לדלג לתוכן

האופוזיציה האיראנית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

האופוזיציה האיראנית מורכבת מהקבוצות המתנגדות לממשלת איראן. היא כוללת קבוצות מגוונות אידאולוגית, כולל רפובליקנים, מונרכיסטים, סוציאליסטים, קומוניסטים, בדלנים, תומכי דמוקרטיה פרלמנטרית, כורדים ואסלאמיסטים.[1][2][3]

אופוזיציה בתקופת השושלת הפהלווית

בתקופת ההפיכה באיראן (1953), רבים מאנשי הדת השיעים החלו להתנגד לממשלת איראן החילונית. לדוגמה, האייתוללה אבו אל-קסם קשאני (אנ') ותומכיו ארגנו סדרת הפגנות נגד הרפורמות הליברליות של מוחמד מוסאדק. ביולי 1953, כאשר מוסאדק ביקש הארכה לסמכויות החירום שלו, "... חברי דת במג'לס שתמכו בקשאני עזבו את קואליציית החזית הלאומית והקימו את הסיעה האסלאמית..."[4][5]

ב-1963, איראן השיקה את המהפכה הלבנה, סדרת רפורמות רחבות היקף למודרניזציה אגרסיבית של המדינה. דבר זה עורר עוינות בקרב העולמא בראשות רוחאללה ח'ומייני, מנהיג המהפכה האסלאמית העתידית של 1979, שהתנגד לשחיקת בסיסי הכוח המסורתיים שלהם.[6] בסופו של דבר, השאה גירש את חומייני ב-1964, אך הוא חזר לטהראן ב-1979 לאחר שהשאה ברח מאיראן.[7]

אופוזיציה בתקופת הרפובליקה האסלאמית

ערך מורחב – המהפכה התרבותית באיראן
דגל איראן עם סמל האריה, המשמש את מתנגדי המשטר

לאחר המהפכה האיראנית וסיום שלטונה של השושלת הפהלווית ב-1979, התגבשה התנגדות למשטר החדש. במהלך יום האישה הבין-לאומי ב-1979, פרצו הפגנות המוניות נגד חג'אב בטהראן בשל כוונת המשטר לקבוע את לבישתו כחובה לנשים בציבור.[8]

ב-14 ביוני 1980 הוציא רוחאללה ח'ומייני צו שמטרתו "לטהר" את ההשכלה הגבוהה על ידי הסרת אלמנטים מערביים, ליברליים ושמאליים, במה שהוביל לסגירת אוניברסיטאות, איסור על קיומם של איגודי סטודנטים וכיבוש אלים בקמפוסים. במקביל, המוג'אהדין ח'לק (MEK) החל לצבור פופולריות בקרב סטודנטים באוניברסיטה. במהלך המהפכה התרבותית באיראן, אנשי דת קידמו מדיניות של אסלאמיזציה של החברה האיראנית, כולל גירוש אקדמאים ביקורתיים, דיכוי קבוצות פוליטיות חילוניות ורדיפה של אינטלקטואלים ואמנים. הצעדים האלה עוררו הפגנות רחבות היקף ברחבי המדינה.[9][4]

לקראת הבחירות שנערכו פעמיים ב-1981, מסעוד רג'אווי נפגש עם הנשיא אבולחסן בני-סדר, והתלונן כי מפלגת הרפובליקה האסלאמית (IRP) ותומכיה מחזבאללה מפחידים באופן שיטתי את הבוחרים, מפריעים להפגנות, תוקפים פעילי קמפיין ומציתים קלפיות. ה-MEK הגיעו אז לשתי מסקנות מרכזיות: ראשית, שיש להם מספיק תמיכה עממית כדי לשמש אופוזיציה ל-IRP, ושנית, שה-IRP לא תאפשר להם לפעול כאופוזיציה. אז החל העימות ביניהם ובין המשטר, כשהאחרון מדכא אותם.

