תרומה (הלכה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תרומה
(מקורות עיקריים)
מקרא

תרומה גדולה - דברים, י"ח, ד'

תרומת מעשר - במדבר, י"ח, כ"ה-ל"ב

חלה - ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"א

ביכורים - שמות, כ"ג, י"ט ודברים, כ"ו, א'-י"א
משנה סדר זרעים, מסכת תרומות, מסכת חלה, ומסכת ביכורים.
תלמוד ירושלמי מסכת חלה
משנה תורה הלכות תרומות הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פרקים ב'-ח'
שולחן ערוך יורה דעה הלכות, חלה - סימנים שכ"ב-ש"ל ותרומות ומעשרות - סימן של"א
ספרי מניין המצוות

תרומה גדולה - ספר המצוות, עשה קכ"ו

תרומת מעשר - ספר המצוות, עשה קכ"ט

חלה - ספר המצוות, עשה קל"ג
ספר החינוך, מצווה שפ"ה

ביכורים - ספר המצוות, עשה קכ"ה, לאו קמ"ח
ספר החינוך, מצווה צ"א, מצווה תמ"ט

בהלכה, תרומה היא שם כולל למאכלים הבאים מהצומח שניתנים לכהן כחלק ממתנות כהונה ונאכלים בטהרה, הכוללים: תרומה גדולה, תרומת מעשר, חלה וביכורים. כאשר ברבים מהמקרים הכוונה בעיקר לקדשי הגבול הנאכלים בכל מקום, שהם: תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה (בניגוד לביכורים, שנאכלים בירושלים בלבד). מהתורה חיוב נתינת התרומה לכהן הוא רק מיבול הארץ, והיא ממצוות התלויות בארץ.

בהלכות טומאה וטהרה, תרומה היא גם שם מושאל לדרגת טומאה הנקראת "שלישי לטומאה", שהתרומה נטמאת עד שלישי, טומאה הקיימת רק בתרומה ובקודש.

רקע וטעם המצווה

התרומה ניתנת לכהנים כחלק ממתנות כהונה שעלים נאמר בפסוק: ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם. זֶה יִהְיֶה לְךָ... כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ” (ספר במדבר, פרק י"ח). התרומה ניתנת לשימושה הרגיל כאשר הכהן בטהרה. כיום התרומה (שמקודשי הגבול) מופרשת ולא תמיד ניתנת לכהנים כיוון שאינם יכולים לאכלה בטהרה, אולם בעבר כשניתן היה לאכלה בטהרה היא ניתנה לכהנים לאכילה ושימוש, וכן בעתיד שיהיה ניתן לשמור על הטהרה, היא תינתן לכהנים לאכילה. אף שהתרומה נועדו לאכילת כהנים בטהרה, גם כאשר היא טמאה עדין חובה להביאה לכהן שיכול להשתמש בה להסקה ותאורה ולהאכלת בהמתו, שנלמדת מדרשת הפסוק במסכת שבת[1], וכך פוסק זאת הרמב"ם: ”התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש הרי זה חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן שנאמר "ואני נתתי לך את משמרת תרומותי" אחת טהורה ואחת טמאה הטהורה נאכלת לכהנים והטמאה יהנו בשריפתה אם היה שמן מדליקין אותו ואם היה דגן וכיוצא בו מסיקין בו את התנור.” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ב', הלכה י"ד)

התרומה נקראת גם ראשית[2] כי היא מסמלת את הרצון לנתינה של כל ההתחלות לא-ל, כפי שכותב הרמב"ם: ”נוהג מנהג התרומה והחלה והביכורים וראשית הגז שהוא ליתן ראשית כל דבר לא-לוה” ("מורה נבוכים" בתרגום אבן תיבון, חלק ג פרק לט).

הגדרה ומקורות המושג

הדברים הנקראים תרומה מופעים בפסוקים כאשר תרומה הגדולה ותרומת מעשר וחלה נלמדים מפשט הכתוב וביכורים על ידי לימוד של חז"ל.

