תשלומי תרומה
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק י"ד |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת תרומות, פרק ו' |
| ברייתא | תוספתא, מסכת תרומות, פרק ז', הלכות א'–ט' |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ב |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ו' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י' |
| ספרי מניין המצוות | מנחת חינוך מצווה ר"פ אות ל"ג-מ"ב |
תשלומי תרומה הם חיוב תשלומים לזר שאכל, שתה, או סך את גופו, בפירות תרומה גדולה, חלה, תרומת מעשר, או ביכורים בשוגג, חיוב זה מתבצע על ידי הפרשה חוזרת של פירות חולין בתוספת חומש, פירות אלו נעשים תרומה כתחליף לתרומה שאכל.
רק האוכל בשוגג חייב בתשלומי תרומה, אבל האוכל במזיד דינו כמזיק בלבד, את תשלומי התרומה משלמים מפירות חולין שאינם טבל, על הקרן והחומש חלים כל דיני תרומה.
החיוב ומקורו
זר שאכל תרומה בשוגג חייב להפריש תרומה אחרת כנגדה ולהוסיף עליה חומש ולתת אותה לכהן, דין זה מפורש בתורה בספר ויקרא:
וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ.
ולמדו חז"ל ש"קֹדֶשׁ" המוזכר בפסוק זה פירושו תרומה, וכך גם כל מה שנקרא בשם תרומה כגון חלה[1] ותרומת מעשר וביכורים[2], זר האוכלם בשוגג חייב בתשלומי תרומה הכוללים קרן וחומש. דין זה נכון גם באוכל תרומה טמאה[3]. חיוב תשלומי תרומה חל רק על האוכל או שותה[4] או סך את גופו[5] בשמן של בתרומה[3], אבל לא על מי שמכלה את התרומה בדרכים אחרות שאז נחשב למזיק בלבד ואינו צריך להפריש תרומה אחרת אלא רק לשלם על הנזק[6].
דין מזיק
במקרה שאכל תרומה שכבר ניתנה לכהן, הרי מלבד תשלומי תרומה עבור האיסור של אכילת תרומה לזרים, חייב האוכל לשלם לכהן את שווי הפירות[7] גם מדין מזיק, אבל מי שהזיק או אכל את אחת ממתנות כהונה לפני שנתן אותן לכהן פטור מדיני היזק[8], מפני שמתנות כהונה נחשבות לממון שאין לו תובעים, כלומר שאינם בבעלות אדם מסוים אלא של כל הכוהנים, ולמרות זאת האוכל תרומה כזאת בשוגג חייב להפריש תרומה אחרת כנגד התרומה שאכל, מפני שחיוב זה הוא כדי לכפר על העבירה שעשה ולא כתשלום על נזק, ולכן גם האוכל תרומה ששייכת לו, כגון שקיבלה בירושה מסבו הכהן, חייב להפריש תרומה אחרת כנגדה, אלא שבמקרה זה תשלומי התרומה הם שלו, חוץ החומש שהוא ממון שבט הכוהנים.
דין נתינה
מדין מתנות כהונה
לאחר שהפריש את תשלומי התרומה צריך לתת אותה לכהן, וכמו בתרומה רגילה, אלא שבתשלומי תרומה יש דין נוסף שאם התרומה שאכל בשוגג כבר הייתה שייכת לכהן, חייב לתת את תשלומי התרומה דווקא לכהן זה שהפסיד לו את התרומה[9][10], מלבד החומש, שאותו יכול לתת גם לכהן אחר, ואם אכל את התרומה לפני שזכה בה כהן, יכול לתת גם את תשלומי התרומה עצמה לכל כהן שירצה, כדין כל תרומה.
אם אכל תרומה שהייתה שייכת לו[11] צריך להפריש תרומה ואינו חייב בנתינה לכהן, אבל את החומש חייב לתת לכהן.
