תאוקרטיה

תאוקרטיה (מיוונית: "תאוס" - א-ל, "קרטיה" - שלטון) היא שיטת ממשל הרואה באלוקים את השליט הישיר של החברה והמדינה, והגורסת כי חוקיו הם החוקה הלגיטימית היחידה.

שלטונו של האלוקים מתבצע באופן ישיר דרך שליט יחיד או, לרוב, דרך מוסדות שלטון המייצגים אותו כגון הכנסייה, המסגד או המקדש. מוסדות אלו שולטים בחברה האזרחית כנציגיו של האלוקים.

השימוש הנפוץ במושג תאוקרטיה מתייחס למשטר שבו השליטים מייצגים את הדת השלטת; במשטר זה המדיניות השלטונית זהה או מושפעת באופן מהותי מעקרונות הדת. הממשל מבסס את שלטונו כנציג האלוקים או כל כוח עליון אחר, בהתאם לדת המקומית.

תאוקרטיה יכולה להיות שלטון יחיד, אשר בו זהה ההיררכיה השלטונית להיררכיה הדתית, או לחלופין להכיל שתי זרועות, כאשר ההיררכיה הדתית שולטת בהיררכיה השלטונית ולא להפך.

תאוקרטיה נבדלת ממשטרים חילוניים שבהם מזדהה המדינה עם דת מסוימת, במשטרים אלו קיימת לרוב מערכת הסכמים בין ההיררכיה השלטונית לדת. התאוקרטיה גם נבדלת ממונרכיות שבהן ראש המדינה שואב את הלגיטימציה לשלטונו מחסדיו של האלוקים ונוטה לבנות סביבו הילה קדושה; כל עוד מוסדות הדת כפופים לשלטונו של השליט אין להגדיר שלטון זה כתאוקרטיה, אך במקרים שבהם השלטון נזקק במידה רבה למוסדות הדת כבסיס לגיטימי לשלטונו נוטה המשטר להפוך לתאוקרטיה.

במשטרים תאוקרטים לרוב מערכת המשפט מותאמת גם היא לדת השולטת, ובתי המשפט פוסקים בהתאם. דוגמאות בולטות לכך הן המשפט העברי היהודי, השריעה המוסלמית, והמשפט הקאנוני הנוצרי.

מקורו של המושג והתפתחותו

את המונח תאוקרטיה טבע יוסף בן מתתיהו, כדי לאפיין את המשטר המדיני היהודי בזמנו, במאה הראשונה לספירה. הגדרתו נחשבה למקובלת עד לתקופת הנאורות, אשר ממנה והלאה נהוג להשתמש במושג זה כדי לתייג פוליטית חברות פחות רציונליות או פחות מפותחות. המונח נמצא בשימוש בסוציולוגיה וכן במדעי חברה נוספים וזוכה לפרשנות רחבה, בעיקר ברטוריקה פופולרית.

מדינות עם מאפיינים תאוקרטיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

איראן

איראן נחשבת לרפובליקה איסלאמית, מכיוון שהנשיא והרשות המחוקקת נבחרים. אך עם זאת, נבחרים אלו נתונים לפיקוחם של שני משרדים השמורים לכוהני השיעה. לא כל "רפובליקה איסלאמית" מסווגת בהכרח כתאוקרטיה, מכיוון שבחלקן המשטר מבסס את שלטונו על הכוח הצבאי ומתפקד תחת המעטפת של האסלאם.

ערב הסעודית

ערב הסעודית מסווגת לרוב כתאוקרטיה למרות שבפועל היא מונרכיה. אף על פי שהמדינה מנוהלת על פי חוקי השריעה והקוראן מוכרז כחוקת המדינה, לשליט יש כוח בלתי מוגבל על כלל מוסדות המדינה ובהם גם מוסדות הדת ולכן לא ניתן לראות בה תאוקרטיה.

הוותיקן

קריית הוותיקן הנה תאוקרטיה במובן מוגבל, כיוון שהיא בעלת שליטה על שטח אדמה מצומצם אך זהו אינו תפקידה העיקרי.