  • תרומה גדולה - ”וְזֶה־לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל־תְּנוּפֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק־עוֹלָ֑ם כָּל־ טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכַ֥ל אֹתֽוֹ. כֹּ֚ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽה' לְךָ֥ נְתַתִּֽים. בִּכּוּרֵ֞י כָּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר־יָבִ֥יאוּ לַה' לְךָ֣ יִהְיֶ֑ה כָּל־טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכֲלֶֽנּוּ.” (במדבר פרק יח)
  • תרומת מעשר - ”וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.” (במדבר פרק יח)
  • חלה - ”וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם.” (במדבר טו)
  • ביכורים - ”לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר (מעשר שני) דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ.” (דברים יב יז) ואמרו חז"ל ”תניא: ותרומת ידך - אלו ביכורים ” (בבלי מעילה טו ב)

בספרות חז"ל המושג תרומה משמש לעיתים את כל סוגי הדברים שנכללים בערך תרומה, בהרבה מהמקרים הכוונה רק לתרומה גדולה או ביחד עם תרומת מעשר או גם חלה, ואז נקראים גם קדשי הגבול[3]. כאשר ישנן מספר הקבלות מפורשות בין סוגי התרומה בדומה ובשונה[4]. הרמב"ם הטיב להגדיר את המושג בספרו משנה תורה[5]: ”תרומה גדולה ותרומת מעשר והחלה והבכורים כולן נקראו תרומה.” (ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ט"ו, הלכה כ' )

דיני התרומה

האכילה והשימוש בתרומה

התרומה ניתנת לכהן מיוחס[6], לאכילה שתייה וסיכה[7] בטהרה, אכילתה היא מצווה מן התורה[8], וחשובה כעבודה במקדש[9]. ורשאי לחולקה עם אשתו[א] בנותיו הרווקות[א][10] עבדיו הכנענים ובהמותיו[11] (וכמובן, כהנים אחרים). לכהן זכות לתת במתנה או למכור את התרומה גם לא לכהן[12]. דין תרומה טמאה הוא השמדה[13], אך עם זאת, רשאי הכהן להפיק הנאה מהתרומה בשעת השמדתה, כל עוד זוהי צורה רגילה לאותה תרומה כגון האכלת שעורים לבהמה, או הדלקת נר בשמן זית הנקרא בחז"ל "שמן שרפה"[14][15].

החייבים בנתינה

חובת ההפרשה למרות מה שנראה במחשבה ראשונה שמוטל רק על ישראל או לוי, היא על כולם כולל הכהנים אלא שהכהנים מפרשין ויכולים לתת לעצמן את ההפרשה[16] וכן כהן שמביא ביכורים צריך גם לקרוא.

איסורים בתרומה

אכילת תרומה כאשר הכהן או המאכל טמא[17], ואכילת תרומה בטהרה על ידי כהן ערל (שאינו מהול)[18] או חלל ואכילה על ידי זר (שאינו כהן)[19]}, אסורה מהתורה והעונש על כך הוא מיתה בידי שמים[20] ואסורה אכילת ביכורים מחוץ לירושלים, או לפני הנחה. וכן קיים איסור לטמא תרומה טהורה בארץ ישראל, כשם שאסור לטמא את הקדשים[21]. ואסור לאבד תרומה או לגרום לה הפסד דוגמה: בישול יין וממילא אידוי של המים הנמצאים בו ומיעוט התרומה[22].

חיוב מלקות (שמסמל איסור לאו) לאדם שאכל תרומה חל על ערל, זר, וכהן טמא שאוכל תרומה טהורה, (כאשר התרומה טמאה לא חל חיוב מלקות, דוגמת כהן טמא שאוכל טמא וכהן טהור שאוכל טמא). ובביכורים גם כהן טהור שאוכל ביכורים טמאים (בניגוד לתרומה[23]), והאוכל מחוץ לירושלים, ואם אכל לפני הנחה במקדש, לוקה.

איסור נוסף קל יותר, הוא שאסור לאכול תרומה באותו שולחן עם אדם שאסור לו לאכול בתרומה ואוכל מאכל אחר, בדומה לאיסור לאכול בשר וחלב באותו השולחן לשני אנשים שונים[24].

קרן וחומש

זר שאכל תרומה בשוגג אפילו כאשר היא טמאה או אם אכל במזיד תרומה טהורה ללא התראה, עליו לשלם לכהן את שווי המאכל "הקרן", ולהוסיף עליו קנס של "חומש" - 25% משווי הקרן. תשלום הקרן ניתן לאותו הכהן שהתרומה הייתה שלו מכיוון שהתרומה היא שלו והיא נלקחה ממנו צריך להשיב לו אותה, ותשלום החומש ניתן לכל כהן מכיוון שהוא קנס, וכן התשלום צריך להיות מאותו סוג הדבר שנלקח[25]. הקרן והחומש שניתנים לכהן שווים לתרומה בכל דיניה[26], והכהן לא יכול למחול ולא לקבלם. חיוב התשלום חל רק כאשר השימוש בתרומה היה בדרך הרגילה אולם כאשר השימוש בה לא היה כדרכו כדוגמת: סיכת יין, או שהאכילה הזיקה לאדם שאכלה, משלמים רק את הקרן[27][28]. כאשר אכלו את התרומה במזיד והיא הייתה טמאה התשלום הוא רק "דמי עצים" מכיוון שגם הכהן היה יכול רק ליהנות משריפתה בלבד[29].

