קריאות להשמדת ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
הצתת דגלי ישראל וארצות הברית באיראן בזמן מלחמת חרבות ברזל

קריאות להשמדת ישראל, הצהרות בדבר הרצון להשמדת ישראל וביטויים מפורשים או מרומזים על הרעיון להשמדתה נעשים על ידי אישים וארגונים בעולם המוסלמי ובקרב נאו-נאצים ואנטישמים,[1] הדוגלים ב"חיסול" או השמדה של מדינת ישראל. קריאות אנטי-ציוניות אלו כוללות לעיתים קרובות שימוש בשפה בוטה ואיומים לרצח עם,[2][3] או הצהרות שפירושן הרצון להכחיד לחלוטין את ישראל מהאזור. קריאות אלו נעשות בהצהרות רשמיות, נאומים, אמנות, שיח ציבורי בתקשורת או ברשתות החברתיות ומשקפים עמדה השוללת את הלגיטימיות של קיומה של ישראל ומבקשת את סילוקה באמצעים שונים, לרבות פעולה צבאית או צורות אחרות של התנגדות פוליטית ואידאולוגית.[2][4]

ההיסטוריה של הקריאות להשמדת ישראל נעוצה עוד לפני הקמתה. מנהיגים כמו עזאם פאשה מהליגה הערבית איימו ב"מלחמת השמדה" במקרה שתקום מדינה יהודית. לפני מלחמת ששת הימים של 1967, הייתה הסכמה כמעט פה אחד בקרב מדינות ערב שמטרת המלחמה היא חיסול מדינת ישראל.[5] נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר חזר על הקריאות לביטול קיומה של ישראל לקראת המלחמה.

כיום קיים שיח עכשווי של דמויות פוליטיות באיראן, כולל מנהיגים כמו עלי ח'אמינאי ומחמוד אחמדינז'אד הממשיכים לתמוך בהשמדת ישראל, תוך שימוש ברטוריקה אנטישמית והכחשת השואה.[6] ארגונים פלסטינים אסלאמיסטיים כמו חמאס[7] והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני[7] מקדמים בעקביות את המטרה של חיסול ישראל, כפי שמעידות על כך האמנות של הארגונים, הצהרותיהם ופעולותיהם, דוגמת מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-2023.[8] גם מקרים של שימוש בתקשורת ובתעמולה בתוך השיח הפלסטיני תורמים לביטויים הדוגלים בהשמדת ישראל. הסיסמה הפוליטית "מהנהר עד לים" נקשרה לדרישות למדינה פלסטינית ולסילוק אוכלוסייתה היהודית, תוך ויכוחים מתמשכים לגבי השלכותיה והסיווג הפוטנציאלי שלה כאנטישמיות או דברי שטנה.[9][10]

מקרים היסטוריים

לפני ואחרי הקמת מדינת ישראל ב-1948, הביעו מנהיגי מדינות ערב ומנהיגים ערבים פלסטינים את רגשותיהם ודעותיהם בנוגע לחיסול האומה החדשה שהוקמה. ההיסטוריון בני מוריס תיאר את הקריאות הללו כמשקפות "הלך רוח של גירוש או חיסול".[11] בסוף 1947, מלך ערב הסעודית אבן סעוד כתב לנשיא ארצות הברית הארי טרומן:

הערבים החליטו בוודאות להתנגד להקמת מדינה יהודית... אפילו אם נניח שהיהודים יצליחו לזכות בתמיכה... בעזרת דיכוי ובכספם, מדינה כזו חייבת לחדול להתקיים בתוך זמן קצר. העולם הערבי יבודד מדינה כזו מהעולם ויצור מצור עד שתמות מרעב... קיצה יהיה דומה לזה של מדינות הצלבנים..[11]

בערך באותו זמן, בתגובה לדו"ח UNSCOP, עזאם פאשה, מזכ"ל הליגה הערבית, הצהיר כי מלחמה עם המדינה היהודית המוצעת תוביל ל"מלחמת השמדה וטבח שידברו עליו כמו הטבח במונגולים ומסעות הצלב". אפרים קארש ודייוויד ברנט אפיינו אמירה זו כאיום של רצח עם.[12]

