לדלג לתוכן

ההפגנות באיראן (2025–2026)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ערך זה מתעדכן מוויקיפדיה העברית, ושינויים מקומיים ידרסו. נא לא לבצע עריכות, מלבד סינון תוכן והסרת תמונות.

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ערך זה מתעדכן מוויקיפדיה העברית, ושינויים מקומיים ידרסו. נא לא לבצע עריכות, מלבד סינון תוכן והסרת תמונות.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ההפגנות באיראן
מפת מוקדי ההפגנות
מפת מוקדי ההפגנות
תאריכי המאבק 28 בדצמבר 2025 – מתמשך (26 ימים)
מקום איראןאיראן איראן
שיטת המאבק הפגנה
סטטוס מתמשך
הצדדים במאבק
איראןאיראן ממשלת הרפובליקה האסלאמית של איראן
דמויות בולטות

רזא כורש עלי פהלווי

נפגעים
לפחות 500 הרוגים[1] בין 4,500[1] למעל 20,000 הרוגים[2]

הפגנות באיראן פרצו בשנת 2025 בשני גלים על רקע המשבר הכלכלי במדינה, ונמשכו לתוך שנת 2026. העימותים שהחלו בדצמבר הובילו למותם של אלפי מפגינים ועשרות אלפי פצועים ועצורים, תוך שהמתיחות במדינה מוסיפה להסלים ומשנה את פניה ממחאה כלכלית למאבק פוליטי קיומי. תנועה זו חסרת הנהגה מרכזית, ומושכת אליה גם כוחות מלוכניים ומתנגדי משטר, בראשם עומד ראזא פאלווי, בנו של השאה שהודח בשנת 1979. ההפגנות מדוכאות בברוטליות בידי מנגנוני הביטחון ובהם משמרות המהפכה, הבסיג' והמשטרה.

הגל הראשון החל במאי 2025 עקב עליית פרמיות הביטוח, אבטחה ירודה בכבישים, מחירי דלק גבוהים ועוד, שהובילו למשבר כלכלי ולמשבר אנרגיה. בהפגנות נטלו חלק בין השאר אחיות[3], חקלאים, פועלים, אופים ועוד[4]. כמו כן כללו ההפגנות שביתה של כ-365,000 נהגי משאיות, דבר שהוביל למחסור באספקה. שביתות התקיימו ביותר מ-155 ערים[5][6].

הגל השני פרץ בסוף דצמבר 2025 על רקע הפעלת מנגנון הסנאפבק שיצר משבר כלכלי חריף הכולל אינפלציה דוהרת של 42.2% ושחיקה מהירה בערך הריאל האיראני לרמה של כ-1.45 מיליון לדולר, התרחבו לכדי דרישה גורפת להפלת הרפובליקה האסלאמית. המפגינים, הכוללים עשרות אלפי אזרחים, סטודנטים וסוחרי באזאר, מוחים על עליית מחירי המזון, המחסור במים ובאנרגיה וההתנהלות הכלכלית הכושלת תחת עול הסנקציות והעימותים האזוריים. הם משתמשים במגוון שיטות פעולה הכוללות הפגנות רחוב, שביתות מסחר רחבות היקף ואקטיביזם מקוון.

על מנת להתמודד עם ההפגנות ניתק המשטר את רשת האינטרנט במדינה למשך מעל 100 שעות ברצף, ובחסות הניתוק מהרשת והעדר היכולת לתעד את הנעשה, דיכא את ההפגנות[7].

לפי משרד הבריאות האיראני, לפחות 3,000 אנשים נהרגו במהלך ההפגנות באיראן, ביניהם מאות אנשי כוחות הביטחון[8]. על פי ארגון זכויות האדם HRANA, במהלך ההפגנות נהרגו לפחות 3,919 אנשים, בהם לפחות 3,685 מפגינים ולפחות 178 אנשי כוחות הביטחון והמשטר, ובוצעו כ-24,669 מעצרים[9]. לפי דיווח בשבועון הבריטי סאנדיי טיימס, בהסתמך על דו"ח של רופאים באיראן, ההערכה של גורמי הרפואה באיראן היא שמספר ההרוגים הוא לפחות 16,500[10][11][12], מה שהופך את הרג המפגינים לטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של איראן[13][14].

על פי המדווחת המיוחדת של האו"ם לזכויות אדם באיראן, מאי סאטו, ייתכן כי מספר ההרוגים בהפגנות, בהתבסס על עדויות של רופאים מאיראן, עומד על יותר מ-20,000.[15]

רקע

ערך מורחב – המשבר הכלכלי באיראן
הבזאר הגדול בטהראן בתחילת שביתת הסוחרים

שביתות מאי

על פי דיווחים של קבוצות ניטור מדיה חברתית וכלי תקשורת בשפה הפרסית שבסיסן מחוץ לאיראן, במאי 2025 החלה שביתה ארצית של נהגי משאיות בעיר הנמל בנדר עבאס שבדרום-מערב איראן, והתפשטה למספר מחוזות, כולל אספהאן, שיראז, טהראן וכרמאנשאה. השביתה הופעלה עקב עליית פרמיות הביטוח, אבטחה לקויה בדרכים, העלאה מוצעת במחירי הדלק ותעריפי הובלה נמוכים[16]. העלייה במחירי הדלק תוכננה להעלות את מחירי הסולר מכ-0.04 דולר ל-0.50 דולר לליטר[17] בעוד ששביתות מתרחשות מדי פעם באיראן, משך הפעולה והיקפה הלאומי נחשבו לחריגים. פעילי זכויות אדם דיווחו על מעצרים ועימותים עם כוחות הביטחון. הרשויות האיראניות הכירו בחששות הכלכליים, כאשר יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף כינה את נהגי המשאיות חלק חיוני בשרשרת האספקה וקרא לתגובה מהירה של הממשלה[16]. גורמים רשמיים הכירו בחששותיהם של נהגי המשאיות, והקבינט, על פי הדיווחים, דן בנושא[17].

