כלאי זרעים

כלאי זרעים
(מקורות עיקריים)

איור הרמב"ם למשנה, מסכת כלאים, פרק ב', משנה ט'
מקרא	ויקרא, י"ט, י"ט
משנה	מסכת כלאיים, פרקים א'-ג'
משנה תורה	הלכות כלאיים, פרקים א'-ד'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן רצ"ה, סימן רצ"ז
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו רט"ו ספר החינוך, מצווה רמ"ה

איסור כלאי זרעים הוא אחד מאיסורי הכלאים בהם התורה אסרה לערב שני מינים שכל אחד מהם בפני עצמו מותר בשימוש. משמעות המצווה היא איסור זריעת שני מיני זרעי מאכל בסמיכות זה לצד זה. באיסור זה נכללים כלאי אילן. בשונה מאיסור כלאי הכרם, בו נאסרים המינים המעורבים באכילה ובהנאה, באיסור כלאי זרעים אין המינים המעורבים נאסרים כלל, אף לא באכילה.

המקור בתורה לאיסור זה הוא הפסוק בספר ויקרא : ”אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ”.

הגדרת האיסור

בכלל איסור כלאי זרעים נאסרה זריעת שני מינים של תבואה, קטניות או ירקות זה עם זה באופן שנראים מעורבים. וכן זריעת מין תבואה בצד מין קטנית או ירק אסורה. אולם אין איסור לזרוע מיני זרעים שאינם מיועדים למאכל עם זרע של תבואה או ירק המיועד למאכל. וכן בין שני מיני מאכל בהמה אין צריך להרחיק, שהם נחשבים כמין אחד.

כמו כן, אין איסור לזרוע או לנטוע עצים ממינים שונים זה לצד זה, או זרעי תבואה או ירקות בצד עצים, מלבד בצד עץ הגפן, שזהו איסור כלאי הכרם.

כאשר הזריעה היא באופן שההבדל בין המינים ניכר - אין איסור אף אם הם זרועים צמודים זה לזה. לפיכך ניתן לזרוע בהצמדת זווית שדה שעורים ריבועית (90 מעלות) למרכז צלע שדה חיטים, צורה המכונה במשנה 'ראש תור'.

חובת ההרחקה בין המינים משתנה לפי גודלו של שטח הגידול. ככלל, ככל ששטח הגידול גדול יותר נדרשת הרחקה גדולה יותר. כמו כן, מין שהדרך לזרוע אותו על פני שדות גדולים, דורש הרחקה גדולה יותר ממין שהדרך לזרוע אותו בערוגות קטנות.

איסור קיום כלאים

בכלל איסור כלאי זרעים אסרה התורה גם לקיים שני מיני זרעים הצומחים זה לצד זה, למשל על ידי השקייתם, זיבולם, חפייתם בעפר וכל פעולה המסייעת לגידולם. בנוסף לכך לדעת רבי עקיבא גם קיום פסיבי אסור מהתורה, ואף לוקים על כך. לפיכך הרואה בשדה החיטה שלו שצמחו בו שעורים - חייב לעקור אותן מיד, ואם השתהה מכך - עבר באיסור תורה ואם התרו בו על כך - לוקה 39 מלקות כדין העובר על מצוות לא תעשה. לדעת רוב הפוסקים גם חכמים מודים לרבי עקיבא שיש בזה איסור תורה, אלא שסוברים שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה. ויש אומרים שלדעת חכמים האיסור לקיים באופן פסיבי הוא מדברי חכמים בלבד, ולכן אין לוקים על כך.

שיעורי ההרחקה

מן התורה חובת ההרחקה בין זרע תבואה שרגילים לזרוע על פני שדות גדולים, לזרע מין אחר, הוא ששה טפחים. ואילו חובת ההרחקה בין מיני ירקות שונים, שדרך זריעתם היא בחלקות קטנות או ערוגות, הוא טפח אחד בלבד.