בחודשים הראשונים של 1948 הצהירה מתיאל מוגנם, נוצרייה ערבית ילידת לבנון ומנהיגת ארגון הנשים הערביות:

[מדינה יהודית] אין לה סיכוי לשרוד עכשיו כשה'מלחמה הקדושה' הוכרזה. כל היהודים בסופו של דבר ייטבחו. [11]

הקריאות להשמדת ישראל על ידי מנהיגים ערבים, בעיקר על ידי נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, חזרו על עצמם בהקדמה למלחמת ששת הימים ב-1967. בנאום בפני העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 1960, אמר נאצר:"הפתרון היחיד לפלסטין הוא שהעניינים יחזרו למצב ששרר לפני ביצוע הטעות, קרי, ביטול קיומה של ישראל". ב-1964 הוא נשבע, "אנו נשבעים בא-לוהים שלא ננוח עד שנחזיר את האומה הערבית לפלסטין ואת פלסטין לאומה הערבית. אין מקום לאימפריאליזם ואין מקום לבריטניה בארצנו, בדיוק כפי שאין מקום לישראל בתוך האומה הערבית". ב-1965 הוא הכריז: "לא ניכנס לארץ ישראל כשאדמתה מכוסה בחול, ניכנס אליה כשאדמתה רוויה בדם".[13]

תוצאות מלחמת ששת הימים הגבירו את הקריאות להשמדת ישראל בקרב קבוצות פלסטיניות. בתקופה זו הייתה הקריאה לחיסול ישראל הייתה חלק מעיסוק ב"עניין הפלסטיני". ביולי 1968 בוצעו תיקונים באמנה הלאומית הפלסטינית. סעיף 15 של האמנה באותה תקופה קבע: "שחרור פלסטין... מכוון לחיסול הציונות בפלסטין". סעיף 22 קבע כי "שחרור פלסטין יהרוס את הנוכחות הציונית והאימפריאליסטית ויתרום לכינון השלום במזרח התיכון".[11] עד תחילת שנות ה-90, ארגון השחרור של פלסטין (אש"ף) חתר רשמית אחר המטרה של השמדת ישראל.[14]

בשיח הפוליטי העכשווי

גם כיום, דמויות ופלגים פוליטיים בתוך השיח האסלאמי, הערבי והפלסטיני השתמשו ברטוריקה הכוללת קריאות מפורשות או מרומזות לסיום קיומה של ישראל. אידאולוגיות קיצוניות מסוימות, הן בתוך השטחים הפלסטיניים והן מחוצה להם, הפיצו את רעיון חיסול ישראל כחלק מהאג'נדה שלהם.

איראן

הפגנה באיראן, על סרט הראש של האיש מימין כתוב "מוות לישראל" ועל הסרט של האיש משמאל כתוב "מוות לאמריקה".

בעשורים האחרונים, אישים פוליטיים באיראן דגלו בעקביות בהשמדת ישראל כמרכיב בולט בשיח שלהם נגד האומה. שיח זה כולל גם את הדמוניזציה של יהודים, שימוש במונחים אנטישמיים והכחשת השואה.[15]

עלי ח'אמנאי, מנהיגה העליון של איראן, הצהיר בשנת 2000 כי "יש לעקור את הגידול הסרטני שנקרא ישראל מהאזור", ובשנת 2001 אמר כי "הנושא הנצחי של איראן הוא חיסולה של ישראל מהאזור".[16][17] ב-2013 הוא תייג את ישראל כמדינה "שנדונה לכישלון ולהשמדה", וראה בה "משטר לא לגיטימי" בראשות "כלבים מטורפים בלתי ניתנים למגע" ש"אי אפשר לקרוא להם בני אדם". מאוחר יותר הוא התווה תוכנית בת תשע נקודות לחיסול ישראל ב-2014.[18]

מחמוד אחמדינז'אד, שכיהן כנשיא איראן בין השנים 2005–2013, קרא בעקביות לחיסול ישראל.[19][20] בכנס בשנת 2005 שכותרתו "עולם ללא ציונות", הוא הצהיר: "האמאם היקר שלנו (חומייני) הורה שיש למחוק את המשטר הכובש הזה בירושלים מדפי ההיסטוריה", וכי איראן "תמחק את ישראל מהמפה".[18][21][22] בשנת 2006, הוא אמר: "ישראל לקראת השמדה", ובהצהרה נוספת, "המשטר הציוני יימחק, והאנושות תשוחרר". קריאות דומות נשמעו גם על ידי חברי הפרלמנט האיראני, פילוסופים ועיתונאים.[23][2]