דוגמאות למדינות עם שרידים או מאפיינים מעין תאוקרטיים

נורווגיה

מדינה דמוקרטית שהיא מונרכיה חוקתית. מרבית תושבי נורווגיה אינם דתיים אדוקים בחיי היומיום, אך עם זאת מחזיקה המדינה הנורווגית בשרידים דתיים. כמו במונרכיות חוקתיות רבות, גם בנורווגיה ראש המדינה הוא גם ראש הכנסייה. הסעיף ה-12 בחוקה הנורווגית דורש כי יותר ממחצית מחברי מועצת המדינה הנורווגית יהיו חברים בכנסייה של המדינה.

ישראל

ערך מורחב – דת בישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, אך רבים רואים בהצדקה לקיומה של ישראל הצדקה תאוקרטית, כמתואר בתנ"ך ובביטוי "בני ישראל". אחד ממאפייניה של התיאוקרטיה בישראל הם בתי הדין הדתיים, בהם לכל אמונה ודת קיימים חוקי נישואים משלה: יהודים על-פי ההלכה, מוסלמים על-פי השריעה וכן הלאה.

בתקופת התנ"ך, הייתה למערכת השלטון הישראלית מאפיינים תיאוקרטיים רבים. המלכים הראשונים שיסדו את שושלות המלוכה בישראל, שאול, דוד וירבעם, נמשחו על ידי הנביאים שליחי השם, אם כי לא היו מנהיגים דתיים. הקשר בין המלך לבין הכהן הגדול התבטא בהדרכה ובשאלות שהפנה המלך לאל דרכו על ידי האורים והתומים. לכל אורך תקופת המלכים הייתה למלכי ממלכת ישראל וממלכת יהודה הדרכה צמודה מצד הנביאים (אם כי במקרים רבים לא שמעו המלכים לקולם). זאת ועוד, משה, מנהיגם הראשון של עם ישראל היה שליחו הישיר של השם, כמו גם ממשיכו יהושע בן-נון וחלק מהשופטים.

הממלכה המאוחדת

לכנסייה האנגלית תפקיד מגוון כגוף המייצג של הזהות האנגלית מאז הקמתה בידי הנרי השמיני, במיוחד בתקופת המחאה הפרוטסטנטית, כאשר התפקיד הגאופוליטי של אנגליה אל מול ספרד גרם לקתוליות להיתפס ככוח המנסה לפגוע באינטרסים האנגליים. בדומה למצב בנורווגיה, גם בממלכה המאוחדת המונרך הוא ראש הכנסייה האנגליקנית, ובנוסף הלורד צ'נסלור חייב על פי חוק להיות אנגליקני.

תאוקרטיות במשך ההיסטוריה

התאוקרטיות הגדולות והידועות ביותר היו הח'ליפות האומאית והעבאסית וכן מדינת האפיפיור. דוגמה שכיחה נוספת מימי קדם היא מצרים הפרעונית, שבה נחשב המלך, פרעה, לישות אלוקית אשר שלטה בממלכה באמצעות כוהנים. למעשה הייתה זו יותר קיסרות מאשר תאוקרטיה, כיוון שהחוקים הגשמיים שלטו בדת ולא להפך, אך מהרגע בו הפרעה (מימי רעמסס הגדול) הוכר כה' שתי ההגדרות הפכו לתקפות, דהיינו תאוקרטיה וקיסרות.

באירופה של תחילת ימי הביניים היה האפיפיור תלוי במלכים, השפעתו כשלעצמו הייתה קטנה והתמקדה בתחום המוסרי. המלכים המרובינגים שהיו פרנקים סאלים לא נמשחו בטקס ההכתרה שלהם ולא ציפו להכרה כנסייתית. אולם עם עליית השושלת הקרולינגית נזקקו אלו לתמיכת הכנסייה על מנת להיות מוכרים כמלכים בחסדי האלוקים. מצד שני לאנשי הכנסייה היה אסור לשפוך דם ולכן לא יכלו לכפות את דעתם או להעניש. השילוב בין הרצונות הביא לעליית כוחה של הכנסייה וליצירת משטר תאוקרטי בו השלטון החילוני נשמע לאליטה הדתית.

