רזא כורש עלי פהלווי
| לידה |
31 באוקטובר 1960 (גיל: 65) טהראן,  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| |||||||||||
רזא כורש עלי פהלווי (בפרסית: رضا پهلوی, תעתיק: רֶזַא פַּהְלַוִי; נולד ב-31 באוקטובר 1960) הוא בנו של מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא שאה פהלווי, מייסד שושלת פהלווי.
ראשית חייו
רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. הוא למד בבית ספר פרטי מלכותי, ובעודו בן 11 החל להתאמן בטיסות סולו בלימודים שמומנו בידי חיל האוויר האיראני, עד אשר הפך טייס מורשה של T-38 טאלון. ב-1979, בעקבות המהפכה האיראנית, יצא רזא לגלות בארצות הברית יחד עם הוריו כשהוא בן 19.
יומיים לאחר מות אביו ממחלת הסרטן, הומלך רזא בגיל 20 בדיוק, ב-31 באוקטובר 1980, בקרב תומכיו בגלותו בקהיר.
-
דיוקנו של רזא כורש עלי פהלווי על בול לכבוד יום הילד של אירן משנת 1966 -
דיוקנו של יורש העצר, רזא פהלווי השני, ב-1973
.jpg)
פעילות פוליטית
.jpg)
פהלווי החל בפעולה פוליטית עם עלייתו למלוכה. ראשית פעל בשימוש השפעתו הפוליטית לתמיכה במשטר דמוקרטי וביקר קשות את מצב זכויות האדם באיראן.
שנה לאחר שהחלה מלחמת איראן–עיראק, הציע פהלווי להצטרף לכוחות חיל האוויר האיראני ולהילחם בעיראקים. הצעתו נדחתה על ידי הגנרל ולי-אללה פלאחי (בפרסית: ولیالله فلاحی), מפקד הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית[2]. הוא ניסה לחזור לשלטון לאחר שהתחייב בפני המנהיג העליון אייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי רוב הסמכויות יהיו בידי זה האחרון, אך גם הצעה זו נדחתה.
פהלווי נהנה מתמיכה גבוהה של איראנים גולים. לפי דיווח של "הניו יורק טיימס", בלוס אנג'לס ישנם כ-600,000 איראנים גולים, והעיר משמשת למרכז השפעה מלוכנית. לפי תומכיו פהלווי פועל למען הפרדת הדת מהמדינה אך באותו הזמן שומר על נייטרליות ונמנע מאסלאמופוביה. כאשר נשאל בראיון על דתו, ענה כי "זה עניין פרטי; אבל אם אתה חייב לדעת, אני כמובן, על פי השכלתי ועל פי אמונתי, מוסלמי שיעי. אני איש אמונה אדוק"[3].
מספר ניסיונות הפיכה, בסיוע תומכיו בצבא איראן וכן בתמיכתם של המשטר הסעודי והממשלה הישראלית כשלו[4]. על פי מכון ברוקינגס משנת 2009, לפהלווי חסרה השפעה פנימית בתוך איראן על בעלי עמדות המפתח בתנועה הרפורמיסטית. בשל כך, הוא הקים בשנת 2013 את הממשלה האיראנית הגולה וכיום עומד בראשה. בשנת 2014 ייסד את ערוץ הרדיו והטלוויזיה "افق ایران" (באנגלית: OfoghIran). בפברואר 2019 החל פהלווי ב"מבצע פיניקס", אשר לדבריו "נועד לקרב את זני האופוזיציה השונים לחזון משותף לאיראן שלאחר הפקידותיות."
בינואר 2026 פרץ באיראן גל הפגנות גדול, במסגרתו נשמעו קריאות רבות להשבתו של רזא פהלווי, שתמך בהפגנות וקרא לבני עמו להפיל את שלטון הרפובליקה האסלאמית[5][6]. במהלך גל ההפגנות קרא פהלווי לאזרחי איראן להחריף את המחאה ולעובדים במגזרים מרכזיים במשק לפתוח בשביתה כללית. הוא קרא למפגינים לצאת לרחובות בשעות מוגדרות, להתכנס במוקדים מרכזיים ולהיערך לשהות ממושכת, משום שאין להסתפק עוד בהפגנות אלא להיערך לכיבוש מרכזי הערים והחזקתם. בסיום דבריו הוא פנה לכוחות הביטחון בבקשה לשבש את מנגנון הדיכוי ולהצטרף למחאה[7][8]. ב-18 בינואר פרצו האקרים לשידורי הטלוויזיה הממלכתית למשך כעשר דקות[9],
פהלווי מציג את עצמו כמועמד אפשרי להנהגת ממשלת מעבר באיראן במקרה של קריסת המשטר האסלאמי, והצהיר כי בכוונתו לקדם מעבר למערכת פוליטית דמוקרטית שבה יוכלו אזרחי איראן להכריע באופן חופשי על צורת השלטון העתידית במדינה. אף על פי כן, לצד תמיכתם של גורמים מונרכיסטיים וחלקים מן האופוזיציה, פהלווי ניצב גם בפני התנגדות מצד זרמים אחרים באופוזיציה האיראנית, בהם פעילים רפובליקנים, דמוקרטים וסוציאליסטים, המתנגדים להשבת המלוכה ומעדיפים הקמת רפובליקה דמוקרטית או מערכת פוליטית אחרת לאחר נפילת המשטר האסלאמי ללא מעורבותו של פהלווי.
