ציר ההתנגדות
 | |
| מקום פעילות | המזרח התיכון |
|---|---|
| חברים | |
"ציר הטרור" (בפרסית: محور مقاومت, בערבית: محور المقاومة בתעתיק: "ציר ההתנגדות") המכונה "הציר האיראני" או "ציר הרשע" הוא ברית צבאית־פוליטית בלתי רשמית, בעלת אוריינטציה אנטי-אמריקנית, אנטי-מערבית ואנטי-ציונית. הברית מובלת בידי איראן ומשלבת מיליציות כמו ארגון הטרור הלבנוני חזבאללה[1][2][3], ארגון הטרור של החות'ים בתימן, ברית הטרור חדר המבצעים הפלסטיני המשותף[4], וכן מספר מיליציות נוספות, לרוב שיעיות. בעבר גם מיליציות בעיראק וסוריה, מדינת עיראק, מדינת סוריה ומיליציות נוספות היו חלק מציר ההתנגדות המשבר במזרח התיכון. למרות חילוקי הדעות פנימיים, הברית פועלת יחד נגד פעילות נאט"ו, ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית ברחבי המזרח התיכון[5].
השימוש במושג
המונח "ציר ההתנגדות" הופיע לראשונה ביומון לובי בשנת 2002, בתגובה לדבריו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, שתיאר את איראן, עיראק וקוריאה הצפונית כ"ציר הרשע". במאמר שכותרתו "ציר הרשע או ציר ההתנגדות", טען היומון כי "המכנה המשותף היחיד בין איראן, עיראק וקוריאה הצפונית הוא התנגדותן להגמוניה של ארצות הברית". בשנת 2004 אומץ המושג גם על ידי עיתון איראני, שהתייחס אליו בהקשר של מרידות השיעים בעיראק (אנ').
המונח "ציר ההתנגדות" זכה לשימושים בולטים במהלך השנים בהקשרים שונים. בשנת 2006 השתמש שר הפנים הפלסטיני, סעיד סיאם, במונח בראיון לרשת "אל-עאלם", כשהתייחס לשיתוף הפעולה בין איראן, חזבאללה וחמאס במאבק מול ישראל וארצות הברית, תוך הדגשת נושא הפליטים הפלסטינים בסוריה. בהמשך, עלי אכבר ולאיתי, יועצו של המנהיג העליון באיראן, השתמש במושג כדי לתאר בריתות אזוריות, ושימוש זה חזר גם במהלך פגישה בין נשיא סוריה בשאר אל-אסד לסעיד ג'לילי, המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, שדנו במלחמת האזרחים בסוריה[6]. מספר ימים אחרי התקיפה במזרעת אמל התייחס מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה לתקיפה ואמר כי "ציר ההתנגדות יגיב לתקיפות צה"ל נגד שיירות הנשק מסוריה"[7].
בישראל מכונה הציר גם "ציר הרשע", "ציר הרשע האיראני" ו"התמנון האיראני".[8][9] ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כינה אותו גם "ציר שלושת ה-ח': חזבאללה, חמאס, חות'ים".[10]
אסטרטגיית ציר ההתנגדות
החתירה של איראן להגמוניה במזרח התיכון ובמערכת הבין-לאומית מתבטאת באסטרטגיה צבאית, המכונה בישראל "טבעת האש האיראנית", שמאופיינת בפעילות מרחוק של איראן במזרח התיכון, על ידי יצירת חזיתות ממדינות שונות נגד ישראל, תוך כדי תמיכה צבאית והענקת חסות ומשאבים שונים לארגוני הטרור לפגיעה בישראל.[11] המטרה היא ליצור דינמיקה אזורית לשינויים גאופוליטיים על ידי פגיעה, יצירת סכסוכים והחלשתה של ישראל כמעצמה אזורית וכמדינה בעלת בריתות אזוריות עם מדינות במזרח התיכון ובזירה הבין-לאומית. האסטרטגיה היא רב-ממדית, וכוללת גם את המערך הענף של הטילים הבליסטיים של איראן ואת תוכנית הגרעין האיראנית.[12][13] במהלך העשור השני של המאה העשרים, התרחב השיח בקרב חברות הציר העוסק ברעיון איחוד הזירות, במסגרתו חברות הציר תוקפות במקביל את ישראל.[14][15][16][17]