בנצרות, ז'נבה בתקופת השפעתו הגדולה של ז'אן קלווין, מייסד הקלוויניזם, מתויגת לרוב כתאוקרטיה פרוטסטנטית. מונטנגרו היא דוגמה נוספת למונרכיה אשר נכנעה לשליטת הכנסייה האורתודוקסית המקומית במטרה לחזק את עצמאותה הלאומית אל מול סכנת הפלישה העות'מאנית ובכך הפכה לתאוקרטיה. הכנסייה היוותה גורם משמעותי בשלטון עד שנת 1851 בה החליט השליט הדתי דנילו השני לעזוב את תפקידו ככומר, להתחתן ולהכריז על עצמו כנסיך - בכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו. דוגמה לתאוקרטיה נוצרית נוספת ניתן למצוא בפירנצה תחת שלטונו של ג'ירולמו סבונרולה.

באסלאם, מדינה נחשבת לתאוקרטיה בתקופה שבה נשלטה על ידי הנביא מוחמד. מוחמד יסד תאוקרטיה נוספת במכה עד 630 לספירה. דוגמאות לתאוקרטיות נוספות באסלאם ניתן לראות בסודאן המהדית ובמדינת הטליבאן באפגניסטן (1996-2001) וכן בשלטון האימאמים בסוואט, חבל ארץ בצפון-מערב פקיסטן.

תימן נשלטה עד להפיכת 1963 בידי אמאם זיידי, שהיה ראש כל השיעה הזיידית.

טיבט, בתקופה שבה נשלטה על ידי הדלאי לאמה, בעיקר לפני הרפורמות של המאה העשרים, מסווגת כתאוקרטיה בודהיסטית. משטר זה התקיים עד להגלייתה של ממשלת השלטון לאחר הפלישה הסינית. טבעו של הבודהיזם הטיבטי גורם למושג תאוקרטיה להתפרש באופן לא מדויק. גם במונגוליה החיצונית התקיים משטר תאוקרטי של הלאמה (עד שהסובייטים כינונו במקומו משטר קומוניסטי), גם כאן יש לסייג ולומר כי משנת 1639, כאשר בנו של המונגול קאן מאולן בטור הוכרז כבודהה, השושלת תמכה הן במשטר התאוקרטי והן בסמכויותיה של האריסטוקרטיה החילונית במקביל.

משטר תאוקרטי או דמוי תאוקרטיה הוקם, בתקופות מסוימות בהיסטוריה, כסוג של מחאה חברתית או כתוצאה מאידיאליזם אוטופי. הדוגמה הבולטת לכך היא "הממלכה השמימית של השלום הגדול" שהוקמה במאה התשע עשרה בסין. כמו גם "עיר הנביאים" של האינדיאני טנסקוואטאה משבט השיין, שהיוותה סוג של עיר מדינה דתית, אך ייתכן וצביונה היה יותר של קהילה רצונית מאשר תאוקרטיה.

מושבת מפרץ מסצ'וסטס פעלה גם היא כתאוקרטיה תחת שלטונם של הפוריטנים במהלך המאה השבע עשרה.

ראו גם

• קיסרופאפיזם
• רפובליקה איסלאמית
• ג'וזף קוני
• ממשל
• הפרדת הדת מהמדינה
• חילוניים
• חילוניות
• אתאיזם מדיני

לקריאה נוספת

• המילון האטימולוגי
• ח'ליפות:עתיד התיאוקרטיה המוסלמית
• מונגוליה

קישורים חיצוניים

• עדו רכניץ, תיאוקרטיה ודמוקרטיה במשנתו של הרב אליעזר ולדנברג, דיסרטציה (מ.א.) - אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ב 2012

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26465763תאוקרטיה