בתגובה להדחה השנויה במחלוקת של הנשיא בני-סדר, ארגן ה-MEK הפגנה רחבת היקף נגד ח'ומייני ב-20 ביוני 1981, במטרה להפיל את המשטר. קהל גדול התאסף בערים שונות, כאשר המחאה בטהראן לבדה הוציאה לרחובות כ-500,000 איש. אנשי דת מובילים הכריזו כי המפגינים ייחשבו ל"אויבי האל" ויועמדו בפני הוצאה להורג מיידית ללא קשר לגילם. זה היה תחילתו של הטבח באיראן (1981–1982) (אנ') בראשות הממשלה האסלאמית.[9][10]

בשנים שלאחר מכן, האופוזיציה המשיכה להתנגד לממשלה באמצעות הפגנות שונות, כולל מחאות משהד ב-1992 והפגנות הסטודנטים באיראן (1999) (אנ').[11] בשנת 2003, מספר פעילים איראנים בראשות חסן שריאתמדארי (אנ') הקימו את הרפובליקנים המאוחדים של איראן (אנ') (URI) בגלות.[12]

במאה ה-21

הפגנות נרחבות פרצו לאחר הבחירות לנשיאות איראן ב-2009, כאשר המפגינים ביקרו את הממשלה על זיוף הבחירות.[13] ההפגנות הפכו לחלק מהתנועה הירוקה באיראן, במה שתואר כ"המהומות הגדולות ביותר מאז מהפכת 1979".[14]

בשל כעס על כפיית לבישת חיג'אב, נשים איראניות היו מעורבות יותר ויותר בפעילות אופוזיציונית.[15][16] בשנת 2017, סרטון של נערה מנופפת בחיג'אב ברחובות טהראן הפך לוויראלי ברשת, מה שהוביל למחאת החיג'אב באיראן בחודשים שלאחר מכן.[17]

בנובמבר 2018, עשר קבוצות אופוזיציה איראניות חתמו על מזכר הבנות משותף כדי להראות אחדות ולאשר מחדש את תמיכתן ב"הפלת המשטר האסלאמי". המפלגות הסכימו על רצונן ליצור דמוקרטיה פרלמנטרית לצד שמירת העיקרון של הפרדת דת ומדינה.[18]

ב-12 ביוני 2019, יום השנה העשירי לבחירות לנשיאות איראן ב-2009, 14 פעילי אופוזיציה בתוך איראן ומחוצה לה חתמו על מכתב פתוח שהציע סדרת דרישות פוליטיות ואזרחיות, כולל שיפור זכויות הנשים באיראן, הקפדה על הפרדת הרשויות, תיקונים לחוקת איראן, ודרישה למנהיג העליון עלי חמינאי להתפטר.[19][20] פעילים נוספים חתמו גם הם על מכתבים עם תוכן דומה באוגוסט, מה שהוביל לביצוע מעצרים.[21][22][23]

באוקטובר 2020, רזא כורש עלי פהלווי פרסם הודעה שכותרתה "ברית חדשה", בה הדגיש את דחיית המונופול על הכוח.[24] הוא קרא להגברת מעשי אי-ציות אזרחי ברחבי המדינה, כולל הפגנות ושביתות, וביקש מכל הכוחות הפוליטיים התומכים בדמוקרטיה להניח בצד את המחלוקות ביניהם ולהתאחד למאבק במשטר האסלאמי.[25]

בספטמבר 2022, פרצו הפגנות נרחבות ברחבי איראן בעקבות מותה של מהסא אמיני, שנהרגה לאחר שנעצרה על חבישת החיג'אב "לא כראוי".[26]

