המהפכה הלבנה

מוחמד רזה מציג לעם את עקרונות המהפכה הלבנה

המהפכה הלבנה (בפרסית: انقلاب سفید) הוא כינוי לשורת רפורמות ליברליות שהנהיג השאה הפרסי מוחמד רזה פהלווי באיראן במטרה להפוך את איראן בטווח הארוך למעצמה עולמית כלכלית ותעשייתית חזקה ומודרנית בסגנון מערבי, זאת תוך זמן קצר ככל הניתן ובאגרסיביות רבה. המהפכה זכתה לכינוי "לבנה" לאור העובדה שדובר במהפכה שהתבצעה ללא שפיכות דמים. על מנת להעניק לרפורמות לגיטימציה השאה ערך בשנת 1963 משאל עם שבסיכומו 5,598,711 אנשים הצביעו בעד הרפורמות, ו-4,115 הצביעו נגד הרפורמות. המהפכה הלבנה החלה ב-1963 ונמשכה עד להדחתו של השאה ב-1979 במהלך המהפכה האסלאמית. רבים רואים ברפורמות אלו כגורם ישיר שהביא למהפכה האסלאמית. חלק ממטרות המהפכה הלבנה היו להוריד מכוחם של בעלי האדמות וליצור בסיס תמיכה בקרב הכפריים, מעמד הפועלים ומעמד הביניים.

היקף הרפורמות

הרפורמות שביקש השאה להכיל כללו שיתוף העובדים ברווחי הפרויקטים, עידוד וייזום פרויקטים מסיביים במימון ממשלתי בתחום התעשייה הכבדה, בנוסף להלאמת יערות ושטחי מרעה. בנוסף, הלאמת קרקעות האליטות המסורתיות, שגרמו לאחרונים לאבד מכוחם.הרפורמות נגעו בכל תחומי החיים במדינה וכללו:
רפורמות חברתיות - נועדו לבטל את החלוקה הנוקשה למעמדות על ידי הלאמה וחלוקה מחדש של האדמות, ביטול הדפוסים הפיאודליים בחברה ושבירת מונופולים כלכליים.
רפורמות כלכליות - נועדו לנצל את תמלוגי הנפט לטובת פיתוח מואץ של תשתיות לתעשייה ומסחר, פתיחת השוק האיראני להשקעות זרות, במיוחד בתחומי התעשייה והזיקוק, הכשרת כוח עבודה מיומן בתחומי התעשייה ומיכון מואץ של החקלאות.
רפורמות חינוכיות-ערכיות - נועדו לבטל את הנאמנויות המסורתיות למשפחה, שבט, מוצא אתני ודת, ולכלול את כולם תחת זהות לאומית איראנית מאוחדת. האתוס הלאומי המחודש נוצר על ידי החייאת המורשת האיראנית העתיקה הקדם אסלאמית.

מבחינה חברתית, הרפורמה הרחיבה את זכויות הנשים והפנתה משאבים ומימון רב לחינוך, במיוחד באזורים הכפריים, שכלל הענק תמריצים חומריים לתלמידים מצטיינים וארוחת צהרים חינם לכלל התלמידים בבתי הספר. הוקם חיל האוריינות בצבא האיראני שמשרתיו נועדו ללמד קרוא וכתוב בכפרים ולמגר את תופעת האנאלפביתיות.

הרפורמה

ביקור השאה בבית ספר איראני

מוחמד רזה מחלק שטרי בעלות קרקע

ראו גם – משבר אבדאן, ההפיכה באיראן (1953)

הרפורמה הכילה 19 נקודות, שנקבעו להתפרס על טווח של 15 שנים.