הפעלת מנגנון ה"סנאפבק" באוגוסט 2025 על ידי צרפת, גרמניה ובריטניה הובילה להחרפה משמעותית של הסנקציות הכלכליות על איראן, מהלך שהאיץ את הפיחות בשער הריאל האיראני.

הפגנות דצמבר-ינואר

דצמבר

גל מחאות נרחב החל ב-28 בדצמבר 2025 בעקבות החרפת המשבר הכלכלי עם שחיקת המטבע לשפל חסר תקדים של 1.44 מיליון ריאל לדולר, לצד מחסור חמור במים ובאנרגיה. הן הפכו במהרה למחאה נגד משטר האייתוללות ונגד הדיכוי הנרחב של זכויות אדם ואזרח תחת החוק האיסלאמי שהוא אוכף באדיקות[18].

ההפגנות פרצו תחילה בטהרן[19] על רקע מינויו של נגיד הבנק המרכזי שהודח בעבר על רקע תפקוד בעייתי[20][21]. הן התפשטו במהירות ל-27 מוקדים ברחבי המדינה, ביניהם ערים מרכזיות כאספהאן, שיראז, כרמאן והמדאן[22]. המוחים הראשונים היו סוחרים ובעלי חנויות, אך בתוך ימים ספורים התרחב מעגל המשתתפים וכלל גם את איגודי נהגי המשאיות[23][24][20] וסטודנטים ממוסדות אקדמיים מובילים[25][23][24][20][26], אשר התעמתו בחלק מהמוקדים עם כוחות הבסיג'[27].

בתגובה לתסיסה האזרחית, נקטה הממשלה צעדי מנע ודיכוי שכללו פריסת כוחות אבטחה כבדים בערים המרכזיות והכרזה על סגירת משרדי ממשלה ברוב מחוזות המדינה, בטענה רשמית של מגבלות אנרגיה ו"מזג אוויר קיצוני", אף כי בפועל לא נצפה שינוי במזג האויר[20]. כוחות הביטחון עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, שהובילו למספר הולך ועולה של נפגעים, ביניהם הרוגים בעיר לורדגן ובמוקדים נוספים[28][22]. לצד המעצרים והפגיעה הפיזית במפגינים, דווח על היעלמותם של אנשי תקשורת שסיקרו את האירועים, כגון עורך פוליטי בעיתון הרפורמיסטי "אעתמאד", ועל ניסיונות להשתקת המחאה באמצעים שלטוניים[20][21]. למרות זאת, המחאות המשיכו להתעצם.

ינואר

ערך מורחב – הטבח במפגינים באיראן (2026)
סרטון קריאתו של בן השאה רזא כורש עלי פהלווי באינסטגרם לקרוא סיסמאות מחאה נגד הרפובליקה האסלאמית באיראן הגיע ל-80 מיליון צפיות עד בוקר יום חמישי, 8 בינואר 2026, היום בו בוצעה הקריאה[29].

בתחילת ינואר 2026 התרחבו המחאות גם לאזור כורדיסטן האיראנית, כאשר נתוני ארגוני זכויות האדם מצביעים על למעלה מעשרה הרוגים ומאות עצורים. אתר החדשות "איראן אינטרנשיונל", המזוהה עם האופוזיציה, דיווח כי 44 מפגינים נפגעו מאש חיה, ועשרות נוספים נפצעו כתוצאה מ"מכות קשות באלות"[30]. הערכות מודיעיניות מצביעות על כך שהיקף המהומות הנוכחי נרחב יותר מזה שנראה בגל המחאות של 2022, שכן הוא חוצה שכבות סוציו-אקונומיות, מגזרים ואזורים גאוגרפיים שונים. אופיו הרב-שכבתי של גל המחאות הנוכחי, המשלב מצוקה כלכלית קיומית עם התנגדות פוליטית עמוקה, נתפס כאיום ממשי על יציבות המשטר האיראני ועל יכולת הישרדותו לאורך זמן[31]. ב-3 בינואר ביצעו כוחות המשטר טבח במלכשאהי. הם פתחו באש חיה לעבר מפגינים, רצחו חמישה מפגינים ופצעו לפחות 40 נוספים[32][33].

ב-4 בינואר 2026, היקף המחאות הגיע לכדי כ-174 מוקדים ב-60 ערים שונות. 15 מפגינים הרוגים נרשמו עד ליום זה, ואיש בסיג' אחד, לפחות 582 עצורים, ביניהם קטינים רבים, ו-44 פצועים מירי חי וכדורי גומי[33].