ב-3 בפברואר 2023, ראש הממשלה לשעבר והמנהיג הרפורמיסטי של המהפכה הירוקה, מיר-חוסיין מוסאווי, קרא למשאל עם לסיום שלטון אנשי הדת,[27] והצהיר כי "הוא כבר לא תומך בחוקת הרפובליקה האסלאמית הנוכחית".[28] בהצהרה שחתמו עליה למעלה מ-400 פעילים פוליטיים ועיתונאים, קרא מוסאווי להקמת אספה מכוננת וחוקה חדשה, מתוך אמונה כי "עם ההתעוררות החברתית הנוכחית ואכזבת החברה מהרפורמות במבנה הפוליטי הנוכחי, אין דרך אחרת מאשר לתת לאנשים להחליט על גורלם בעצמם".[29]

רזא פהלווי

ב-10 בפברואר 2023, מכון ג'ורג'טאון לנשים, שלום וביטחון (אנ') (GIWPS) אירח כנס בשם עתיד תנועת הדמוקרטיה של איראן, בו התאספו קבוצות אופוזיציה איראניות מרכזיות לדון במסלול המעבר ליצירת איראן חילונית ודמוקרטית.[30][31] בין המשתתפים היו השחקניות נזאנין בוניאדי וגולשיפה פרהאני (אנ'), זוכת פרס נובל לשלום שירין עבאדי, הפעיל מסיח עלי-נז'אד, קפטן הכדורגל לשעבר עלי כרימי, יורש העצר לשעבר רזה פהלווי ועוד. זמן קצר לאחר מכן, הוכרז על הקמת קבוצת המועצה המהפכנית של הצדק, במטרה לתמוך במערכת משפט עצמאית, לצד הפלת המשטר האסלאמי וקידום דמוקרטיה וזכויות אדם באיראן.[32][33][34]

בתחילת מרץ 2023, קבוצות אופוזיציה פרסמו את "אמנת הסולידריות והברית לחירות", שכונתה אמנת מהסא על שם מהסא אמיני.[35][36] ב-9 במרץ 2023, חמש קבוצות אופוזיציה הודיעו על הקמת 'סולידריות לרפובליקה דמוקרטית חילונית באיראן'.[37]

בדצמבר 2025, קשיים כלכליים שנגרמו מאינפלציה והתרסקות ערכו של הריאל האיראני הובילו לאי שביעות רצון נרחבת והפגנות. עד 8 בינואר 2026, המחאה התפשטה לכל 31 הפרובינציות, כאשר המכון לחקר המלחמה רשם מעל 340 הפגנות נפרדות בשבוע אחד. שביתה כללית ארצית שיתקה מרכזים מסחריים מרכזיים, כולל הבזאר הגדול בטהראן, וכמו גם בתבריז ואספהאן.[38] בתגובה למהומות, ממשלת איראן חסמה את האינטרנט ופרסה כוחות ממשמרות המהפכה כדי לדכא מפגינים, במיוחד בכורדיסטן וכרמאנשאה. לפי דיווחים, מפגינים השתלטו על מבני העירייה בכמה ערים.[39]

בתגובה למחאות, אמרה מריאם רג'אווי כי איראן נכנסה למשבר בלתי הפיך, עם ממשלה מוחלשת מעשרות שנים של דיכוי ושחיתות, ומתמודדת עם חוסר שביעות רצון ציבורית גוברת.[40] גם רזא פהלווי קרא לערוך שביתות ולעריקה של אנשי הכוחות המזוינים. בהצהרה ב-9 בינואר 2026, טען פהלווי כי הרפובליקה האסלאמית "מתפוררת" וכי האופוזיציה הקימה ערוצי תקשורת מאובטחים עם למעלה מ-50,000 עריקים בתוך הבירוקרטיה והצבא.[41]

הצעה לממשלת מעבר

מריאם רג'אווי

בפברואר 2025, נפגשו מספר קבוצות אופוזיציה איראניות במינכן ובחרו ברזא פהלווי, בנו של השאה האחרון, להוביל את ממשלת המעבר עד לקיומן של בחירות דמוקרטיות והקמת ממשלה חדשה באיראן. פהלווי הצהיר כי הוא מעדיף באופן אישי הקמת רפובליקה, אך ההחלטה היא בידי העם האיראני.[42]

