים מבוססי המדינה, אך רק השני הוא ארגון צדקה[68].

מדורים לאומיים

מדינה/טריטוריה
אמנסטי אינטרנשיונל אלג'יריה אלג'יריהאלג'יריה
אמנסטי אינטרנשיונל גאנה גאנהגאנה
אמנסטי אינטרנשיונל ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
אמנסטי אינטרנשיונל אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה
אמנסטי אינטרנשיונל אוסטריה אוסטריהאוסטריה
אמנסטי אינטרנשיונל בלגיה בלגיהבלגיה

אמנסטי אינטרנשיונל בלגיה (בצרפתית)

אמנסטי אינטרנשיונל בלגיה (פלנדריה)

אמנסטי אינטרנשיונל בנין בניןבנין
אמנסטי אינטרנשיונל ברמודה ברמודהברמודה
אמנסטי אינטרנשיונל ברזיל ברזילברזיל
אמנסטי אינטרנשיונל בורקינה פאסו בורקינה פאסובורקינה פאסו
אמנסטי אינטרנשיונל קנדה (באנגלית) קנדהקנדה

אמנסטי אינטרנשיונל קנדה (בצרפתית)

אמנסטי אינטרנשיונל צ'ילה צ'ילהצ'ילה
אמנסטי אינטרנשיונל צ'כיה צ'כיהצ'כיה
אמנסטי אינטרנשיונל דנמרק דנמרקדנמרק
אמנסטי אינטרנשיונל איי פארו איי פארואיי פארו
אמנסטי אינטרנשיונל פינלנד פינלנדפינלנד
אמנסטי אינטרנשיונל צרפת צרפתצרפת
אמנסטי אינטרנשיונל גרמניה גרמניהגרמניה
אמנסטי אינטרנשיונל יוון יווןיוון
אמנסטי אינטרנשיונל הונג קונג הונג קונגהונג קונג
אמנסטי אינטרנשיונל הונגריה הונגריההונגריה
אמנסטי אינטרנשיונל איסלנד איסלנדאיסלנד
אמנסטי אינטרנשיונל הודו הודוהודו
אמנסטי אינטרנשיונל אינדונזיה אינדונזיהאינדונזיה
אמנסטי אינטרנשיונל אירלנד אירלנדאירלנד
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל ישראלישראל
אמנסטי אינטרנשיונל איטליה איטליהאיטליה
אמנסטי אינטרנשיונל יפן יפןיפן
אמנסטי אינטרנשיונל ג'רזי ג'רזיג'רזי
אמנסטי אינטרנשיונל לוקסמבורג לוקסמבורגלוקסמבורג
אמנסטי אינטרנשיונל מלזיה מלזיהמלזיה
אמנסטי אינטרנשיונל מאוריציוס מאוריציוסמאוריציוס
אמנסטי אינטרנשיונל מקסיקו מקסיקומקסיקו
אמנסטי אינטרנשיונל מולדובה מולדובהמולדובה
אמנסטי אינטרנשיונל מונגוליה מונגוליהמונגוליה
אמנסטי אינטרנשיונל מרוקו מרוקומרוקו
אמנסטי אינטרנשיונל נפאל נפאלנפאל
אמנסטי אינטרנשיונל הולנד הולנדהולנד
אמנסטי אינטרנשיונל ניו זילנד ניו זילנדניו זילנד
אמנסטי אינטרנשיונל נורווגיה נורווגיהנורווגיה
אמנסטי אינטרנשיונל פרגוואי פרגוואיפרגוואי
אמנסטי אינטרנשיונל פרו פרופרו
אמנסטי אינטרנשיונל הפיליפינים הפיליפיניםהפיליפינים
אמנסטי אינטרנשיונל פולין פוליןפולין
אמנסטי אינטרנשיונל פורטוגל פורטוגלפורטוגל
אמנסטי אינטרנשיונל פוארטו ריקו פוארטו ריקופוארטו ריקו
אמנסטי אינטרנשיונל רוסיה רוסיהרוסיה
אמנסטי אינטרנשיונל סנגל סנגלסנגל
אמנסטי אינטרנשיונל סלובקיה סלובקיהסלובקיה
אמנסטי אינטרנשיונל סלובניה סלובניהסלובניה
אמנסטי אינטרנשיונל דרום אפריקה דרום אפריקהדרום אפריקה
אמנסטי אינטרנשיונל קוריאה הדרומית קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
אמנסטי אינטרנשיונל ספרד ספרדספרד
אמנסטי אינטרנשיונל שוודיה שוודיהשוודיה
אמנסטי אינטרנשיונל שווייץ שווייץשווייץ
אמנסטי אינטרנשיונל טאיוואן טאיוואןטאיוואן
אמנסטי אינטרנשיונל תאילנד תאילנדתאילנד
אמנסטי אינטרנשיונל טוגו טוגוטוגו
אמנסטי אינטרנשיונל תוניסיה תוניסיהתוניסיה
אמנסטי אינטרנשיונל טורקיה טורקיהטורקיה
אמנסטי אינטרנשיונל הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
אמנסטי אינטרנשיונל אוקראינה אוקראינהאוקראינה
אמנסטי אינטרנשיונל אורוגוואי אורוגוואיאורוגוואי
אמנסטי אינטרנשיונל ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
אמנסטי אינטרנשיונל ונצואלה ונצואלהונצואלה