מדומע

עבור מי שאינו כהן, תרומה נחשבת לאיסור אכילה. מפני חשיבותה של התרומה, חכמים הוסיפו כלל לפיו בהתערבות של תרומה עם שאר אוכלים מותרים מאותו הסוג לא מספיק רוב של מזון היתר כנגד התרומה, אלא נדרש שיהיה פי 100 מכמות התרומה[30], כאשר התערבה התרומה עם פחות ממאה כנגדה הכל נקרא מדומע ואסור באכילה, את המדומע ניתן למכור לכהן במחיר זול (מכיוון שמותרת רק לכהנים שוויה מועט) חוץ משווי מה שנפל שכן הוא שייך כהן. כאשר המאכלים המעורבבים אינם מאותו סוג הכל נאסר רק אם התרומה נותנת טעם בשאר המאכלים. כל סוגי התרומה מצטרפים אחד עם השני ונחשבים כדבר אחד, לדוגמה: תמר מתרומה גדולה ותמר של ביכורים חייבים מאתיים תמרים נוספים כדי לבטלן[31]. סיבת חומרה חכמים של ביטול במאה נלמדת מתרומת מעשר שגם שהיא רק אחד ממאה והיא אוסרת את כל התבואה עד שמפרישים אותה, כך בכל התרומות ישמר אותו היחס[32]. בביכורים ישנו דין מיוחד שכאשר התערבב בירושלים גם אם יש פי מאה מאותו סוג המאכל הכל נאסר לזרים כדין דבר שיש לו מתירין[33].

גידולי תרומה

אחת מתקנות חכמים שנתקנו כחלק מי"ח דבר היא התקנה "גידולי תרומה - תרומה"[34]. מדאורייתא צמחים שגדלו מזרעי תרומה דינם כחולין, אך חכמים תיקנו שיהא דינם כתרומה. בטעם התקנה מובאות בתלמוד שתי דעות. לדעת רבי חנינא הטעם הוא משום חשש שישראלים ימנעו מלתת את התרומה לכהן, כיון שיוכלו להשאיר את הזרעים בידם ולגדל מהם יבולים. לעומתו לדעת רבא הטעם הוא משום תרומה טמאה שבידי הכהן, שיש חשש שמא ישאיר הכהן את התרומה הטמאה אצלו על דעת לזרוע אותה ולזכות ביבוליה, ובזמן שבינתיים עלול הכהן להיכשל באכילת תרומה טמאה[35]. על גידולי גידולים של תרומה לא גזרו והם נשארו בהיתרם[36].

הדומים לתרומה

מנחות שהוקדשו אך עדיין לא קדשו בכלי, ולחמי התודה או לחמי הרקיקים של הנזיר שהקרבן שלהם עדיין לא נשחט, דינם כתרומה לעניין הטומאה שנטמאים עד שלישי[37]. הלחם שמרימים לכהנים מקרבן התודה דינו כספק תרומה לעניין איסור האכילה לזרים בעקבות הסתפקות חז"ל בתלמוד לגביו[38], ולכן אין חייבים עליו מיתה וחומש ואין בו דין מדומע[39].

המשותף והשונה בסוגי התרומות[40]

על פי מה שיוצא מטבלה רואים שלביכורים יש את הדינים הכי יוצאי דופן מבין כל סוגי התרומות.