שלב ראשון של המהפכה, כללה שש רפורמות שאושרו במשאל עם בינואר 1963:

1. רפורמת האדמה ה"פאודליזם": המדינה קנתה אדמות מאדוני האדמות ומכרה אותם לחקלאים במחיר של 30% מתחת לשיווי האדמה בשוק עם הלוואה בתנאים מקלים, בריבית נמוכה, שהתפרסה על פני 25 שנה. רפורמה זו אפשרה לכ-1.5 מיליון משפחות של איכרים, שבעבר היו רק אריסים, לקנות את האדמות אותן עיבדו. עם זאת בפועל רבים מהכפריים העדיפו לעבור לערים ורק כ-50% מהחקלאים קנו קרקעות. כשהמוני הכפריים שהגיעו לערים הגדולות שוכנו בשכונות עוני בעלות תשתיות גרועות במיוחד.
2. הלאמת היערות ושדות המרעה: נלקחו מספר רב של צעדים לא רק על מנת לפתח את המשאבים הלאומיים ולעצור את ההרס היערות ושדות המרעה, אלא גם על מנת להמשיך לפתח ולטפח אותם. ננטעו יותר מ-9 מיליון עצים ב-26 אזורים שונים.
3. הפרטת חברות בבעלות ממשלתית: מכירת מניות במפעלי ייצור ומפעלים לציבור ולבעלי האדמות הישנים. רפורמה זו יצרה שכבה מעמדית חדשה של בעלי מפעלים שיכלו לעזור לתעש את המדינה.
4. שיתוף ברווחים: שיתוף פועלי המפעלים ברווחי מפעלי המגזר הפרטי. הענקת נתח של 20% מרווחי מקום העבודה לעובדים והבטחת בונוסים על בסיס תפוקה או פיחות גבוה בעלויות הייצור.
5. הרחבת זכות הבחירה לנשים: הרחבת זכות בחירה לנשים שבעבר לא נהנו מזכות זו. צעד זה זכה לביקורת על ידי חלק מאנשי הדת.
6. הקמת חיל האוריינות: מגויסים לצבא האיראני שסיימו בגרויות או תארים יכלו לשרת בחיל האוריינות וללמד קרוא וכתוב בכפרים. בשנת 1963 שני שלישים מאוכלוסיית איראן לא ידעו קרוא וכתוב, בערים ובאיראן הסכום עמד על שליש מהאוכלוסייה.

עד שנת 1968 הוספו 6 רפורמות נוספות:

1. הקמת חיל הרפואה: החיל מונה על קידום נושא הבריאות והרפואה באזורים הכפריים והנידחים באיראן. תוך 3 שנים הוכשרו כ-4,500 קבוצות רפואיות, כשכמעט 10 מיליון מקרים טופלו על ידי החיל.
2. הקמת חיל השיקום והפיתוח: החיל מונה על לימוד תושבי הכפר שיטות וטכניקות מודרניות לחקלאות וגידול בעלי החיים. הייצור החקלאי בין השנים 1964 ו-1970 גדל ב 80% בתפוסת של 67% בערך.
3. הקמת בתים עצמאיים: הוחלט על מינוי 5 זקני כפר בכל כפר, שיבחרו על ידי תושבי הכפר למשך תקופה של 3 שנים, ויפעלו כבוררים תוך סיוע ביישוב סכסוכים ועבירות קלות.
4. הלאמת משאבי המים: קידום פרויקטים ומדיניות לחיסכון במים, שכללו בניית סכרים.
5. מודרניזציה ושיקום עירוני וכפרי: בעזרת חיל השיקום ופיתוח נבנו מרחצאות ציבוריות, בתי ספר וספריות רבים בכל רחבי איראן. בנוסף הותקנו בשטחים נרחבים ברחבי איראן משאבות מים וגנרטורים חשמליים.
6. רפורמות חינוכיות: כינון משרד לחינוך גבוה וקביעות תוכנית לימודים ובחינות אחידות לכל מוסדות ההשכלה הגבוהה באיראן.

12 הנקודות של הרפורמה נרשמו על אובליסקים ברחבי המדינה.