מדין חלות תרומה
הפירות שהפריש לתשלומי תרומה חלים עליהם כל דיני תרומה, ונחלקו תנאים מתי חל עליהם חלות תרומה, לפי רבי[12] רק על ידי הנתינה לכהן נעשים פירות אלו תרומה, ולפי רבי אלעזר ברבי שמעון דינם כתרומה כבר מרגע ההפרשה, וכמו בתרומה רגילה. להלכה תוספות[13] והמאירי[14] פסקו כרבי אלעזר ברבי שמעון[15], ורוב הראשונים[16] פסקו כרבי, ולכן אם אכל פירות תרומה ששייכים לו, למרות שאין עליו חיוב נתינה מצד הלכות תרומה, לפי רוב הראשונים צריך למכור[17] את הפירות לכהן כדי שיחול עליהם דין תרומה, ולפי תוספות אינו צריך לתת אותם לכהן.
לפי כל הדעות בת ישראל שאכלה תרומה לפני שזכה בה כהן, ואחר כך נישאה לכהן, צריכה להפריש תרומה וחומש וחל עליהם דין תרומה מיד, ולכן אינה צריכה לתת אותם לכהן[18].
מי שאכל תרומה טהורה[19] של כהן עם הארץ צריך להפריש את תשלומי התרומה ולמכור אותם לכהן חבר, ואת דמי שווים ישלם לכהן עם הארץ, משום שאין מוסרים טהרות לעם הארץ[20].
שוגג
רק מי שאכל תרומה בשוגג חייב בתשלומי תרומה, אבל אם אכל במזיד אינו מפריש תשלומי תרומה, וגם אם הפריש אין תרומתו תרומה, ודינו כמו אדם שהזיק תרומה של חבירו שמשלם דמי תרומה בזול, כלומר דמי שוויה של תרומה שמחירה זול משל חולין, ואינו משלם חומש[21][22].
שוגג פירושו חוסר ידיעה, או שלא ידע שהפירות הם תרומה, או שלא ידע שזר אסור באכילת תרומה, לדעת רבא[23] גם מי שידע שאסור לאכול תרומה אך לא ידע שהאוכל חייב מיתה בידי שמים נחשב שוגג לגבי קרבן או קרן וחומש[24], ולפי אביי רק לגבי קרבן נחשב שוגג אבל לגבי תשלומי תרומה קרן וחומש נחשב למזיד ופטור מתשלומי תרומה, להלכה פסק הרמב"ם[25] כשיטת רבא.
קם ליה בדרבה מיניה
ערך מורחב – קם ליה בדרבה מיניה
לפי רוב הראשונים גם אם התרו בו על עונש מלקות אם לא ידע שחייבים מיתה[26], שנחשב שוגג לעניין קרבן ותשלומי תרומה, לוקה ומשלם קרן וחומש, ואפילו שבכל התורה הדין הוא שאין אדם לוקה ומשלם, בתשלומי תרומה הדין הוא שמשלם בכל אופן משום שתשלום זה אינו קנס ממוני אלא כפרה ואין בו דין קם ליה בדרבה מיניה[27], אך לדעת רש"י[28] גם בתשלומי תרומה הדין הוא שלוקה ואינו משלם.
כך גם האוכל תרומה בשוגג ביום הכיפורים, אפילו שהיה מזיד לעניין איסור אכילה ביום הכיפורים, לפי רוב הראשונים חייב לשלם תשלומי תרומה[29], ולדעת רש"י אם התרו בו על עונש מלקות לוקה ופטור מתשלומי תרומה.
החייבים
דין תשלומי תרומה נוהג רק בלויים וישראלים, אבל בת כהן שנישאה לישראל למרות שאסורה לאכול תרומה אינה חייבת בתשלומי תרומה[30], משום שדין תשלומי תרומה נאמר בזר, והיא לא נחשבת זרה לגמרי, ולכן אם אכלה תרומה דינה כמזיק בלבד, ורק אם התרומה שייכת לכהן אחר היא צריכה לשלם לו כסף כשווי התרומה.