הדין תרומה גדולה תרומת מעשר חלה ביכורים
ביטול ב-1:100 כולם בטלים במאה וצריך להביא לכהן כנגד מה שאבד[41][42]
הערב שמש כהן שנטמא חייב לחכות לאחר הטבילה עד השקיעה
חיוב מיתה קרן וחומש כן, וכולם מצטרפים אחד עם השני לכמות מינימלית (כזית) כדי לחייב[43]
תחילת חיוב אחריות ומיתה לאחר ההפרשה וקריאת שם עד שמביא לירושלים[44]
מקסימום נתינה חייבים לתת משהו אבל אסור לתת הכל[ב] ללא מקסימום[ג]
נוסח הברכה לאכול תרומה לאכול ביכורים
כהן טהור שאכל תרומה טמאה פטור ממלקות לוקה
קיום בזמן הזה מדרבנן כן לא
נקראים קדשי הגבול
נאכלים בכל מקום
ונוהגים גם שאין מקדש		 כן[45] לא, נאכל רק בירושלים
ומתחלק לאנשי המשמר
ונוהג רק בזמן המקדש[46]
סוג יבול מכל הסוגים[47] חמשת מיני דגן שבעת המינים
מתקיים בחו"ל מדרבנן לא, אבל מתקיים בארצות הסמוכות לישראל[ד] כן[48] לא
מתקיים בשמיטה, הפקר,
מתנות עניים, ושליש גידול		 לא[49] כן[50]
כמות ההפרשה מינימלית 1/60 - 1.67%[51] 1/10 - 10%[52] 1/24 כ-4%[53][54] 1/60 - 1.67%[53]
מפרשים מטהור על טמא לא כן לא כן
מפריש לא מן המוקף[ה]

הטהרה בתרומה

תרומה שנטמאה בכל אחד מדרכי ההיטמאות אסורה באכילה ודינה השמדה, בין אם מאב הטומאה, ראשון לטומאה או שני לטומאה ואפילו שהתרומה נהיית רק בדרגת שלישי לטומאה. כאשר התרומה נטמאת ממשהו שדרגת טומאתו היא שני לטומאה התרומה הופכת לשלישי לטומאה שזו טומאה שקיימת רק בתרומה ובחמורים ממנה[55]. תרומה שטמאה בדרגת ראשון ושני טמאה, ומטמאת גם דברים אחרים, ובדרגת שלישי היא טמאה ומטמאת רק קודש וחטאת[56].

בחלה יש דין מיוחד שכאשר העיסה ספק נטמאה לפני ההפרשה מטומאה של לפחות ראשון אף על פי שעכשיו דינה כחולין (שבספק טומאה טהור) מחמירים בחלה המופרשת ממנה שדינה יהיה לתלות[57].

טומאות מדרבנן

נטילת ידיים

כדי לאכול בתרומה חייבים לטהר את הידיים על ידי נטילת ידיים בכלי

בעקבות גזירת חכמים הקרויה "טומאת ידיים",ידיים שנגעו בראשון לטומאה או בכתבי הקודש ואפילו סתם ידיים טמאות (בדרגת שני לטומאה), כאשר רוצים לאכול תרומה או אפילו רק כדי לגעת בתרומה חייבים לטהר את הידיים על ידי נטילת ידיים בכלי, או טבילת הידיים במקווה[58]. תרומה שנגעו בה בסתם ידיים דינה השמדה, אך על פי שזה גזירה דרבנן[59]. כל הדינים שיש בנטילת ידיים ללחם קיים בתרומה, חוץ מדין מיוחד שקיים בנטילה לתרומה, שהוא שלאחר שנוטלים ידיים פעם אחת צריך לחזור וליטול שוב, מכיוון שהמים הראשונים שנשפכו על היד נטמאו וצריך להעביר אותם מהיד[60]. כאשר אין מים ניתן לעטוף את הידיים בבד כדי לא לטמא את התרומה[61]. במקרה שקיים ספק בטומאת הידיים מתייחסים לתרומה כטהורה[62]. מצוות נטילת ידיים בימנו מגיע בעקבות דין נטילת ידיים לתרומה[63].

אכילת ושתיית מאכלים טמאים

מכיוון שאוכל ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה (אך אינו צריך לחכות להערב שמש)[64]. במקרה שאכל תרומה בדרגת שלישי אינו יכול לאכול תרומה אך מותר לו לגעת בתרומה[65]. הסיבה לכך היא שקיים חשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא[66].

רחיצה במים שאובים

מים האסופים תוך הכלי נחשבים כמים שאובים

מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים למקווה), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר (אך אינו צריך לחכות להערב שמש). הסיבה לכך היא כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מטהרת[67][68].