על פי פרסום בעיתון "טיימס" הבריטי, עלי ח'אמנאי מתכנן לערוק למוסקבה יחד עם בכירי משטר נוספים במקרה של נפילת המשטר[34][35].

ב-6 בינואר דווח כי העיר מלכשאהי והעיר אבדאנאן נכבשו על ידי המפגינים[36]. עד למועד זה נהרגו לפחות 35 בני אדם, מהם 29 מפגינים, ארבעה ילדים ושני אנשי כוחות הביטחון, ונעצרו 1,200 בני אדם[37].

ב-7 בינואר דווח כי 800 לוחמים עיראקים, רובם אנשי המיליציה "גדודי חזבאללה", גויסו, חצו לשטח איראן ונפרסו ברחבי המדינה כדי לסייע לכוחות הביטחון לפעול באלימות נגד מפגינים. נכון למועד זה המחאות התפשטו ליותר מ-250 מוקדים ב-27 מתוך 31 מחוזות[38][39]. במספר ערים ברחבי המדינה הופלו והוצתו פסלים של קאסם סולימאני. באילאם הורד ונקרע דגלה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. עד למועד זה נעצרו למעלה מ-2,000 בני אדם, והמהומות התפשטו ל-285 מוקדים ב-92 ערים שונות[40].

ב-8 בינואר, החלה הסלמה משמעותית בהפגנות[18]. עד 8 בינואר נהרגו 45 אנשים במהלך המחאות בכל רחבי המדינה[41]. בתאריך זה המשיכו המחאות בערים רבות ברחבי המדינה ובכלל זה בצפון הבירה בקרבת האזור בו גרים בכירי המשטר. החל ממועד זה המשטר באיראן השבית את רשת האינטרנט וניתק את קווי הטלפון ברחבי המדינה על רקע התעצמות המחאות ומותם של שני אנשי משמרות המהפכה במהלך ההפגנות בעיר כרמאנשאה[42]. אילון מאסק פתח את רשת לווייני "סטארלינק" של חברת "SpaceX" שבבעלותו לשימוש חופשי באיראן על מנת להתגבר על חסימת הרשת מצד המשטר[43]. במועד זה התקיימה ההפגנה המשמעותית ביותר מאז תחילת המחאות. המחאות התקיימו בכל 31 הפרובינציות במדינה. המפגינים העלו באש מבני ממשל במחוז טהרן. המוני מפגינים התאספו בכיכר קודס שבטהרן. במספר שדות תעופה דווחו התראות על סיכונים אפשריים לטיסות[44]. ערוץ ה-BBC בפרסית פרסם סרטון שנטען שצולם בבית חולים בעיר שיראז ובו נראים פצועים מההפגנות במצב קשה. לפי אחד מאנשי הצוות הרפואי, כ-20 פצועים הובאו לשם עם פציעות ירי בראש ובצוואר[45].

על פי תחקיר של הדיילי מייל מ-9 בינואר, הבסיג' שולח כנופיות אופנועים כדי להטיל אימה. יחידות האופנועים הללו, שגויסו אליהם גויסו "עבריינים ובריונים", מתוארות ככלי "פגע וברח", שנועד ל"דיכוי מהיר וברוטלי". הן חמושות ברובי ציד, תרסיסי פלפל ואקדחי פיינטבול. עוד נכת בתחקיר כי צלפים מוצבים על הגגות במטרה לפגוע במנהיגי המחאה[46].

ב-10 בינואר פרסם רזא פהלווי, יורש העצר האיראני הגולה, קריאה לאזרחי איראן להחריף את המחאה. הוא קרא לעובדים במגזרים מרכזיים במשק לפתוח בשביתה כללית וכתב שאין להסתפק בהפגנות אלא להיערך לכיבוש מרכזי הערים והחזקתם. הוא קרא למפגינים לצאת לרחובות בשעות מוגדרות, להתכנס במוקדים מרכזיים ולהיערך לשהות ממושכת, ופנה לכוחות הביטחון בבקשה לשבש את מנגנון הדיכוי ולהצטרף למחאה[47][48]. על פי דיווח של "איראן אינטרנשיונל", נהגי המשאיות בעיר שיראז פתחו בשביתה והותירו את משאיותיהם עומדות במקומן, צעד שעלול לפגוע בשרשרת האספקה במדינה[49].

ב-11 בינואר דיווחו סוכנות הידיעות AP וסוכנות הידיעות Human Rights Activists, שלפחות 538 בני אדם נהרגו בהפגנות - 490 מפגינים ו-48 אנשי כוחות הביטחון, וכי יותר מ-10,600 בני אדם נעצרו מתחילת ההפגנות[50][51]. נכון ל-12 בינואר תועדו 572 הרוגים, מתוכם 503 מפגינים והיתר אנשי כוחות הביטחון[52].

על פי עדויות רבות של מפגינים ודווח בכלי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה האיראנית, בסביבות 11 בינואר המפגינים נמלטו מירי כוחות המשטר אל תוך שוק ראשת, ואז כוחות המשטר הציתו אותו. אלה שהיו בתוכו יצאו החוצה ונורו למוות, או נשרפו בחיים. כמעט 300 חנויות נשרפו[53].