נחלקו תנאים לגבי בת כהן שנבעלה לפסול לכהונה, כגון חלל כך שהיא אסורה לכהן לעולם, אם היא חייבת בתשלומי תרומה, לדעת רבי מאיר היא חייבת כי היא נחשבת כבת ישראל לכל דבר, וחכמים חולקים וסוברים שהיא פטורה מתשלומי תרומה, שעדיין היא בת כהן ואינה נחשבת זרה[31]. והלכה כחכמים[32].
אכילות הפטורות מתשלומי תרומה
חיוב התורה בתשלומי תרומה קרן חומש הוא דווקא על מי שאוכל או שותה באופן שמביא תועלת או הנאה ולא על מי שאוכל באופן שמזיק לגוף[33], ולכן מי שכוסס שעורים או שותה שמן אינו משלם תשלומי תרומה, גם מי ששבע עד כדי כך שקץ באכילה, אם אכל במצב זה תרומה פטור מתשלומי תרומה, לפי הרמב"ם גם נזיר ששתה יין של תרומה בשוגג פטור מתשלומי תרומה[34] מפני ששתיית יין לא נחשבת שתייה לגביו, אולם דעת כל הראשונים[35] שגם נזיר ששתה יין משלם תשלומי תרומה.
רק האוכל תרומה בעצמו חייב בתשלומי תרומה, אבל מי שהאכיל את בניו הקטנים, פטור מתשלומי תרומה.
גם מי שפטור מתשלומי תרומה, אינו נפטר מתשלומי נזיקין, ולכן אם הפירות שאכל היו שייכים לכהן אחר צריך לשלם לו את שווים, ודינו כמו כל אדם שהזיק את תרומת חבירו שמשלם דמי תרומה בזול, כלומר דמי שוויה של תרומה שמחירה זול משל חולין, ופטור מחומש, ואם רצה הכהן יכול למחול לו[36].
שיעור
נחלקו תנאים[37] מה הוא שיעור האכילה המחייבת בתשלומי תרומה לדעת אבא שאול השיעור הוא שווה פרוטה, ולדעת חכמים השיעור הוא כזית, כדין כל אכילה בתורה, והלכה כחכמים, לדעת הרמב"ם גם שתייה וסיכה שיעורם בכזית, מפני שלשון הפסוק הוא "איש כי יאכל קדש", ולכן השיעורים כולם נמדדים לפי שיעור אכילה[38]. גם לדעת הרמב"ם אכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור כזית[39], אכילת תרומה חלה תרומת מעשר וביכורים מצטרפים יחד לשיעור כזית.
אכילת הכזית מחייבת בתשלומי תרומה רק אם היתה בכדי אכילת פרס, ובשתייה השיעור הוא בכדי שתיית רביעית[40].
מידה או דמים
נחלקו תנאים[41] האם תשלומי תרומה נמדדים לפי הכמות שאכל או לפי השווי של הפירות, לפי רבי עקיבא ורבי אליעזר בן יעקב האוכל תרומה בשוגג משלם לפי דמים, כלומר לפי השווי של הפירות, ולפי רבי יוחנן בן נורי לפי מדה משלם, כלומר לפי הכמות שאכל, לדוגמא, אם אכל כמות מסוימת של פירות והפירות התייקרו ושוים עכשיו פי שנים, לפי רבי עקיבא צריך לתת חצי מכמות הפירות שאכל, ששווים עכשיו כשווי הפירות שאכל, ולפי רבי יוחנן בן נורי צריך להפריש את אותה הכמות שאכל.
דוגמא נוספת[42], מי שאכל תרומת חמץ בפסח, לפי רבי עקיבא פטור, מפני שחמץ בפסח אסור בהנאה ואינו שווה כלום, אבל לפי רבי יוחנן בן נורי חייב כי התשלום לא נקבע לפי השווי אלא לפי הכמות.
הרמב"ם[43] פסק כרבי עקיבא שהתשלום לפי דמים, והראב"ד פסק כרבי יוחנן בן נורי, שמשלם לפי מדה.