הכוונה והיסח הדעת

מעלה שעשו חכמים היא שאדם שטבל או נטל ידיו צריך להתכוון לתרומה ואם לא התכוון צריך לטבול שוב[69][70]. וכן מגזירת חז"ל אדם שטבל כדי לאכול תרומה והתחרט מלאכול נחשב כטמא עד שיטבול שוב (אך אינו צריך לחכות להערב שמש), סיבת הדין שקיים חשש שמכיוון שהסיח דעתו לא שם לב שנטמא. וכן בנטילת ידיים שהתחרט מלאכול ידיו נחשבות טמאות[71]. וכן אשה לפני שאוכלת תרומה, צריכה לבדוק את עצמה שלא יצא ממנה דם[72].

ספקות בתרומה

ישנן שישה ספקות שבמגע (או בכל אחד מדרכי ההיטמאות) עם התרומה היא נטמאת ודינה השמדה אף על פי שזה ספק ואסור להשחית תרומה חז"ל החמירו בתרומה, אבל בספק ספיקא לא משמידים אלא תולים דוגמה: אם הוא מתלבט אם התרומה נגעה באחד מאלו, אז יש ספק על גבי הספק הקודם[73].

  1. בית הפרס - שדה שנחרש בו קבר ולא ידוע על כל מקום העצמות.
  2. עפר שמגיע מארץ העמים - גזירת חז"ל שהעפר טמא שמא קברו בו הגויים.
  3. בגדים של עם הארץ - שיש חזקה על הבגדים שהם טמאים.
  4. כלים שנמצאים ולא ידוע טומאתם - כלים שנמצאים ברשות הרבים (חוץ מירושלים) ולא ידוע להם טומאה נחשבים כטמאים.
  5. רוק שלא ידוע מקורו - רוק שנמצאים ברשות הרבים ולא ידוע להם טומאה נחשבים כטמאים[74].
  6. שתן של אחד מהטמאים מעורב בשתן של בהמה - משקים שיוצאים מיולדת, נידה, זב, וזבה, מטמאים. במקרה רגיל השתן שלא ניכר מראהו בטל, אך פה לא ניתן לדעת אם בטל בגלל הדמיון במראה ולכן גזרו לטמא מספק.

בימינו

כאשר אין אפר פרה אדומה כל הכהנים בחזקת טמאי מתים. לכן בימנו לא ניתן להביא את קודשי הגבול לאכילה לכהנים, כיוון שאין באפשרותם לאכלם בטהרה, אך עדיין קיימת החובה להפרישם.

  • את התרומה גדולה ותרומת המעשר מפרישים בדרך כלל ביחד. בכמויות קטנות (לדוגמה במטבח הביתי), מצניעים את הפרשת התרומה בצורה מכובדת (בדרך כלל על ידי הנחתן בשתי שקיות בפח האשפה). כאשר מדובר בכמויות גדולות, יש הנוהגים לתת את התרומה לאכילה לבהמה של כהן. על כן נוהגים למכור את החיות בגני חיות לכהנים בשותפות ולתת לבהמות שבגן החיות לאכול את התרומה, וכך גם מספר בעלי עדרים פרטיים עושים. כאשר מדובר בתרומה משמן זית, יש הנוהגים לתת את השמן לכהנים כשמן להדלקה[75].
  • את החלה מפרישים בכמות מינימלית וזורקים לפח באופן מכובד, ויש הנוהגים לשרוף בדווקא. וישנם מקומות בחוץ לארץ בהם נותנים לכהן קטן לאכול את החלה.
  • הביכורים אינם מופרשים כיום כיוון שנוהגים רק כשבית המקדש קיים[46]

האכלת בהמה

ממקורות חז"ל ניתן לראות שהאכלת הבהמה בתרומה הטהורה (לפחות מדאורייתא) היא רק במאכלים שהם ראויים קצת למאכל אדם (כדי שבכלל יתחייבו בתרומה) אך עיקר שימושם הוא למאכל בהמה, אבל מאכלים שראויים רק לאדם לא ניתנים לבהמה בתורת תרומה[76], ולגבי תרומה טמאה בגמרא יש מחלוקת לדעת רש"י ניתן להביא תרומה טמאה להבמה כי זה נחשב גם ביעור אולם לדעת התוספות תרומה טמאה דינה שרפה בלבד ולכן לא ניתן להביאה לבהמה כלל.

