טוגו

טוגו
République Togolaise

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	עבודה, חירות, מולדת
המנון לאומי	"נצדיע לך, אדמת אבותינו" המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה	לומה 6°8′00″N 1°12′45″E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	56,785 קמ"ר (127 בעולם)
אחוז שטח המים	4.2%
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	27 באפריל 1960
ישות קודמת
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	9,601,203 נפש (98 בעולם)
צפיפות	169.08 נפש לקמ"ר (78 בעולם)
דת	אמונות שבטיות (51%) נצרות (29%) אסלאם (20%)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 39.53% גילאי 15 - 24 19.49% גילאי 25 - 54 33.04% גילאי 55 - 64 4.72% גילאי 65 ומעלה 3.21%
כלכלה
תמ"ג (2023)	9,171 מיליון $ (156 בעולם)
תמ"ג לנפש	955$ (194 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.547 (163 בעולם)
מטבע	פרנק CFA מערב אפריקני‏ (XOF)
שונות
סיומת אינטרנט	tg
קידומת בין־לאומית	228
(למפת טוגו מוגדלת)   לומה סוקודה קפאלימה קארה דאפאונג בנין בורקינה פאסו גאנה מפרץ גינאה טוגו (למפת טוגו רגילה)   לומה סוקודה קפאלימה קארה דאפאונג בנין בורקינה פאסו גאנה מפרץ גינאה טוגו

טוגו (Togo), או בשמה הרשמי הרפובליקה הטוגולזית (בצרפתית: République Togolaise), היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת בגאנה במערב, בבנין במזרח ובבורקינה פאסו בצפון. בדרום נמצאת רצועת חוף קצרה באורך של כ-50 ק"מ עם מפרץ גינאה ובה נמצאת הבירה לומה. טוגו היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

מקור השם

בשנת 1884, כרת הגרמני גוסטב נכטיגל ברית עם ראש עיירה טוגוויל, ושמה של העיירה זו היה לשם הארץ כולה, לאחר שהייתה למושבה גרמנית. פירוש השם טוגו הוא: "מעבר לנהר" בשפת האווה – הקבוצה האתנית הגדולה בטוגו.

היסטוריה

נשיאה הנוכחי של טוגו, פור ניאסנגבה

מעט מאוד ידוע על תולדותיה של טוגו לפני חשיפתה למדינות המערב במאה ה-15, עת הגיעו לאזור חוקרים פורטוגזים שכן העמים שחיו בה קודם לכן לא ידעו קרוא וכתוב ולכן לא העלו על הכתב את תולדותיהם. מחקר אתנוגרפי מעלה כי שבטים שונים נדדו אל המדינה, אווה מניגריה ומבנין, מינה וגווין מגאנה.

קולוניה אירופית

ספנים וחוקרי ארצות פורטוגזים הגיעו לאזור במאה ה-15 והחלו לסחור בעבדים מהאזור אל אירופה ולאחר מכן גם אל יבשת אמריקה. אחדים מן השבטים, ובראשם המינה, הפכו לסוכנים של סוחרים פורטוגזים, ונדדו ברחבי מערב אפריקה כדי לקנות עבדים משבט הקאביה ומאחרים.

במאה ה-18 טענה דנמרק לבעלות על טוגו, אולם ב-1884 חתמה האימפריה הגרמנית על הסכם עם מלך טוגו, מלפה השלישי, וטוגולנד הפכה למושבה גרמנית.

גרמניה תרמה להתקדמות המדעית במוצרי היצוא העיקריים של טוגו (קקאו, קפה וכותנה) ופיתחה את התשתיות לרמה הגבוהה ביותר באפריקה. ב-1914, כחלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשו את טוגולנד כוחות צרפת ובריטניה, אשר חילקו את המדינה ביניהן לאחר המלחמה לטוגולנד הבריטית (ממערב, כיום חלק מגאנה) וטוגולנד הצרפתית (ממזרח), שהפכה לטוגו.

עצמאות מדינית

בתקופת הקולוניאליזם גדל שבט המינה מבחינה פוליטית וכלכלית הודות ליתרונו הגאוגרפי אשר כלל גישה לחופי המדינה, ושיתוף הפעולה הארוך עם אירופה. לעומתו, שבט האוו, אשר פוצל עם חלוקת טוגו, החל להתאגד משני הצדדים למען איחוד, בהנהגת מפלגת CUT (הוועד לאחדות טוגו) בראשות סילבנוס אולימפיו ואחרים. התקוות הללו נגוזו כאשר טוגו הבריטית הצביעה למען איחוד עם גאנה. בשנת 1956 השיגה טוגו אוטונומיה והוקמה ממשלה בראשות ניקולא גרוניצקי. בשנת 1958 זכתה בבחירות הכלליות מפלגת CUT ואולימפיו הפך לראש הממשלה. בהנהגתו טוגו הצרפתית השיגה עצמאות ב-27 באפריל 1960 תחת השם "רפובליקה טוגו". ב-1961 סילבנוס אולימפיו נבחר לנשיא הראשון של המדינה.

