ערך טוב

תכנון עירוני של אשדוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תכנון עירוני של אשדוד
מידע כללי
סוג תוכנית בניין עיר
מיקום אשדוד
מדינה ישראלישראל ישראל
הקמה ובנייה
אדריכל

תוכנית 1957–1959

ד/2000

  • יעקב הרץ
  • צבי פוגל
  • ד. שוורץ

אשדוד 2035

  • צביקה קורן

אשדוד היא עיר נמל מתוכננת בישראל, המחולקת במתווה שתי וערב לרבעים. היא נוסדה ב-1956 כמועצה מקומית בשותפות ציבורית-פרטית בין ממשלת ישראל לחברת אשדוד, שהופקדה על תכנונה ובינויה. אשדוד, שטרם סיימה את בנייתה המתוכננת, נבנתה וממשיכה להיבנות לפי תוכנית המתאר שנקבעה לה ב-1959.

החל מהעשור השני של המאה ה-21 נערכו שינויים בתוכנית המתאר, עם כינון הסכם הגג עם ממשלת ישראל ב-2017 שהוסיף לעיר 10 שכונות מתוכננות[א], ביצוע מיזם "הגל הירוק" (2017–2022) במסגרתו הוקמה מערכת אוטובוסים מהירה (BRT), חודשו רחובות והוקמו שבילי אופניים וכן מסופי תחבורה ציבורית. בעשור השלישי למאה, ניתן אישור סופי לרובע י"ד בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה והחלה הקמתם של רובע פארק לכיש בצפון וקריית פרס בדרום.

רקע גאוגרפי

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאוגרפיה של אשדוד בוויקישיתוף
מפה של אשדוד מאת מחלקת המדידות, 1960
שפך נחל לכיש לים התיכון, ראשית 1918 – צילום מאת שירות האוויר של הקיסרות הגרמנית

אשדוד שוכנת במישור החוף הדרומי (או "מישור חוף פלשת"), אזור השוכן מדרום לערי גוש דן ועד רצועת עזה, וכולל את חמשת סרני פלשתים (אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון)[2]. האזור הוא מישורי ברובו, וגובהו 70–80 מטרים מעל פני הים[2]. אשדוד תוכננה ונבנתה על שטח רצועת החולות, כאשר מצפונהּ חוף פלמחים, מדרומה חולות ניצנים, ממזרחה השטחים החקלאיים של גן יבנה ובית עזרא[2], וממערבה רצועת חוף אשדוד. שטחי הבנייה נפרשים בעיקר על רצועת החולות ואינם פולשים לשטחים החקלאיים במזרח[2].

העיר ממוקמת 25 ק"מ מאשקלון, 40 ק"מ מתל-אביב–יפו, 75 ק"מ מירושלים ו-80 ק"מ מבאר שבע.

משטר הרוחות בעיר נובע מהפרשי הטמפרטורה של היבשה והים – הים מתחמם ומתקרר באיטיות, ואילו היבשה במהירות[2]. על כן, במהלך היום נושבת בריזה ימית, ובערב ובלילה בריזה יבשתית[2]. באשר לכיווני הרוח, לפי רוחמה ממן, יש 4 הנחשבים לקבועים; מהבוקר ועד הצהריים, הרוח נעה מדרום-מערב לצפון-מזרח, באחר הצהריים מצפון-מערב לדרום-מזרח, בערב רוח צפונית ומהלילה ועד הבוקר היא דרום-מזרחית[2].

אזור התעשייה הכבדה בעיר נקבע בצפונה תוך התחשבות במשטר הרוחות, במטרה למנוע את תנועת זיהום המפעלים לעבר אזורי המגורים[3].

רקע היסטורי

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של אשדוד בוויקישיתוף
עמוד ראשי
 ראו גם – רובעי אשדוד, אשדוד: לאחר הקמת המדינה, חברת אשדוד: תכנון העיר אשדוד, נמל אשדוד: היסטוריה

יוזמתו של היינץ ראו, 1949

היינץ ראו – אדריכל ומתכנן ערים

עם ייסוד אגף התכנון ב-1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, עלה הצורך בהקמת נמל עמוק-מים שני בארץ, עקב המרחק הגדול שבין נמל חיפה לגוש דן ולדרום המדינה[4]. מתכנניה של עיריית תל-אביב–יפו טענו ל"זכות טבעית"[ב] לנמל שכזה בתל-אביב–יפו, והצדיקו זאת מכמה בחינות: ריכוז האוכלוסייה והתעשייה הגדול, והיות העיר מוקד לייצוא הדרים[4].

האדריכל היינץ ראו, שכיהן בתפקיד בכיר באגף התכנון התנגד לרעיון זה. המדיניות שהתווה ביקשה לפזר את האוכלוסייה בערים בישראל, ובפרט בגוש דן, ועל כן החל לבחון את ההיתכנות להקמת נמל עמוק מים, לצד עיר[5], באזור אחר[4].

חיילות צה"ל בוחנות סלעים בשפך נחל לכיש, 1970 – צילום מאת בוריס כרמי מתוך "אוסף מיתר" של הספרייה הלאומית

הקמת הנמל העתידי ברצועת החוף של אשקלון נפסלה עקב הקרבה לרצועת עזה, משיקולי ביטחון[5]. על כן, הרצועה שנותרה לאיתור היא זו שבין תל-אביב–יפו לאשקלון. מבדיקתו של ראו עלה, כי הן משטר הרוחות הן הנתונים הגאולוגיים וההידרוגרפיים ברצועה דומים, ולא נמצא בה מקום שניתן לראות בו נמל טבעי[5]. תחילה בחר ראו בשפך נחל רובין לים התיכון, כ-20 ק"מ מדרום לתל-אביב–יפו, אך איתור זה נזנח לטובת שפך נחל לכיש, סמוך למיקום הנמל של אשדוד העתיקה הפלשתית[6], כיום בחוף מי-עמי. באותה עת (עוד ב-1949), החוף היה שומם ומנותק תחבורתית. עתודות השטח החולי הגדולות תרמו להכרעת הכף לטובת הבחירה בשפך נחל לכיש[5].

האדריכל אריה שרון

האיתור של ראו לא התקבל בתמימות דעים באגף התכנון תחילה. ראו שכנע את אריה שרון וציון השמשוני[ג] שעמדו בראש האגף[5]. סוכריר (שמו בערבית של הנחל[ד], ששימש את המתכננים לנמל והעיר העתידית בשלבים הראשונים) הפכה להיות חלק מהותי מיעדי אגף התכנון באותה עת, אך הרעיון זכה להסתייגויות מכמה סיבות:[7]

  • הגזמה ביכולת להגשמת התוכנית, שהרי השטח היה בתולי לחלוטין
  • התחרות עם אשקלון
  • סוכריר לא השתלבה ב"מערכת המכרזים האזוריים"

הוועדה הבין-משרדית, 1950–1951

לאחר שתוכנית "סוכריר" התקבלה באגף התכנון לבסוף, המחלוקות המשיכו בין רשויות המדינה[7]. צה"ל ראה לחיוב את התוכנית – הרחקת הנמל מריכוז האוכלוסייה, שהוא הרי עלול לשמש מטרה צבאית בתקיפה אווירית. ב-1950, הקים משרד התחבורה[ה] ועדה בין-משרדית שמטרתה להחליט על האיתור האופטימלי לנמל עמוק-מים[7]. היא פעלה כשנה, וערכה סקרים אודות הרכבי הייצוא והייבוא, היעד והמוצא של המטענים (באשר לפעילות הנמלים הקיימים), ענייני תחבורה וכן אמדן השטח שמדרום לנמל (בו לימים הוקמה העיר)[7]. היא כללה נציגים מאגף התכנון, צה"ל, "מחלקת עבודות ציבוריות", עיריית תל-אביב–יפו ולשכת המסחר שלה, וממשרדים ממשלתיים – התעשייה, החקלאות והתחבורה[7].