נחלקו המפרשים[44] בדעת רבי עקיבא שהתשלום נקבע לפי שווי הפירות שאכל, איך שמים את המחיר, לפי התוספות יום טוב המחיר הוא כשווי פירות התרומה שאכל, שמחירם זול מפירות חולין, וצריך להפריש פירות חולין בשווי הזה, ולפי הר"ש משאנץ המחיר הוא לפי פירות חולין בכמות שאכל מפירות התרומה, ובמחיר הזה יקנה פירות חולין ויפריש אותם לתשלומי תרומה.
במקרה שהפירות הוזלו ושוים עכשיו פחות משווים בזמן האכילה, לכל הדעות צריך לשלם לפי המחיר היקר של שעת האכילה, לפי הכלל[45] ש"כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה".
דיני ההפרשה
חיוב תשלומי תרומה מתבצע על ידי קריאת שם תרומה על פירות אחרים במקומם של הפירות שאכל, ולכן צריך לקחת פירות חולין[46] ולהחיל עליהם שם תרומה[3], כמו כן על הפירות להיות מתוקנים ולא טבל, לכתחילה על הפירות להיות טהורים, ובדיעבד אם הפריש תשלומי תרומה מפירות טמאים התשלומים חלו, אולם צריך לחזור ולהפריש תשלום נוסף מפירות טהורים, ואם אכל תרומה טמאה יכול לכתחילה להפריש תשלומי תרומה מפירות טמאים[47].
לדעת רבי מאיר[48] אין להפריש תשלומי תרומה מפירות שאינם חייבים בתרומות ומעשרות כמו לקט שכחה ופאה, או מן ההפקר, למרות שפירות אלו אינם טבל, ההלכה היא שהפירות מהם מפרישים תשלומי תרומה צריכים להיות ראויים לתרומה רגילה, וכיון שאין תורמים מן הפטור על החייב, גם תשלומי תרומה אי אפשר להפריש מהם. כמו כן לדעת רבי מאיר אי אפשר להפריש תשלומי תרומה מפירות מעשר ראשון[49], ואפילו לא מפירות שהיו מעשר שני או הקדש ונפדו[50], ואילו לדעת חכמים מותר[51], והלכה כחכמים[52].
נחלקו תנאים[53] אם אפשר להפריש תשלומי תרומה ממין אחר מהמין שאכל, לפי רבי אליעזר אפשר להפריש ממין על מין אחר ובלבד שיהיה מין משובח יותר, ולפי רבי עקיבא אי אפשר להפריש אלא רק מהמין שאכל, להלכה פסק הרמב"ם[54] כרבי עקיבא, גם לפי רבי עקיבא אפשר להפריש תשלומי תרומה מפירות של שנה זו עבור אכילה מפירות שנה שעברה, ובלבד שיהיו מאותו המין.
אמנם אם אכל ענבים יכול לשלם ביין, מפני שהם נחשבים כמין אחד, וכך גם אפשר להפריש תשלומי תרומה משמן זית עבור אכילת זיתים[55].
דיני הפירות לאחר ההפרשה
פירות שהופרשו לתשלומי תרומה דינם מן התורה כתרומה לכל דבר ועניין, וזר האוכלם חייב גם הוא בתשלומי תרומה הכוללים קרן וחומש, כך שצריך לשלם חומש גם על החומש שכבר נתן עבור אכילתו הראשונה. אמנם ישנם גזירת דרבנן שנוהגות בפירות תרומה רגילה ואינן נוהגות בתשלומי תרומה:
- גידולי תרומה - חכמים גזרו על מי שזרע גרעיני תבואה של תרומה, שהתבואה שגדלה מהם אסורה לזרים, גזירה זו לא חלה על תשלומי תרומה[56].
- טומאת ידיים - חכמים גזרו על ידים שפוסלות את התרומה וצריך ליטול ידים לפני אכילת תרומה לפי רבי שלמה סיריליו דין זה לא קיים בתשלומי תרומה[57].