לדברי עד ראייה ששוחח עם ה-BBC "כוחות הביטחון מסתדרים בשורות ויורים במפגינים בלתי חמושים, גופות מונחות בערימות כמו שקי אורז"[54].

ב-13 בינואר דווחו דיווחים שונים בנוגע למספר ההרוגים. על פי גורם איראני רשמי עד כה נהרגו לפחות 2,000 איש. משרד הבריאות האיראני טוען כי 3,000 נהרגו בהפגנות, ביניהם מאות אנשי כוחות הביטחון. על פי "איראן אינטרנשיונל" הלונדוני, המזוהה עם הגולים מאיראן, לפחות 12 אלף נהרגו בהפגנות, רובם מירי משמרות המהפכה וכוחות הבסיג' על מפגינים בלילות 8 ו-9 בינואר. בערוץ תיארו זאת כ"טבח הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של איראן". וציינו כי מדובר ב"טבח מאורגן לחלוטין". עוד דווח, כי נתונים שהגיעו לידי העיתון מהמועצה העליונה לביטחון לאומי וממשרד הנשיא מראים כי הטבח בוצע בהוראתו האישית של המנהיג העליון של איראן עלי ח'מינאי, בידיעתם ובאישורם המפורשים של ראשי שלושת רשויות הממשלה, ועם הוצאת צו ירי ישיר מהמועצה העליונה לביטחון לאומי. לפי הדיווח, רבים מהקורבנות היו צעירים מתחת לגיל 30[8][55][56].

לפי HRANA, עד לסיומו של היום השבעה־עשר להפגנות, 13 בינואר תועדו ברחבי איראן כ־614 התקהלויות מחאה, ב־187 ערים וכיסו את כל 31 מחוזות המדינה. הארגון הצליח לאשר כי עד אותו יום עצרו כוחות הביטחון של איראן 18,434 בני אדם. במקביל, שודרו 97 מקרים של הודאות כפויות, ודווח על 1,134 בני אדם שנפצעו פציעות קשות. עד אותו יום הארגון הצליח לאשר את מותם של 2,403 מפגינים. מבין ההרוגים תועדו 12 קטינים. בנוסף, נכללים בין ההרוגים תשעה אזרחים שלא השתתפו במחאות (שאינם אנשי כוחות הביטחון ואינם מפגינים). הארגון גם דיווח כי במהלך ההפגנות נהרגו 147 אנשי כוחות הביטחון ותומכי הממשל, ובהם לפחות חמישה אזרחים תומכי הממשל[57].

ב-13 בינואר החלה חברת "סטארלינק" לספק למפגינים שירותי אינטרנט בחינם, בניסיון לעקוף את מגבלות התקשורת, אולם הצבא האיראני ניסה לחסום את השירות וללכוד את המשתמשים בו.[58] יום לאחר מכן, דיווח ארגון NetBlocks על שבוע של השבתה כמעט מוחלטת של רשת האינטרנט באיראן, במטרה למנוע את הפצת המידע על המתרחש במדינה ולהגביל את הפיקוח הבינלאומי[59]. במקביל למצור הדיגיטלי, דווח על נוכחות ביטחונית מאסיבית ושימוש בכטב"מים למעקב בטהרן, צעדים שהובילו לירידה משמעותית בהיקף ההפגנות הגלויות, כאשר כוחות הביטחון נפרסו במוקדי מפתח כדי למנוע התקהלויות.

הדיכוי האלים קיבל ביטוי במספרים המאמירים של קורבנות ומעצרים, לצד סיוע חיצוני של מיליציות שיעיות. על פי דיווחים מה-16 בינואר, כ-5,000 לוחמים ממיליציית "גדודי חזבאללה" העיראקית חצו את הגבול כדי לסייע לכוחות המשטר בדיכוי המפגינים[60]. נתונים מארגוני זכויות אדם כגון HRANA וסוכנויות ידיעות, מצביעים על היקף נפגעים רחב באופן חריג[61][62]. בעוד שדיווחים רשמיים למחצה אימתו אלפי הרוגים ועשרות אלפי עצורים, דוחות רפואיים ודיווחי עיתונות זרים כדוגמת ה"סאנדיי טיימס" העריכו כי מספר ההרוגים עשוי לנוע בין 16,500 ל-18,000, עם מאות אלפי פצועים. נוסף על כך, עלו חשדות לשימוש בנשק כימי נגד מפגינים, וכן חומרים רעילים בעלי השפעה מושהית. כמו כן דווח על פרקטיקות אכזריות של חטיפת גופות על ידי מיליציית הבסיג', ודרישת כופר ממשפחות הקורבנות תמורת הבאתם לקבורה.

בזירה המשפטית והפוליטית, דווח על צפיפות קיצונית בבתי המעצר, וכי המשטר אותת על כוונתו לערוך משפטים מהירים והוצאות להורג של המשתתפים במחאה, תוך מניעת גישה לעורכי דין[63]. למרות הדיכוי הכבד, המחאה מצאה אפיקי ביטוי חלופיים. ב-18 בינואר פרצו האקרים לשידורי הטלוויזיה הממלכתית למשך כעשר דקות[64], שבהן והקרינו מסרים של יורש העצר הגולה, רזא פהלווי. הוא קרא לכוחות הביטחון להצטרף לעם, ולא להשתמש נגדו בנשק. לשכתו של פהלווי אישרה את דבר השידור, אך לא קיבלה אחריות עליו.