פעילות ומטרות

הארגון פועל לשימור כל זכויות האדם הבסיסיות המופיעות בהצהרת זכויות האדם של האו"ם. בהתאם לזאת, אמנסטי פועל למספר מטרות עיקריות:

  • לשחרר את כל אסירי המצפון (אסיר מצפון הוא מי שנכלא בשל הפגנה לא-אלימה של אמונותיו, מה ששונה מעט מאסיר פוליטי).
  • להבטיח משפטים הוגנים וזריזים.
  • להפסיק כל צורה של עינויים וטיפול גרוע באסירים, ובכלל זה שימוש בעונש המוות[69].
  • להפסיק תופעות של הפעלת טרור בידי מדינות, הרג בידי מדינות, ו"-העלמות" של בני אדם.
  • לעזור למחפשי מקלט פוליטי.
  • לשתף פעולה עם ארגונים כמו האומות המאוחדות, המנסים גם הם למנוע הפרות של זכויות אדם.
  • להגביר את המודעות להפרות של זכויות אדם ברחבי העולם.

מספר מטרות ספציפיות נוספות הן: הבטחת חינוך חינם לכל הילדים ברחבי העולם, אי-הפללת הפלה, מאבק בעונשים מפני מערכות צדק, סיום כפיית גיוס בחיילי ילדים, שחרור כל אסירי המצפון, קידום זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות לקהילות שוליות, הגנה על מגיני זכויות אדם, קידום סובלנות דתית, הגנה על זכויות של קבוצות מסויימות, הפסקת עינויים והתעללותיות ועצירת הרג שלא כדין בסכסוך מזוין.

בנוסף, אמנסטי אינטרנשיונל פועל בדרכים שונות לפרסום מידע ולגיוס דעת הקהל. הארגון רואה בפרסום דוחות חסרי פניות ומדויקים כאחד מנקודות החוזק שלו. הדיווחים נחקרים על ידי ראיון קורבנות ופקידים, התבוננות במשפטים, עבודה עם פעילי זכויות אדם מקומיים ופיקוח על התקשורת. מטרתו להוציא הודעות לעיתונות בזמן ולפרסם מידע בעלוני אתרים ובאתרי אינטרנט. הארגון גם שולח משימות רשמיות למדינות כדי לערוך בירורים אדיבים אך מתעקשים. קמפיינים לגיוס דעת קהל מתאפיינים כקמפיינים פרטניים או ארציים. במהלכם טכניקות רבות נפרסות, כמו פניות ישירות (בהן כתיבת מכתבים), עבודת מדיה ופרסום והפגנות פומביות. לעיתים קרובות גיוס כספים משולב בקמפיין. בשנת 2018 החל הארגון לאמץ אסטרטגיית תקשורת חדשה המבוססת על מסר של אנושיות משותפת וגישת תקשורת מבוססת תקווה.

במצבים הדורשים התייחסות מיידית, אמנסטי אינטרנשיונל קורא לרשתות פעולה דחופות קיימות או לרשתות תגובה למשבר. בכל שאר העניינים הוא קורא לחבריו. הארגון רואה בגודל הגדול של משאבי אנוש עוד אחד מנקודות החוזק העיקריות שלה. לתפקידו של אמנסטי אינטרנשיונל יש השפעה משמעותית על העלאת איכות החיים של אזרחים בנושאי זכויות אדם. קבוצות אלה משפיעות על מדינות וממשלות לתת לאנשיהן צדק בלחץ ובמשאבי אנוש. דוגמה לעבודתו היא כתיבת מכתבים לאנשים כלואים בחינם שהוכנסו לשם עקב ביטויים לא אלימים. לארגון יש כוח רב מבעבר הכולל השתתפות בישיבות והפיכתו למקור מידע עבור האו"ם בנושא זכויות אדם בעולם. במסמך שפורסם הפעיל החברתי פליקס דודס קובע כי התעצמות כוחם של ארגוני זכויות אדם בעולם הוביל לכך, ש-"בשנת 1972 היו 39 מדינות דמוקרטיות בעולם, עד שנת 2002 היו כבר 139".