ב-17 ביוני 2025, רזא פהלווי הכריז כי המשטר האיראני "בתהליך התמוטטות" כאשר המנהיג העליון עלי חמינאי הסתתר במהלך מבצע עם כלביא. לאחר מכן קרא לעם האיראני "לקום" ו"להשיב לידיו את איראן",[43] והציג תוכנית מעבר של 100 ימים במקרה של קריסת המשטר.[44][45] יומיים לאחר מכן, פהלווי אישר לחברי בית הנבחרים של ארצות הברית כי הוא "אינו מחפש כוח", אלא "למלא את חובתו לסייע בהובלת המעבר הזה".[46] למחרת, פהלווי אישר ברשתות החברתיות כי החלו דיונים בנוגע לממשלת המעבר לאחר הפלת המשטר.[47][48][49]

ב-22 ביוני, בעקבות המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין באיראן, פהלווי קרא לחמינאי להתפטר.[50] במסיבת עיתונאים למחרת, פהלווי שוב הציע להוביל את המעבר הדמוקרטי של איראן, והציג את שלושת העקרונות המרכזיים המנחים את תוכניות המעבר: שלמותה הטריטוריאלית של איראן, חירויות אישיות ושוויון והפרדת דת ומדינה. הוא חזר ואמר שאינו שואף לשלטון, אלא רק "לעזור לאומתנו הגדולה לנווט בשעה קריטית זו לעבר יציבות, חירות וצדק".[51]

ב-24 ביוני, הנשיאה הנבחרת של המועצה הלאומית העליונה להתנגדות באיראן (NCRI), מריאם רג'אווי, אמרה כי ממשלה חלופית לא יכולה להיות "כפויה מלמעלה, כפי שנעשה לפני מאה שנה כאשר בריטניה הקימה מונרכיה במינוי". היא הוסיפה כי "הפתרון לאיראן אינו טמון בפיוס או במלחמה, אלא באפשרות שלישית: שינוי משטר על ידי העם האיראני וההתנגדות המאורגנת", והדגישה כי ה-NCRI תהיה האפשרות הטובה ביותר כיום לשינוי באיראן.[52][53]

ב-31 ביולי 2025, במהלך עצרת ברומא שאורגנה על ידי NCRI, הציעה רג'אווי להפיל את הרפובליקה האסלאמית ולהקים מדינה דמוקרטית ללא גרעין.[54]