הפשרה

אגף התכנון[ו] וצה"ל תמכו באיתור ב"סוכריר", בעוד עיריית תל-אביב–יפו ולשכת המסחר שלה, לצד חלק מן משרדי הממשלה תמכו באיתור בתל-אביב–יפו[7]. "מחלקת עבודות ציבוריות" ושר התחבורה הציעו פשרה להקמת הנמל בשפך נחל רובין, והיא התקבלה בסוף 1951[7]. למרות הפשרה שהתקבלה, אגף התכנון המשיך לתכנן את "סוכריר", וערך באמצעות המחלקה למחקר, בדיקה שהוכיחה את ההיתכנות הכלכלית להקמת הנמל, לנגד האפשרות של קיום נמל עמוק מים יחיד בחיפה[7].

חידוש המחלוקת, 1952–1953

נוסף על פשרת מחלקת עבודות ציבוריות–משרד התחבורה ב-1951, דחקו גורמים נוספים את התוכנית להקמת הנמל באשדוד בסדר העדיפויות הלאומי[8].

העמסת ארגזי "תפוזי ג'אפה" בנמל אשדוד
נובמבר 1965
1971
עם סגירת נמל תל אביב בנובמבר 1965, הייצוא מאזור תל אביב-יפו עבר לנמל אשדוד, כפי שחששו פרנסי העיר העברית הראשונה[9][10]עתידו של נמל תל־אביב מסעיר רוחות העובדים, מעריב, 25 באפריל 1963

ב-1952, הגיע בהזמנת ממשלת ישראל סולומון טרון (אנ'), מהנדס יהודי רוסי-אמריקאי שתרם משמעותית לחשמול ברית המועצות ומנהל ב"ג'נרל מוטורס"[8]. יחד עם משימות אחרות, הוטלה עליו המשימה לבחינת הכדאיות להקמת הנמל. הוא פסק כי המשאבים הדלים של ישראל באותה עת אינם מצדיקים את ההשקעה לטווח הקצר (5–10 שנים, טווח השילומים מגרמניה המערבית[ז]), וכי למרות ההפסד הכרוך בכך למשק מבחינת זמני הובלה – נמל בחיפה בלבד מספיק לצרכיה של המדינה בעת ההיא[8]. נוסף על כך, באותה שנה אירעה ירידה במגמת העלייה לישראל. זאת, יחד עם חוות הדעת של טרון גרמו לאיבוד העניין מטעמם של משרדי ממשלה, ביניהם התחבורה והעבודה[ח][8].

בתחילת 1953 חלו שינויים באגף התכנון; היקפו וסמכויותיו צומצמו ומרכזו הועבר לירושלים מתל-אביב–יפו, תחת שר הפנים החדש, ישראל רוקח (לשעבר ראש עיריית תל-אביב–יפו). כמו כן, דמויות מפתח באגף, שתמכו ברעיון עוד טרם הקמת הוועדה הבין-משרדית ונטלו בה חלק – אריה שרון, ציון השמשוני והינץ ראו – התפטרו[8].

חזרת יוזמת אשדוד – תחנת כוח חדשה, 1953

תחנת הכוח אשכול
תחנת הכוח ונמל אשדוד, 2013
תחנת אשדוד א', תחילת שנות ה-60

בסוף 1953, קם צורך ל"חברת החשמל" להקים תחנת כוח חדשה כדי לתת מענה לגידול בצריכת החשמל, ולהזרים חשמל לדרום ישראל. צורך זה היה ידוע לאגף התכנון, והתוכניות המוקדמות ל"סוכריר" ואזורי התעשייה שלה התחשבו בו[8].

לפי מתכנן הערים והאדריכל אליעזר ברוצקוס[11], שבאותה שנה התמנה לאחראי על התכנון הארצי באגף התכנון, הצורך בהקמת התחנה אילץ בחינה מחודשת של יסודות הרעיון להקמת עיר הנמל[12]. למרות שבראשית דרכו של הרעיון לא צידד בו, לאחר שהתעמק בו ראה כי הקמת עיר הנמל משתלבת עם יעדים אחרים בתכנון הארצי, ונותנת עדיפות לברירת אשדוד[12].

השיקולים שמנה ברוצקוס, הם:[12]

  1. צמצום כושר הגידול של אזור תל אביב, ופיתוח אזור הדרום, שהיה אז לא-מפותח.
  2. כדאיות כלכלית – לפי תחזית המטענים של הנמל, למחצבי הנגב יהיה חלק דומה בייצוא לזה של אזור תל אביב.
  3. הקמת עיר ברצועת החולות של אשדוד לא תביא להפסד של אדמות חקלאיות. זאת בשונה מהתפשטות נוספת של גוש דן.
  4. הנמל יהנה מעתודת שטח גדולה. קביעת האיתור בתל-אביב–יפו הצפופה ממילא, תצריך הקמה של עורקים תחבורתיים מתאימים ותגרור קשיים והוצאות כספיות רבות להפקעות קרקע ובינוי מחדש.

במקור, "חברת החשמל" התכוונה להקים את תחנת הכוח דרומית למועצה המקומית בת ים. בפגישה שנערכה בסוף נובמבר 1953 בתחנת הכוח רידינג, נציגי אגף התכנון ומנכ"ל משרד הפיתוח נצמדו לאיתור באשדוד. "חברת החשמל" קיבלה את עמדת הממשלה.[13] פחות משנה לאחר קבלת ההחלטה על הקמת תחנת הכוח באשדוד, החלו העבודות להקמתה, סלילת כביש גישה אליה ושכונת בתי מגורים לעובדיה הקבועים של התחנה[ט] (לימים "שיכון עובדי חברת החשמל" ברובע א')[13][15][16]. תחנת הכוח "אשדוד" נחנכה ב-3 ביוני 1958[17], עם הפעלתה של יחידה מס' 1 בתחנה א'[י][18][19].

ההחלטה על הקמת העיר, 1954

דוד בן-גוריון באשדוד-ים, פברואר 1959

בסוף 1954 התחדשה מגמת העלייה לישראל, ואגף השיכון ביקש לבחון הקמת עיר מסביב ל"שכונת חברת החשמל". בחגיגות חצי היובל לעיר נתניה באותה שנה, העביר ראש הממשלה דוד בן-גוריון באמצעות שר האוצר, לוי אשכול, מכתב לעובד בן עמי, ובו ביקש: ”עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון”, בהתייחסו להקמת העיר. בעקבות קריאה זו בן עמי סיפר:

לוי אשכול, חתם על הסכם הקמת העיר מול "חברת אשדוד" כשר האוצר – עם פטירתו של ראש הממשלה המכהן ואזרח הכבוד[20] של העיר, לוי אשכול, הוחלט לקרוא לתחנת הכוח בעיר על שמו במאי 1969[21]

”לקחתי את הג'יפ ונסעתי לאורך החוף עד שהגעתי לחולות אשדוד. היום היה יפה, השמש זרחה והחול נצץ. טיפסתי לגבעת יונה ואמרתי לעצמי: אם ממשלת ישראל תקים פה נמל, אני אקים את העיר”[22]. כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך ”אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל”[22]. על כן, הוחלט על הקמת העיר אשדוד בשותפות ציבורית-פרטית (PPP) של ממשלת ישראל עם יוזמת יהדות ארצות הברית[22].

ב-1956 משרד התחבורה שב לבחון את ההיתכנות להקמת נמל עמוק מים בדרום, ומינה ועדה נוספת לעניין. בשונה מהוועדה הבין-משרדית של 1950–1951, הפתרון של אשדוד התקבל כמעט בתמימות דעים. ב-1957 התקבלה במשרד ההחלטה להקים באשדוד את הנמל[13].