דיכוי

באמצע ינואר דווח על דעיכה חדה בהיקף המחאות באיראן, בעקבות דיכוי נרחב מצד המשטר. לפי דיווחים של סוכנויות ידיעות וארגוני זכויות אדם, מספר ההפגנות שנצפו פחת באופן משמעותי ב־13–14 בינואר, ובחלק מהמעקבים אף לא תועדו הפגנות גלויות, בעיקר בשל נוכחות ביטחונית כבדה, מעצרים נרחבים והגברת אמצעי המעקב. עם זאת, גורמים אחרים ציינו כי גם בתקופה זו התקיימו הפגנות מצומצמות ומפוזרות, וכי הירידה בדיווחים אינה משקפת בהכרח היעדר מוחלט של מחאה אלא את הצלחת הדיכוי בהפחתת הנראות שלה.

ב-14 בינואר איראן אותתה כי היא נערכת לעריכת משפטי בזק והוצאות להורג של מפגינים. נכון ל-15 בינואר יש לפי הארגון למעלה מ-2,600 הרוגים, ולמעלה מ-18,000 מעצרים. גופים אחרים טענו כי מספר ההרוגים גדול בהרבה ועלול להגיע ל-20 אלף[65]. סוכנויות ידיעות בינלאומיות דיווחו כי נראה שהמחאה דוכאה על ידי המשטר. על פי עדויות שפרסמה סוכנות הידיעות רויטרס מאז 11 בינואר אין בטהרן הפגנות. על פי העדויות כטב"מים טסים בשמיים, כנראה כחלק מהמעקב של השלטונות. הפגנות קטנות כנראה כן מתרחשות בכמה מוקדים. על פי ארגוני זכויות אדם בערים ישנה נוכחות ביטחונית גדולה שמונעת קיום הפגנות[66].

ב-18 בינואר דיווח ה"סאנדיי טיימס" כי בהתבסס על דו"ח רפואי שהוכן באיראן, בין 16,500 ל-18,000 מפגינים נהרגו וכי עוד כ-330,000 נפצעו, בהם ילדים ונשים בהיריון. עוד דווח כי חברי מליציית הבסיג' חטפו גופות ודרשו סכומי כסף גדולים מבני משפחותיהם של הקורבנות בעבור שחרור הגופות של יקיריהם לקבורה[62]. ב-20 בינואר ארגון זכויות האדם HRANA הצביע על חשד ליותר מ-13 אלף הרוגים: 4,029 מקרי מוות מאומתים ו-9,049 מקרי מוות נוספים שעדיין נבדקים[67].

עריקות

במהלך גל המחאות התגלה משבר אמון עמוק בתוך מנגנוני הביטחון האיראניים, המתבטא בגל עריקות ובסירוב פקודה אל מול הדיכוי האלים של המפגינים. הלחץ הפנימי בקרב הכוחות הוביל למעצר עשרות קצינים בכרמאנשאה שסירבו לפתוח באש על מפגינים[68]. נרשם אף מתן גזר דין מוות לחייל ג'אוויד ח'אלס, לאחר שסירב לציית לפקודה לירות לעבר אזרחים שהפגינו נגד השלטון[69]. בהודעת המודיעין של משמרות המהפכה הוחלט על נקיטת צעדים נגד "מקרי נטישה", עדות לכך שחוסר הנאמנות של אנשי הביטחון הפך לאיום אסטרטגי על יציבות השלטון.

תגובות

  • איראןאיראן איראן: המחאות זכו לתמיכה מצד דמויות בולטות, כולל יורש העצר הגולה רזא כורש עלי פהלווי, יוצר הסרטים ג'עפר פאנאהי וכלת פרס נובל לשלום נרגס מוחמדי, שתיארו את השביתה כקריאה רחבה יותר נגד דיכוי ממשלתי וקשיים כלכליים[17]. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן אמר שהממשלה היא שאחראית לאי-שביעות הרצון של העם וכי אין להאשים את אמריקה.
  • ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ צייץ ברשת "Truth Social": "אם איראן תירה ותהרוג באלימות מפגינים שלווים, כפי שנהוג אצלם, ארצות הברית של אמריקה תבוא לעזרתם. אנחנו טעונים ומוכנים לצאת לדרך"[70]. בעקבות איומיו שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י יצר קשר עם סטיב ויטקוף, שליחו של נשיא ארצות הברית במזרח התיכון[52]. בלילה שבין 12 ל-13 בינואר הודיע טראמפ כי מדינה שתסחר עם איראן תשלם מכס של 25% על ייצוא סחורות לארצות הברית[71]. ב-16 בינואר פרסם טראמפ פוסט על פיו בשלב זה אין בכוונתו לתקוף את איראן. הוא טען שההרג באיראן נפסק בעקבות איומיו לתקוף, אך על פי דיווח ב-CNN והערכת המודיעין האמריקנית ההרג לא פסק[72][61]. וגורמים רשמיים באיראן הבהירו כי לא תהיה הפסקה של ההוצאות להורג[73].
  • מדינות ה-G7 - ארצות הברית, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן ובריטניה הודיעו ב-14 בינואר כי "הן מוכנות להטיל צעדים מגבילים נוספים אם איראן תמשיך לדכא את המחאות"[74].