מפלגות וארגונים

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Clifton W. Sherrill, After Khamenei: Who Will Succeed Iran's Supreme Leader?, Orbis 55, 2011-01-01, עמ' 631–647 doi: 10.1016/j.orbis.2011.07.002
  2. ↑ What was the Clergy’s Role in the CIA-led Coup of 1953?, iranwire.com (באנגלית)
  3. ↑ Huge anti-government protests in Tehran and other Iranian cities, videos show, www.bbc.com, ‏2026-01-09 (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 Revolutionary Iran : a history of the Islamic republic | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
  5. ↑ Siavush Randjbar-Daemi, “Down with the Monarchy”: Iran’s Republican Moment of August 1953, Iranian Studies 50, 2017-03, עמ' 293–313 doi: 10.1080/00210862.2016.1229120
  6. ↑ "White Revolution (Iran) | History, Significance, & Effects | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  7. ↑ "1979: Exiled Ayatollah Khomeini returns to Iran" (באנגלית בריטית). 1979-02-01. נבדק ב-2026-01-16.
  8. ↑ "IRAN WOMEN MARCH AGAINST RESTRAINTS ON DRESS AND RIGHTS (Published 1979)" (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  9. ^ 9.0 9.1 Shahin Nasiri, Leila Faghfouri Azar, Investigating the 1981 Massacre in Iran: On the Law-Constituting Force of Violence, Journal of Genocide Research 26, 2022-07-28, עמ' 164–187 doi: 10.1080/14623528.2022.2105027
  10. ↑ "Dream of Iranian revolution turns into a nightmare". Christian Science Monitor. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2026-01-16.
  11. ↑ "تاریخ تازه‌ها - نگاهی به تاریخچۀ جنبش‌های اعتراضیِ دامنه دار در ایرانِ پس از انقلاب". ار.اف.ای - RFI (בפרסית). 2019-12-04. נבדק ב-2026-01-16.
  12. ↑ MASHAYEKHI, MEHRDAD, Encyclopaedia Iranica (באנגלית אמריקאית)
  13. ↑ ABC News, Election Battles Turn Into Street Fights in Iran - ABC News, abcnews.go.com
  14. ↑ Al Jazeera English - Middle East - Poll results prompt Iran protests, english.aljazeera.net
  15. ↑ "زنان ایران؛ از کنش‌گری در جنبش های مدنی تا احکام طولانی مدت زندان - BBC News فارسی". BBC News فارسی (בפרסית). נבדק ב-2026-01-16.
  16. ↑ "چهل سال از صد و چهل سال". ایران اینترنشنال (בפרסית). 2019-03-07. נבדק ב-2026-01-16.
  17. ↑ "Iran lawyer raises concern over missing hijab protester". The Daily Star Newspaper - Lebanon. 2018-01-22. נבדק ב-2026-01-16.
  18. ↑ "ده حزب و گروه اپوزیسیون علیه جمهوری اسلامی تفاهم‌نامه امضا کردند". ایران اینترنشنال (בפרסית). 2018-11-17. נבדק ב-2026-01-16.
  19. ↑ Iran Activists Call On Khamenei To Step Down, Radio Free Europe / Radio Liberty, ‏2019-06-13 (באנגלית)
  20. ↑ شماری از فعالان مدنی ایران خواستار "استعفای خامنه‌ای" شدند, dw.com (בפרסית)
  21. ↑ "Fourteen Iranian Women's Rights Activists Call On Khamenei To Resign". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). 2019-08-06. נבדק ב-2026-01-16.
  22. ↑ Fourteen Iranian women pen open letter to govt calling for equal rights | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2019-08-12 (באנגלית)
  23. ↑ Esfandiari, Golnaz (2019-08-17). "The 14 Defiant Women Who Want To Change The Islamic Republic Of Iran". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  24. ↑ "چشم‌انداز روز - "پیمان نوین" و تاکید بر "نفی انحصار قدرت" از سوی رضا پهلوی، گامی مثبت اما نیازمند اقدام عملی است-گفتگو با عمار ملکی". ار.اف.ای - RFI (בפרסית). 2020-09-29. נבדק ב-2026-01-16.
  25. ↑ "رضا پهلوی خواستار 'اتحاد' اپوزیسیون و پیوند زدن 'اعتراض‌های داخل ایران' شد - BBC News فارسی". BBC News فارسی (בפרסית). נבדק ב-2026-01-16.
  26. ↑ Motamedi, Maziar. "Iran denies Mahsa Amini, woman who died in custody, was beaten" (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  27. ↑ Iran International Newsroom, Sunni Leader Lauds Call For Referendum By Former Iran PM, www.iranintl.com, ‏2023-02-10 (באנגלית)