אשדוד כעיר פיתוח, 1956

אשדוד – עיר פיתוח
מעברת אשדוד-ים, 1957
שלט המוביל לאזור פיתוח אשדוד, 1962

ב-1 במאי 1956 נתן שר האוצר, אשכול, אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד, וב-15 במאי, נחתם ההסכם בין מדינת ישראל לעובד בן עמי ופיליפ קלוצניק ("חברת אשדוד"), שהעניק להם זיכיון על שטח של 40,000 דונם.[23] היקף ההסכם עורר ביקורת ומחלוקת בעיר ובמוסדות הממשלה, ונערכו ניסיונות לבטלו ולצמצם אותו.[24][25][26][27]

עוד באותה שנה, החלה הקמת העיר – ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למעברת אשדוד-ים המתיישבים הראשונים – 22 משפחות עולים ממרוקו[28], אשר התגוררו במעברה. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה. היישוב החדש שנקרא אז "אשדוד-ים"[י"א], מנה אז 370 נפש. מעברת אשדוד-ים, שהורכבה בעיקר ממבנים ארעיים (צריפי פח[31]) פורקה ב-1959[32]–1960[31], בעת שמנתה כ-600[32] משפחות וכ-3,000[33] תושבים. אז החל המעבר מהמעברה אל מבנים ארוכים דמויי-קרון רכבת[31] מאזבסט, שהוקמו על ידי משרד הבינוי והשיכון וכונו כונו "קליפורניות"[31][34]

” תוצאות [ה]"לידה" של אשדוד הן הוכחה נוספת לכך שגם בתחום "האסטרטגיה של הפיתוח" המציאות החדשה אינה נוצרת "מעצמה" מתוך פעולה ספונטנית של ה"טכנאים". יש תמיד צורך ביזמה רעיונית והכרעה מחושבת, הרואה את הנולד ברגע הנכון. הכרעות "גורליות" כאלה הן אשר קובעות את הצורה של המפה הישובית של המדינה. “

– אליעזר ברוצקוס, אשדוד – רעיון והגשמתו

ב-3 השנים הראשונות לאשדוד-ים, לא הנהיגה אותה מועצה מקומית אלא צוות הקמה מטעם הממשלה. ביולי 1959 התמנה דב גור לראש המועצה[י"ב] מטעם ועדה קרואה.[35]

עם הקמת העיר, הושלמה בנובמבר 1958 סלילתם של שני רחובות בעלי חשיבות בעיר, בנוכחותם של פרנסי העיר; רחוב רוגוזין בלב רובע א', על שם התעשיין ישראל רוגוזין שבאותה עת חנך את המפעל הראשון בעיר[36] וכן תרם להקמת מוסדות חינוך בעיר, ושדרות בני ברית, שחיבר אותה לרשת הכבישים הארצית. עד חניכת השדרה, תושבי העיירה היו בסכנת ניתוק תחבורתי מהעיר כאשר פקדו אותה שיטפונות גשמים. במסגרת הקמת השדרה, נבנה גשר מעל נחל לכיש גשר בשיטת בטון דרוך, הראשון מסוגו בארץ.[37]

חניכת שדרות בני ברית ורחוב רוגוזין, מתוך יומני כרמל

במקור, אשדוד נכללה במחוז המרכז, אך באוקטובר 1957 הועבר שטח הזיכיון של חברת אשדוד למחוז הדרום.[38]

הקמת העיר, תחילת שנות ה-60

טקס הנחת אבן הפינה לנמל אשדוד, אוגוסט 1961 – תצלום מאת בוריס כרמי

רובע א' הוא הרובע הראשון שהחל להיבנות בעיר, עת נוסדה ב-1956.[39] בנייתו הסתיימה במהלך שנות ה-70. בנייתו של רובע ב' החלה גם היא בשנותיה הראשונות של אשדוד, במקביל לבנייתו של רובע א'.

באפריל 1961 החלה הקמת נמל אשדוד.[40] הוא נחנך בנובמבר 1963[34], ושנתיים לאחר מכן, בנובמבר 1965, הופעל לראשונה[41]. ב-1 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר, בסוף כהונתו של אבנר גרעין, שהפך ראש העירייה הראשון של אשדוד[42].

עם מתן הזיכיון לחברת אשדוד להקמת העיר, הוקצו שטחים ממועצה אזורית חבל יבנה לחברה, אולם הם לא הוכללו בשלב הראשון בשטח העיר[43]. כך יצא ששטח הזיכיון של החברה, כ-42,000 דונם, היה גדול משטח השיפוט בפועל של העיר, כ-32,000 דונם.[43] בהמשך, ב-1968, הורחב שטחה המוניציפלי של העיר אשדוד והועברו אליו 6,000 דונם משטח המועצה[44].

תוכנית האב

יצחק פרלשטיין – תכנן את תוכנית האב לצד אריה דודאי
החוזה שנחתם בין מדינת ישראל לבין עובד בן-עמי ופיליפ קלוצניק, 15 במאי 1956

ב-1957, "חברת אשדוד" – שהופקדה על הקמת ופיתוח העיר על שטח של 40,000 דונם – מסרה את תוכנית בניין העיר של אשדוד[45] לאדריכלים אריה דודאי ויצחק פרלשטיין[י"ג], שהיו מעורבים בסקיצות הראשונות שלה (תוכנית סוכריר המוקדמת) עוד בשנים 1950–1952[23]. התוכנית כללה 16 רובעי מגורים ששטחם בין 0.5 ל-1.2 דונם וצורתם מרובעת, כאשר כל אחד כולל כ-3,000–6000 יחידות מגורים עבור 12,000–21,500 איש[2].

בינוי העיר אשדוד התממש כמעט במדויק בהתאם לתוכנית המתאר מ-1959 ובקנה המידה שנקבע בה[47]. התוכנית ("ד/313") אושרה רשמית ב-6 במאי 1960. על אף הניסיונות לחדשה לאורך השנים, תוכנית האב לא שונתה רשמית ועל כן היא ועקרונותיה בתוקף סטטוטורי[י"ד] ומחייבת בהליכי התכנון והבנייה באשדוד. תוכנית "אשדוד 2035" מבקשת[48] לבטל את תוכנית 1959 ולהורות על עקרונות חדשים.[ט"ו]

אשדוד ים מטרתה לשרת מגמות כלל ארציות, ולא כפי המקרה הרגיל שהעיר משתלבת בחיים האזוריים בלבד. העיר מבוססת על נמל עמוק מים שישרת את החצי הדרומי של המדינה, ועל תעשייה כבדה הצמודה בדרך כלל לנמלים, כך שזו חייבת להיות עיר תעשייתית מובהקת.
אומדני גודל האוכלוסייה לשנת 1975 – 50,000 נפש, 35% מהם מפרנסים.
השטח הדרוש לשנת 1975: מגורים – 8,000 דונם; נמל – 1,000 דונם; תעשייה – 2,500 דונם. שטח המגורים חושב לפי 12 איש לדונם נטו.

עקרונות יסוד

עובד בן עמי עם יצחק פרלשטיין מתכננים את בתי העיר, 1958

עקרונות היסוד הראשיים שהתוו פרלשטיין ודודאי בתוכניתם ב-1959, הם קו בינוי נמוך ובעל צפיפות נמוכה[49], המאפשר תצפית לים, שיכון אוכלוסיות מגוונות עדתית, סוציו-אקונומית ובהשקפה דתית, במטרה למנוע קיטוב, ומניעת זיהום הסביבה, אִיזוּר (הפרדת שימושים), חלוקה לרובעי מגורים שמחוץ להם תחבורה מהירה בכבישים עורקיים.[23]

חלוקה לרבעים

ערך מורחב – רובעי אשדוד

אשדוד חולקה בתוכנית במתווה שתי וערב ל-16 רבעים, לצד מרכז עיר מעורב שימושים ורובע לשירותים מיוחדים. בשונה מערים אחרות בישראל, רובעי אשדוד לא מחולקים פנימית לשכונות. בין כל רובע ורובע מפרידות שדרות רחבות, המצטלבות בזוויות ישרות ומהוות רשת ("גריד") של שתי וערב. רובעי אשדוד תוכננו כיחידות כלכליות וחברתיות עצמאיות, כאשר כולן מתאפיינות במרכזים מסחריים ושירותים עירוניים משניים ברמה הרובעית[50], כאשר צפיפות המגורים היא גבוהה והפעילות פונה פנימה[2]. השירותים הרובעיים מונים בתי ספר, בתי כנסת, גני ילדים, מרפאה, מועדוני נוער ושטחים ציבוריים[2]. מקור הרעיון לחלוקה לרבעים הגיע מרעיון עיר הלוויין והפרוורים של ארצות הברית – עיר שקטה בעלת רחובות עורקיים עם תנועה מהירה, בה הרובע מהווה יחידה חברתית, ו"פסים של ירק" בדרכיה[51].

