מרג' א-זוהור
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | מחוז א-נבטיה |
| נפה | נפת חאצביא |
| שטח | 649 דונם קמ"ר |
| גובה | 820 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בהכפר | 2,500 (2013) |
מרג' א-זוהור (בערבית: مرج الزهور) הוא כפר לבנוני בנפת חאצביא, השייכת למחוז א-נבטיה. הכפר נקרא קודם אל-ד'אניבה והוא שוכן באחו שופע ורחב ידיים, שמעליו, בכמה כיוונים, נבנו עשרות בתים מפוארים. הוא נמצא במרחק של 100 ק"מ מביירות, בירת לבנון. בגובה 820 מטר מעל פני הים והוא משתרע על שטח של 649 דונם (6.49 קמ"ר).
מרג' אל-זוהור הוא הכפר האחרון בחלקו הצפוני של מחוז חאצביא, ומכאן קיבל את שמו המקורי, אל-ד'ניבה. בתחילת שנות ה-60 הגישו תושבי הכפר בקשה למשרד הפנים הלבנוני לשנות את שמו למרג' אל-זוהור (עמק הפרחים). בכפר מספר רב של תושבים שהיגרו לארצות הברית ולאוסטרליה וחזרו (כ-75 אחוז מ-2,500 תושביו).
היסטוריה
בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, ב-8 ביוני 1982, נכבש הכפר ללא התנגדות על ידי הצבא ישראלי במהלך הקרבות בגזרה המזרחית. האזור היה בשליטה ישראלית במשך שלוש שנים עד לנסיגת ישראל לאזור רצועת הביטחון, ביוני 1985. קו גבול רצועת הביטחון שבשליטה ישראלית נקבע כקילומטר מדרום לכפר שחזר אז להיות תחת שליטה לבנונית. על הכביש הראשי מדרום לכפר הוקם מעבר גבול זומריא ומעליו מוצב של צבא דרום לבנון בשם "מגל" שחלש על הכפר וסביבתו.
ב-17 בדצמבר 1982 החליטה מממשלת ישראל לגרש 415 פעילי חמאס ללבנון[1]. המגורשים הוסעו באוטובוסים למעבר זומריא, אך סירבו להמשיך בדרכם ונשארו בשטח הפתוח סמוך למרג' א-זוהור[1]. ב-18 בדצמבר 1992, לפנות בוקר, חסם צבא לבנון את הכביש במקום ומנע מהמגורשים, לעבור לשטח שבשליטתה של לבנון. ממשלת לבנון הודיעה על סירובה לאפשר למגורשים להיכנס לתוך תחומי המדינה. ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, שר החוץ ושר ההגנה הצהירו מספר פעמים כי נתנו לצבא לבנון הוראות ברורות לא לאפשר למגורשים לעבור את המחסום. המגורשים מצדם הביעו תמיכה בממשלת לבנון. עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שהיה לדובר המגורשים, אמר: "אנחנו נישאר כאן, וייתכן שמקום זה ייהפוך למחנה פליטים חדש בדרום לבנון. אנחנו נישאר בעיר האוהלים הזאת כמה זמן שידרש לישראל להחזיר אותנו לבתינו"; והוסיף כי "אם לא תאפשר להם ישראל לחזור לבתיהם, הם ייצטרפו לשורות החזבאללה"[2].
מזג האוויר היה חורפי ומושלג, המגורשים לנו בשטח ובעשרות אוהלים שסופקו להם על־ידי הצלב האדום. הארגון גם העביר להם מעילי גשם, מזרנים, אוכל, מים, תנורי חימום ובישול לשימושם. כוחות צה״ל בגזרה הועמדו בכוננות גבוהה, הסיורים באזור מעבר זומריה הוגברו במטרה לחסום ניסיון של אנשי החמאם לשוב לשטח הנתון לשליטת צה"ל וצד״ל[2]. המגורשים נשארו בשטח כמה חודשים עד שהורשו לשוב לגדה המערבית ורצועת עזה, בכמה שלבים, במהלך 1993[3].
תחבורה
הכפר ממוקם על הכביש הראשי A7 המחבר בין אזור הבקאע וכביש ביירות–דמשק בצפון לעיירה מרג' עיון בדרום.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אהרן קליין, אמנון ברזילי, יורם בינור, מנחם הורוביץ, אמנון יוסף, רותי זוטא, ישראל מגרשת מאות פעילי חמאס ללבנון, חדשות, 17 בדצמבר 1992
- ^ 2.0 2.1 אהרן ברנע, מנחם הורוביץ, אהרן קליין, יוסף אלפרן (ז'נבה), אוהל המגורשים בין כוח צה"ל לצבא לבנון, חדשות, 20 בדצמבר 1992
- ↑ יורם בינור, סלימאן אל־שאפעי, אלפי חוגגים הציפו אח רחובות עזה ורמאללה, חדשות, 2 במאי 1993
מנחם הורוביץ, הפגנות מחאה קידמה את פני המגורשים, חדשות, 10 בספטמבר 1993
מרג' א-זוהור40982882Q28736562