כחלק מהאסטרטגיה מספקת איראן אמצעי לחימה ותחמושת לארגוני החסות שלה על ידי הברחתם מאיראן ליהודה ושומרון וללבנון. הנתיב היבשתי הראשון מתחיל באיראן, וממשיך לעיראק, משם לסוריה ומסוריה ללבנון. לאחר שהנשק מגיע ללבנון הוא מוברח דרך גבול ישראל-לבנון אל יהודה ושומרון.[18] הנתיב השני עובר מסוריה אל ירדן, שם מבריחים בדואים עוברים את הגבול ליהודה ושומרון ומביאים למיליציות את אמצעי הלחימה.[18] כמו כן מועברים אמצעי לחימה ללבנון בנתיב ימי ובנתיב אווירי אחד. לאחר נפילת משטר אסד קרסו כל נתיבי ההברחה.[18]
המשבר במזרח התיכון
בעקבות הלחימה שפרצה לאחר טבח השבעה באוקטובר נחלש ציר ההתנגדות לאחר שספג מכות קשות במלחמת חרבות ברזל בעזה ובחזית הצפונית.[19] נפילת משטר אל-אסד, שיבשה עוד יותר את פעילות הציר.[19][20][21] על פי הערכות, חזבאללה איבד כ-50% מלוחמיו וכ-70%–80% מיכולתיו הצבאיות.[22] בנוסף, ביוני 2025 החלה ישראל בפעילות מבצעית ישירות כלפי איראן, במבצע עם כלביא, שכלל מתקפת פתע נרחבת על בכירים בצבא האיראני, תשתיות ליצור רכיבים לנשק גרעיני ואתרי טילים בליסטיים באיראן.
חברות ציר ההתנגדות
איראן
_(Cropped).jpg)
המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הצהיר מספר פעמים כי ממשלת איראן היא "ממשלת התנגדות" (ממשלה שמתנגדת להשפעה מערבית וישראלית). דוגמה בולטת לתפקידה של איראן בציר ההתנגדות כמנהיגת הציר היה פעולותיו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני נגד המדינה האסלאמית (דאעש), סולימאני תואר ככוח שאיחד את הכוחות הכורדים והשיעים כאחד במלחמה נגד המדינה האסלאמית[23]. הישגיו של סולימאני הובילו ליצירת ציר השפעה שיעית ברחבי המזרח התיכון שבמרכזו איראן ולצידה עומדות חזבאללה, סוריה, החות'ים וארגונים נוספים. במהלך פגישה עם נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, אמר חמינאי כי יש לנצל את הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי של איראן וקובה ולהביא ליצירת קואלצית נגד ל"בריונות" של ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות"[24].
ארגונים שיעים
.jpg)
חזבאללה
ערך מורחב – חזבאללה
חזבאללה הוא ארגון שיעי לבנוני שנתמך וממומן בידי איראן ומהווה שחקן מרכזי בציר ההתנגדות. מאז הקמתו בשנות ה-80, הארגון פועל כאזרוע צבאית, פוליטית ודתית בעלת קשרים הדוקים עם איראן וסוריה. חזבאללה משתתף בלחימה נגד ישראל, ולוקח חלק במלחמות אזוריות, במיוחד בסוריה, שם סייע למשטר אסד במסגרת שיתוף הפעולה בתוך ציר ההתנגדות. הארגון רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמאבק נגד ההשפעה המערבית והישראלית במזרח התיכון.
החות'ים
- ערך מורחב – חות'ים
עבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג תנועת החות'ים בתימן, הכריז ב-10 באוקטובר 2023 כי הארגון יחל בהתקפות על ספינות שלטענתם קשורות לישראל וזאת בניסיון להוביל ללחץ מערבי על ישראל כדי לסיים את המלחמה. לאורך המלחמה החות'ים תקפו עשרות פעמים בישראל, כאשר הפעם הבולטת שבהן הייתה מתקפת הכטב"ם על תל אביב.