חומש
- ערך מורחב – חומש (הלכה)
נחלקו תנאים[58] על אופן חישוב ה"חומש" לפי רבי יונתן חישוב החומש הוא מלגו (מבפנים) כלומר שהתוספת צריכה להיות חמישית מכמות התרומה המקורית (20%). ואילו לדעת רבי יאשיה, החומש הוא מלבר (מבחוץ) כלומר, שהתוספת בסופו של דבר צריכה להיות חמישית מכל התשלום, ועל פי זה צריך להוסיף 25%. להלכה נפסק כרבי יאשיה שחומש מלבר[59], וצריך להוסיף רבע על מה שאכל.
דין החומש הוא כדין הקרן, ואת שניהם צריך לקחת דווקא מן החולין ולהחיל עליהם דין תרומה[60].
מי שגנב תרומה ואכל אותה בשוגג, חייב לשלם כפל כדין כל גנב, אלא שרק על הקרן צריך להוסיף חומש אבל החלק של הכפל פטור מחומש[61], מפני שתשלומי הכפל אינם כפרה על אכילת התרומה אלא הם תשלום קנס ממוני רגיל. ולכן לא חלים עליהם הלכות תשלומי תרומה[62].
לפי הרמב"ם אם אכל תרומה של הקדש צריך לשלם קרן ושני חומשים, אחד על איסור אכילת התרומה, והשני עבור המעילה בהקדש, והראב"ד סובר שחומש אחד מכפר על שני האיסורים. גם לדעת הרמב"ם אם גזל מחבירו תרומה ואכל אותה וכפר בגזל בשבועה, שחייב חומש גם מדין גזלה, אינו צריך להוסיף חומש נוסף, ונלמד מהפסוק ונתן לכהן את הקודש, מכאן שאינו חייב אלא בחומש של קודש[63].
תרומה דרבנן
דין תרומות ומעשרות מן התורה הוא רק בדגן ענבים וזיתים ורק ביבול שגדל בארץ ישראל, וגזרו חכמים על שאר פירות וירקות שחייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות, עוד גזרו חכמים לחייב הפרשת תרומות ומעשרות בארצות הסמוכות לארץ ישראל, האוכל בשוגג מתרומה דרבנן של פירות וירקות חייב בתשלומי תרומה[64], אבל מתרומת חוץ לארץ פטור[65], וכך גם האוכל תרומה דרבנן מעציץ שאינו נקוב פטור מתשלומי תרומה[66].
אכילת תרומה דרבנן ממקומות שלא כבשו אותם עולי בבל, או מסוריא, מחייבת בתשלומי תרומה[67]. גם תרומה שניטלה מדמאי גזרו חכמים לחייב בתשלומי תרומה כדי שלא יזלזלו בה[68].
מחילת הכהן
זר שאכל תרומה של כהן חייב בתשלומי תרומה אפילו אם הכהן מחל לו על התשלום[3], בטעם הדבר נחלקו הראשונים, לפי תוספות[69] הסיבה היא מפני שחיוב הפרשת תשלומי תרומה אינו רק דין ממוני אלא משמש בעיקר ככפרה על החטא, ואמנם אחרי שהפריש את תשלומי התרומה יכול הכהן למחול לו שלא יצטרך לתת לו אותם, אולם רוב הראשונים[70] פירשו שהטעם הוא מפני שהתורה הקפידה שישלם דווקא על ידי פירות חולין שנעשים תרומה, משמע שאין חיוב זה תלוי בבעלים, וגם אחרי שהפריש לא תועיל לו מחילת הכהן, וצריך לתת לכהן כדי שיחולו על הפירות דין תרומה[71], ויש שפירשו[72] שהסיבה היא בגלל חשש שאם לא ייתן את הפירות לכהן עלול להיכשל ולאכול את תשלומי התרומה.