באוקטובר 2020 אמנסטי אינטרנשיונל השיק אפליקציה ניידת ללמידת זכויות אדם בחינם בשם "Amnesty Academy" המציעה ללומדים ברחבי העולם גישה לקורסים הן מקוונים והן לא מקוונים. כל הקורסים ניתנים להורדה באפליקציה, הזמינה עבור מכשירי iOS ואנדרואיד[70].

מימון

הארגון ממומן ברובו מתרומות, ולמעט קבוצה קטנה של בכירים בשכר, כל חבריו, פעיליו, מארגני הפעילויות והעובדים פועלים בהתנדבות.

אמנסטי הוא ארגון לא מפלגתי וא-פוליטי, והוא מסרב לקבל תרומות מממשלות או ארגונים ממשלתיים. כל הונו של אמנסטי מגיע מכיסיהם של חבריו ומתרומות של ארגונים א-פוליטיים אחרים. תקציב אמנסטי לשנת 2000 כלל:

  • תמיכה בחברים: 2.5 מיליון לירה שטרלינג (13%)
  • פעילויות מחאה: 1.8 מיליון ליש"ט (10%)
  • פרסומים ותרגומים: 2.5 מיליון ליש"ט (13%)
  • מחקר ופעילות: 5.1 מיליון ליש"ט (26%)
  • משרדים ברחבי העולם: 1.2 מיליון ליש"ט (7%)
  • תמיכה במחקר ופעילות: 2.6 מיליון ליש"ט (14%)
  • הוצאות תפעוליות: 3.2 מיליון ליש"ט (17%)
  • תשלומי סעד: 0.1 מיליון ליש"ט (פחות מ-1%)
  • סך הכל: 19.5 מיליון ליש"ט

העובדה שאמנסטי מורכב מקבוצות עצמאיות קטנות המחוברות באופן רופף לגופי ניהול גדולים יותר מקשה על הסברת המבנה הארגוני והבירוקרטי. בכל מדינה בוחרים החברים ישירות בחברים בולטים כדי שישמשו, במשך שלוש שנים, ב-"מועצת מנהלים" בת 18 חברים. בבחירות אלה, לכל ארגון-חבר יש קול אחד, ולכל חבר בודד יש קול אחד, ללא תלות בגילו. מועצת המנהלים שוכרת מנכ"ל ואנשי צוות. במישור העולמי מנוהל ארגון אמנסטי בידי "מועצת המנהלים הבינלאומית" - מועצה של שמונה חברים הנבחרים לכהונה של שנתיים בידי "פגישת המועצה הבינלאומית", המורכבת מנציגים ממועצת המנהלים של כל מדינה. מועצת המנהלים הבינלאומית שוכרת מזכ"ל ומזכירות בינלאומית.

בעבר, אמנסטי הקפיד על כך שחברים לא יהיו פעילים בנושאים הקשורים למדינתם-הם. מדיניות זו נועדה בשעתו להגן על פעילים מפני פגיעת הממשל במדינתם, אם הוא ממשל המפר זכויות אדם, ובשל הרצון לשמור על נייטרליות מרבית. עקרון זה, המכונה "כלל המדינה שלך", תקף עדיין לגבי חוקרים ופעילים העובדים עם המזכירות הבינלאומית, כדי למנוע מהכיסוי של מדינה מסוימת להיות מושפע מאמונתו הפוליטית המקומית של מי שמטפל בתחום.