במרץ 2025 ארצות הברית התחילה במתקפה בה היא הרגה את רוב צמרת החות'ים והשמידה חלקים גדולים מהארגון, לאחר מכן מחשש לעימות בין איראן לחות'ים, איראן החליטה שכל כוחותיה יסוגו מתימן.[25]
מיליציות פרו-איראניות בעיראק
- ערך מורחב – ההתנגדות האסלאמית בעיראק
גדודי חזבאללה
גדודי האימאם עלי
תנועת א-נוג'בא- עסאיב אהל אל-חק
כתאיב סייד א-שוהדא- חרכת אנסאר אללה אל-אופיא
מיליציות חמושות הוקמו בעיראק לאחר פלישת ארצות הברית למדינה ב-2003 כחלק ממלחמת עיראק. קבוצות אלו התחזקו באופן אקספוננציאלי כאשר התארגנו כחזית קולקטיבית מאוחדת שנלחמה במדינה האסלאמית כחלק ממלחמת האזרחים השנייה בעיראק. המיליציות הפרו-איראניות תוקפות ב-20 שנים האחרונות מדי פעם בפעם את הכוחות האמריקאים הפועלים בעיראק ובסוריה[26][27][28]. בנוסף לכך, במהלך מלחמת חרבות ברזל המיליציות העיראקיות טענו כי תקפו מספר פעמים את ישראל, בעיקר על ידי שליחת כטב"מים ורקטות לשטחי המדינה, לרוב ללא סיפוק הוכחות[29].
כחלק ממלחמת חרבות ברזל המיליציות חתמו על הסכם עם ממשלת עיראק להפסיק את התקיפות נגד ישראל ומדינות נוספות, להצטרף חלקית לצבא ולעזוב את הציר.[30] במרץ 2025 המיליציות הכי גדולות בעיראק תנועת א-נוג'בא וגדודי חזבאללה הכריזו על התכנון לפרק את הארגונים ולשלב אותם בצבא עיראק.[31]
ארגונים שיעים נוספים
- ערך מורחב – מיליציות פרו-איראניות
.svg){kind=small}
ארגוני טרור פלסטיני
- ערך מורחב – חדר המבצעים הפלסטיני המשותף
חמאס
- ערך מורחב – חמאס
חמאס הוא אחד הארגונים המרכזיים בציר ההתנגדות, הפועל מתוך עזה ומחזיק בזרוע צבאית בשם עז א-דין אל-קסאם. חמאס נתמך על ידי איראן מבחינת מימון, נשק והכשרה[18], ומקיים קשרים הדוקים עם חזבאללה. הארגון שואף להילחם בשלטון הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית אסלאמית. חמאס מוביל את המאבק המזוין נגד ישראל, וכולל שיגור רקטות, פיגועים ופלישות קרקעיות, תוך חיזוק הקשר עם מדינות וארגונים אויבים למערב. קאסם סולימאני, מפקד "כוח קודס" לשעבר, נחשב כמי שביסס את הסיוע הצבאי לחמאס בתחומי הרקטות והמנהור[18]. במהלך מלחמת חרבות ברזל, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה הוכרעה במונחים צבאיים, והפכה הלכה למעשה לארגון גרילה עם גג פוליטי[32].
בנוסף, חמאס פעיל גם במספר זירות נוספות על ידי שלוחות, בהם, חמאס בלבנון וחמאס עיראק.
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
- ערך מורחב – הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ובייחוד הזרוע הצבאית פלוגות אל-קודס, הוא ארגון טרור הנתמך על ידי איראן, והיא הפטרונית הראשית של הארגון. היא מממנת אותו כמעט באופן מלא, מבריחה לו אמצעי לחימה, ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור. מייסדי הארגון, ד"ר פתחי שקאקי והשיח' עבד אל-עזיז עודה, הביעו תמיכה נלהבת בח'ומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן, והאוריינטציה הפרו־איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. זאת בניגוד לעמדת תנועת האחים המוסלמים הסונית, ממנה הושפע חמאס. הג'יהאד האסלאמי מהווה חלק בלתי נפרד מציר ההתנגדות, ומבצע מתקפות רקטות על ישראל ומגייס פעילים מתוך עזה ויהודה ושומרון. הארגון דוגל במאבק מזוין ל"שחרור פלסטין" ומתחייב להשמיד את ישראל. הוא מקיים קשרים קרובים עם חמאס וחזבאללה, ומסייע במאמצי המלחמה המשותפת של ציר ההתנגדות.