התרחבות הכלכלה

היה זה שחרור חלקי בלבד, מפני שלמעשה נשארה טוגו תלויה בעיקר במעצמה הקולוניאלית לשעבר, צרפת. ריכוזיות המשטר החד מפלגתי שהנהיג סילבנוס אולימפיו עורר מורת רוח בקרב משכילים וצעירים רבים ובקרב הקבוצות האתניות מצפון המדינה שהרגישו מקופחות. בינואר 1963, בהפיכת בזק, נרצח הנשיא אולימפיו על ידי אנשי צבא, ומרבית שרי ממשלתו נאסרו. אולימפיו הוחלף על ידי יריבו גרוניצקי. בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-80, החלה צמיחה כלכלית, אשר נשענה בעיקר על מאגרי הפוספט שבמדינה. ניאסנגבה איאדמה, אשר החל לכהן כנשיא בשנת 67', ניסה להפוך את המדינה לגן-עדן לתיירים ומשקיעים, אולם המיתון של שנות ה-80 טפח על פניו והרס תוכניותיו כאשר מחירי הפוספט צנחו, ואיתם כלכלת טוגו.

בשנת 2004 הוכרז שטח של כ-500 קמ"ר באזור קוטמאקו כאתר מורשת עולמית.

המאבק לדמוקרטיה

בתחילת שנות ה-90 החלה הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על איאדמה לדמוקרטיזציה, גישה אותה דיכא ביד ברזל. פעילים פרו-דמוקרטים, בעיקר משבט מינה ואווה, דוכאו על ידי כוחות מזוינים אשר הרגו משתתפים בהפגנות במספר התנגשויות. אולם לבסוף הכריע זעמם של אנשי צרפת וטוגו את איאדמה, והוא נכנע. הוא נושל מכל סמכויותיו ונשאר נשיא רק בתוארו. במקומו נבחר ראש-ממשלה זמני לקחת פיקוד, אך בתוך חודשים ספורים מקום מושבו ושלטונו נהרסו על ידי ארטילריות של צבא איאדמה. התקריות האלימות נמשכו אל תוך 1993. התקפות טרור נגד העיתונות העצמאית וחיסולים פוליטיים הפכו עניין שבשגרה, בעוד המעבר המובטח לדמוקרטיה קפא על שמריו.

האופוזיציה המשיכה ליזום שביתות כלליות, אשר הובילו לעוד אלימות מצד הצבא ולהימלטותם של מאות ואלפי תושבי הדרום אל גאנה ובנין. תוך הפעלת איומים ומנגנון פוליטי חכם אשר פסל מפלגה אחת מן האופוזיציה ולשנייה גרם לסרב להשתתף בבחירות - איאדמה זכה בבחירות לנשיאות בשנת 1993, ברוב של 96% מהקולות. בשנים הבאות איבדו מפלגות האופוזיציה מכוחן ואיאדמה חזר לשלוט באותה עוצמה כשלפני המשבר.

באוגוסט 1996 התפטר אדם קודג'ו, ראש ממשלת טוגו, ושר התכנון קוואסי קלוטסה מונה לראש הממשלה. אייאדמה זכה לחמש שנות כהונה נוספות ביוני 1998 ברוב של 52%, וכמעט הובס על ידי גילקריסט אולימפיו, בנו של סילבנוס אולימפיו. מאוחר יותר התגלו הפרות זכויות אדם נרחבות במדינה.

ב-2002, במה שכינו המבקרים הפיכה חוקתית, הצביעה האספה הלאומית פה אחד לשינוי החוקה, ובכך אפשרה לאיאדמה להתמודד בשלישית בבחירות 2003. השינוי החוקתי הגביל את מוסד הנשיאות. בינתיים כשל ניסיונו של גילכרייסט אולימפיוס להדיח את האדם אשר הפיל את אביו, כאשר נאסר עליו להתמודד עקב חוקי מסים טכניים. למרות טענות על הונאה בבחירות, זכה איאדמה ב-57% מן הקולות בבחירות 2003, אשר משקיפים מהאיחוד האפריקאי כינו בחירות חופשיות ושקופות. איאדמה מת בפברואר 2005. בעקבות פטירתו, המדינה נכנסה למשבר פוליטי חדש שנמשך מספר שנים. בשנים 2007–2008 התרחש תהליך של פיוס לאומי תוך שיתוף פעולה עם נציגת ארגון האומות המאוחדות במדינה רוזין סורי-קוליבאלי. ב-2010 התקיימו בחירות דמוקרטיות לנשיא טוגו.