ספק כהן
בכל ספק ממון הדין הוא שהמוציא מחבירו עליו הראיה, ואין מוציאים ממון מספק, ולכן סובר הרמב"ן[73] שלא צריך לשלם תשלומי תרומה עבור ספק אכילת תרומה, אולם לפי התוספות[69] והמשנה למלך[74] אדם שהוא ספק כהן שאכל תרומה בשוגג חייב להפריש תרומה כדין ספק דאורייתא לחומרא, משום שהחיוב הזה אינו מוגדר כחיוב ממוני בלבד אלא גם חיוב כפרה[69], אמנם אחרי שהפריש תשלומי תרומה מספק, אינו צריך לתת אותם לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה[75], ולפי הרא"ש ורבי עובדיה מברטנורא[76] אכילת תרומה מספק מחייבת הפרשת תשלומי תרומה קרן בלי חומש, מפני שהחומש אינו מעכב.
קישורים חיצוניים
- הערך תשלומי תרומה, באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.
הערות שוליים
- ↑ שנאמר בה לשון תרומה - וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם. ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ט-כ"א
- ↑ שגם בה נאמר לשון תרומה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ו', ודרשו חז"ל מסכת יבמות, דף ע"ג עמוד ב' תרומת ידכם אלו הביכורים, שהרי הפסוק מדבר על תרומה המובאת לבית המקדש, ותרומה גדולה אינה טעונה הבאה, (כך ביאר רש"י שם)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה א'
- ↑ שתיה היא בכלל אכילה, על פי הפסוק: "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ", ספר דברים, פרק י"ד, פסוק כ"ו, בפסוק זה נאמר לשון אכילה גם על יין ושכר. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ו עמוד א' ומסכת שבועות, דף כ"ב עמוד ב' עדדף כ"ג עמוד א'.
- ↑ סיכה הוקשה לשתייה בפסוק: "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו" ספר תהילים, פרק ק"ט, פסוק י"ח. על פי רבי עובדיה מברטנורא על המשנה בתרומות פרק ו'
- ↑ רק אם יש כהן שניזוק, אבל אם התרומה שהזיק לא היתה של כהן מסוים, כגון שהפריש תרומה ועדיין לא נתן אותה לכהן, או שהתרומה היא שלו, פטור לגמרי.
- ↑ מדין מזיק החוב הוא דמי תרומה בזול כלומר שווי פירות תרומה שמחירם זול יותר מפירות חולין, אבל מדין תשלומי תרומה צריך לתת פירות חולין שהם יקרים יותר ולהפריש אותם לתרומה. חילוק נוסף, מדין מזיק אינו צריך לשלם חומש כמו בתשלומי תרומה.
- ↑ גם האוכל מתנות כהונה כגון זרוע לחיים וקיבה פטור אפילו מדמי נהנה, תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ל עמוד ב'.
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ב'
- ↑ בטעם הדבר נחלקו הראשונים, לפי הרא"ש והרע"ב הסיבה היא כי מלבד דין תשלומי תרומה יש כאן גם דין גזל בעלמא, ולפי הר"ש סיריליאו זו היא גזירת הכתוב, מהפסוק וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, בה' הידיעה, כלומר שצריך לתת לכהן הידוע דהיינו הבעלים, את התרומה שאכל.
- ↑ כגון שקיבלה בירושה מסבו הכהן
- ↑ בתורת כהנים אמור פרק ו' פיסקא ז' כתוב שזו שיטת רבי מאיר ולא רבי, וכתב המנחת חינוך (מצוה ר"פ אות ל"ג), שלפי"ז מסתבר שהלכה כרבי אלעזר בן רבי שמעון, אבל אם זה רבי הרי הלכה כרבי מחבירו.
- ↑ תוספות, מסכת כתובות, דף ל' עמוד ב', ד"ה זר שאכל תרומה, על פי תוספתא תרומות פרק ז' הלכה ז'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ל עמוד ב'
- ↑ וכך נוטה לפסוק המנחת חינוך מצוה ר"פ
- ↑ רמב"ן גיטין נ"ד ע"א וכן כתבו גם הרשב"א והריטב"א והר"ן שם. וכך פסק הרמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"ב.
- ↑ גם לשיטת רוב הראשונים יכול ליטול את דמי שווי הפירות מהכהן, שהרי אין על הפירות דין נתינה מצד הלכות תרומה אלא רק לצורך חלות התרומה, וכך כתב הרמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"ב.