לפי בנימין פרנקל, ממתכנני נמל אשדוד[31]|שם=אדמון}}, המרכזים המסחריים היו זרים עבור האוכלוסייה שהרכיבה את העיר בשנותיה הראשונות – עולים ממרוקו ומרומניה, ואלו העדיפו רחובות ליניאריים, כמו רחוב רוגוזין[ט"ז] וחיים משה שפירא[י"ז], על פני המרכזים וכבישי הטבעת – בעוד הרחוב משך גירויים רבים יותר ואנשים "לא מוכרים"[52]. הוא טוען כי למרות כוונת המתכננים למתווה הרובעי, שכלל פארקים ושירותים יומיים, ”הם רצים עם העגלות לעשן האוטובוסים”[52].

  • מרכזים רובעיים
  • מרכז רובע א' – כיכר משה שרת
    מרכז רובע א' – כיכר משה שרת
  • מרכז רובע ב' – כיכר אלי כהן
    מרכז רובע ב' – כיכר אלי כהן
  • מרכז רובע ה' – סנטר פארק
    מרכז רובע ה' – סנטר פארק
  • מרכז כלניות, רובע ח'
    מרכז כלניות, רובע ח'
  • מדרחוב הנביאים, רובע י'
    מדרחוב הנביאים, רובע י'
  • מרכז רובע י"א
    מרכז רובע י"א
  • מרכז רבעים ט"ז–י"ז, שדרות תל חי
    מרכז רבעים ט"ז–י"ז, שדרות תל חי

אִיזוּר ותחבורה

רחוב רוגוזין ורחוב שבי ציון ברובע א', שנבנו כחלק מתוכנית האב של 1959. הרחובות המצטלבים, שהיו למרכז התרבותי העירוני עד לדעיכתו עם בניית רובע הקריה – תוכננו במקור למגורים בלבד. מחאת תושבים הובילה לפתיחתם למסחר[53][54].

אִיזוּר או "הפרדת שימושים" הוא הקצאה של קרקעות ברשות מקומית לפי שימושים (למשל – מגורים, מסחר, תעשייה או משרדים), שבו ישנו שימוש בודד או הגבלות שונות לקרקע מסוימת. האִיזוּר נחשב לעיקרון יסוד תכנוני של אשדוד[55]. בעיר מוגדרים אזורי תעשייה בצפון העיר (קריית חלוצים לתעשייה קלה, קריית איתנים לתעשייה כבדה וקריית עוגנים, שהוא הצפוני ביותר), נמל ואזור תעשייה נלווה ("עורף הנמל"), אזור מסחרי בתפר העיר–הנמל, ואזור המוקצה לשימושי קרקע מעורבים (קריית פרס, או בשמו המקורי "הרובע המיוחד") בו שוכנת תחנת הרכבת העירונית[55].

כבישים עורקיים באשדוד
שדרות בני ברית
שדרות מנחם בגין (מנהרת הסיטי מתחת לכיכר אילן רמון)

רעיון ההפרדה המוחלטת בין התעשייה למגורים מופיע עוד בתוכנית האב הראשונה של העיר מ-1959, והרקע למיקום התעשייה מצפון לאזורי המגורים, נובע ממשטר הרוחות הנושבות מדרום לצפון – כאשר המטרה היא מניעת תנועה זיהום לעבר התושבים[3]. באופן דומה, מיקומו של נמל אשדוד נקבע בסמוך לנחל לכיש עקב משטר הרוחות ונדידת החולות, ואין מגע ישיר בינו לבין העיר עצמה[55].

כעיר המחולקת במתווה שתי וערב, חוצצות בין רובעיה שדרות, שהן למעשה כבישים "עורקיים"[י"ח] רחבי ידיים[55]. לכבישים העורקיים נלווית מערכת תחבורה משנית הנשלבת בין הרבעים ומחברת ביניהם[55]. ברבעים עצמם יש כבישי טבעת מהם נמתחים כבישים ללא מוצא לרחובות המיועדים למגורים[56].

מידי יום חמישי הייתי הולך למשרד של פרלשטיין, והיינו יושבים על התכנית, כל פרט ופרט. ואני דאגתי שזה יהיה בשטח. וזה לא היה קל. למשל להפריד בין תעשייה ומגורים. אמרו לי אתה נורמאלי, אדם ילך ברגל עד אזור התעשייה על מנת לתקן פרימוס, כי אז לא היתה תחבורה כמו היום. ואני אמרתי כן. כי ראינו את העתיד.

ביקורת

מייסדי חברת אשדוד
פיליפ קלוצניק
עובד בן עמי

התוכנית זכתה לביקורת עם פורסמה מצד מגורמים שונים, שעיקר טענותיהם הוא שלמרות היות העיר מתוכננת בקפידה, התוכנית נעקבה בקשיחות, ובהיצמדות למצב הסופי והמושלם של העיר, ולא בדינאמיות ההולמת גידול טבעי של עיר[57]. לפי בנימין פרנקל[י"ט][59], למרות שבגרסתה הראשונית תוכננה כעיר גנים לוויינית במודל אנגלי המקושרת מסילתית למטרופולין קרוב, תוכנית 1959 הייתה אמורה לבסס את אשדוד כעיר עצמאית, שתושביה לא יצטרכו להגיע לתל-אביב–יפו עבור מסחר, בידור או השכלה גבוהה[60][2]. פרנקל מוסיף, כי בינוי העיר על בסיס רבעים אריחיים, רחובות מקבילים, טופוגרפיה שטוחה הם מקור לשעמום,[כ] וכי המרחקים הגדולים בעיר יוצרים בדידות[57]. הוא מציין גם את היעדר המגע של העיר עם הנמל והים, ושיטוח הנוף והגבעות עקב התכנון המפורט[57]. אקולוגית, לפי פרנקל, למרות הצבת אזורי התעשייה בצפון עקב משטר הרוחות, לא נמנע לגמרי זיהום האוויר; מפני שבחלק מימות השנה כיוון הרוח בלילה הוא נגדי (מצפון לדרום), כך שנישאים גלי עשן, אבק וגזים מהתעשיות המזהמות[61]. הוא מונה יחד עם זאת את השפכים שנפלטים לנחל לכיש מהמפעלים ותחנות השאיבה לביוב העירוני הממוקמות בקרבתו, שגרמה "נזק בלתי הפיך" לחי ולצמחייה בסביבה[61].

לפי מחקרהּ של מירב אהרון גוטמן[62], "חברת אשדוד", כחברה פרטית המתכננת עיר – "שברה" את המונופול על התעסוקה בו מחזיקה הרשות המקומית[63]. החברה העסיקה רבים מתושבי העיר, ובכך צברה כוח שעלה על זה של הרשות[63]. כמו כן, משיחות עם תושבים, היותה של אשדוד בעלת תוכנית סדורה המיושמת על ידי חברה פרטית הייתה גורם מכריע להגירתם אליה, מפני שהשתכנעו שלעיר צופה עתיד מזהיר[63]. לפי אותו מחקר, ברבעים א' ו-ב' נצפתה תופעה של שינוי שימושי הקרקע, עם התפתחות מסחר רוכלות לא-מתוכנן[64] – אותו היא מייחסת למצב הכלכלי של המהגרים אל העיר והרגלי הצריכה שלהם[65].

ההסכם בין ממשלת ישראל ל"חברת אשדוד", שהטיל עליה את הקמת העיר ותכנונה, משך ביקורת מצד העיתונות, חברי הכנסת, אנשי הממשלה ותושבים. עיקר הטענות כי אשדוד היא "עיר פרטית"[66], וכי לא נערכה בחינה כלכלית מדוקדקת טרם כריתתו[67] וש"חברת אשדוד" לא השקיעה בעיר את ההון שהתחייבה לו[68].