במהלך נאום במאי 2012, ביטא הרמטכ"ל של משרד איראן את מחויבותה האיתנה של האומה האיראנית למטרתה, שהיא השמדה מוחלטת של ישראל. עלי שירזי, המשמש כנציגו של המנהיג העליון, ח'אמינאי, טען ב-2 באוקטובר 2012 כי איראן זקוקה ל-23 שעות בלבד כדי לחסל את ישראל. עוד טען כי ישראל נמצאת לקראת השמדה.[24]

חמאס

אנשי חמאס צועדים עם ארון קבורה הנושא את דגל ישראל. חמאס קרא בעקביות להשמדת ישראל וביצע פיגועי טרור כחלק מאג'נדה זו.

חמאס, ארגון טרור אסלאמיסטי פלסטיני השולט כיום ברצועת עזה, תמך בעקביות בהשמדת ישראל ובהקמת מדינה אסלאמית בכל שטחה של ישראל.[25] אמנת חמאס משנת 1988 אופיינה כאנטישמית ורצחנית.[3] האמנה מחזיקה ביהודים באופן קולקטיבי, מעבר לישראלים, אחראים לנושאים גלובליים שונים, כולל שתי מלחמות העולם.[5] במאמץ למתן את התפיסה הציבורית על חמאס, פורסמה בשנת 2017 אמנה מתוקנת, השומרת על המטרה של מדינה אסלאמית פלסטינית המיועדת להחליף את מה שהיא רואה כמדינה (ישראל) בלתי חוקית ולא לגיטימית.[26]

ביטויים הדוגלים בהשמדת ישראל הובאו על ידי מספר דמויות הקשורות לחמאס. אחמד יאסין, פוליטיקאי ואימאם פלסטיני שמילא תפקיד מרכזי בהקמת חמאס, חזה את השמדתה של ישראל עד שנת 2027, תוך שימוש בתפיסה האסלאמית המסורתית של מחזור היסטורי בן 40 שנה. יאסין תיאם את המחזורים הללו עם אירועים משמעותיים, תוך שהוא טוען שהמחזור הראשוני החל ב-1947 עם חלוקת פלסטין של האו"ם והסתיים באינתיפאדה הראשונה. במסגרת זו צפוי המחזור השני להגיע לשיאו בהשמדת ישראל.[25]

האימאם חאלד טאפיש, דמות בולטת של חמאס בעזה, טען כי על בסיס מה שניתן להבין מהקוראן, וטען כי "יש להשמיד יהודים פעמיים במלחמות איומות".[25] בתוך מלחמת חמאס-ישראל ב-2023, הכריז ראזי חמד, חבר הלשכה המדינית של חמאס, כי מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר, שהביאה לאובדן של 1,300 חייהם של ישראלים, רובם אזרחים, היא רק השלב הראשוני בסדרה של תקיפות. חמד הביע את נכונותו של הארגון לסבול את ההשלכות, והדגיש את נחישותם להתמיד בהתקפות הללו עד לחיסול מוחלט של ישראל.[8]

לפי האקונומיסט, בהתייחסו לאמנת חמאס משנת 1988 הדוגלת במיגור ישראל ולהגדרת רצח העם של האו"ם, ניתן לאפיין את חמאס כ"ארגון ג'נוסייד". בהתאם לניתוח זה, "לוחמי חמאס שפרצו לישראל ב-7 באוקטובר והרגו יותר מ-1,000 ישראלים (ולאומים אחרים) ביצעו את חוק רצח העם שלהם".[27]

חזבאללה

מאז הקמת חזבאללה ועד היום,[28][29] חיסול מדינת ישראל היה אחד ממטרותיו העיקריות של חזבאללה. כמה תרגומים של המניפסט של חזבאללה בשפה הערבית משנת 1985 קובעים כי "המאבק שלנו יסתיים רק כאשר הישות הזו [ישראל] תימחק".[28] לדברי סגנו של חזבאללה, נעים קאסם, המאבק נגד ישראל הוא אמונת ליבה של חזבאללה והרציונל המרכזי של קיומו של חזבאללה.[30]