השפעה תרבותית

מופעי זכויות אדם

"A Conspiracy of Hope" היה סיבוב הופעות קצר של שישה מופעים מטעם אמנסטי אינטרנשיונל שהתקיים בארצות הברית במהלך יוני 1986. מטרת הסבב לא הייתה לגייס כספים אלא להגביר את המודעות לזכויות האדם ולעבודתו של הארגון במלאת 25 שנה להיווסדותו. במהלכו הופיעו הלהקה U2, סטינג, בריאן אדמס, פיטר גבריאל, לו ריד, ג'ואן באאז ולהקת האחים נוויל. בשלושת המופעים האחרונים הוצג איחוד של להקת הפוליס. במסיבת עיתונאים בכל עיר, באירועי תקשורת קשורים, ובאמצעות המוזיקה שלהם בקונצרטים עצמם, האמנים עסקו בנושאים של זכויות אדם וכבוד האדם. ששת המופעים היו הראשונים מאלה שנודעו בהמשך ביחד כמופעים לזכויות אדם - סדרת אירועי מוזיקה וסבב הופעות שהקים אמנסטי אינטרנשיונל של ארצות הברית בין השנים 1986 ל-1998.

"!Human Rights Now" היה סיבוב הופעות עולמי שכלל 20 מופעים מטעם אמנסטי אינטרנשיונל שהתקיים במשך שישה שבועות בשנת 1988. במהלכו, לא נערך גיוס כספים לארגון אלא להגברת המודעות הן להצהרת זכויות האדם האוניברסליות במלאת 40 שנה להיווסדותה והן לעבודתו של אמנסטי אינטרנשיונל בדומה לסבב ההופעות הקודם מטעמו. במופעים הוצגו ברוס ספרינגסטין, להקת "E Street Band", סטינג, פיטר גבריאל, טרייסי צ'פמן ויוסו נ'דור, ואמנים אורחים מכל אחת מהמדינות בהן נערכו המופעים (הממלכה המאוחדת, צרפת, הונגריה, איטליה, ספרד, קוסטה ריקה, ארצות הברית, קנדה, יפן, הודו, זימבבואה, חוף השנהב, ברזיל וארגנטינה)[71].

אמנים למען אמנסטי

אמנסטי אינטרנשיונל, באמצעות תוכנית בשם "אמנים למען אמנסטי", אישר עבודות תקשורתיות תרבותיות שונות, מה שלעיתים קרובות מנהיגותה רואה בה טיפולים מדויקים או חינוכיים בנושאים אמיתיים הנמצאים בתחום הדאגה של הארגון:

  • A מיועד לאושוויץ - ספר העוסק בטראומות וטיפולים מדעיים מתקופת השואה בקרב ילדים.
  • בדלת בית המוות - סרט תיעודי משנת 2008 על קרול פיקט, ששימש ככומר בית המוות ביחידת הכלא הידועה לשמצה "וולס" בהאנטסוויל, טקסס פיקט וניהל מעל 95 הוצאות להורג בקריירה של 15 השנים שלו, כולל הראשונה בהזרקה קטלנית.
  • בכלא במשך כל ימי חיי - סרט תיעודי משנת 2007 על העיתונאי והאסיר האמריקאי מומיא אבו ג'אמאל, בבימויו וכתיבתו של מארק אוונס לצד ויליאם פרנקום.
  • צרות במים - סרט תיעודי משנת 2008 שהופק ובוים על ידי טיה ליסין וקרל דיל. הסרט מציג זוג צעיר ששרד את הוריקן קתרינה, שמוביל אותם להתמודד עם עברם הבעייתי של עצמם במהלך הסופה, בקהילה שננטשה הרבה לפני שההוריקן פגע.

