ברטה פון זוטנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הברונית ברטה פון זוּטנֶר (גרמנית: Bertha von Suttner;‏ 9 ביוני 1843 - 21 ביוני 1914) הייתה פציפיסטית, סופרת צ'כית-אוסטרית ופעילת שלום. בשנת 1905 הייתה לאישה השנייה שקבלה פרס נובל והראשונה שקיבלה את פרס נובל לשלום[1] וכלת הפרס האוסטרית הראשונה.

ביוגרפיה

ילדותה ונעוריה

ברטה פון זוטנר נולדה בשנת 1843 וגדלה למשפחת אצולה באחד המבנים המפורסמים של העיר פראג (ארמון גולץ-קינסקי). הוריה, איש הצבא האוסטרי, (פילדמרשל-לוטננט) פרנץ דה פאולה יוסף גרף קינסקי פון וושיניץ אונד טטאו (Franz de Paula Josef Graf Kinsky von Wchinitz und Tettau), וסופי ווילהלמיין פון קורנר (Sophie Wilhelmine von Körner), שהייתה צעירה ממנו בחמישים שנה. סופי הייתה אומנת למשפחות עשירות. זוטנר הורחקה מהאריסטוקרטיה האוסטרית הגבוהה בשל מוצאה המעורב.

בילדותה התגוררה זוטנר בברנו. כנערה, הצטיינה זוטנר בשפות צרפתית, איטלקית ואנגלית תחת השגחתם של מורים פרטיים. היא גם הייתה נגנית פסנתר וזמרת חובבנית מצטיינת.

בקיץ 1856, אמה ודודתה של זוטנר יצאו להמר בוויסבאדן, בתקווה לשוב עם הון גדול. אולם, ההפסדים שלהן היו כה כבדים שהן נאלצו לעבור לגור בווינה. במהלך המסע, זוטנר קיבלה הצעת נישואין מהנסיך פיליפ זו סאיין-וויטגנשטיין-ברלבורג (Philipp zu Sayn-Wittgenstein-Berleburg), שנדחתה בשל גילה הצעיר. המשפחה חזרה לוויסבאדן בשנת 1859, אך גם מסעם השני נכשל באופן דומה והם נאלצו לעבור לבית קטן בקלוסטרנאוברג. זמן קצר אחרי מאורעות אלה, זוטנר פרסמה נובלה ראשונה. זונטר ואמה המשיכו לנסות להמר ולחפש חתן עמיד כלכלית. תוכניות אלו לא עלו יפה.

פרנסה וכתיבה

בשנת 1873 זוטנר מצאה תעסוקה כמורה פרטית ובת לוויה לארבע בנותיו של קארל פון זוטנר (Karl von Suttner), שהיו בגילאי 15–20. משפחת זוטנר גרה במרכז וינה במהלך השנה, ובילתה את חופשת הקיץ בטירת הרמנסדורף (Schloss Harmannsdorf) בדרום אוסטריה. זוטנר חיבבה את ארבע תלמידותיה הצעירות, שנתנו לה את שם החיבה Boulotte, בשל גמלוניותה, שם שהיא מאוחר יותר אימצה ככינוי ספרותי בצורת "B. Oulot". באותה עת היא וארתור גונדאקר (Arthur Gundaccar), שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. התארסו, אך לא יכלו להינשא בגלל התנגדותה של משפחת פון זוטנר. בשנת 1876, בעידוד מעסיקיה, זוטנר ענתה למודעה בעיתון, והפכה לזמן קצר למזכירתו ומנהלת משק הבית של אלפרד נובל בפריז. בשבועות הספורים שלה בתפקיד, זוטנר ונובל הפכו לידידים. אולם היא חזרה לווינה כדי להתחתן עם גונדאקר.