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שואף במפורש להשמדה אלימה של מדינת ישראל, ודוחה את האפשרות להסדר שלום עם ישראל אי פעם. חיסולה של ישראל נתפס מבחינתו כתנאי מוקדם הכרחי להתמודדות עם האתגרים העומדים בפני העולם המוסלמי.[31] הג'האד האסלאמי כיום ממשיך באידיאולגיה אותה הנחיל מקים הארגון פתחי שקאקי הנוגעת לשימוש בקבוצות גרילה לביצוע פיגועים, מתוך כוונה להחליש את ישראל. הוא צופה הנחת היסוד לתרחיש עתידי שבו צבא ערבי אסלאמי משמעותי יעסוק בעימות צבאי כדי להשיג את השמדת ישראל. הוא אחראי לכמה מפיגועי ההתאבדות הקטלניים ביותר בישראל.[31][32]

אל-קאעידה

גם ארגון אל-קאעידה קורא שוב ושוב להשמדת ישראל, כאשר מנהיגו לשעבר אוסאמה בן לאדן טען כי "יצירת ישראל היא פשע שיש למחוק", ולמוסלמים יש חובה דתית להילחם ביהודים בישראל ובעולם.[33]

הסמל של החות'ים הקורא: "מוות לאמריקה ומוות לישראל"

תנועת החות'ים

הסיסמה של התנועה החות'ית, קבוצה פוליטית ומיליטנטית איסלאמיסטית בתימן, אומרת: "א-לוהים הוא הגדול ביותר, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם".[34][35]

במהלך מלחמת חרבות ברזל, התנועה החות'ית הצהירה על כוונתה להמשיך ולתקוף את ישראל עד שישיגו את "גווית ישראל".[36]

ביטויים בשיח הציבורי

יום ירושלים בטהרן 2016

מוות לישראל

הפגנות אנטי-ישראליות במדינות רבות במזרח התיכון כוללות לעיתים קרובות שריפת דגלי ישראל וקריאות כמו "מוות לישראל" או "מוות לכופרים היהודים".[37] שירת הסיסמה התרחבה מעבר למדינות מוסלמיות. בפריז, מפגינים, לעיתים קרובות ממוצא צפון אפריקאי, השמיעו קריאות של "מוות ליהודים, מוות לישראל".[38]

במהלך יום קודס שנערך באיראן ובמדינות נוספות; עצרות וצעדות נרחבות מתקיימות, שבהן מנהיגים בכירים נושאים נאומים שגורמים לעיתים קרובות לקריאות "מוות לישראל, מוות לאמריקה".[39][40] דגלי ישראל, בין אם צבועים על הקרקע ובין אם מחולקים כדי שאנשים יוכלו לדרוך עליהם, נתונים לדריסה וגם לשריפה. בנוסף, תערוכות המציגות דגמים של טילים בליסטיים מציגות סיסמאות כמו 'מוות לישראל'.[39][40]