אמנסטי ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

החל ממאי 2019, מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל בישראל הוא מולי מלקאר. יו"ר הארגון הנוכחי הוא גיא בר־אבן[72].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנסטי אינטרנשיונל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Amnesty International's Statute, www.amnesty.org (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 Who We Are, www.amnesty.org (באנגלית)
  3. ^ The Nobel Peace Prize 1977, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2009-03-18
  5. ^ "AGNI Online: Amnesty International: Myth and Reality by Linda Rabben" (באנגלית). נבדק ב-2021-07-24.
  6. ^ Seamus McKinney, Sir Louis Blom-Cooper: Campaigning lawyer had strong links with Northern Ireland, The Irish News, ‏2018-09-29 (באנגלית)
  7. ^ Peter Benenson, The Forgotten Prisoners, the Guardian, ‏1961-05-28 (באנגלית)
  8. ^ Tom Buchanan, `The Truth Will Set You Free': The Making of Amnesty International, Journal of Contemporary History 37, 2002-10-01, עמ' 575–597 doi: 10.1177/00220094020370040501
  9. ^ Amnesty International marks 50 years of fighting for free speech, the Guardian, ‏2011-05-28 (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 Kirsten Sellars, Kirsten Sellars, Peter Benenson; in David P. Forsythe (ed.), The Encyclopaedia of Human Rights (New York: Oxford University Press, 2009), pp. 162-165.
  11. ^ Egon Larsen, A flame in barbed wire : the story of Amnesty International, New York : Norton, 1979, מסת"ב 978-0-393-01213-2
  12. ^ Peter Benenson, The Independent, ‏2013-07-21 (באנגלית)
  13. ^ Jonathan Power, Amnesty International, the Human Rights Story, McGraw-Hill, 1981, מסת"ב 978-0-07-050597-1. (באנגלית)
  14. ^ Hot ticket: The Secret Policeman's Ball at the Royal Albert Hall, London, www.telegraph.co.uk
  15. ^ רויטרס, ,אמנסטי' יקדיש הזכייה בפרס נובל למאבק לשחרור אסירים פוליטיים, מעריב, 11 באוקטובר 1977
  16. ^ Amnesty International marks 50 years of fighting for free speech, the Guardian, ‏2011-05-28 (באנגלית)
  17. ^ BBC News | UK | Pinochet appeal fails, news.bbc.co.uk
  18. ^ "Bush says Amnesty report 'absurd'" (באנגלית בריטית). 2005-05-31. נבדק ב-2021-07-25.
  19. ^ "'American Gulag'" (באנגלית אמריקאית). 2005-05-26. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-07-25.
  20. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2009-06-24
  21. ^ Reports: 'Disastrous' Iraqi humanitarian crisis - CNN.com, edition.cnn.com
  22. ^ Jason Koutsoukis,Jerusalem, Israel used human shields: Amnesty, The Age, ‏2009-07-02 (באנגלית)
  23. ^ UN must ensure Goldstone inquiry recommendations are implemented, www.amnesty.org (באנגלית)
  24. ^ Everything you need to know about human rights., www.amnesty.org (באנגלית)
  25. ^ Joan Smith: Amnesty shouldn't support men like Moazzam Begg, The Independent, ‏2011-10-23 (באנגלית)
  26. ^ Amnesty International on its work with Moazzam Begg and Cageprisoners, www.amnesty.org.uk
  27. ^ Letter To Amnesty International from Denis MacShane, Member of British Parliament - Human Rights For All, web.archive.org, ‏2010-02-16
  28. ^ Christopher Hitchens, Amnesty International loses sight of its original purpose., Slate Magazine, ‏2010-02-15 (באנגלית)
  29. ^ We abhor torture – but that requires paying a price | Nick Cohen, the Guardian, ‏2010-02-14 (באנגלית)
  30. ^ בן-דרור ימיני, הצד האפל של ארגון אמנסטי: תמיכה בג'יהאד, באתר nrg‏, 6.4.2010
  31. ^ "USA: TORTURE, WAR CRIMES, ACCOUNTABILITY: VISIT TO SWITZERLAND OF FORMER US PRESIDENT GEORGE W. BUSH AND SWISS OBLIGATIONS UNDER INTERNATIONAL LAW: AMNESTY INTERNATIONAL'S MEMORANDUM TO THE SWISS AUTHORITIES". Amnesty International. 6 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2013-01-12. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Canada urged to arrest and prosecute George W. Bush, האתר הרשמי של אמנסטי, 12.10.2011
  33. ^ Lascano, Carlos (2011-05-23), AMNESTY INTERNATIONAL - 50 years, נבדק ב-2021-07-25
  34. ^ Kumar, S. Vijay (2012-08-11). "Amnesty wants U.N. probe into Sri Lanka war crimes". The Hindu (בIndian English). ISSN 0971-751X. נבדק ב-2021-07-25.
  35. ^ Wulfhorst, Ellen (2014-08-18). "Missouri governor lifts Ferguson curfew as National Guard called in". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-07-25.
  36. ^ Mollie Reilly, Amnesty International Calls For Investigation Of Ferguson Police Tactics, HuffPost, ‏2014-08-17 (באנגלית)