מרכז העיר

אדם מזור – תכנן את מרכז העיר יחד עם אלי פירשט

עד שנות ה-80 של המאה ה-20, הוקמו רק רובעיה הצפוניים של העיר. דחיית הקמתו תרמה לפיתוח ועיבוי הרבעים הקיימים; כך למשל, המרכז המסחרי של רובע א'[כ"א], הסמוך לנמל, שימש בתור מרכז העסקים הראשי באופן טבעי[69], עד להקמת רובע הקריה. לו היה מוקם בשעתו המתוכננת, יחד עם שאר העיר – היה שוכן בפאתיה הדרומיים של אשדוד ולא במרכז האוכלוסייה[70].

מרכז העיר – רובע הקריה, המוכר גם בתור "הסיטי", החל להיבנות רק במהלך שנות ה-90, ובכך במשך שנים רבות אשדוד חסרה מרכז עירוני – זאת, בשונה משאר הערים המתוכננות בישראל, שמרכזן נבנה בבת אחת עם שאר העיר[57].

התוכנית הגנוזה – 1965

צוות התכנון הזוכה
ג'ין גינסברג (צר')
פייר ואגו (אנ') (צר')

מרכז העיר ומרכז העסקים הראשי של העיר – רובע הקריה ("הסיטי") – שלו נלוותה תוכנית בקנה מידה גדול, המקדימה להופיע עוד במתאר 1959[57]. בינואר 1965, כאשר אשדוד מנתה כ-25,000 תושבים, הוכרזה תחרות ציבורית לתוכנית בניין עיר למרכז העיר של אשדוד[71]. היא אורגנה על ידי חברת אשדוד, ממשלת ישראל ואגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, ותואמה עם איחוד האדריכלים הבין-לאומי[71].

הפרס הראשון בתחרות, על סך 40,000 ל"י, הוענק לאדריכלים הצרפתים ג'ין גינסברג (צר'), פייר ואגו (אנ') ומרטין ואן טריק[כ"ב][71]. תכנונם התבסס על עקרונות הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (CIAM) השמיני שנערך בהודסדון (אנ') שבאנגליה, ועסק בתכנון מרכזים עירוניים ביבשת אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה[70]. לפי אמיל ישראל, היא לא בוצעה מפני שלא התחשבה בשלבי הביניים של הקמת העיר, ולא התבססה על גידולה הריאלי[70].

התוכנית שיושמה – שנות ה-90

בשלהי שנות ה-90 החל להיבנות רובע הקריה[73] לפי תוכנית המתאר שעיצבו אדם מזור ואלי פירשט ב-1990[74]. הרובע מחולק לפי ייעודי שימוש – מגורים, מרכז עסקים ראשי הנחלק לדרום ולצפון, וקריית התרבות ע"ש צבי צילקר.[73] נכון ל-2024, הרובע טרם סיים להיבנות.

נדידת המרכז עד להקמת רובע הקריה

מרכזי העיר הישנים
תחנת אוטובוסים ראשית ברחוב שבי ציון שברובע א', 1964
מגדל המשרדים "בית אוצר" בו שכנה עיריית אשדוד, והמרכז המסחרי של רובע ד' בו פעלה תחנת האוטובוסים עד למעבר לרובע הקריה

עד לבניית רובע הקריה, "מרכז העיר" – המרכז השלטוני והתחבורתי הדרים בהתאם להתפתחות העיר. העיכוב בבנייתו הובילה לעיוותים בתכנון העירוני – המרכזים המסחריים של רבעים א', ב' ג' ו-ו' חרגו בהתפתחותם, וכן השירותים העירוניים היו פזורים בין המרכזונים[2]. השירותים הראשיים נדדו בין הרבעים שהיוו את המרכז באותה עת – התחנה המרכזית וכן בית העירייה שכנו ברובע א' ועברו לאחר מכן לרובע ד'. באמצע שנות ה-90 עברו שניהם למרכז העיר החדש[75][כ"ג], ומשקלם של רבעים א' ו-ד' דעך יחד עם כך.

הפריסה המרחבית רחבת הידיים והקמתו וביסוסו של רובע הסיטי – הורידו את רוגוזין ממעמדו כמרכז. עם מותו של הרחוב נסגר פרק בחייה של העיר ונפתח פרק חדש.


שינויים בתוכנית האב

ניסיונות לחידוש תוכנית האב

תוכנית האב ההיסטורית שהכינו פרלשטיין ודודאי עברה במהלך השנים כמה ניסיונות חידוש, על מנת להתאים את התכנון למציאות המשתנה. בשלהי שנות ה-80, הכינה עיריית אשדוד רוויזיה לתוכנית האב המקורית בשם "ד/2000"[76]. היא לא נידונה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, הופקדה או אושרה, ועל כן אינה בעלת תוקף סטטוטורי.[י"ד] למרות שאינה רשמית ומחייבת, עיריית אשדוד נעזרת בה בפועל[77].

הדיונה הגדולה שבפארק החולות, 2006 – בתוכנית הרוויזיה הוגדרה: ”אזור שנועד לשימור החולות וערכיהם ולפארק לשימוש הציבור”.[78]

בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, נערכה רוויזיה בתוכנית ד/2000 ב-1996, שבאופן דומה, גם היא לא אושרה[79][70]. הרוויזיה נערכה בליווי ועדת היגוי שכללה נציגים מטעם מינהל התכנון, משרדי השיכון והבינוי, התחבורה ומינהל מקרקעי ישראל וכן את "החברה להגנת הטבע" ו"איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד וחבל יבנה"[79]. במסגרת התוכנית, בוטלו או צומצמו תוכניות בינוי לרבעים בדרום, על מנת לשמר את הדיונה הגדולה, והוגדר "אזור פיתוח"[כ"ד] בשטח שבין נחל לכיש וכביש 4[80].

ועדת ההיגוי המליצה – בתמיכת העירייה ועל אף התנגדות משרד הפנים והחברה להגנת הטבע – שלא לתת לה תוקף סטטוטורי אלא לראות בה תוכנית מנחה, שתהווה בסיס להכנת תוכניות מפורטות[79]. בדיון בנושא ב-2006, קבע שתוכנית הרוויזיה נמצאת בתוקף, וכי תמשיך להנחות את התכנון המקומי בעיר[79]. שימוש העירייה בתוכנית מתאר ללא תוקף סטטוטורי נבדק על ידי מבקר המדינה אליעזר גולדברג בשנת 2000[81], והועלה מחדש בבדיקה ב-2011 על ידי מיכה לינדנשטראוס[79].

תוכניות מתאר משניות

הסכם הגג

עמוד ראשי
 ראו גם – קריית פרס, רובע פארק לכיש

באוגוסט 2017 נחתם הסכם הגג בין עיריית אשדוד למשרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון, שעיקריו הן בינוי של כ-45 אלף יחידות דיור בעיר, מתוכן כ-30 אלף יחידות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן, מוסדות ציבור וחינוך, קריית ספורט, והשקעה בהתחדשות עירונית לרובעי העיר הוותיקים במימון המדינה[82]. הוחלט גם על הקמת רובע נוסף שלא היה קיים בתכנונה המקורי – רובע פארק לכיש, ממזרח לנמל אשדוד ובסמוך לפארק לכיש – כרובע מעורב שימושים שיכלול את קריית הספורט העירונית העתידית. לאחר מאבקים משפטיים על השטח[83], הוא החל להיבנות ב-2023[84].

במסגרת ההסכם, מתוכננות 12 שכונות חדשות כולל רובע פארק לכיש, ברבעים, א', ב', ו', י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, הקריה ("הסיטי" ומע"ר דרום) ובכניסה הדרומית.[א]

רובע י"ד

הרובע החסר היחיד שהופיע עוד בתוכנית החלוקה המקורית לרבעים של העיר הוא רובע י"ד. מאחר ששטחו חולש על הדיונה הגדולה, אחת משמורות החול האחרונות שנותרו בארץ, היתכנות בנייתו הוטלה בספק, אך ב-2022, לאור תמיכה נרחבת במועצת העירייה ב-2016[85], היא אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה[86].

