אבי אחמד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: מלחמת תיגראי - קרו הרבה אירועים חדשים בנושא מאז נובמבר 2020. הערך מכיל מידע מוטעה כאילו המלחמה הסתיימה..
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עדכון
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: מלחמת תיגראי - קרו הרבה אירועים חדשים בנושא מאז נובמבר 2020. הערך מכיל מידע מוטעה כאילו המלחמה הסתיימה..
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אבי אחמד
አቢይ አሕመድ ዓሊ
מדינה אתיופיהאתיופיה אתיופיה
ראש־הממשלה ה־15 של אתיופיה
2 באפריל 2018 – מכהן
(6 שנים ו־34 שבועות)

ד"ר אבי אחמד עלי (נקרא בשמו הפרטי, אבי או אביי, כיוון ששמותיו הנוספים הם פטרונים; באמהרית: አቢይ አሕመድ ዓሊ; נולד ב-15 באוגוסט 1976) הוא פוליטיקאי אתיופי, המכהן כראש ממשלת אתיופיה החל מאפריל 2018. אבי משמש גם כיו"ר מפלגת השלטון וכחבר הפרלמנט. עם כניסתו לתפקידו החל אבי ברפורמות פוליטיות, מדיניות וכלכליות, שהבולטת שבהן היא חתימה על הסכם שלום היסטורי עם אריתריאה ושיחרור אסירים פוליטיים. בשנת 2019 נבחר על ידי המגזין TIME לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם. זוכה פרס נובל לשלום לשנת 2019[1].

באוקטובר 2021 הושבע אבי אחמד רשמית לכהונה שנייה לתקופה בת 5 שנים.

ראשית חייו והשכלה

אבי נולד וגדל בעיירה בשאשה, מערבית לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, לאב מוסלמי ולאם נוצרייה, שניהם מבני האורומו. הוא הבן השלושה עשר של אביו והשלישי של אמו, אחת מארבע נשותיו של אביו. את לימודי התיכון עשה בעיר הסמוכה אגארו. סיים תואר ראשון בהנדסת מחשבים בקולג' באדיס-אבבה (2001), ותואר שני בהצטיינות בלימודי מנהיגות מעצבת בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת גריניץ' בלונדון בשיתוף המוסד למנהיגות בינלאומית באדיס אבבה (2005). הוא בעל תואר שני נוסף במינהל עסקים מקולג' לידסטאר באדיס אבבה בשיתוף אוניברסיטת אשלנד (2013). אבי השלים את עבודת הדוקטורט שלו בשנת 2017 באוניברסיטת אדיס אבבה. נושא המחקר שלו היה "הון חברתי ותפקידו בפתרון סכסוכים באתיופיה". מאמר שכתב בנושא זה התפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "קרן אפריקה" שעסק במאבק באלימות של קיצוניים.

קריירה צבאית

את שירותו הצבאי החל בשנת 1991, כנער שהצטרף לפעולות המחתרת כנגד השלטון הרודני של מנגסתו, שהודח באותה שנה מתפקידו. מאוחר יותר, בשנת 1993, התגייס לצבא האתיופי, בו שירת 17 שנה בתפקידי מודיעין ותקשורת. בשירותו הצבאי הוא השתתף במלחמת אתיופיה-אריתריאה ובכוח שמירת השלום של האו"ם ברואנדה. לאחר מכן הוא שימש בתפקידים בכירים יותר כאחראי על השכנת שלום בסכסוכים דתיים באזור הולדתו וכראש הסוכנות לאבטחת מידע ברשת. אבי סיים את שירותו הצבאי בשנת 2010 בדרגת לוטננט קולונל.