  37. ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Some warn that Gov. Jay Nixon's curfew for Ferguson, Mo., may backfire, Los Angeles Times, ‏2014-08-17 (באנגלית אמריקאית)
  38. ^ Amnesty International Takes "Unprecedented" U.S. Action In Ferguson, BuzzFeed News (באנגלית)
  39. ^ Amnesty International Sends Human Rights Delegation to Ferguson, Missouri, Amnesty International USA (באנגלית אמריקאית)
  40. ^ אריאל כהנא, אמנסטי על מחבל שנורה: 'רק שלף תעודה מהכיס', באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2015.
  41. ^ ‘Politics of demonization’ breeding division and fear, www.amnesty.org (באנגלית)
  42. ^ UN: Shameful pandering to Saudi Arabia over children killed in Yemen conflict, www.amnesty.org (באנגלית)
  43. ^ Suspend Saudi Arabia from UN Human Rights Council, www.amnesty.org (באנגלית)
  44. ^ "Comment une ONG fantôme a tenté d'espionner Amnesty International". Le Monde.fr (בצרפתית). 2016-12-21. נבדק ב-2021-07-25.
  45. ^ Thomas Brewster, This Fake Nonprofit Has Been Accused Of Spying On Real Human Rights Activists, Forbes (באנגלית)
  46. ^ UN: Nuclear weapons ban is an antidote to cynical brinkmanship, www.amnesty.org (באנגלית)
  47. ^ Document, www.amnesty.org (באנגלית)
  48. ^ Luhn, Alec (2018-10-15). "Amnesty International activist abducted, beaten and faced mock-execution in Russia". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2021-07-25.
  49. ^ "Amnesty International's statement far from truth, attempt to influence probe into its illegalities: MHA". The Economic Times. נבדק ב-2021-07-25.
  50. ^ Amy Kazmin, Indians sound alarm over ‘Orwellian’ data collection system, www.ft.com, ‏2018-07-30 (באנגלית בריטית)
  51. ^ Bhalla, Nita (2016-11-09). "India uses foreign funding law to harass charities: rights groups". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-07-25.
  52. ^ Mohan, Rohini (2017-01-09). "Opinion | Narendra Modi's Crackdown on Civil Society in India". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-07-25.
  53. ^ Krishna N. Das, Amnesty India says raid and frozen accounts aimed at silencing government critics, The Japan Times, ‏2018-10-26 (באנגלית אמריקאית)
  54. ^ editor, Amnesty International Wants Nigerian Security Forces Held Accountable for Killing Shiites, THISDAYLIVE, ‏2018-11-01 (באנגלית אמריקאית)
  55. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Egypt arrests 19 rights activists, lawyers: Amnesty | DW | 01.11.2018, DW.COM (באנגלית בריטית)
  56. ^ Document, www.amnesty.org (באנגלית)
  57. ^ Black realtors case: One more executed in Belarus, naviny.belsat.eu (באנגלית)
  58. ^ Belarus: Amnesty International condemns execution of two more prisoners, Capital punishment in Belarus, analytics, Petition against the Death Penalty in Belarus (באנגלית)
  59. ^ Amnesty and ITV offices occupied to break the silence over jailed Kurdish leader Abdullah Öcalan, The Canary, ‏2019-04-24 (באנגלית בריטית)
  60. ^ Amnesty supports legal action to stop chilling spy web, www.amnesty.org (באנגלית)
  61. ^ Nessa Anwar, Governments have collected large amounts of data to fight the coronavirus. That's raising privacy concerns, CNBC, ‏2020-08-17 (באנגלית)
  62. ^ "Amnesty International to halt India operations". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-09-29. נבדק ב-2021-07-25.
  63. ^ Amnesty launches human rights learning app to equip next generation of activists, www.amnesty.org (באנגלית)
  64. ^ Staff and agencies in Addis Ababa, At least 54 killed in Ethiopia massacre, says Amnesty, the Guardian, ‏2020-11-02 (באנגלית)
  65. ^ Ethiopia: over 50 killed in 'horrendous' attack on village by armed group, www.amnesty.org.uk
  66. ^ רויטרס, עינב חלבי, איתמר אייכנר, "האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים": זהו דו"ח אמנסטי שעורר סערה, באתר ynet, 1 בפברואר 2022
  67. ^ N. G. O. Monitor, Amnesty International: Founding, Structure, and Lost Vision » ngomonitor, ngomonitor (באנגלית אמריקאית)
  68. ^ David Ainsworth, Amnesty issues public apology over golden handshakes, www.thirdsector.co.uk
  69. ^ Why Amnesty opposes the death penalty without exception, www.amnesty.org (באנגלית)
  70. ^ Amnesty launches human rights learning app to equip next generation of activists, www.amnesty.org (באנגלית)
  71. ^ ירון פריד, קונצרט רוק - אמנסטי־שואו, חדשות, 7 בספטמבר 1988
  72. ^ עמוד "מי אנחנו", אתר אמנסטי אינטרנשיונל בישראל


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32915071אמנסטי אינטרנשיונל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמנסטי_אינטרנשיונל&oldid=2068909"