בימינו ישנם מספר הצעות שניתנו על ידי האחרונים[77] כיצד ניתן לתת תרומה לבהמת כהן:

  • להפריש תרומה מהיבול הגרוע שמתאים רק בדוחק למאכל אדם[78].
  • להשאיר את היבול זמן מה עד שיתקלקל ואז לתת אותו לבהמה.
  • לשים את התרומה ליד בהמות אבל לא להביא להם ישירות והם אוכלות מעצמם.
  • וכן מי שמשאיר את היבול עם הפסולת שלו (דוגמת שקדים עם קליפותיהם) לא מוחים בו.
  • וכן בתרומה טמאה שניתן לסמוך על דעת רש"י שמתיר לתת את התרומה הטמאה לבהמה.

הרב צבי פסח פרנק נוטה לומר שתרומה טהורה ניתן בכל אופן לתת לבהמת כהן[79].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ 1.0 1.1 כאשר יש צאצאים לאישה או לבת של הכהן, היא אוכלת או לא אוכלת על פי היחוס של הילדים. לדוגמה ישראלית שהתגרשה מכהן עם ילדים ממנו רשאית לאכול בתרומה, לעומת בת כהן עם ילדים מישראל שאינה רשאית לאכול בתרומה. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ו', הלכות י"ב–ט"ו
  2. ^ יותר מ-0% ופחות מ-100%. חייבים לתת כל שהוא ואסור הכל, כדי להפריש מדבר צריך שישאר ממנו משהו
  3. ^ ללא גבול, מותר להביא ביכורים גם אם זה כל השדה.
  4. ^ שהם: מצרים, שנער (בבל), עמון, ומואב. כאשר החיוב הוא מדרבנן. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק א', הלכה א'
  5. ^ כדי להפריש לא חייב שכל היבול יהיה במקום אחד אלא אפשר גם אם חלק מכמות נמצאת במקום אחר ולהפריש ממנה כדי לפטור את הכל.