עד שנת 1975 הוספו שתי נקודות נוספות:

1. זכויות העובד להחזיק במניות בתחום התעשייה: הוחלט על הפרטת 99% ממניות החברות בבעלות ממשלתית ו-49% מהמניות החברות הפרטיות; שתוצענה תחילה למכירה לעובדי החברות עצמן ומאוחר יותר לכלל הציבור.
2. פיקוח על המחירים: קביעת פיקוח מחירים, כשבעלי מפעלים וחנויות רשת גדולות שעברו על התקנה נקנסו בכבדות, מספר מסוים גם נכלא או שרישיונם בוטל. סנקציות הוטלו על חברות זרות רב-לאומיות וטונות של סחורות שאוחסנו למטרות ספקולטיביות, הוחרמו ונמכרו לצרכנים במחירים המיועדים שנקבעו. בשנת 1975 הובל גם קמפיין נגד ספסרות בלתי סבירה.

בהמשך נוספו נקודות נוספות:

1. חוק חינוך חובה ובחינם: נקבע חוק חינוך חובה לכל ילד ובחינם. בנוסף נקבע והוחל כי כל ילד מגיל גן ועד גיל 14 יזכה לארוחה חינם בבית הספר. בתקופת הרפורמה שיעור מסיימי בתי הספר הייסודים והתיכונים כמו האוניברסיטאות עלה. כשכל סטודנט הוענק פטור מלא מתשלום שכר הלימוד באוניברסיטאות בנוסף לדמי מחייה קבועים, לעידוד הפיתוח וההשכלה באיראן. כמו כן, הוחלו מספר רב של תוכניות לחילופי סטודנטים כמו מלגות ללימודים בחו"ל.
2. מזון חינם לאמהות נזקקות: הוחל סיפוק מזון חינם לכלל האמהות נזקקות ולכל תינוק עד גיל שנתיים.
3. חוק היצוגיות: נקבע בחוק כי בפומבי על הגברים ללבוש חליפה ועניבה, נשים חייבו ללבוש חלופות נשיות וגרביונים (לעמות התקופה שלאחר המהפכה האיראנית עת בה חויב בחוק לבוש אסלאמי וחיג'אב, כולל איסור על הפגנת חיבה ושילוב ידיים בפומבי, כולל עם קרובי משפחה).
4. החלת חוק ביטוח לאומי: החלת חוק ביטוח לאומי לכלל האיראנים. מערכת הביטוח הלאומי הבטיחה תשלום של עד 100% מהשכר טרם הפרישה בתקופת פרישה.
5. קביעת שכר יציב וסביר להשכרת וקניית נכסים למגורים : פקידים מונו על מעקב אחר המחירים והתמודדות מול ספקולטיביות. הוחל בשנת 1977.
6. מאבק בשחיתות הביורוקרטית: לצורך בחינת העניין הוקמה ועדה מלכותית שהורכבה מנציגי הגופים המנהליים השונים ואנשים בעלי יושרה מוכחת.

התלכדות קואליציה נגד השאה

באופק של המהפכה הלבנה עמד חזון יצירת חברה ליברלית בעלת משטר נאור על פי עקרון של מונרכיה חוקתית. בפועל, השאה דיכא את המתנגדים לו והנהיג שימוש בסאוואכ. ייתכן במטרה להוביל שינוי אמיתי ועמוק תוך שימוש בכוח רב והחלטיות, זאת על מנת למנוע את התנגדות השמרנים והאליטות הישנות. ברפורמות המהפכה הלבנה ניכר המאמץ המכוון לפגוע באליטות הישנות:
בעלי הקרקעות הגדולים - נפגעו מהרפורמה האגררית שהגבילה את הבעלות על הקרקע לכפר אחד בלבד למשפחה.
חכמי הדת - השאה ניסה לשבור את כוחם בעזרת קידום תהליכי חילון והפרדת הדת מהמדינה, בעיקר בתחומי החינוך והמשפט, שהיו בשליטה כמעט בלעדית של אנשי הדת.
ראשי הבזאר - המונופול שלהם על המסחר בערים הגדולות נשבר לאור פתיחת מרכזי מסחר מתחרים מודרניים מחוץ לערים.
השאה התבסס על תמיכת הצבא הגדול והמודרני שבנה מכספי הנפט ובסיוע האמריקאי, ועל תמיכת המגזר העסקי שגרף הון עצום משגשוגו של שוק הנפט המקומי ומהרפורמות הכלכליות.