יחסו לישראל
.jpg)
בפברואר 2021 התראיין פהלווי לתקשורת הישראלית ופרס את עמדתו באשר למשטר האייתוללות, הסכמי אברהם, בחירתו של ג'ו ביידן לתפקיד נשיא ארצות הברית ויחסו למדינת ישראל[10]. באפריל 2023 הגיע פהלווי לביקור בישראל כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם, ערך פגישות עם שרי ממשלה וביקור בכותל[11]. הוא הגיע גם לשיחת תנחומים בבית משפחת די השכולה באפרת, לאחר הרצחם של האחיות מאיה ורינה ואמם לוסי בפיגוע הירי בצומת חמרה שהתרחש במהלך חג הפסח[12]. פהלווי הביע תמיכה ורצון לשלום עם ישראל גם במאי 2025, עת נאם באירוע תמיכה בישראל של ארגון TAFSIK בטורונטו, הביע את צערו על הרצחם של ירון לישנסקי ושרה מילגרם בפיגוע בוושינגטון והרחיב על פוסט של ירון שתמך בעם האיראני[13].
ב-13 ביוני 2025 תקפה ישראל את איראן במסגרת מבצע עם כלביא. במהלך המבצע חיל האוויר הישראלי ביצע 1,200 גיחות תקיפה, לאורך המבצע קרא פהלווי לבני עמו לנצל את המבצע כדי למרוד במשטר האייתלות ולהפיל את השלטון האיסלאמי[14].
חיים אישיים
לאחר הכתרתו ב-1980, למד כשנה בוויליאמס קולג' ומשם עבר אל האוניברסיטה האמריקאית בקהיר. בשנת 1985 קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת דרום קליפורניה.
עלי ממשיך גם כיום להתגורר בארצות הברית, שם נישא לאישה ממוצא איראני בשם יסמין, ולהם שלוש בנות: נור, אימאן ופארה.
בשנת 2004 שימש רזא כסנדק הלא-רשמי של לואיז, נסיכת בלגיה, בתו של לורן, נסיך בלגיה.
אילן יוחסין של שושלת בית פהלווי
מקרא: - השאה לבית שושלת פהלווי - המלכה של השאה (שהבאנו) [1] - חמש נשי השאה הראשון [1] - שלוש נשי השאה השני
- ↑ הוריה: סוהראב דיבה (פר') ופרידה קוטבי (פר')
ראו גם
| ||||||||
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של רזא כורש עלי פהלווי
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית פייסבוק
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רזא כורש עלי פהלווי, ביישום טלגרם
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית אינסטגרם
רזא כורש עלי פהלווי, סרטונים בערוץ היוטיוב
רזא כורש עלי פהלווי, סרטונים באתר Vimeo
רזא כורש עלי פהלווי, הבלוג הרשמי- לילי גלילי, בנו הגולה של השאה: פעולה צבאית תחזק את הקיצונים באיראן, באתר הארץ, 10 ביוני 2007
- אמיר בוגן, ניו יורק, יורש העצר ל-ynet: "איראן שלי תהיה ידידה של ישראל", באתר ynet, 11 בפברואר 2019
אמיר תיבון, אחרי 40 שנים בגלות, בנו של השאה האיראני מאמין כי סופו של המשטר קרב, באתר הארץ, 12 בינואר 2018- אמיר בוגן, אני, בנו של השאה, באתר ynet, 7 בינואר 2019
- אריאל בולשטיין, בנו של השאה האחרון של איראן בראיון: "רוצים שלום עם כולם, גם עם ישראל", באתר ישראל היום, 19 ביוני 2025
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ↑ אחרי פטירת אביו, כיהנה אמו לזמן קצר עד למינויו
- ↑ An Interview with Reza Pahlavi. Mideastnews.com. February 2002. Retrieved on 9 June 2012.
- ↑ מתוך ראיון של הניו יורק טיימס, באתר ניו יורק טיימס, 28 ביוני 2009
- ↑ רונן ברגמן – נקודת האל-חזור, עמ' 97–98. (2007)
- ↑ יוגב ישראלי, המלך הפרסי הזכור לטוב בתולדות היהודים: מי היה כורש הגדול?, באתר ynet, 23 ביוני 2025
- ↑ עידן קוולר, ההכנות ליום שאחרי: הונחו היסודות להסכמי כורש - ישראל נפגשה עם חוקרים איראנים גולים, באתר וואלה, 4 בספטמבר 2025
- ↑ הבריחה הגדולה החלה? אחרי האיום של הנסיך הגולה - מטוסו של חמינאי המריא מטהרן | דיווח, באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2026
- ↑ The Week News Desk, Exiled prince Reza Pahlavi calls for continued protests in Iran on January 10, 11; hints at return to Tehran, The Week, 10 בינואר 2026
- ↑ ליאור בן ארי, סוכנויות הידיעות, פריצה לשידורי טלוויזיה באיראן: "איראנים, המשיכו במאבק, החירות קרובה מתמיד!", באתר ynet, 18 בינואר 2026
- ↑ דין שמואל אלמס, יורש העצר האיראני בראיון מיוחד ל"ישראל היום": "ביידן טועה בגישתו לטהרן", באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2021
- ↑ רועי רובינשטיין, בנו של השאה: "מטרת חיי – שלטון חילוני באיראן, כמו בישראל", באתר ynet, 19 באפריל 2023
- ↑ Son of Iran’s last shah pays condolence call to Dee family, visits Western Wall, The Times of Israel, 18 באפריל 2023 (באנגלית)
- ↑ Reza Pahlavi (2025-05-29), A Path to the Cyrus Accord, נבדק ב-2025-06-24
- ↑ איתי בלומנטל רועי שרון, כ-1,200 גיחות - ואלפי הפצצות: ההיסטוריה שעשה צה"ל באיראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביוני 2025
- ↑ (Q108933097)
- ↑ הבא בירושה אחרי רזא כורש עלי פהלווי, מקור: סדר הירושה בויקיפדיה הצרפתית | הפריט שלו בויקינתונים: (Q109170741)
רזא כורש עלי פהלווי42995175Q334871