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל איראן
פורטל מדע המדינה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההפגנות באיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Parisa Hafezi, Iran warns against any US strike as judiciary hints at unrest-linked executions, באתר Reuters, ‏18 בינואר 2026
  2. ↑ אלי לאון, ‏רופאים באיראן מדווחים על 20,000 הרוגים – דונלד טראמפ: "נדבר", באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2026
  3. ↑ "پرستاران امنيت، رفاه و تامين معيشت مي‌خواهند".
  4. ↑ "حمله ماموران حکومتی به تجمع نانوایان معترض در مشهد". www.iranintl.com. 24 במאי 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ↑ Sharifi, Kian (30 במאי 2025). "Truckers' Strike Sparks Supply Shortages and Public Support Across Iran". Radio Free Europe/Radio Liberty. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ↑ "Explained: Why Iran's truckers are on strike and what it means". 30 במאי 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ↑ January 11, 2026 — Iran protest death toll tops 500, CNN, ‏11 בינואר 2026
  8. ^ 8.0 8.1 משרד הבריאות האיראני טוען: 3,000 נהרגו בהפגנות, ביניהם מאות אנשי כוחות הביטחון, באתר מעריב אונליין, 13 בינואר 2026
  9. ↑ Day Twenty-Two of the Protests: The Scale of the Killings Grows as the Internet Shutdown Continues, HRANA, ‏18 בינואר 2026
  10. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏הזוועה נחשפת: דוח הרופאים של איראן על מספר ההרוגים במחאות, באתר מעריב אונליין, 18 בינואר 2026
  11. ↑ אוריאל בארי, ‏דו"ח הרופאים מעריך: מעל 16 אלף הרוגים במחאות באיראן, באתר "סרוגים", 18 בינואר 2026
  12. ↑ איתמר מרגלית, מסרון משר החוץ האיראני לוויטקוף דחה את התקיפה האמריקנית, שעשויה לצאת לפועל בשבועות הקרובים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בינואר 2026
  13. ↑ ליאור בן ארי, דיווח באתר האופוזיציה: "יותר מ-12 אלף נהרגו בטבח הגדול בהיסטוריה של איראן", באתר ynet, 13 בינואר 2026
  14. ↑ דיווח: לפחות 12 אלף הרוגים באיראן בדיכוי המחאות נגד המשטר, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2026
  15. ↑ אלי לאון, ‏רופאים באיראן מדווחים על 20,000 הרוגים - דונלד טראמפ: "נדבר", באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2026
  16. ^ 16.0 16.1 "Truck drivers in Iran enter sixth day of rare nationwide strike". Al Arabiya English. 2025-05-27.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 "Truckers' protest in Iran gathers steam and wins support from prominent dissident voices". The Independent. 2025-05-28.
  18. ^ 18.0 18.1 לפחות 5,000 נהרגו באיראן: "ירו בעיניים וגררו גופות, חטפו מחדרי הניתוחים. זה רצח עם", באתר ynet, 18 בינואר 2026
  19. ↑ נטע בר, ‏"נמות – אך לא נחיה בהשפלה": מחאה חדשה מטלטלת את אירא, באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2025
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 אסף רוזנצוייג, ניר דבורי, המחאה באיראן מתרחבת: טהראן סוגרת את משרדי הממשלה, באתר מאקו, 31 בדצמבר 2025
  21. ^ 21.0 21.1 N12, ‏איראן באובדן שליטה: הרוגים ופצועים בהפגנות, תחנת משטרה הוצתה, באתר גלובס, 1 בינואר 2026
  22. ^ 22.0 22.1 ישי בר יוסף, דיווח: שישה נהרגו עד כה במחאות ברחבי איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 בינואר 2026
  23. ^ 23.0 23.1 ליאור בן ארי, AFP, מחאות וקריאות "מוות לדיקטטור" באיראן, שמנסה לפייס את המפגינים: "יש משבר כלכלי", באתר ynet, 30 בדצמבר 2025
  24. ^ 24.0 24.1 כאוס בטהראן: מחאות ענק, כוחות ביטחון נמלטים ממפגינים, באתר "סרוגים", 30 בדצמבר 2025
  25. ↑ סטודנטים מאוניברסיטאות כמו בהשתי, (אנ'), ח'אג'ה נסיר, שריף, מחלקת המדע והטכנולוגיה בטהרן (אנ') והאוניברסיטה האיראנית למדע וטכנולוגיה קראו סיסמאות כמו "מוות לדיקטטור" ו"כולנו יחד".
  26. ↑ היום השלישי של מחאות נגד האינפלציה באיראן; סטודנטים התאספו באוניברסיטאות טהרן, באתר BBC news, ‏30 בדצמבר 2025
  27. ↑ אלי לאון, ‏חמינאי מאבד שליטה באיראן: "הבסיג' ומשמרות המהפכה הם דעאש", באתר מעריב אונליין, 30 בדצמבר 2025
  28. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, הסלמה במחאות באיראן: מפגינים נורו למוות, באתר ynet, 1 בינואר 2026
  29. ↑ ایرانیان متحد و یکصدا با حضور گسترده در خیابان‌ها به فراخوان شاهزاده رضا پهلوی پاسخ دادند, ایران اینترنشنال, ‏8 בינואר 2026
  30. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, איש משמרות המהפכה נוסף נהרג באיראן, חמינאי "מצא" אשמים - וניסה לפייס, באתר ynet, 3 בינואר 2026
  31. ↑ הערכת המודיעין: המהומות באיראן מאיימות על יציבות המשטר, באתר חדשות 13, 2 בינואר 2026
  32. ↑ "Head of Iran's Central Bank resigns amid protests as rial hits record low against the dollar". PBS News. 2025-12-29.
  33. ^ 33.0 33.1 אלי לאון, ‏עלי חמינאי קרא לדיכוי המחאה באיראן - וחטף מהלומה מכיוון לא צפוי, באתר מעריב אונליין, 4 בינואר 2026
  34. ↑ ברוך ידיד, דיווח: חמינאי מתכנן להימלט למוסקבה אם המשטר האיראני ייפול, i24news‏, 5 בינואר 2026
  35. ↑ יעד המילוט של חמינאי נחשף, באתר ערוץ 7, 5 בינואר 2026
  36. ↑ אריה רוזן, ‏דיווחים באיראן: מפגינים כבשו ערים, תהלוכות ענק ברחובות | צפו, באתר כיכר השבת, 6 בינואר 2026
  37. ↑ איתמר וישנקו, דיווח: לפחות 35 הרוגים ו-1,200 עצורים בגל המחאות באיראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 בינואר 2026