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ה עמוד א'
  2. ^ תרומה: "כָל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽה' לְךָ֥ נְתַתִּֽים." (ספר במדבר, פרק י"ח). חלה: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה" (במדבר טו) ביכורים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט).
  3. ^ קדשי הגבול מאי נינהו - תרומה. מסכת חגיגה, דף כ"ב עמוד ב'. "הרי אתם בחזקתכם, במה הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול, אף כאן בקדשי הגבול" (מסכת כתובות, דף כ"ד עמוד ב') רואים שקדשי הגבול זה דברים שנאכלים בגולה שזה תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה אבל לא ביכורים
  4. ^ מופעים במשנה מסכת בכורים פרק ב ומשנה מסכת חלה פרק א ט ובמעילה טו ב. ועוד
  5. ^ וכן הוא הגדיר בעוד מספר מקומות: ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד', הלכה י"ד. ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ו', הלכה ב' ועוד
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ו', הלכה ב'. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ'. ראו גם כהן מוחזק
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ב', הלכה א'. ניתן לסוך רק דבר שאחד משימושו הרגילים הוא סיכה. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה א'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ד עמוד ב'
  9. ^ שנאמר: עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר, י"ח, ז') - עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ג עמוד א')
  10. ^ כאשר בתרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה ניתן לתת את התרומה גם לנשים, ואילו הביכורים ניתנים רק לזכרים כי בפועל זה ניתן במקדש לאנשי אותו משמר, אבל כולם רשאים לאכול מהביכורים לאחר שניתנו. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק א', הלכות י'–י"א
  11. ^ לגבי בהמה יש לזה המון נפקא מינה היום כאשר הכהנים טמאים, כאשר ישנה מחלוקת מה מותר לתת לבהמה, תרומה טמאה או דווקא טהורה. ראו סקירה מקיפה בספר ארץ ישראל ב,ט של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי.
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד', הלכה י"ד, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ה', הלכה ה'.
  13. ^ דינה של התרומה לפי רש"י השמדה בכל דרך כולל האכלת בהמה (מסכת שבת, דף קכ"ו עמוד ב', מסכת פסחים, דף ל"ב עמוד א', ומסכת ביצה, דף כ"ז עמוד ב') ולפי תוספות הוא על ידי שרפה באש בלבד (מסכת ביצה, דף כ"ז עמוד ב')
  14. ^ שבת כה. וכן מותר גם לישראל להדליק שמן טמא בבית כנסת או בית מדרש אף ללא שכהן נהנה או מאשר את השימושספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה א'
  15. ^ לפי החידוש של הרמב"ם נראה שדין זה לא קיים בביכורים אלא צריך לאבדן ללא הנאה של הכהן משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ב', הלכה י"ט, ועיינו בכסף משנה
  16. ^ ספר זרעים, הלכות מעשרות, פרק א', הלכה ג' וסיפרי קורח ט
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ז', הלכות א'–ג'
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע' עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ז', הלכה י'
  19. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק ו', הלכות ה'–ו'
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ג עמוד א'
  21. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"ב, הלכה א'
  22. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכות א'–ד'
  23. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ג', הלכה ה'
  24. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה ז'
  25. ^ וצריך להיות חולין ולא ניתן לשלם מפירות שביעית
  26. ^ פרט לגידולין שגדלו מזרעי קרן וחומש שנחשבים חולין ולא חלה עליהם גזירת חכמים שדינם כתרומה
  27. ^ יוצא דופן הוא חמץ, שאינו חייב עליו כלום מכיוון שאסור בהנאה
  28. ^ במקרים האלו שמשלמים רק קרן הכהן יכול למחול ולא לקבלם
  29. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י', ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"א, הלכה י"ד.
  30. ^ משנה, מסכת תרומות, פרק ה', משנה ט'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"ג, הלכה א'.
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף ט"ו עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"ג, הלכה ב'.
  32. ^ ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה ט"ז
  33. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד', הלכה ט"ו
  34. ^ משנה, מסכת תרומות, פרק ט', משנה ד', ותלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז עמוד ב'.
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז עמוד ב'. וראו בתוספות שם (דיבור המתחיל דילמא), שגם לאחר התקנה הזו דין הגידולים כתרומה טהורה, אלא שאין חשש שהכהן ישהה אצלו את התרומה כיון שהרווח מכך הוא קטן. לדעת הרמב"ם במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה כ"ג הגידולים של תרומה טמאה אסורים משום שנדחו מאכילה.
  36. ^ משנה, מסכת תרומות, פרק ט', משנה ד'.
  37. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"א, הלכה י"ג
  38. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ז עמוד ב'
  39. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ט', הלכה י"ג. ונראה שגם המורם מאיל הנזיר דינו שווה
  40. ^ הרבה מהדינים מופעים במשנה, מסכת בכורים, פרק ב' ובמשנה, מסכת חלה, פרק א', משנה ט'.
  41. ^ משנה, מסכת ערלה, פרק ב', משנה א'
  42. ^ בביכורים ישנו דין מיוחד שכאשר התערבב בירושלים מאותו סוג המאכל הכל נאסר לזרים (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ד', הלכה ט"ו).
  43. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ד'. בתרומת מעשר של דמאי חיוב החומש הוא מדרבנן
  44. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ג', הלכה א'
  45. ^ כאשר יש איסור להוציא קדשי הגבול של הארץ לחוצה לארץ מגזירת חכמים
  46. ^ 46.0 46.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ב', הלכה א'
  47. ^ כאשר ירקות זה מדרבנן
  48. ^ כאשר ישנן שתי חלות אחת מושמדת ואחת נאכלת. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ה', הלכה ח'
  49. ^ בארצות הסמוכות לישראל שהם: מצרים, שנער (בבל), עמון, ומואב. לא נוהגת השמיטה וחייבים להפריש מעשר ומתוכו תרומת מעשר מהלכה למשה מסיני. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ו', הלכה ה'
  50. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ו', הלכה ג'
  51. ^ זה השיעור המינימלי מדרבנן. כאשר יש בעלי עין טובה שנותנים 2.5% ובעלי עין ממוצעת שנותנים 2%.
  52. ^ מהמעשר ראשון, אולם מכלל התבואה הוא מעט פחות 1%
  53. ^ 53.0 53.1 זה השיעור מדרבנן.
  54. ^ לאדם פרטי שנטמא חלתו בשוגג ובעל מאפיה 1/48 כ-2%
  55. ^ קודש וחטאת (כאשר הטומאות מעבר לשלישי הם מדרבנן)
  56. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"א
  57. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"א, הלכה ט"ז
  58. ^ ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה ז'.
  59. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מקואות, פרק י"א
  60. ^ וגם המים הראשונים עצמן מטמאין את התרומה אם נגעו בה. והמים השניים לא חייבים להיות רביעית כמו המים הראשונים. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מקואות, פרק י"א
  61. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ח', הלכה ח'
  62. ^ בניגוד לדין טבול יום. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י', הלכה ה', וי"ד י"א
  63. ^ מהגמרא בחולין שמלמדת את הצורך בנטילה קודם סעודת חול לדין "סרך תרומה" כלומר בעקבות דין נטילה לתרומה. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו עמוד א'
  64. ^ כאשר כמות האכילה היא חצי פרס, שלדעת הרמב"ם זה ביצה וחצי לרש"י זה שתי ביצים ולתוספות ביצה אחת (מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב'-דף י"ד, עמוד א') משנה, מסכת זבים, פרק ה', משנה י"ב משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ח', הלכה י'
  65. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"א, הלכה י"א
  66. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד עמוד א' משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ח', הלכה י'
  67. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד עמוד א' משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ט', הלכה א'
  68. ^ ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה.(ביטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100)
  69. ^ וכן לכל אחת מדרגות הקדושה יש את המעלה הזאת כגון: מעשר שני קדש וחטאת, פרט לחולין שגם הטובל ללא כוונה עלתה לו טבילה. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"ג, הלכה ב'
  70. ^ דין דומה קיים בבגדים של אדם שנטהר רק כדי לאכול מעשר שני שבגדיו מטמאים את אוכל התרומה. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"ג, הלכה א'
  71. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"ג, הלכה ג'
  72. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ד', הלכה ז'
  73. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק י"ג
  74. ^ כאשר בירושלים בסתם יום רק אמצע השביל טמא ובצדדים טהור
  75. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק י"א, הלכה א' וט"ז-יט. ספר שני לוחות הברית (השל"ה) הרב אליעזר מלמד, ‏הטהרה והטומאה בתרומות, באתר פניני הלכה
  76. ^ כמאמר הספרא: ”א"ר שמעון תלמוד לומר ויליד ביתו יאכיל, הם יאכלו, הם אוכלים ואין הבהמה אוכלת, יכול לא תאכל בכרשינים, תלמוד לומר נפש ” ( ספרא אמור פרשה ה ) וגם משנה תרומה יא ט שמאכילים כרשינים לבהמה (ופשוט שבתרומה טהורה). משנה מעשר שני ב ב-ד בעניין כרשני תרומה
  77. ^ הרב יצחק רוזינטאל \ רוזנטאל, כרם ציון פרק לח, ירושלים: מדרש בני ציון תשל"א. והרב יחיאל מיכל טוקצינסקי עיר הקודש והמקדש חלק ג פרק ג ה. ירושלים: דפוס סלומון תשכ"ט. ובספרו ארץ ישראל סימן ו סעיף ג.
  78. ^ אף על פי שבדרך כלל אסור לתרום מין הרע על היפה אבל בתרומה דרבנן מקילים
  79. ^ מובא בספר כרם ציון עמוד קצז, ושמעמיד דבריו גם על רש"י, מסכת שבת, דף קכ"ו עמוד ב'