הזוג הצעיר ברח על מנת להתחתן בסתר בסמגרלו. הזוג השתקע בכותאיסי, ומצא עבודה בהוראת שפות ומוזיקה לילדי האצולה המקומית. אך, הם חוו קושי רב, למרות הקשרים החברתיים שלהם, וגרו בבית עץ קטן. מצבם החמיר בשנת 1877 בתחילת המלחמה בין רוסיה וטורקיה, למרות שארתור הצליח לדווח לעיתון הווינאי החשוב "נוֹיֶה פְרַיֶה פְּרֶסֶה" . בתקופה זו, גם זוטנר כתבה, לעיתים קרובות, עבור העיתונות האוסטרית, ועבדה על הנובלות המוקדמות שלה. לאחר המלחמה, ארתור ניסה להקים עסק קורות עץ, אך כשל.

זוטנר ובעלה, ארתור, היו מבודדים חברתית בגאורגיה; מצבם הכלכלי הקשה צמצם את קשריהם החברתיים עם המעמד הגבוה והם מעולם לא היו בקיאים בשפות המקומיות (גאורגית ומגרלית). בעוד שהכתיבה של ארתור בתקופה זו הושפעה מנושאים מקומיים, כתיבתה של זוטנר לא הושפעה באופן דומה מהתרבות הגאורגית. אולם, נראה שהפלורליזם הדתי שחוותה בגאורגיה, גרם לה, מאוחר יותר, לדחות את תפיסת האמת האבסולוטית של הקתוליות הרומית ולאמץ פרספקטיבה ליברלית יותר של הנצרות.

ב-1882 החליטו זוטנר ובעלה לעבור לטביליסי, שם ארתור עסק בכל עבודה שהצליח למצוא: ראיית חשבון, בנייה ועיצוב בעוד שזוטנר התרכזה בכתיבה. היא הייתה העוזרת של מיכאל ג'ורג' קונראד (Michael Georg Conrad), וכתבה בעצמה בכתבי עת שונים. "אמת ושקרים", הוא החיבור משמעותי ראשון שלה שהתפרסם. החיבור דן בנטורליזם של אמיל זולא. המאמר הפוליטי המשמעותי הראשון של זוטנר "רשימת המלאי של הנשמה" פורסם בלייפציג בשנת 1883. ברשימה זו, נקטה זוטנר עמדה מתקדמת בעד פרוק הנשק, וטענה ששלום עולמי הוא בלתי נמנע בשל התקדמות טכנולוגית. השקפה שהייתה גם מקובלת על חברה אלפרד נובל.

עם פרוץ המשבר הבולגרי (אנ') בשנת 1885, הזוג חש פחות ופחות בטוח בגאורגיה, בשל עליה בביטויי העוינות נגד אוסטרים שמקורה בדומיננטיות הרוסית שם. באותה תקופה, הוריו של ארתור אישרו את הנישואים, והזוג התקבל בברכה באוסטריה; הם שבו במאי 1885.

השפעתה

עם חזרתם לאוסטריה זוטנר המשיכה את פעילותה העיתונאית והתמקדה בלימודי סכסוך ושלום. היא התכתבה עם הפילוסוף הצרפתי ארנסט רנן והושפעה מאיגוד הגישור והשלום הבינלאומי שהוקם על יד הודגסון פראט (אנ') בשנת 1880.

בשנת 1889, זוטנר הפכה לדמות מובילה בתנועת השלום האוסטרית עם פרסום הרומן הפציפיסטי שלה, "הניחו את הנשק!" (Die Waffen nieder!). הספר פורסם ב-37 מהדורות שונות, ותורגם ל-12 שפות. היא כתבה מאמר בעיתון נויה פרייה פרסה בו קראה להקמת ארגון שלום אוסטרי (Gesellschaft der Friedensfreunde). בשנה שלאחר מכן, זוטנר ייסדה את אגודת השלום הגרמנית (Deutsche Friedensgesellschaft) ונתמנתה ליושבת ראש האגודה[2]. בין השנים 1892-1899. זוטנר זכתה למוניטין בינלאומי כעורכת העיתון הפציפיסטי "הניחו את הנשק!", שנקרא על שם ספרה. בשנת 1897 היא הציגה לקיסר האוסטרי פרנץ יוסף הראשון רשימת חתימות שהפצירה בו להקים בית משפט בינלאומי. כמו כן, לקחה חלק בכינוס בינלאומי למען השלום בהאג[3] ובניסוח אמנות האג הראשונות בשנת 1899, אך ציפיותיה הגבוהות לא התממשו.