פוליטיקה, ממשל וצבא

השלטון

ב-1967 הודח נשיא טוגו, ניקולא גרוניצקי, בהפיכה צבאית ללא שפיכות דמים. בראש הקושרים עמד סגן-אלוף ניאסנגבה איאדמה שהפך למנהיג המשטר הצבאי של טוגו עד מותו בשנת 2005.

דמוקרטיזציה

בתחילת שנות ה-90 אולץ איאדמה, באמצעות גל של שביתות והפגנות, לפתוח בתהליך מהוסס של דמוקרטיזציה, ומאז נמשך התהליך תוך מאבק מתמשך באופוזיציה, המלווה לפעמים באלימות.

המנון

אחרי המהפך הדמוקרטי במדינה נקבע המנון חדש. ההמנון הישן שקבע אלפרד בורו, הנציג הגרמני בטוגו בזמן השלטון הגרמני על המדינה, הוחלף בשיר של הזמר הלאומי, Black Joe, ושמו "Sessime" או בטוגולזית "מהפכה".

צבא

צבא טוגו, המאומן בידי גורמים ישראליים, נחשב לאחד הצבאות היעילים ביותר באזור.

מדיניות חוץ

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי טוגו–ישראל

שר החוץ של טוגו החל מ-2015, פרופסור רוברט דוסיי, הוא תומך גדול של ישראל וביקר בה פעמים רבות.

כלכלה

כלכלת טוגו היא כלכלה מתפתחת. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות לצריכה עצמית. תעשייה מודרנית כמעט ואינה קיימת ומוצר היצוא העיקרי הוא פוספטים. הפוספטים בטוגו הם בעלי מינרלים בשיעור הגבוה בעולם. ענפי החקלאות הם קקאו, קפה, בטטה, כותנה, דוחן, סורגום ואורז. ענפי התעשייה הם פוספטים, טקסטיל ועיבוד מזון.

פיתוח הכלכלה קשה והסיבות לכך הן מיעוט אדמה פורייה, שיעור נמוך של השכלה וריבוי טבעי גבוה.

לבירה לומה יש פוטנציאל להיות מרכז סחר בין-לאומי^{[דרוש מקור]}, אך הפוטנציאל אינו מנוצל וכיום הבירה היא מרכז הברחות, בעיקר לגאנה השכנה.

התוצר המקומי הגולמי מסתכם בכ-7.3 מיליארד דולר והתמ"ג לנפש: כ-1500 דולר. הצמיחה השנתית עומדת על כ-3.5% והאינפלציה על כ-2.5%. היבוא מסתכם בכ-450 מיליון דולר והיצוא בכ-336 מיליון דולר.

גאוגרפיה

מפת טוגו

הטריטוריה של טוגו היא צרה וארוכה והיא נמצאת בחלק המערבי של אפריקה ומצפון לקו המשווה. בדרום המדינה נמצא מפרץ בנין, במערב נמצאת גאנה, במזרח בנין ומצפון בורקינה פאסו.

המבנה הגאוגרפי הוא כדלקמן: בצפון המדינה ישנה סוואנה, במרכז טוגו ישנן גבעות רבות. הדרום מאופיין במישורים ורמות אשר מגיעות עד למישור החופי.

מחוזות טוגו

ערך מורחב – מחוזות טוגו

טוגו מחולקת לחמישה מחוזות המכילים בסך הכול 30 נפות. המחוזות הם:

• סאוואן
• קארה
• המרכז
• פלאטו
• מאריטים

דמוגרפיה

אוכלוסיית טוגו מונה כ-8.4 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-71.3 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 4.23 ילדים לאישה.

תושבי טוגו נחלקים ל-40 קבוצות אתניות. רוב התושבים חיים בדרום המדינה ומקיימים אורח חיים מסורתי. המשפחה היא בסיס החברה, ושבטיות והעדפת קרובים מכוונים את חיי היום יום. 43% מתושבי טוגו הם בני שבט האווה. 27% נוספים הם בני הקבייה. השאר הם: 16% גורמה, 3.8% קבו, 3.2% יורובה, 1% אירופים וסורים-לבנונים ו-6% אפריקאים אחרים.

החלוקה הדתית בטוגו היא: 44% נוצרים, 36% מאמינים באמונות שבטיות אפריקאיות, 14% מוסלמים ו-6.2% מגדירים עצמם כלא דתיים.

לקריאה נוספת

• אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה, 2005

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של טוגו
• טוגו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• האיחוד האפריקאי: בטוגו התרחשה הפיכה צבאית, באתר וואלה!‏, 07 בפברואר 2005
• המנון טוגו, סרטון באתר יוטיוב
• ארז לין, ‏צריכים אתכם באפריקה, באתר ישראל היום, 22 יוני 2018
• איתי מק, טוגו נשארה נאמנה לישראל גם במלחמה בעזה, באתר העין השביעית, 31 בינואר 2024
• טוגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טוגו, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38067161טוגו