פעילי זכויות אדם באיראן
תבנית ארגון ריקה פעילי זכויות אדם באיראן (באנגלית: Human Rights Activists in Iran; בראשי תיבות HRAI), מוכר גם גם בשם סוכנות הידיעות שלו HRANA, הוא ארגון זכויות אדם לא-ממשלתי אמריקאי המוקדש לקידום ולהגנה על זכויות אדם באיראן.
הארגון הוקם בשנת 2006 בידי קיוואן רפיעי (אנ'), גולה איראני שהיה אסיר מצפון במדינה.[1] מרשת קטנה של מתנדבים הפך הארגון לארגון ללא כוונת רווח רב-מחלקתי שמושבו בוושינגטון די.סי. ובעל רשת המתנדבים הגדולה ביותר בתוך איראן מבין ארגוני זכויות האדם האיראניים.
היסטוריה
שורשיו של HRA בינואר 2006, אז הכריז הפעיל קיוואן רפיעי באופן רשמי על הקמת “פעילי זכויות אדם באיראן”. זמן קצר לאחר מכן הצטרף סייד ג’מאל חוסייני, והקבוצה החדשה התמקדה באסירים פוליטיים ובאסירי מצפון, אף שלא היו לה מימון חיצוני או תשתית ארגונית.[1]
בשנתיים הראשונות ארגן HRA ביקורי משפחות של אסירי מצפון וקורבנות המשטר, קמפיינים להעלאת מודעות ברחוב ופרסם חוברת חינוכית ראשונה, תוך מיצוב עצמו כארגון צעיר ושוויוני המחויב לאי-אפליה.[1]
בין 2008 לתחילת 2010, שיפור זמני במרחב האזרחי אפשר ל-HRA לרשום ועדות ברחבי המדינה, להשיק את סוכנות החדשות הראשונה לזכויות אדם בשפה הפרסית – HRANA, ולהקים יותר משלושים בעלי תפקידים ציבוריים ועשרים וחמש ועדות מקצועיות. פעילות הארגון כללה כינוסים ארציים בנושא “הזכות לחינוך” עבור סטודנטים בהאאיים, את המגזין החודשי Peace Mark, וקמפיין עולמי לעצירת הוצאתו להורג של המורה הכורדי פרזאד קמנגאר.
בשנת 2009 השיק HRA גם את מרכז המחקר והספרייה של HRA, הפועל כחברת-בת של HRANA ומשמש כספרייה הדיגיטלית של הארגון.
הבחירות לנשיאות איראן בשנת 2009, שהיו שנויות במחלוקת, הביאו לקריסת הארגון: ב-1 במרץ 2010 עצרו כוחות הביטחון של איראן לפחות ארבעים ושמונה מחברי HRA בפשיטות מתואמות, החרימו או הרסו נכסים דיגיטליים כמו אתרי אינרנט וכתובות אימייל, ושידרו “הודאות” בטלוויזיה.[1] עונשי המאסר שנגזרו בעקבות זאת עלו במצטבר על מאה שנות מאסר.
בעקבות פשיטות 2010, החברים ששרדו וחיו בגלות לאחר שנאלצו להימלט מאיראן, ארגנו מחדש את HRA כעמותה רשומה בארצות הברית לפי סעיף 501(c)(3).
הארגון המחודש הדגיש טכנולוגיה, מחקר מונחה-נתונים וסנגור בינלאומי. הוא הצטרף לקואליציות עולמיות בולטות, בהן הקואליציה העולמית נגד עונש המוות (אנ'), Civicus, הארגון העולמי נגד עינויים והקואליציה למען בית הדין הפלילי הבינלאומי.
הארגון הציג ראיות ותדרוכים בפני הפרלמנט האירופי, הקונגרס של ארצות הברית, הפרלמנט של קנדה,[1] ועדת זכויות האדם של האו״ם, והעצרת הכללית של האו״ם.
בשנת 2010 ייסד הארגון את ועדת “העמוד הרביעי”, יוזמה שנועדה לאפשר חילופי מידע חופשיים ופיתוח אינטרנט מאובטח וללא עלות, באמצעות מתן שירותים טכניים למשתמשים איראנים כגון רשתות VPN. מאוחר יותר באותה שנה הושק גם מרכז הסטטיסטיקה והמסמכים – מאגר הנתונים המתעד דיווחים יומיים על אירועים לצורך ניתוח כמותי.
בשנת 2014 ציין הדווח המיוחד של האו״ם לענייני זכויות אדם באיראן, ג’אוויד רחמן (אנ'), את ארגון HRA כאחד משלושת הארגונים המובילים בתחום זכויות האדם באיראן. בדוחותיו הדגיש רחמן כי מאז שנת 2010 נקט הממשל האיראני במדיניות של מעצרים המוניים ומתואמים נגד מגיני זכויות אדם, אשר הביאה לפירוקם בפועל של הארגונים המרכזיים בתחום, ובהם Committee of Human Rights Reporters, המרכז להגנת זכויות אדם (אנ') (שנוסד בידי כלת פרס נובל לשלום שירין עבאדי), וארגון פעילי זכויות אדם באיראן (HRA).[2]
בשנת 2019 ייסד HRA את Kardanan – קליניקה משפטית לזכויות עובדים, ואת Spreading Justice – מאגר נתונים המתאר אלפי חשודים בהפרות זכויות אדם. מאוחר יותר, בשנת 2023, הושק Pasdaran Documentation Project (PDP) – יוזמה המנתחת את תפקיד משמרות המהפכה האסלאמית בהפרות זכויות אדם.
ההפגנות באיראן בשנת 2026
בהפגנות באיראן בשנת 2026 פרסם הארגון עדכונים יומיים ביחס להפגנות, הנפגעים והעצורים. לפי עדכון סוכנויות הידיעות של הארגון, HRANA, עד לסיומו של היום השבעה-עשר להפגנות, ה-13 בינואר תועדו ברחבי איראן כ-614 התקהלויות מחאה, ב-187 ערים וכיסו את כל 31 מחוזות המדינה. הארגון הצליח לאשר כי עד אותו יום עצרו כוחות הביטחון של איראן 18,434 בני אדם. במקביל, שודרו 97 מקרים של הודאות כפויות, ודווח על 1,134 בני אדם שנפצעו פציעות קשות. עד אותו יום הארגון הצליח לאשר את מותם של 2,403 מפגינים. מבין ההרוגים תועדו 12 קטינים. בנוסף, נכללים בין ההרוגים תשעה אזרחים שלא השתתפו במחאות (שאינם אנשי כוחות הביטחון ואינם מפגינים). הארגון גם דיווח כי במהלך ההפגנות נהרגו 147 אנשי כוחות הביטחון ותומכי הממשל, ובהם לפחות חמישה תומכי ממשל אזרחים.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Brief History of HRA, אתר www.hra-iran.org, HRA Iran.
- ↑ Report of the Special Rapporteur on the situation of human rights in the Islamic Republic of Iran, מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, 18 במרץ 2014, עמ' 9
- ↑ Day Seventeen of Iran’s Protests: Continued Internet Shutdown, Spike in Figures, and Intensifying Global Reactions, HRANA, 13 בינואר, 2026
פעילי זכויות אדם באיראן42541882Q5963489