מהנהר לים

המונח "מהנהר עד לים" הוא סיסמה הנשמעת לעיתים קרובות בהפגנות פרו-פלסטיניות. הוא מסמל שאיפות לאומניות פלסטיניות, המכסה את הטווח הגאוגרפי מנהר הירדן ועד הים התיכון, אזור המקיף את ישראל והשטחים הפלסטיניים.[10][41] עמדה זו התפתחה בעקבות הסכמי אוסלו בשנות ה-90 וקבוצות כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני השתמשו בסיסמה כדי לתמוך בהשמדת ישראל. כתוצאה מכך, הסיסמה זכתה לביקורת כדברי שטנה אנטישמיות, מה שעורר ויכוחים ושיקולים משפטיים בנוגע לקטגוריה שלה כעבירה פלילית בחלק ממדינות אירופה.[9]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Harpin, Lee. "Calls for the 'destruction of Israel' and '100% support for armed resistance' at SWP event". www.jewishnews.co.uk.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Krell, G., & Müller, H. (2012). Noch ein Krieg im Nahen Osten? Zum misslungenen Anstoß von Günter Grass zu einer überfälligen öffentlichen Debatte. (HSFK-Report, 2/2012). Frankfurt am Main: Hessische Stiftung Friedens- und Konfliktforschung.
  3. ^ 3.0 3.1 Tsesis, Alexander (2014–2015). "Antisemitism and Hate Speech Studies". Rutgers Journal of Law and Religion. 16: 352. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":62" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  4. ^ "הפלסטינים רוצים להשמיד את ישראל". www.inn.co.il. נבדק ב-2023-11-07.
  5. ^ 5.0 5.1 Freilich, C. D. (2018). Israeli National security: a new strategy for an Era of change. Oxford University Press. p. 34, 37
  6. ^ Roomi, F. (2023). The Iran‐Israel Conflict: An Ultra‐Ideological Explanation. Middle East Policy. p. 94
  7. ^ 7.0 7.1 Jaeger, David A.; Paserman, M. Daniele (2006). "Israel, the Palestinian Factions, and the Cycle of Violence". The American Economic Review. 96 (2): 45–49. ISSN 0002-8282.
  8. ^ 8.0 8.1 "Hamas Official: We Will Repeat October 7 Attacks Until Israel Is Annihilated". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-11-07. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":10" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  9. ^ 9.0 9.1 "Israel-Hamas war: What does 'from the river to the sea' actually mean?". Sky News (באנגלית). נבדק ב-28 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "sky" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  10. ^ 10.0 10.1 "The culture war over the Gaza war". The Economist. 28 באוקטובר 2023. ארכיון מ-30 באוקטובר 2023. נבדק ב-29 באוקטובר 2023. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Economist20232" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Morris, B. (2009). One state, two states: Resolving the Israel/Palestine conflict. Yale University Press. pp. 108-109, 112
  12. ^ "The Makings of History The Blind Misleading the Blind". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-11-07.
  13. ^ Sachar, Howard M. (1976, 2007) A History of Israel from the Rise of Zionism to Our Time. New York: Alfred A. Knopf. ISBN 0-394-48564-5; ISBN 0-375-71132-5. pp. 615–16
  14. ^ Ben-Rafael, Eliezer (2004). "Where stands Israel?". Ethnic and Racial Studies (באנגלית). 27 (2): 310–316. doi:10.1080/0141987042000177351. ISSN 0141-9870.
  15. ^ "Iran's president says move Israel". BBC News. 8 בדצמבר 2005. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Threats Iranian Leaders Made Against Israel in 2013". Jerusalem Center for Public Affairs (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-11-07.
  17. ^ "Giving nukes to Iran will be the greatest error of the 21st century". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית). 2022-03-10. נבדק ב-2023-11-07.
  18. ^ 18.0 18.1 Freilich, Charles D. (2018-03-22). "Israeli National Security". Oxford Scholarship Online: 34, 37. doi:10.1093/oso/9780190602932.001.0001. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":52" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  19. ^ Freedman, Robert O. (2012-11-01), "Israel and the Arabs, and Beyond", The Contemporary Middle East, Routledge: 91–98, ISBN 978-0-429-49290-7, נבדק ב-2023-11-07
  20. ^ Roomi, Farshad (2023-05-10). "The Iran‐Israel Conflict: An Ultra‐Ideological Explanation". Middle East Policy. 30 (2): 94–109. doi:10.1111/mepo.12687. ISSN 1061-1924.
  21. ^ Erdbrink, Thomas; Rudoren, Jodi (2013-08-02). "Iran's President-Elect Provokes Furor Abroad With Remarks on Israel". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-11-07.