האליטות הישנות, ובראשם חכמי הדת (העלמאא'), שחשו שהשאה דוחק אותם לפינה התלכדו לקואליציה משותפת כנגדו. בקואליציה זאת חכמי הדת סיפקו את האידאולוגיה ואת אמצעי ההפצה של התעמולה כנגד השאה והיו למעשה עמודי התווך של המאבק.

תוצאות הרפורמה

ראו גם – המהפכה האיראנית, תאוריית הקשר על הדחת השאה מאיראן

הרפורמה הבולטת ביותר הייתה חלוקת הקרקעות. הרפורמה הובילה לצמיחה כלכלית מואצת באיראן. בין השנים 1963-1970 הוכפל התל"ג של אירן.

עם זאת, הרפורמה גם הובילה ליצירת מתחים חברתיים חדשים. בין המתחים עלה חוסר האמון של הציבור האיראני במלוכה ובביורוקרטיה האיראנית, שהחלה להיתפס כמושחתת; התנגדות אנשי הדת לקידום מעמד האישה, הפחתת השפעתם בתחומי החינוך ודיני המשפחה במיוחד באזורים הכפריים ולרפורמה שניסה להחיל השאה לשילוב נשים ולא מוסלמים בתחום המשפט, כל אלו בניגוד לכללי האסלאם; והתעוררות תנועות חברתיות אתניות, בעידוד האליטות החדשות. מתחים אלו היו למקור לגיוס תמיכה ציבורית נרחבת והעצימו את כוחם של מתנגדי השלטון הדומיננטיים שעשו בהם שימוש. בנוסף, על רקע המלחמה הקרה, הרפורמה הסמי-סוציאליסטית זו הגבירה את חשש ארצות הברית משינוי כיוון באיראן לטובת ברית המועצות. שילוב גורמים אלו היו למצע שסייע רבות להעזבת שלטונו של השאה ב-1979.

העם האיראני שברובו היה מסורתי נפגע קשות מניסיונות השאה לשנות אלפי שנות מסורת בהינף יד. השיא היה בחוק הרעלה, השאה אסר על לבישת רעלה ברחוב. נשים רבות החליטו להישאר כלואות בבין משום שלא רצו או לא יכלו להפר את צו המסורת העתיק ולצאת לרחוב בגילוי ראש.
אנשי הדת שרצו בהחלפת השלטון מסיבותיהם שלהם, ניצלו את תחושת המרמור הגוברת והטיפו כנגד השאה. השילוב המסוכן בין דת עממית בעלת מאפיינים משיחיים ומצב סוציו-אקונומי קשה חברו יחדיו ליצור מהפכה עממית רדיקלית שביקשה לבטל את שיטת המשטר הקיים.

בחוקת איראן שלאחר המהפכה האסלאמית, מכונה המהפכה הלבנה "קונספירציה אמריקנית" שיעודה היה "ייצוב יסודות השלטון הרודני וחיזוק התלות הפוליטית, התרבותית והכלכלית של איראן באימפריאליזם העולמי." עם זאת גם לאחר החלפת שלטון השאה המשיכה הממשלה האסלאמית בקיום חלקים נרחבים מנקודות המהפכה הלבנה, שהובילו ושימרו את פיתוחה העצום של איראן בתחומי החינוך, טכנולוגיה והפיתוח.

ראו גם

• משבר איראן
• איראן המודרנית
• שושלת פהלווי
• המהפכה האיראנית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המהפכה הלבנה בוויקישיתוף

• ג'ו אלכס מוריס, השאח הפרסי בעקבות דה גול, מעריב, 10 באפריל 1966

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23146227המהפכה הלבנה