אולם כדי להרחיק את האדם מן העבירה, חכמים הרחיבו את ההרחקות בין המינים. בין שתי שדות תבואה הצריכו ריבוע של 10.2*10.2 אמות. בין שדות ירק הצריכו ריבוע של אמה על אמה. ובערוגת ירק נחלקו הדעות מהו שיעור ההרחקה בה: דעת רוב הפוסקים היא שהשיעור הוא טפח וחצי. יש אומרים שהשיעור הוא 3 טפחים, יש אומרים 6 טפחים, ומנגד יש אומרים שהשיעור הוא טפח אחד בלבד, כפי דין התורה.

אופנים שמותר להסמיך

איסור כלאי זרעים מבוסס על עיקרון 'מראית העין', כלומר, האיסור הוא ששני המינים ייראו כזרועים בערבוביה. לפיכך, זריעה באופן המבדיל בין המינים מותרת אף ללא הרחקה ביניהם. דוגמה המובאת לכך במשנה היא זריעה בצורת 'ראש תור', דהיינו שזווית אחת השדות או הערוגות נושקת למרכז אחת הצלעות של השדה או הערוגה בה זרוע המין השני. דוגמה נוספת לכך היא 'זריעה בגומא' היינו זריעת מספר מינים בתוך גומת זריעה אחת, ללא הרחקה ביניהם, תוך הטיית עלי כל צמח לכיוון אחר, כך שניכרת ההבחנה ביניהם.

מקום האיסור

כמו שאר המצוות התלויות בארץ, מן התורה גם איסורי כלאים הקשורים לזריעה נוהגים בארץ ישראל בלבד, הן כלאי זרעים והן כלאי הכרם. אולם מפאת חומרתו של איסור כלאי הכרם, שלגביו הדין הוא שאם התבואה או הירק גדלו סמוך לכרם - הגפנים והתבואה נאסרו באכילה ובהנאה, לפיכך חכמים החמירו בדינו ואסרו לזרוע אותו לכתחילה גם בחוץ לארץ. אך לגבי כלאי זרעים, שאינם נאסרים בהנאה ואף לא באכילה, העמידו חכמים את הדבר על דין תורה, שמותר לזרוע בחו"ל כלאי זרעים ללא הגבלה.

כלאי זרעים בעציץ

ביחס לכלל המצוות התלויות בארץ, הגדירו חכמים ש'עציץ נקוב' (עציץ שנעשה בו נקב המאפשר לשורשים היוצאים מהצמח הגדל בו לצאת משטח העציץ), המונח על האדמה, נחשב כמחובר לקרקע, וחובת הזהירות בהרחקת הזרעים הנזרעים בו היא מן התורה. ואילו עציץ שאינו נקוב נחשב כמנותק מן הקרקע, וחובת הזהירות בגדל בו מאיסור כלאי זרעים היא מדברי חכמים.

אמנם אין איסור להצמיד זה לזה שני עציצים שנשתלו בהם זרעים האסורים בזריעה זה בצד זה, הואיל והעציצים מהווים היכר היוצר הפרדה בין המינים.

תערובת של שני מיני זרעים

מאחר שאיסור כלאי זרעים מוגדר על פי מראית העין, קבעו חכמים שאם התערבו זרעים ממין מסוים בזרעים של מין אחר, כל זמן שאין במין המועט 1\24 (4.16%) מהמין שמעוניין לזרוע, אין חובה לברור את המין המועט מתוכו, שברור שבעל הזרעים אינו מעוניין בתערובת המין המועט. אך אם יש יותר מ1\24 מהמין המועט שמעורב במין המרובה, גם אם בעל הזרעים אינו מעוניין במין המועט שהתערב בזרעים, חייבוהו חכמים למעט את המין המועט או להרבות את זרעי המין המרובה, כך שכשיזרע את זרעיו לא יהיו זרעי המין המועט ניכרים.

ראו גם

• כלאים
• כלאי הכרם

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית, ערך "כלאי זרעים", כרך כ"ט, טור תצ"ג-תשל"ב.
• פניני הלכה, החי והצומח, פרק ד'.

קישורים חיצוניים

• הרב יהודה הלוי עמיחי, הלכות כלאי זרעים, באתר דעת
• הרב אליעזר מלמד, ‏הלכות כלאי זרעים, באתר פניני הלכה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23886783כלאי זרעים