ועדות ההתנגדות העממית
- ערך מורחב – ועדות ההתנגדות העממית
ועדות ההתנגדות העממית היא ארגון פלסטיני קטן מרצועת עזה, שנתמך וממומן על ידי איראן. הוא ארגון חסות של חמאס ומשמש כ"קבלן פיגועים" עבורו. הוא פועל בהשראת חזבאללה, וככל הנראה גם במימונו, אך לא מהווה מפלגה או תנועה חברתית, אלא בטרור גרידא. הארגון הוקם על ידי ג'מאל אבו סמהדאנה, והתפצל לשני פלגים תחת חסות חמאס: "ועדות ההתנגדות העממית" ו"תנועת ההתנגדות העממית", בעוד פלג שלישי הפך לארגון עצמאי בשם "צבא האסלאם". ארגון זה מהווה חלק מהמאמץ הכולל של ציר ההתנגדות להשגת מטרותיו נגד ישראל.
החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית
- ערך מורחב – החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית
החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית, בראשות אחמד ג'יבריל, היא ארגון פלסטיני הממוקם בעיקר בסוריה ולבנון. הארגון מהווה חלק מהמערך הצבאי של ציר ההתנגדות וקשור לחזבאללה ולאיראן. המפקדה הכללית ביצעה פיגועים ופעולות טרור נגד ישראל לאורך השנים, ותיאמה את מאבקיה עם האינטרסים של ציר ההתנגדות. הארגון נתמך במימון ובאספקת נשק על ידי איראן, ונחשב לשותף במאבק נגד ישראל.
לאחר נפילת משטר אסד הארגון התבקש על ידי המשטר החדש להפסיק את הפעילות שלו בסוריה.
ארגונים קטנים ותאים מקומיים
ארגונים קטנים ותאים מקומיים נוספים מעבר לארגונים המרכזיים, קיימים פלגים ומיליציות מקומיות פלסטיניות המסונפות לציר ההתנגדות או פועלות בשיתוף פעולה עמו. תאים אלו לעיתים מבצעים פיגועים ותקיפות טרור נגד ישראל תוך קבלת תמיכה לוגיסטית ונשק מחזבאללה ומאיראן. חלקם פועלים בתיאום עם חמאס או הג'יהאד האסלאמי, ומקיימים שיתוף פעולה הדוק במטרה לחזק את היכולת הצבאית של ציר ההתנגדות במאבקו נגד ישראל.
"א-סאברין" היה הבולט שבהם מבחינת הזיקה האידאולוגית למהפכה האסלאמית, לאמונה השיעית והמחויבות לאיראן. דגל א-סאברין כמעט זהה לדגל חזבאללה, המבוסס בעצמו על דגל משמרות המהפכה. מייסד הארגון, השאם סאלם, המיר את דתו לאסלאם שיעי, ועודד את חסידיו לעשות כן בעקבותיו. בתמורה לתמיכה הבלתי מסויגת באיראן, נהנה הארגון מאספקת נשק ומימון כספי. ממשל טראמפ הכריז עליו כארגון טרור עולמי שהוכרז באופן מיוחד. בתחילה, ממשל חמאס אפשר להם להפיץ את האמונה השיעית, כדי לא לפגוע ביחסיו עם איראן[33]. אולם לחץ מצד תנועות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד הסלפי הובילו את חמאס לעצור את המנהיג הישאם סאלם בפברואר 2019, ולפרק את הארגון מנשקו. במרץ, אך הוא שוחרר במהרה הודות ללחץ איראני[34]. בשנת 2021, מאמר דעה שפורסם בטהרן טיימס (אנ') שיער כי השאם סאלם מצא מקלט באיראן, וכי חברי הארגון הנותרים הצטרפו לפלוגות אל-קודס או חרכת חזבאללה אל-נוג'בה (אנ') העיראקית[35].