  38. ↑ איתמר וישנקו ושמעון מיג'אן, דיווח: באיראן נעזרים במיליציות עיראקיות כדי לדכא את המחאות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 בינואר 2026
  39. ↑ איתמר וישנקו ורם ברנדס יואב זהבי גילי כהן, המחאות באיראן מתעצמות, רשת האינטרנט הושבתה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 בינואר 2026
  40. ↑ אלי לאון, ‏פסל של קאסם סולימאני עולה באש: הכאוס באיראן יצא מכלל שליטה | צפו, באתר מעריב אונליין, 7 בינואר 2026
  41. ↑ סוכנויות הידיעות, ליאור בן ארי, דיווחים: איראן נותקה מרשת האינטרנט, עלה ל-45 מניין ההרוגים במחאות, באתר ynet, 8 בינואר 2026
  42. ↑ איתמר וישנקו יואב זהבי גילי כהן (עיתונאית), איראן: המשטר השבית את האינטרנט, הפגנות המוניות במדינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 בינואר 2026
  43. ↑ חני לוין, מאסק מאפשר למפגינים גישה חופשית לאינטרנט | ישראל פרסמה הודעה בפרסית, באתר בחדרי חרדים, 8 בינואר 2026
  44. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏המחאות באיראן מסלימות: דיווחים על הרוגים - שדות התעופה קיבלו אזהרה אדומה, באתר מעריב אונליין, 8 בינואר 2026
  45. ↑ דודי קוגן, ‏המחאות באיראן: כ-20 פצועי ירי בשיראז, באתר ישראל היום, 10 בינואר 2026
  46. ↑ כנופיות אופנוענים וירי צלפים: כך מנסה המשטר באיראן לדכא את המחאות, באתר מאקו, 10 בינואר 2026
  47. ↑ הבריחה הגדולה החלה? אחרי האיום של הנסיך הגולה - מטוסו של חמינאי המריא מטהרן | דיווח, באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2026
  48. ↑ The Week News Desk, Exiled prince Reza Pahlavi calls for continued protests in Iran on January 10, 11; hints at return to Tehran, The Week, ‏10 בינואר 2026
  49. ↑ ינון שלום יתח, נשיא איראן קורא להפגנות נגד "המתפרעים"; צה"ל: "נדע להגיב בעוצמה", i24news‏, 11 בינואר 2026
  50. ↑ MARY ANNE JACKSON, Breaking an Old Habit, Pediatric News 41, 2007-10, עמ' 10–11 doi: 10.1016/s0031-398x(07)70643-4
  51. ↑ שי לוי, שחר ברדיצ'בסקי, מספר ההרוגים המאומת באיראן נחשף - והאיתות החריג מהבית הלבן, באתר מאקו, 12 בינואר 2026
  52. ^ 52.0 52.1 איתמר מרגלית נתן גוטמן, דיווח: איראן יצרה קשר עם וויטקוף בימים האחרונים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 בינואר 2026
  53. ↑ קרן שמש, ‏טבח בעיר ראשת שבאיראן: אנשי המשטר לכדו מפגינים בשוק – והציתו אותו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בינואר 2026
  54. ↑ עד ראייה ששוחח עם ה-BBC מעריך כי למעלה מ-10,000 בני אדם נהרגו, ומתאר שימוש ברובי AK-47, כוחות הביטחון מסתדרים בשורות ויורים במפגינים - חדשות רוטר, באתר Rotter.net
  55. ↑ ליאור בן ארי, באיראן מודים: לפחות 2,000 נהרגו במחאה. באופוזיציה טענו ש-12 אלף נרצחו: "הטבח הגדול בהיסטוריה", באתר ynet, 13 בינואר 2026
  56. ↑ ישי בר יוסף גילי כהן, טראמפ למוחים באיראן: תמשיכו להפגין, הסיוע בדרך, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 בינואר 2026
  57. ↑ Day Seventeen of Iran’s Protests: Continued Internet Shutdown, Spike in Figures, and Intensifying Global Reactions, HRANA, 13 בינואר, 2026
  58. ↑ אתר למנויים בלבד בלומברג, סטארלינק של אילון מאסק מספקת אינטרנט חינם למפגינים באיראן, באתר TheMarker‏, 13 בינואר 2026
  59. ↑ כתבי היום, ‏מפקד משמרות המהפכה מאיים: "הפשעים לא יישכחו ויזכו לתגובה", באתר ישראל היום, 14 בינואר 2026
  60. ↑ איתמר אייכנר, ליאור בן ארי, הגולה האיראנית תקפה באו"ם: "שתקתם, נכשלתם" | התיעוד החדש, באתר ynet, 16 בינואר 2026
  61. ^ 61.0 61.1 ברוך ידיד, הערכות כי למרות הצהרת טראמפ - ההרג באיראן נמשך, עשרות הוצאו להורג בימים האחרונים, i24news‏, 16 בינואר 2026
  62. ^ 62.0 62.1 לפחות 5,000 נהרגו באיראן: "ירו בעיניים וגררו גופות, חטפו מחדרי הניתוחים. זה רצח עם", באתר ynet, 18 בינואר 2026
  63. ↑ אלי לאון, ‏חמינאי הופך לאסד וחוסיין? דיווח על שימוש בנשק כימי נגד מפגינים באיראן, באתר מעריב אונליין, 17 בינואר 2026
  64. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, פריצה לשידורי טלוויזיה באיראן: "איראנים, המשיכו במאבק, החירות קרובה מתמיד!", באתר ynet, 18 בינואר 2026
  65. ↑ אלי לאון, ‏אלפי הרוגים, אפס מחאות: איראן נכנסה לשקט מצמרר, באתר מעריב אונליין, 15 בינואר 2026
  66. ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, המחאה נמחצה, אבל איראן עדיין מוחשכת - ואייתוללה בכיר מאיים: "להוציא להורג את חיילי טראמפ!", באתר ynet, 16 בינואר 2026
  67. ↑ דיווח: מנהיגי חמאס נערכים לעזוב את רצועת עזה, באתר גלובס, 20 בינואר 2026
  68. ↑ Stefaniia Bern, Iran Update, January 11, 202, ‏January 12, 2026
  69. ↑ Soldier sentenced to death for refusing to shoot protesters: rights group, Sky News Australia, ‏January 21, 2026
  70. ↑ טראמפ באמירה דרמטית לאיראן: "אם תהרגו מפגינים - ארה"ב תתערב צבאית", באתר כיפה, 2 בינואר 2026
  71. ↑ כלכליסט, מגביר את הלחץ: טראמפ הטיל מכס של 25% על מדינות שסוחרות עם איראן, באתר ynet, 13 בינואר 2026
  72. ↑ איתמר אייכנר, סוכנויות הידיעות, טראמפ: שכנעתי את עצמי לא לתקוף, מכבד מאוד שאיראן ביטלה 800 הוצאות להורג, באתר ynet, 16 בינואר 2026
  73. ↑ שי לוי, הטבעת סביב איראן מתהדקת: הכוחות האדירים שעזבו את נמל הבית, באתר מאקו, 18 בינואר 2026
  74. ↑ רויטרס, מדינות ה-G7: "נטיל צעדים מגבילים נוספים אם איראן תמשיך לדכא מחאות", באתר ynet, 14 בינואר 2026