פעילות פוליטית

פעילותו הפוליטית של אבי החלה בהצטרפותו בשנת 2010 למפלגת ה-OPDO (ארגון האורומו העממי דמוקרטי), סיעה בתוך מפלגת השלטון באתיופיה משנת 1991 שהייתה תחת דומיננטיות של המיעוט התיגרי. במהרה נהיה חבר בוועדה המרכזית של המפלגה ובאותה שנה אף נבחר לפרלמנט האתיופי. במסגרת תפקידו הוא היה שותף לייסוד ה"פורום הדתי לשלום" שפעל לקידום פתרונות בדרכי שלום של סכסוכים בין נוצרים למוסלמים באזור הבחירה שלו – אגארו. אבי נבחר לכהונה נוספת בפרלמנט בשנת 2015. בכהונתו השנייה הוא התבלט במאבקו כנגד השתלטות אלימה על קרקעות בייחוד בסביבות אדיס-אבבה, שגבתה קרבנות בחיי אדם. בפעילות זו הוא זכה לחשיפה ציבורית רבה שסייעה בהתבססות הקריירה הפוליטית שלו.

באוקטובר 2015 התמנה אבי לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה, אולם הוא עזב את משרתו לאחר שנה אחת. מאוקטובר 2016 הוא שימש בתור סגן הנשיא של מחוז אורומיה, המחוז המאוכלס ביותר באתיופיה וניהל את המשרד לתכנון ופיתוח עירוני של המחוז, כל זאת תוך כדי המשך כהונתו בפרלמנט. במהלך כהונתו במחוז הוביל רפורמה כלכלית שכללה שינוי במדיניות הקרקע, ההשקעות ובתעסוקת צעירים. במסגרת תפקידו גם פעל ליישוב מחדש של מיליון מבני האורומו שעזבו בשנת 2017 את אזור סומלי בעקבות המהומות שהתחוללו בשל סכסוך גבולות. באוקטובר 2017 התמנה אבי לתפקיד מזכיר מפלגת ה-OPDO. הוא הוביל לברית מחודשת בין קבוצות האורומו והאמהרה המהוות יחדיו כשני שלישים מאוכלוסיית אתיופיה.

הבחירות לראשות ממשלת אתיופיה

לאחר שלוש שנים של מחאה פוליטית, הודיע היילמריאם דסלן, ראש ממשלת אתיופיה על פרישתו מהתפקיד וכיוצא בכך גם על פרישתו מתפקיד יו"ר קואליציית ארבע מפלגות (על בסיס אתני) השלטון, ה-EPRDF (החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית), החולקות ביניהן את השלטון באתיופיה. החוק הבלתי כתוב של הפוליטיקה האתיופית קובע שראש הקואליציה של מפלגות אלו הוא גם ראש הממשלה. ועל כן עפארים סומאלים ואחרים למעשה לא יכלו לכהן במישרה זו.

אבי נבחר בפברואר 2018 כמועמד מפלגתו לראשות הקואליציה (וכראש הממשלה), אולם בשל העובדה שבגוף הבוחר היו 45 נציגים של כל אחת מארבע המפלגות המרוץ נראה פתוח. הצעד שהכריע את הכף ותרם לבחירתו במרץ 2018 היה פרישתו ברגע האחרון של מתחרהו הבולט, דמקה מקונן (מאמהרה), שהתפרש כתמיכה באבי. בבחירות הפנימיות השיג אבי ניצחון חד-משמעי כשהוא מקבל 108 קולות לעומת 58 קולות שקיבל שיפרוו שיגוטה (עמי הדרום) שהגיע למקום השני, ודברה-ציון דברה-מיכאל (תיגראי) שהגיע למקום השלישי עם 2 קולות בלבד. כתוצאה מכך, בתחילת אפריל 2018 נבחר אבי על ידי הפרלמנט לראשות ממשלת אתיופיה.