  22. ^ MacAskill, Ewen; McGreal, Chris (2005-10-26). "Israel should be wiped off map, says Iran's president". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-11-27.
  23. ^ Noch ein Krieg im Nahen Osten? HSFK-Report Nr. 2/2012, Gert Krell/Harald Müller, Peace Research institute Frankfurt, ETH Zurich https://www.files.ethz.ch/isn/145009/report0212.pdf
  24. ^ Chang, K. R. (2013). Will Israel take military strike againt Iran?. Korean Journal of Middle East Studies, (34-3), 01-16. ISO 690
  25. ^ 25.0 25.1 25.2 Litvak, Meir (2010-07-13). ""Martyrdom is Life": Jihad and Martyrdom in the Ideology of Hamas". Studies in Conflict & Terrorism. 33 (8): 716–734. doi:10.1080/1057610x.2010.494170. ISSN 1057-610X. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":6" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  26. ^ Bayefsky, Anne F.; Blank, Laurie R. (22 במרץ 2018). Incitement to Terrorism. BRILL. ISBN 978-90-04-35982-6. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ "How the term "genocide" is misused in the Israel-Hamas war". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2023-11-11.
  28. ^ 28.0 28.1 Itamar Rabinovich (2008). Israel in the Middle East. UPNE. ISBN 978-0-87451-962-4. נבדק ב-18 בנובמבר 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ United Nations Document A/54/723 S/2000/55, citing Al Hayyat, 30 October 1999"Letter dated January 25, 2000 from the Permanent Representative of Israel to the United Nations addressed to the Secretary-General". אורכב מ-המקור ב-10 במרץ 2007. נבדק ב-17 באוגוסט 2006. {{cite web}}: (עזרה) . Retrieved 17 August 2006.
  30. ^ The Shifts in Hizbullah's Ideology: Religious Ideology, Political Ideology, and Political Program. Joseph Elie Alagha, Amsterdam University Press, 2006, מסת"ב 978-90-5356-910-8, p. 380.
  31. ^ 31.0 31.1 Alexander, Yonah (2002-01-01). Palestinian Religious Terrorism: Hamas and Islamic Jihad. Brill | Nijhoff. p. 29. doi:10.1163/9789004479814. ISBN 978-90-04-47981-4.
  32. ^ Litvak, Meir (בינואר 1998). "The Islamization of the Palestinian‐Israeli conflict: the case of Hamas". Middle Eastern Studies (באנגלית). 34 (1): 148–163. doi:10.1080/00263209808701214. ISSN 0026-3206. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Bar-Tal, D.; Jacobson, D.; Klieman, A. (1999). "Security Concerns: Insights from the Israel Experience". PsycEXTRA Dataset. נבדק ב-2023-11-07.
  34. ^ Graphics, K. (2016). briefing-‘Even war discriminates’: Yemen’s minorities, exiled at home-Rania El Rajji.
  35. ^ "The Impact of the Religious Phenomenon on the Political Crisis in Yemen from 2011 to 2020: The Houthi Movement as a Case". European Researcher. 12 (1). 2021-03-12. doi:10.13187/er.2021.1.19. ISSN 2224-0136.
  36. ^ "Houthis push for 'demise of Israel' amid attack on Red Sea ship". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית). 2023-11-20. נבדק ב-2023-11-23.
  37. ^ Cohen, F., Jussim, L., Bhasin, G., & Salib, E. (2011). The Modern Anti-Semitism Israel Model: An empirical relationship between modern anti-Semitism and opposition to Israel. Conflict & Communication, 10(1).
  38. ^ Birnbaum, P. (2006). The French radical right: from anti-Semitic Zionism to anti-Semitic anti-Zionism. The Journal of Israeli History, 25(1), 161-174.
  39. ^ 39.0 39.1 Seliktar, Ofira (2023-01-02). "Iran's antisemitism and anti-Zionism: eliminationist or performative?". Israel Affairs (באנגלית). 29 (1): 137–154. doi:10.1080/13537121.2023.2162260. ISSN 1353-7121.
  40. ^ 40.0 40.1 Robert S. Wistrich (2014) Gaza, Hamas, and the Return of Antisemitism, Israel Journal of Foreign Affairs, 8:3, 35-48, DOI: 10.1080/23739770.2014.11446601 p. 40
  41. ^ Stripling, Jack (31 בדצמבר 2023). "Colleges braced for antisemitism and violence. It's happening". The Washington Post (באנגלית). נבדק ב-1 בנובמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה): "Defenders of the phrase often say that the line refers to a one-state solution to the conflict between Israelis and Palestinians over that tract of land between the Jordan River and the Mediterranean Sea, in which Arabs and Jews could have equal voting rights. But the U.S. and U.N. position is that Israel has a right to exist as a Jewish state and that the conflict should be solved with a “two-state solution,” one country for each group".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37840772קריאות להשמדת ישראל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קריאות_להשמדת_ישראל&oldid=2466390"