אשדוד 2035

עמוד ראשי
 ראו גם – עירוניות חדשה, עירוב שימושים

ב-2015 החלה עיריית אשדוד לעצב תוכנית אב חדשה לעיר שמטרתה לענות על צורכי העיר לשנת 2035. התוכנית[87], בעריכתו של האדריכל צביקה קורן אושרה על ידי מועצת עיריית אשדוד במאי 2019, וב-2021 הוגשה לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. יעד גידול האוכלוסייה המקומית של התוכנית הוא 350,000, עם קיבולת ל-420,000[88].

רקע

עם התקרבות למיצוי עתודות הקרקע של תוכנית האב המקורית, פרי עיצובם של פרלשטיין ודודאי, הוחלט על עריכת תוכנית אב חדשה שמטרתה ליצור דרכי התפתחות חדשות לעיר – על בסיס מיצוי הפיתוח במרקם המאושר והתחדשות עירונית במרקם הקיים, פיתוח עתודות קרקע חדשות ופיתוח המרחב הציבורי והתשתיות[88]. לפי הוראות התוכנית, בסיסהּ הרעיוני הוא מעבר ממערכת התכנון הישנה ה"פשוטה" (עיצוב ופיתוח ביחידות קרקע גדולות ביוזמה מרוכזת) לגישה מבוזרת (על מגוון קני מידה ובהתבסס על יוזמות פרטיות, ציבוריות ומשולבות [PPP]). מתכנניה רואים בחיוב ריבוי שחקנים בפיתוח העיר ובגיוון האפשרויות שהיא מציעה, והם מדגישים[כ"ה] כי גישה זו יתרון בתיאום פיתוח התעסוקה והמגורים לבין הפיתוח של מערכת התחבורה, תשתיות הנדסיות, שירותים עירוניים והמרחב הציבורי[88].

עקרונות יסוד

עקרונות היסוד הרשמיים של תוכנית המיתאר, הם:[89]

  • קידום תדמיתה של אשדוד כ"עיר ים", וחיזוק הזיקה בין התפתחות העיר ורצועת חוף אשדוד
  • התחדשות המרקם הוותיק וציפופו
  • צמיחה בגבולות העיר ושיפור הקישוריות ליישובים הסמוכים
  • החלפת התפיסה של "מרכז עיר" היחיד, ועיצוב דגם עירוני מרובה-מרכזים – יצירת מרכזים ומתחמים מעורבים בצפון, מזרח ומערב העיר
  • פיתוח מרחב תווך בשטח שבין נמל אשדוד ואזורי התעשייה בצפון העיר לבין שטחי המגורים
  • חידוש אזורי התעשייה מדרום לנחל לכיש כמרחב עירוני מעורב שימושים
  • קידום התחבורה הציבורית ותנועה בכלי רכב לא ממונעים על בסיס תוכנית "Reway"
  • ריאה ירוקה טבעתית שתקיף את העיר ותהיה זמינה לתושבים, שתכלול את נחל לכיש, רצועת החוף והדיונה הגדולה

תיעדוף תחבורה ציבורית

ערך מורחב – תחבורה ציבורית באשדוד

סקירה כללית

במהלך השנים, ובפרט עם תחילת המאה ה-21, ההישענות על המכונית הפרטית בעיר אותגרה.

בפברואר 1986, הביע הכלכלן הראשי לרכבת ישראל, אילן פלקוב, תמיכה בהקמת מערך רכבת קלה (LRT) חשמלית בעיר, וטען כי היא מתאימה מאד למבנה העיר, המחולקת במתווה שתי וערב[90]. הוא טען ש"יש להצטער" כי מתכנני העיר ומקימיה לא לקחו בחשבון שילוב של תחבורה מסילתית בתוך העיר[90].

כיכר בית העירייה, 2023 – היעד הסופי של הרכבת הקלה שתוכננה בשדרות מנחם בגין

בשנת 2000 הזמינה עיריית אשדוד תכנון להקמת מסילת רכבת בשדרות מנחם בגין שתחדור מפאתיה הדרום-מזרחיים של העיר[91]. מסוף הרכבת יועד לקום ברובע הקריה ("הסיטי") ליד בית העירייה. סביב התחנה, תוכנן לקום מתחם בן שטח של 5,000 מ"ר אותו תשרת, הכולל דירות מגורים וקומפלקס בתי קולנוע[92]. עלות סלילת קו הרכבת נערכה על כ-20 מיליון שקלים, שמקורם היה אמור להגיע מהיטל השבחה על נכסים בקריה שתביא הרכבת[92]. לבסוף לא יצאה אל הפועל, לאחר שדרוג תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום, המשרתת את תושבי העיר אשדוד וסביבתה[92].

תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום, 2023

בשנות ה-20 של המאה ה-21 נקבע בהסכם הגג של עיריית אשדוד וממשלת ישראל ב-2017 כי הממשלה תקדם הקמה של תחנת רכבת בתחום העיר (ברובע פארק לכיש) וכן אחת סמוכה מחוץ לה (תחנת הרכבת בני דרום) ותשדרג את תחנת הרכבת הקיימת בדרום-מזרח העיר, אשדוד – עד הלום[93][94][95]. בין 2017 ל-2022 בוצע באופן חלקי מיזם "Reway"[כ"ו] במסגרתו הוקמו שבילי הליכה, אופניים וכן נתיבי תחבורה ציבורית לאוטובוסים בעורקי התנועה, המשמשים את מערכת האוטובוסים המהירה (BRT) העירונית, "Ashdod Metro Bus".

ב-2020 פורסמה טיוטה לתוכנית מערכת להסעת המונים בנפת אשקלון במסגרתה מתוכננים 2 קווי רכבת קלה בעיר שיקשרו אותה עם ערי הנפה.

עיר מודל לתחבורה בת קיימא

ערך מורחב – אשדוד מטרו בס

בנובמבר 2012 נבחרה אשדוד על ידי משרד התחבורה והבטיחות במיזם "עיר מודל לתחבורה בת קיימא"[96]. בעקבות הבחירה הועברו לעיר מאות מיליוני שקלים בהשקעה רב-שנתית, בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר, על ידי פתיחת נתיבי התחבורה הציבורית (נת"צ) בשדרות הראשיות של העיר, הפעלת מערכת אוטובוסים מהירה (BRT), הקמת תחנות אוטובוס אלקטרוניות, וסלילת שבילים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. השלב הראשון של הפרויקט הושלם באוגוסט 2019, עם פתיחת נת"צ בשדרות מנחם בגין ובשדרות הרצל. ב-2022 הושלם השלב השני של הפרויקט בשדרות ז'בוטינסקי, והחלו לפעול באופן מלא מרכז הבקרה של נתיבי ההעדפה, וכן מסוף תחבורה ציבורית חדש בצומת שדרות בני ברית פינת מורדי הגטאות – מסוף בני ברית ומסוף ביג[כ"ז], בואכה תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום ומרכז הקניות BIG Fashion[97].

המיזם נפרש ל-3 חלקים:[98][99]

  • Rebus (אוטובוסים) – החלק העיקרי במיזם; חידוש תחנות האוטובוס, ציודן בעמדות כרטוס רב-קו, קיוסק מידע בעל ממשק מסך מגע לתכנון הנסיעה ובמצלמות אבטחה. לימים, שונה שם הרפורמה ל-Ashdod Metro Bus, כמיתוג מחדש ל-Rebus.
  • Rebike (אופניים) – רשת שבילי אופניים דו-סטריים ייעודית בת 23 ק"מ בצבע כחול, שתתפרש מרובעי המגורים בעיר למוקדי העניין ולאזורי התעשייה; עמדות לשכירת אופניים חשמליים ולא-חשמליים.
  • Rewalk (הליכה) – שיפור ההליכתיות בעיר על ידי שתילת כ-1,000 עצים לאורך המדרכות ושבילי ההליכה בעיר[99]; שדרוג שבילי ההליכה בעיר והפיכתם לרשת שבילים בת 13 ק"מ; סגירתו של מקטע מרחוב רוגוזין ברובע א' הוותיק לכניסת כלי רכב והפיכתו למדרחוב[100].