תרומות ומעשרות
תנאים לחיוב ההפרשה חנטה · עונת המעשרות · לקיטה · גמר מלאכה וקביעות למעשר
התרומות והמעשרות תרומה גדולה · מעשר ראשון · תרומת מעשר · מעשר שני · מעשר עני
סוגי פירות טבל · דמאי · פירות חולין
שונות פרוטה חמורה
כ"ד מתנות כהונה
עשר מתנות במקדש בשר חטאת • בשר אשם ודאי • בשר אשם תלוי • בשר זבחי שלמי ציבור • חטאת העוף • לוג שמן של מצורע • שתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחות • שיירי מנחת העומר
ארבע מתנות בירושלים בכור בהמה טהורה • המורם משלמים (חזה ושוק), והנוסף בתודה (ארבעה לחמים) ואיל נזיר (זרוע בשלה) • ביכורים • עורות קדשי קדשים
עשר מתנות בגבולים תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז • זרוע, לחיים וקיבה • פדיון הבן • פטר חמור • חרמים • שדה אחוזה • גזל הגר
מצוות התלויות בארץ
מתנות כהונה ביכורים • תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז עמק קידרון
מתנות לוייה מעשר ראשון
שמיטה ויובל שמיטה • שמיטת קרקעות • שמיטת כספים • שנת היובל • בתים ושדות בתקופת היובל
מתנות עניים לקט • שכחה • פאה • פרט • עוללות • מעשר עני
מצוות הקשורות לקדושה מעשר שני • כלאיים • כלאי הכרם • כלאי זרעים • ערלה • נטע רבעי • חדש

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31407598תרומה (הלכה)

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תרומה_(הלכה)&oldid=2269211"