עם מות בעלה של זוטנר בשנת 1902, היא נאלצה למכור את טירת הרמנסדורף ולעבור לווינה. בשנת 1904 היא נאמה בפני הקונגרס הבינלאומי לנשים (אנ') בברלין ובמשך שבעה חודשים נסעה ברחבי ארצות הברית, השתתפה בקונגרס השלום העולמי בבוסטון ונפגשה עם הנשיא האמריקאי תאודור רוזוולט.

בשנת 1999 החלו להטביע את דיוקנה על הצד הלאומי של מטבעות ה-2 אירו האוסטרים.

פרס נובל לשלום

לפני נישואיה עבדה פון זוטנר עם אלפרד נובל לתקופה קצרה והם המשיכו להתכתב עד מותו בשנת 1896[4]. נראה שהשפיעה רבות על החלטתו של אלפרד נובל לייסד את פרס נובל לשלום.[4] זוטנר זכתה בפרס נובל לשלום החמישי ב-10 בדצמבר 1905. הענקת הפרס התרחשה ב-18 באפריל 1906 בקריסטיאנה (כיום אוסלו).

בשנת 1907 היא נכחה בוועידת השלום השנייה בהאג, שדנה בהיבטים שונים של חוקי מלחמה. ערב מלחמת העולם הראשונה, זוטנר המשיכה לטעון נגד חימוש בינלאומי. ב-1911 היא מונתה לחברה במועצה המייעצת לקרן קרנגי לשלום (אנ').

זוטנר הושפעה מכתביהם של עמנואל קאנט, הנרי תומאס באקל, הרברט ספנסר גסר, צ'ארלס דרווין ולב טולסטוי (ששיבח את ספרה של זוטנר "הניחו את הנשק!"). היא הגתה את מושג השלום כמצב עצמאי, שנפגע על ידי סטיות אנושיות בדמות מלחמה ומיליטריזם. לכן, היא הדגישה שיש לדרוש את הזכות לשלום תחת החוק הבינלאומי שכן היא חיונית בהיסטוריה במובן אבולוציוני (דארוויניסטי). זוטנר הייתה גם עיתונאית מצוינת, חדת אבחנה ופרשנית פוליטית מיומנת.

ב-21 ביוני 1914, שבועות ספורים לפני שהמלחמה פרצה, היא נפטרה ממחלת הסרטן[5] ולא הספיקה להשתתף בקונגרס השלום העולמי שנערך באותה השנה, בווינה בסתיו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברטה פון זוטנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בוחבוט, ירון דרוקמן והגר (2016-10-14). "פרס (כמעט) לגברים בלבד". Ynet. נבדק ב-2018-01-18.
  2. ^ ReginaBraker, Bertha von suttner's spiritual daughters: The feminist pacifism of Anita Augspurg, Lida Gustava Heymann, and Helene Stöcker at the International Congress of Women at The Hague, 1915, Women's Studies International Forum 18, 1995-03-01, עמ' 103–111 doi: 10.1016/0277-5395(95)80047-S
  3. ^ הליכות עולם, המליץ, 23 במאי 1899
  4. ^ 4.0 4.1 "Bertha, baroness von Suttner | German author". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-01-18.
  5. ^ Lauren Niland, Bertha von Suttner: First woman to win the Nobel peace prize, the Guardian, ‏2011-10-07


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26573181ברטה פון זוטנר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ברטה_פון_זוטנר&oldid=2737812"