במסגרת המיזם נסללו שבילי הליכה באורך 10 ק"מ, 5 ק"מ של שבילי אופניים, הותקנו 40 תחנות אוטובוס חכמות, וכן חודשו תשתיות מים, חשמל, אינטרנט וטלפוניה[101]. עם זאת, לא בוצעו חלקים מהותיים בו, ונעשו ליקויים רבים תחתיו – ביניהם ביטול הסבת כיכר אילן רמון לתחבורה ציבורית[102][103]. כמו כן, רחוב רוגוזין לא נהפך למדרחוב ולא הוקמו עמדות שכירת האופניים[104].

ביוני 2019 פורסמה לגבי התוכנית דוח של מבקר המדינה, יוסף שפירא[105]. הדוח מתח ביקורת קשה כנגד התנהלותה של עיריית אשדוד בניהול צידה במיזם, וטען לכשלים חמורים מאד שהובילו להכפלת עלותו הכספית. שפירא טען שהעירייה הפלתה את השכונות הוותיקות וכי פעלה בחוסר שקיפות – והמליץ להטיל חיוב אישי על מנכ"ל העירייה, אילן בן עדי, וראש העירייה לסרי[106].

התחדשות עירונית

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התחדשות עירונית באשדוד בוויקישיתוף
רחוב האורגים פינת שדרות הנשיא ויצמן – קריית איתנים (אזור התעשייה הכבדה) מתוכנן גם הוא לעבור "התחדשות עירונית" ולהפוך להיות מעורב שימושים[107]

"התחדשות עירונית" היא שם כללי לתהליך התערבות באזור עירוני במטרה לגרום לצמיחה והתפתחות. התחדשות עירונית שואפת להחיות את הרקמה העירונית הוותיקה לצד החדשה. החל מהעשור השני של המאה ה-21, מתבצעת ברובעי העיר הוותיקים התחדשות עירונית מסיבית בדמות תמ"א 38 ופינוי בינוי[108]. ההתחדשות העירונית באשדוד נערכת על בסיס תוכניות מתאר ייעודיות לפי רבעים, תחת תוכנית אב כללית. כמו כן, בהסכם הגג של עיריית אשדוד וממשלת ישראל הוחלט על השקעה ממשלתית בהתחדשות העירונית של הרבעים הוותיקים[82].

פיתוח עתידי

מערכת להסעת המונים בנפת אשקלון

אשדוד
מבט כללי על המערכת
מפת קווי המערכת:
  אשדוד–יבנה/רחובות
  אשדוד–אשקלון
  רחובות–גן יבנה–אשדוד
  אשדוד–קריית מלאכי
  אשקלון–קריית גת

במסגרת "התוכנית האסטרטגית 2040 להסעת המונים ולתחבורה ציבורית בנפת אשקלון" של משרד התחבורה ונתיבי איילון, שאושרה ב-2017[110], מתוכננים קווי מערכת תחבורה עתירת נוסעים (מתע"ן) ושבילי אופניים בינעירוניים בשם "אופנידרום"[111] (בדומה ל"אופנידן") אזוריים, תחנות רכבת ומסופי תחבורה ציבורית בנפה. טיוטת התוכנית הראשונה פורסמה ב-2020.[112]

התוכנית כוללת אינטגרציה גבוהה לעיר, כאשר אשדוד צפויה להוות תחנת קישור למערכות התחבורה בנפה – שהרי שני קווי המערכת הראשיים (האדום והירוק) הראשיים עוברים בה, וכן "אופנידרום". שני הקווים מתוכננים להתממש על ידי רכבות קלות.[113] מחצית מקווי המתע"ן המתוכננים עוברים באשדוד, ובהם שנים ראשיים – האדום[114], המחבר אותה לאשקלון (וממנה לקריית גת דרך הקו הכחול), והירוק[115], המחבר אותה ליבנה ולתחנות הרכבת שלה (מזרח ומערב) ואל תחנת הרכבת התת-קרקעית ברחובות (כחלק ממטרו תל אביב) הנמנית עם קו המטרו M1.

ציר זמן

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל אשדוד
פורטל אדריכלות
פורטל ערים
פורטל גאוגרפיה
פורטל ישראל

תוכניות בניין עיר

לקריאה נוספת

ספרים

מאמרים

פיתוח עתידי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


מפות

עיתונות

עיתונות היסטורית

כתבות ממאגר "עיתונות יהודית היסטורית":

סרטונים

מסמכים

תוכניות בניין עיר

תוכניות אב

מידע רשמי

התחדשות עירונית
הסכם הגג

דוחות מבקר המדינה

תצלומים

תחרות לתכנון מרכז העיר (1965)

ביאורים

  1. ^ 1.0 1.1 רשימת השכונות המתוכננות במסגרת הסכם הגג של עיריית אשדוד עם ממשלת ישראל, נוסף על רובע פארק לכיש[1]
    1. "בית בראשונים", רובע א', רחוב הראשונים
    2. "בית במרחבים", רובע ב', פארק בן-גוריון
    3. "בית בשדרה", רובע ב', בין שדרות ז'בוטינסקי, בן-גוריון והנשיא ויצמן
    4. "בית במרכז", רובע הקריה מע"ר (דרום)
    5. "בית בחלוצים", קריית חלוצים (אזור התעשייה הקלה)
    6. "בית ליד השקמים", הכניסה הדרומית לעיר (עוטף את שדרות משה סנה)
    7. "בית ליד הדיונה", רובע י"ד–ט"ז
    8. "בית בסיטי", רובע הקריה ("הסיטי"), דרומית לכיכר אילן רמון
    9. "בית ואופק", רובע י"ג
    10. "בית בלב הרובע", רובע ט"ו, בין שדרות גורדון, שדרות רוטשילד ורחוב חנה רובינא
    11. "בית וגן", רובע ו', ליד שדרות בני ברית
  2. ^ ”ראש העיר של תל־אביב, מר ישראל רוקח, ראה בהצעה זו אתגר וגזילה של זכות "טבעית" של עיר זו לזכות בנמל עמוק מים משלה. רעיון של "סוכריר" סייע לא מעט ליחסו המסתייג והשלילי של מר רוקח כלפי אגף התכנון ופעילותו.” (אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 3)
  3. ^ אחיו של אביה השמשוני
  4. ^ וואדי סוכריר (בערבית: وادي صقرير) נקרא על שם הכפר הערבי הסמוך, ערב סוכריר.
  5. ^ כגוף הממונה על הנמלים בישראל
  6. ^ שנציגיו היו היינץ ראו וציון השמשוני
  7. ^ משימתו העיקרית של טרון, הייתה לבחון כיצד יש לנצל ביעילות את כספי השילומים שהגיעו לישראל ממערב גרמניה כפיצוי על השואה.
  8. ^ שעליו האחריות לשיכון העולים לישראל
  9. ^ חברת החשמל דרשה מעובדיה באשדוד לקבוע בה את מגוריהם.[14]
  10. ^ אשדוד א', לימים אשכול א' הייתה תחנה בת 3 יחידות שלכל אחת כוח ייצור של 50 מגה-ואט[18]
  11. ^ השם אשדוד-ים נבחר לעיירה ב-27 באוקטובר 1956 על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, בהחלטת ועדת השמות הממשלתית[29]. באוקטובר 1957 החליטה הוועדה כי שמה של העיר העתידית יהיה אשדוד[30].
  12. ^ הוא פרש מנסיבות אישיות תוך חצי שנה, ותפקידו מולא על ידי אפרים לנגסנר
  13. ^ שהיה לאחד ממתכנניה הראשיים בהמשך[46]
  14. ^ 14.0 14.1 ויקימילון ערך מילוני בנושא סטטוטורי בוויקימילון
  15. ^ ”תכניות שתכנית זו משנה או מבטלת: תכנית זו באה במקום תכנית המתאר לאשדוד ד/313”
  16. ^ רובע א'–ד'
  17. ^ רובע ד'
  18. ^ בני 2–3 נתיבים לכל כיוון[55]
  19. ^ ממתכנני הנמל ויקיר העיר אשדוד[58]
  20. ^ פרנקל גורס גם כי מבחינה אדריכלית, השיכונים הציבוריים שנבנו עם קום העיר לא היו "אטרקטיביים מבחינה אסתטית", ומנגד גם הבנייה הפרטית הייתה "המונית" ו"ראוותנית"[57].
  21. ^ ברחובות רוגוזין, שבי ציון והמסחר
  22. ^ תלמידו של גינסברג[72]
  23. ^ התחנה המרכזית החדשה של "אגד" נחנכה באוקטובר 1994, והמעבר לבית העירייה החדש הושלם בסוף דצמבר 1995[75]
  24. ^ לפי עיריית אשדוד, השטח לא פותח קודם לכן בעקבות מגבלות של מפעל "אלתא מערכות" (השוכן במזרח רובע ג').
  25. ^ ”על פי תפיסת התכנון הנוכחית ריבוי השחקנים הפועלים בפיתוח העיר הוא מציאות רצויה אשר תתרום לאורך שנים להתפתחות של עיר מורכבת, רבת פנים ואפשרויות. תכנית המתאר נדרשת ליצור תשתית אשר תאפשר התפתחות חופשית ומורכבת מסוג זה בדרך ברת קיימא, תוך סנכרון בין פיתוח מגורים ותעסוקה ובין פיתוח מערכות התחבורה הציבורית הפרטית, תשתיות ההנדסיות, מערך השירותים העירוניים ומרחב ציבורי עירוני איכותי - וזאת במסגרת ייכללי משחק" השומרים על חופש ומעודדים יוזמה, מתוך תרומה לטובת הכלל, מעורבות ובקרה ציבורית.” (הוראות התוכנית אשדוד 2035, רקע ועקרונות תכנון)
  26. ^ עם זכיית העיר במיזם "עיר מודל לתחבורה בת קיימא" של משרד התחבורה
  27. ^ נפתח בדצמבר 2022
  28. ^ שיינקמן תכנן מבנים לאורך השדרה במסגרת התחדשות עירונית ובעיר באופן כללי.
  29. ^ פורסם במקור בעלון האיגוד לתכנון סביבתי מס' 10 ביולי 1969 (עמ' 4–11)