כראש ממשלת אתיופיה

מדיניות פנים, רפורמה בחוקה ומדיניות כלכלית

עם כניסתו לתפקיד הודיעה ממשלת אבי על שחרור 7,600 אסירים פוליטיים ועל קידום החופש הפוליטי באתיופיה. זמן קצר לאחר מכן, בחודש יוני, אישר הפרלמנט ביטול מידי של חוקי מצב החירום במדינה. באותו חודש הודיע אבי על הקמת ועדה שתבחן את מודל הבחירות המחוזיות והמקומיות המביא לשליטה של קבוצות אתניות על אזורים וערים ומנציח את השסעים האתניים בין הקבוצות. מסקנות הוועדה עשויות להביא לשינויים בחוקה האתיופית ולביטול הקשר המובנה כיום בחוקה בין שיוך אתני ושליטה פוליטית. כמו כן הצליח להביא לאיחוד מחדש של הכנסייה האתיופית שהתפצלה לשני סינודים, "סינוד בגלות" שבראשו עמד ראש הכנסייה האתיופית הקודם שהודח על ידי שלטון ה-TPLF, ובמקומו מונה ראש כנסייה אחר אבונא מתיאס (באופן לא מפתיע השתייך למיעוט התיגרי) שעמד בראש הסינודוס באתיופיה. ולכן למעשה כל אחד טען להיותו ראש הכנסייה האתיופית הלגיטימי, אבי הצליח להביא לידי פיוס ביניהם על ידי חלוקת סמכויות.

ביוני 2018 הודיעה ממשלת אתיופיה על כוונתה לקדם הפרטה מקיפה בתחומים רבים ובהם תקשורת, תעופה, חשמל ולוגיסטיקה. כך למשל, מניותיה של אתיופיאן איירליינס, חברת התעופה הגדולה באפריקה יונפקו למשקיעים בינלאומיים ומקומיים הגם שממשלת אתיופיה תמשיך להחזיק במרבית המניות. בתחומים אחרים כמו הפעלת רכבות, ייצור סוכר, פארקים תעשייתיים ומלונאות עתידה להיות הפרטה מלאה. בהקשר זה, הודיע אבי על כוונתו להקים בורסה באתיופיה, כדי לשנות את המצב הנוכחי בו אתיופיה היא המדינה הגדולה בעולם (במספר תושביה) שאין לה בורסה פעילה.

מלחמת תיגראי

בנובמבר 2020,בתגובה להתקפה של חונטת המיעוט התיגריני(ה-tplf) על הצבא האתיופי בתיגראי הכריז על מלחמה במחוז תיגראי. כעבור שנה, הוכרז מצב חירום בבירה אדיס אבבה בשל איום המורדים על העיר.[2]

מדיניות חוץ

אחת מבעיותיה העיקריות של אתיופיה היא העדר גישה לים, בעיה שהיוותה מניע מרכזי למלחמה הארוכה עם אריתריאה. זמן קצר לפני כניסתו של אבי לתפקיד, הודיעה ממשלת אתיופיה על הסכם להחזקה של 19% בבעלות על הנמל של העיר ברברה, ברפובליקה הלא מוכרת של סומלילנד. במאי 2018 חתמה ממשלת אתיופיה על הסכם עם ג'יבוטי על שותפות בניהול הנמל של העיר ג'יבוטי ובתמורה קיבלה ממשלת ג'יבוטי אפשרות לרכישת מניות בחברות אתיופיות שיופרטו. ימים ספורים לאחר מכן, חתמה ממשלת אתיופיה על הסכם דומה עם ממשלת סודאן ביחס לנמל סודאן. וכן על הקמתו מחדש של חיל הים האתיופי. היה השושבין הראשי בהסכם לגיבוש ממשלה בסודאן לאחר עידן עומר אל באשיר אם כי בעקבות המלחמה בתיגראי, סודאן ניצלה את ההזדמנות והשתלטה על אל-פשקה, שטח הנתון במחלוקת בין סודאן לאתיופיה. כמו כן הוא עמד על זכותה של אתיופיה מילוי סכר החדסיה והדף את הלחץ המצרי הסודאני האמריקאי הליגה הערבית ואחרים בנושא .