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ב', וברמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה ט"ז, גם רבי מודה שחלים על הפירות דיני תרומה מיד בהפרשה, משום שאין כאן שום דין נתינה שהרי עכשיו היא בעצמה כהנת, וכך כתב המנחת חינוך מצוה ר"פ אות ל"ט, וכן נקטו עוד אחרונים.
- ↑ אם אכל תרומה טמאה יכול להפריש כנגדה מפירות חולין טמאים, ויכול לתת אותם בעצמם לכהן עם הארץ.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"א
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ז', משנה א' וכך פסק הרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ה'.
- ↑ לפי הרמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"ח גם האוכל תרומה במזיד משלם את הנזק בפירות חולין מתוקנים, אולם כל הראשונים חולקים עליו. בשיטת הרמב"ם ביאר הגרי"ז סולובייצ'יק (במכתבים דף פ'), שאין זה דין תשלומי תרומה אלא דין מיוחד בתשלומים אלו שצריך לשלם בפירות ולא בממון.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ט עמוד ב'
- ↑ לפי המנחת חינוך (מצוה ר"פ אות ל"ב) כל זה דווקא באכל או שתה תרומה שיש בהם חיוב מיתה בידי שמים, אבל בסך בתרומה שאין חיוב מיתה, אם ידע את האיסור נחשב למזיד, ופטור מתשלומי תרומה.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה א'
- ↑ דרך אמונה ח"ב הלכות תרומות פרק י' ציוני הלכה אות ק"ו
- ↑ כך לדעת כמה ראשונים ומבואר באריכות בתוספות, מסכת כתובות, דף ל' עמוד ב', ד"ה זר שאכל תרומה, לגבי חייבי מיתה שוגגין באכילת תרומה. והר"ש משאנץ במשנה, מסכת תרומות, פרק ז', סובר שעניין זה הוא גילוי מיוחד שחידשה התורה בתשלומי תרומה שאין עליהם דין קלב"מ,. המנחת חינוך (מצוה ר"פ אות מ"ב) כתב שלפי התוספות אכן לוקה ומשלם, משום שבכפרה אין כלל את הדין שאין לוקה ומשלם, אולם לפי הר"ש שכאן יש גילוי מיוחד שמשלם מסתבר שאינו לוקה, וכמו בעדים זוממים וחובל חבירו שגילה הכתוב שמשלם, ולכן אינו לוקה.
- ↑ מסכת פסחים, דף ל"ב עמוד א', ד"ה רבי נחוניה
- ↑ כך מבואר ברמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה ז', ולא חילק בין התרו בו ללא התרו בו, ובאיסורים אחרים כגון לעניין קנס של אונס ומפתה כן חילק בזה, משמע שהוא סובר כשיטת התוספות.
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ז', משנה ב'
- ↑ במשנה שם מבואר שמחלוקת זו נוגעת גם לעניין בת כהו שזינתה, שדינה בשריפה, ואילו בת ישראל שזינתה דינה בחנק, ואם כבר היתה פסולה לכהן משום שנבעלה לחלל, לפי חכמים דינה בשריפה כבת כהן, ואילו לדעת רבי מאיר דינה בחנק משום שפסולה לכהונה כבר אינה נחשבת לבת כהן.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"ב
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכות ח'–י"א
- ↑ כך כתוב בתוספתא, מסכת תרומות, פרק ז', הלכה א'
- ↑ הראב"ד והרדב"ז בהלכות תרומות פרק י', והגר"א בהגהותיו על תוספתא.
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ז', משנה ד'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ב עמוד ב'
- ↑ תוספתא, מסכת תרומות, פרק ז', הלכה ג' ולפי גירסת הגר"א, שיעור שתיה ברביעית.