חברות לשעבר
סוריה (עד דצמבר 2024)
- ערך מורחב – סוריה בתקופת שלטון הבעת'
גם לדברי ג'ובין גודארזי, שהוא עוזר פרופסור וחוקר באוניברסיטת וובסטר (אנ') טוען כי לברית האיראנית-סורית שהוקמה ב-1979 עם המהפכה האיראנית יש חשיבות רבה לעלייתו של ציר ההתנגדות, לדבריו הן איראן והן סוריה נמצאות במיקומים מרכזיים במזרח התיכון. שתי המדינות משפיעות על הפוליטיקה במזרח התיכון בשנים האחרונות, הוא הוסיף ואמר כי הברית נחשבת לברית יציבה שכבר נמשכת כ-34 שנים, למרות מה שהגדיר "אתגרים רבים שניצבים בפניה במערכת היחסים". ברית "ציר ההתנגדות" ובפרט הברית בין סוריה לאיראן נחשבת לכזאת ששינתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון וסייעה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד להישאר בשלטון על אף התנגדות נרחבת לשלטונו בקרב בני עמו[36]. לשיתוף הפעולה בין סוריה לאיראן לפי האנליסטית מריסה סאליבן יש שלושה עמודי תווך: מטרה אזורית משותפת בשימור משטרו של אסד, שמירה על גישה לאספקת נשק וכסף מאיראן ומניעת הקמה ממשלה סונית בסוריה[37].
נפילת משטר אל-אסד ב-8 בדצמבר 2024 הוציאה את סוריה מ"ציר ההתנגדות".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יוני בן-מנחם, האוטוסטרדה של "ציר ההתנגדות", באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 באוקטובר 2019
- תופי מלחמה: ישראל ו"ציר ההתנגדות", 2 באוגוסט 2010
על הכוונת: ציר ההתנגדות- מהו ציר ההתנגדות? | ד"ר ירון פרידמן | הסכת השבוע במזרח התיכון
הערות שוליים
- ↑ Drums Of War: Israel And The "AXIS OF RESISTANCE" (PDF), International Crisis Group, 2 באוגוסט 2010, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04
{{citation}}: (עזרה) - ↑ "Iran backs Assad as Syrian forces choke off Aleppo". Reuters. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Iran: Syria part of 'axis of resistance'". CNN. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ דניאל סלאמה, באוגוסט 2019 בכיר בחמאס: "אם ישראל תנסה למוטט אותנו - נקבל עזרה מחברינו", באתר ynet
- ↑ סאליבן, מריזה (אפריל 2014), חזבאללה בסוריה (PDF) (באנגלית), המכון לחקר המלחמה
- ↑ "Iran: We're in 'axis of resistance' with Syria". CBS News. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ הירי לרמת הגולן חושף את המלכוד של נסראללה, באתר וואלה, 28 בינואר 2015
- ↑ ספיר ליפקין, מפת האיומים: זרועות התמנון האיראני שפועלות נגד ישראל במזרח התיכון, באתר מאקו, 6 באפריל 2024,
איתם אלמדון, לכרות את ראש התמנון האיראני: "השיטה הזאת היא הדרך לפגוע", באתר מאקו, 8 באוגוסט 2024 - ↑ ערן להב, התמנון האיראני: הדרום והים האדום, הביטחוניסטים, 24 באוגוסט 2023
- ↑ דברי ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים מהקריה בתל אביב, באתר ממשלת ישראל, 13 בינואר 2024
- ↑ ליאור בן ארי, טבעת אש סביב ישראל, באתר ynet, 6 בספטמבר 2024
- ↑ ליאור בן ארי, טבעת אש סביב ישראל, באתר ynet, 5 בספטמבר 2024
- ↑ אל"ם ט' ואל"ם ר', תפיסת העליונות בתחרות האסטרטגית בין ישראל ובין איראן, באתר את"צ, ספטמבר 2023
- ↑ מיכאל מילשטיין, השטן הגדול והשטן הקטן, באתר ynet, 8 באוגוסט 2024
- ↑ שחר קליימן, "אחדות הזירות זה כבר לא סיסמה": מאמר המערכת בעיתון המקורב לחיזבאללה, באתר ישראל היום, 7 באפריל 2023
- ↑ מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בדצמבר 2024) - מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, באתר www.terrorism-info.org.il
- ↑ רז צימט, "התלכדות הזירות" עשויה להפוך מהזדמנות עבור איראן לאיום, באתר וואלה, 16 במרץ 2024
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 הברחות אמצעי לחימה מאיראן דרך סוריה וירדן, כפי שעולה ממסמכי שלל ומסיכולים בשטח
- ^ 19.0 19.1 Analysis: Collapse of Syria's Assad is a blow to Iran's 'Axis of Resistance', AP News, 2024-12-08 (באנגלית)
- ↑ Rubin, Alissa J. (2024-12-08). "With Assad's Fall, Iran's 'Axis of Resistance' Unravels". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-07-03.