הסכם השלום עם אריתריאה

מלחמת אתיופיה-אריתריאה היוותה אחת מן המלחמות העקובות מדם באפריקה בשלהי המאה ה-20 ובמאה ה-21. בשנים האחרונות שרר באזור מצב של אי לוחמה בפועל המלווה במתיחות ביטחונית ממושכת.

בחודש מאי הודיעה ממשלת אתיופיה על נכונותה לוותר על העיר בדמה ולהעבירה לאריתריאה. בכך הוביל אבי תפנית דרמטית במדיניותה של אתיופיה בסכסוך לאורך השנים, שבה התמידה בסרבנותה להוציא לפועל את הבוררות הבינלאומית שקבעה בשנת 2000 (בתקופת מלס זינאווי התיגרי) שהעיר היא חלק מאריתריאה. צעד זה היווה פתח לפתרון הסכסוך בין המדינות. זמן קצר לאחר מכן, ביולי 2018 נחת אבי באסמרה בירת אריתריאה ושם חתם בתום ועידת פסגה עם נשיא אריתריאה על הסכם שלום מקיף בין המדינות. ההסכם כולל את סיום סכסוך הגבולות, הקמת נציגות דיפלומטית הדדית, יצירת קשרי תעופה, תחבורה ותקשורת, היתר לשימוש אתיופי בנמלים האריתריאים. בספטמבר 2018, נפתחו לראשונה מזה 20 שנה הגבולות בין שתי המדינות.

פרס נובל לשלום

ועדת פרס נובל הנורווגית החליטה ב-2019 להעניק לאחמד פרס נובל לשלום. בהודעת הוועדה צוין שהפרס מוענק לאבי על מאמציו לקידום שלום ושיתוף פעולה בינלאומי, ובמיוחד על יוזמתו לפתרון סכסוך הגבולות בין אתיופיה לאריתראה. הוועדה ציינה לחיוב את הנכונות של אבי לקבל ללא עוררין את ההחלטה[3] של ועדת הגבולות מ-13 באפריל 2002. היא ציינה גם שאחמד הוביל רפורמות חשובות לשיפור חייהם של אלפי אזרחים, ביניהן הסרת מצב החירום במדינה, הענקת חנינה לאלפי אסירים פוליטיים, ביטול צנזורה על גופי תקשורת, הכשרה חוקית של קבוצות אופוזיציה שהוגדרו בעבר כלא חוקיות, הדחת מנהיגים צבאיים ואזרחיים שהיו חשודים בשחיתות, הגברה משמעותית של השפעת נשים על הפוליטיקה וחיי הקהילה באתיופיה והבטחתו לקיים בחירות חופשיות[4].

חיים אישיים

אביו של אחמד מוסלמי ואימו נוצרית אורתודוקסית. הוא עצמו נוצרי פנטקוסטלי. נשוי לזנאש תייאצ׳אוו מאמהרה, אותה הכיר במהלך שירותם המשותף בצבא האתיופי, ואב לשלוש בנות. הוא דובר אורומו, אמהרית ותיגרינית, שלוש השפות הנפוצות ביותר באתיופיה, ושולט כמו כן באנגלית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבי אחמד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אביי אחמד, ראש ממשלת אתיופיה, הוא זוכה בפרס נובל לשלום 2019, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 באוקטובר 2019
  2. ^ קרני, יואב (2021-11-04). "שנה אחת של מלחמה: האם אתיופיה קורסת?". Globes. נבדק ב-2021-11-04.
  3. ^ החלטה לגבי הגבולות בין אתיופיה לאריתראה, האומות המאוחדות (באנגלית)
  4. ^ The Norwegian Nobel Committee, The Nobel Peace Prize for 2019 Press Release, 11 October 2019
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32775562אבי אחמד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אבי_אחמד&oldid=2178909"