  28. ↑ "میرحسین موسوی خواهان قانون اساسی جدید و تشکیل مجلس موسسان «برای نجات ایران» شد". BBC News فارسی (בפרסית). נבדק ב-2026-01-16.
  29. ↑ Maryam Sinaiee, Hundreds Of Activists Support Mousavi’s Call To End Clerical Rule, www.iranintl.com, ‏2023-02-13 (באנגלית)
  30. ↑ Service, VOA Persian. "Prominent Iranian Dissidents Unite to Discuss Democracy Movement". VOA (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  31. ↑ "The Future of Iran's Democracy Movement". GIWPS (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2026-01-16.
  32. ↑ اعلام موجودیت «شورای انقلابی دادخواهان» برای دستیابی به «عدالت انتقالی» و دادگستری مستقل, صدای آمریکا, ‏2023-02-14 (בפרסית)
  33. ↑ «شورای انقلابی دادخواهان»، متشکل از گروه‌های مختلف دادخواه، اعلام موجودیت کرد, www.radiozamaneh.com, ‏2023-02-13 (ב־)
  34. ↑ Admin1, «شورای انقلابی دادخواهان» آغاز به کار کرد, سایت خبری‌ تحلیلی زیتون, ‏2023-02-14 (בפרסית)
  35. ↑ The Charter of Solidarity and Alliance for Freedom (The Mahsa Charter) | همبستگی برای دموکراسی و آزادی در ایران, adfiran.com (באנגלית)
  36. ↑ کیهان لندن, نگاهی به منشور همبستگی و سازماندهی برای آزادی (مهسا), kayhan.london (ב־)
  37. ↑ ائتلاف پنج‌گانه همگامی برای برقراری جمهوری سکولار دموکرات در ايران, العربیه فارسی, ‏2023-03-09 (בפרסית)
  38. ↑ -Jon Gambrell, Associated Press Jon Gambrell, Associated Press Jon Gambrell, the news director for the Gulf, Iran for The Associated Press, has reported from each of the Gulf Cooperation Council countries, Iran, other locations across the world since joining the AP in 2006, What to know about the intensifying protests shaking Iran and putting pressure on its theocracy, PBS News, ‏2026-01-08 (באנגלית אמריקאית)
  39. ↑ Fiona Noonan, Iran Update, January 7, 2026, Institute for the Study of War, ‏2026-01-08 (באנגלית אמריקאית)
  40. ↑ Tehran’s brutal regime will be overthrown
  41. ↑ Exiled Iranian prince says 50,000 defectors have contacted him to help topple regime, POLITICO, ‏2025-07-26 (באנגלית בריטית)
  42. ↑ شاهزاده رضا پهلوی در نشست همگرایی مونیخ: هدف ما فقط نجات ایران است, www.iranintl.com, ‏2025-02-16 (בפרסית)
  43. ↑ ABC News, Video Exiled crown prince of Iran sees 'best opportunity' to get rid of regime, ABC News (באנגלית אמריקאית)
  44. ↑ A man waits in the shadows for the Iranian regime change, The Economic Times (באנגלית)
  45. ↑ Exiled crown prince Reza Pahlavi calls for regime change, promises democratic future, daijiworld.com (באנגלית)
  46. ↑ דברי פהלווי ברשת X (באנגלית)
  47. ↑ "Post-Islamic Republic Iran talks have begun: Exiled prince Reza Pahlavi". India Today (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  48. ↑ "Exiled Iranians say regime's grip on power "weakening day by day," and they're ready to build a new future" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2026-01-16.
  49. ↑ Miller, Kaitlyn (2025-06-20). "Reza Pahlavi: The Exiled Prince Of Iran". FOX News Radio (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2026-01-16.
  50. ↑ "Reza Shah, Son Of Iran's Last Shah, Asks Ayatollah Khamenei To "Step Down" After US Attack". NDTV (באנגלית). נבדק ב-2026-01-16.
  51. ↑ Bridget Brown, Curtis Yee, Cara Anna, Kiana Doyle, Carley Petesch, Nell Clark, Ceasefire status is unclear after Israel reports continued missiles from Iran, AP News (באנגלית)
  52. ↑ Dissident leader abroad urges Iranians to bring down Khamenei
  53. ↑ AFP and ToI Staff (2025-06-18). "Exiled opposition leader says only Iranians can bring about regime change". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2026-01-16.
  54. ↑ Iran opposition group pledges Islamic Republic's overthrow at Rome rally, www.iranintl.com, ‏2025-07-31 (באנגלית)

האופוזיציה האיראנית42560795Q5956453

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האופוזיציה_האיראנית&oldid=3626358"