- ↑ על פי התוספתא, דרך אמונה פרק י' תרומות ס"ק כ"ד, בשם הכרתי ופלתי פרק י"ט.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ג', ולפי גירסת הגר"א בתוספתא, מסכת תרומות, פרק ז', הלכה ג' השיעור הוא בכדי אכילת פרס.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ב עמוד א'
- ↑ דוגמא הזאת הובאה בברייתא שם
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"ו
- ↑ על המשנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ד'
- ↑ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ט', משנה א'
- ↑ אי אפשר לצאת ידי חובת תשלומי תרומה בפירות של תרומה, לפי רוב הראשונים (רש"י ופסקי רי"ד פסחים דף ל"א, תוס' יבמות דף צ' ע"א, ר"ש ורא"ש בפ"ו דתרומות) הסיבה היא משום שתשלומי תרומה צריכים להיות ראויים להיות קודש, ופירות אלה הם כבר קודש. ואילו לדעת הרמב"ם בפי' המשניות משום שהם ממון כהנים ואי אפשר לשלם חובו בממון של חבירו, לפי טעמו של הרמב"ם יהיה אפשר לשלם בפירות תרומה שירש מסבו הכהן.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ'
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ה'
- ↑ לפי הרע"ב הפירוש הוא מעשר ראשון כפשוטו, והסיבה היא משום שלפני שהפרישו מהם תרומת מעשר לא היו ראויים לתרומה. לפי הרמב"ם מדובר באופן שהפריש מעשר ראשון לפני שהפריש תרומה גדולה, ונמצא שפירות אלו של מעשר ראשון לא היו מעולם ראויים להיות תרומה.
- ↑ לרע"ב הכוונה כפשוטו, ומשום שלא היו ראויים לפני הפדיון להיות תרומה. ולפי הרמב"ם מדובר באופן שלא נפדו כראוי. כגון מעשר שני על אסימון והקדש על הקרקע.
- ↑ לפי הרמב"ם חכמים מתירים בכל מה שרבי מאיר אסר, ולפי רע"ב חכמים מתירים רק במעשר שני והקדש שנפדו.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"ח
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ו'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"ח
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ו', הלכה ג'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ט"ו על פי תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ו', הלכה א'.
- ↑ ואמנם הרמב"ם לא הזכיר חילוק זה
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ד עמוד א'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"ו
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ט"ו
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ו', משנה ד' ונפסק ברמב"ם משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה כ"ג.
- ↑ ולכן יכול לשלם את הכפל מדמי תרומה, ולא מחולין מתוקנים, (משנה ורמב"ם שם)
- ↑ רמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכות כ"ד–כ"ו על פי ירושלמי תרומות פרק ו' הלכה א'
- ↑ מבואר במשנה מסכת תרומות, פרק ו', משנה ו' שדנה בתשלומי תרומת קישואים
- ↑ משנה, מסכת תרומות, פרק ז', משנה ג' וכך פסק הרמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"א
- ↑ דרך אמונה דרך אמונה תרומות פרק י' ס"ק צ"ה על פי תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ז', הלכה ו'.
- ↑ מלאכת שלמה, הובא בדרך אמונה תרומות פרק י' ס"ק צ"ה.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק א', הלכה ב', וכך פסק הרמב"ם הלכות תרומות, פרק י', הלכה ד'.
- ^ 69.0 69.1 69.2 תוספות, מסכת כתובות, דף ל' עמוד ב', ד"ה זר שאכל תרומה
- ↑ ר"ש פרק ו' משנה א' והרדב"ז ור"י קורקוס על הרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק י', הלכה ט"ו.
- ↑ רוב הראשונים סוברים שדין תרומה חל על הפירות רק על ידי נתינה לכהן.
- ↑ ולר"י בן מ"צ הובא בדרך אמונה תרומות פרק י' ציון הלכה אות רנ"א
- ↑ במלחמות ה' כתובות דף ל"ה. וכך כתבו והרז"ה והראב"ד שם. והר"ש.
- ↑ משנה למלך, על הלכות תרומות, פרק י', הלכה י"ד
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף צ"ט עמוד ב'
- ↑ על המשנה במשנה, מסכת חלה, פרק ג', משנה ו'