היסטוריה מודרנית של איראן
השושלת הקאג'ארית מלחמות רוסיה–פרס • המלחמה האנגלו-פרסית • מרד הטבק באיראן • מודרניזם אסלאמי • המהפכה החוקתית בפרס • המערכה בפרס במלחמת העולם הראשונה • ההסכם האנגלו-איראני • ההפיכה באיראן (1921) • מרד סימקו שיקאק איראןאיראן
שושלת פהלווי רזא שאה פהלווי • העימות במקדש האימאם א-רידא • הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן • משבר אבאדאן • ההפיכה באיראן (1953) • המהפכה הלבנה • חגיגות 2500 שנים לאימפריה הפרסית • תאוריית הקשר על הדחת השאה מאיראן • המהפכה האיראנית • הממשלה האיראנית הגולה
הרפובליקה האסלאמית של איראן הפיכת נוז'ה • משבר בני הערובה באיראן • מלחמת איראן–עיראק • הסכסוך האיראני-ישראלי • הסכסוך האיראני–סעודי • תוכנית הגרעין של איראן • טרור אסלאמי • בדלנות כורדית באיראן • ההפגנות באיראן (2018–2019) • ההפגנות באיראן (2022–2023) • המשבר הכלכלי באיראן • ההפגנות באיראן (2025–2026) • הטבח במפגינים באיראן (2026)
פורטל איראן

ההפגנות באיראן (2025–2026)42587218Q137612545

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ההפגנות_באיראן_(2025–2026)&oldid=3622499"