- ↑ "Fall of Assad in Syria deals serious blow to Iran's 'axis of resistance'". Washington Post (באנגלית). 2024-12-08. נבדק ב-2025-07-03.
- ↑
ישי הלפר, מה נותר מטבעת האש האיראנית ועד כמה היא עדיין מסכנת את ישראל?, באתר הארץ, 18 ביוני 2025
- ↑ Ostovar, Afshon (2016). Vanguard of the Imam: Religion, Politics, and Iran's Revolutionary Guards. Oxford University Press. p. 227. ISBN 9780199387892.
- ↑ "Global coalition should be formed against US bullying". Mehr News Agency (באנגלית). 2023-12-04. נבדק ב-2023-12-07.
- ↑ אסף רוזנצוייג, דיווח: איראן הוציאה את אנשיה מתימן - מחשש לתקיפות ארה"ב, באתר מאקו, 3 באפריל 2025
- ↑ רועי קייס וגיא מעיין, מל"טים תקפו בסיס אמריקני בגבול סוריה-עיראק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באוקטובר 2021
- ↑ שחר קליימן, דיווח: מליציות פרו-איראניות תקפו שלושה בסיסים אמריקניים במזרח סוריה, באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2023
- ↑ ליאור בן ארי, רויטרס, לראשונה מאז פברואר: מיליציות פרו-איראניות תקפו בסיס אמריקני, באתר ynet, 22 באפריל 2024
- ↑ ליאור בן ארי, המיליציה שטוענת שוב ושוב לירי לעבר ישראל, מבלי להביא הוכחות, באתר ynet, 30 בינואר 2024
- ↑ אוריאל לוי, המיליציות בעיראק חדלות מתקיפת ישראל: "עוד לבנה נופלת, הציר השיעי מתפרק ממטרתו", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 בדצמבר 2024
- ↑ לא רוצות מלחמה עם טראמפ: "המיליציות בעיראק מוכנות להתפרק מנשק", באתר ynet, 7 באפריל 2025
- ↑ יואב זיתון, צה"ל: יש תוכניות לתמרון בעומק לבנון; חמאס הוכרע צבאית, החטופים דחופים יותר, באתר ynet, 27 בספטמבר 2024
- ↑ אבי יששכרוף, לראשונה בעזה: מרכזים דתיים שיעים במימון איראני מלא, באתר וואלה, 12 במאי 2015
- ↑ שמעון מיג'אן, דיווח: חמאס פעל נגד ארגון שמזוהה עם איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 במרץ 2019
- ↑ The Tehran Times, Where did the al-Sabireen Movement go?, 12 בינואר 2021 (באנגלית)
- ↑ "Challenging the Axis of Resistance: Syria, Iran and the Strategic Balance in the Middle East". USIP. נבדק ב-25 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Sullivan, Marisa (באפריל 2014), Hezbollah in Syria (PDF), Institute for the Study of War
{{citation}}: (עזרה)
ציר ההתנגדות41781833Q4830622