הערות שוליים

  1. ^ שכונות מגורים, באתר הסכם הגג אשדוד, ‏8 באוגוסט 2020
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 גאוגרפיה של עיר
  3. ^ 3.0 3.1 "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 63
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 1–2
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 2
  6. ^ "מחייטים וסנדלרים בנינו פה נמל": פועליות, לאומיות ואתניות בקרב פועלי נמל אשדוד, 1961-1967, עמ' 52
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 3
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 4
  9. ^ מאיר נחתומי, נמל אשדוד מדאיג את עובדי הנמלים של תל־אביב ויפו, מעריב, 15 במאי 1963
  10. ^ עם הקמת נמל אשדוד יחוסלו נמלי ת"א–יפו, דבר, 14 באפריל 1963
  11. ^ אשדוד – רעיון והגשמתו
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 5
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 אשדוד – רעיון והגשמתו, עמ' 6
  14. ^ סופר "למרחב" לענייני פיתוח, חודשה העבודה בתחנת הכוח באשדוד, למרחב, 8 במרץ 1961
  15. ^ משה אדמון, כבר לא אותה השכונה: סיפורה של שכונת חברת החשמל באשדוד, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2010
  16. ^ סופר הארץ לענייני פיתוח, עובדי חברת החשמל רכשו הדירות באשדוד, הארץ, 19 באפריל 1963
  17. ^ נחנכה תחנת הכח באשדוד, הארץ, 4 ביוני 1958
  18. ^ 18.0 18.1 יחידת כוח מתחנת אשדוד נוסתה בהצלחה, דבר, 2 באפריל 1958
  19. ^ ציוני דרך היסטוריים, באתר חברת החשמל
  20. ^ בטכס קבלת אזרחות הכבוד של אשדוד: אשכול: לא סיימנו המלאכה – נוכיח לעולם שאנו ראויים לכך שתוחזר לנו כל מדינתנו, היום (עיתון ישראלי), 30 באפריל 1968
  21. ^ תחנת הכוח החדשה באשדוד תיקרא "תחנת אשכול", מעריב, 8 במאי 1969
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 59–61
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 60
  24. ^ יצחק שמואלי־רזין, עסקת אשדוד על חודו של קול, חרות, 28 בנובמבר 1963
  25. ^ מינהל מקרקעי ישראל מסר את אשדוד בתמורה בלתי סבירה, חרות, 21 ביוני 1962
  26. ^ "הוועדה הציבורית למען אשדוד" טוענת: "חב' אשדוד" מחבלת בהתפתחות העיר, למרחב, 23 בינואר 1964
  27. ^ אתר למנויים בלבד יפעת ראובן, אשדוד, העיר שחוברה לה בקומבינה, באתר TheMarker‏, 21 בדצמבר 2022
  28. ^ הפחונים בדיונות החול המתינו לראשוני אשדוד..., היום (עיתון ישראלי), 16 בפברואר 1968
  29. ^ מכתבקובץ PDF מיום 27 באוקטובר 1955
  30. ^ אשדוד במקום אשדוד־ים, שערים, 29 באוקטובר 1957
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 משה אדמון, סיבה למסיבה ב-1960: אשדוד עוברת לקליפורניות, באתר nrg‏, 16 בספטמבר 2009
  32. ^ 32.0 32.1 גבריאל שטרן, אשדוד תקלוט 1,000 משפחות, על המשמר, 4 באוגוסט 1959
  33. ^ י. אחי רות, אשדוד – עיר נמל בבניינה, למרחב, 18 בספטמבר 1963
  34. ^ 34.0 34.1 [[קובץ:תבנית:סמל/הארכיון לתולדות אשדוד|קישור=הארכיון לתולדות אשדוד|22px]] 1956–1966, הארכיון לתולדות אשדוד (ארכיון)
  35. ^ תכונה לבחירות הראשונות באשדוד, הארץ, 23 ביוני 1963
  36. ^ נחנך שלב א' של מפעל הזהורית באשדוד, הבוקר, 2 בדצמבר 1958
  37. ^ סופר "דבר" בדרום, הכביש לאשדוד נחנך היום: מרכז מסחרי־חברתי הולך ומוקם בעיירה, דבר, 28 בנובמבר 1958
  38. ^ אשדוד הועברה למחוז הדרום, חרות, 27 באוקטובר 1959
  39. ^ מינהלת רובע א', באתר עיריית אשדוד
  40. ^ דוד מושיוב, נורתה אבן־הפינה לנמל אשדוד, דבר, 31 ביולי 1961
  41. ^ סופר מיוחד, נמל אשדוד פותח שעריו, הבוקר, 26 בנובמבר 1965
  42. ^ בועז רענן, אשדוד 2000, אשדוד: החברה להגנת הטבע, סניף אשדוד, 2000, עמ' 48
  43. ^ 43.0 43.1 שטח שיפוט אשדוד קטן מאזור הזכיון, דבר, 30 ביולי 1964
  44. ^ 6000 דונם סופחו לאשדוד, דבר, 22 באוגוסט 1968
  45. ^ תכנית מיתאר אשדוד (1960)
  46. ^ אשדוד – מרעיון ועד לאישור תוכנית המיתאר: סיפור ההקמה, מאת יורם קציר, בקטלוג הארכיון לתולדות אשדוד
  47. ^ "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 61
  48. ^ הוראות התוכנית אשדוד 2035, זיהוי וסיווג תוכנית
  49. ^ התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 23
  50. ^ רב-תרבותיות, לאומיות והפוליטיקה של העיר: המקרה של אשדוד, עמ' 131
  51. ^ לתכנן ולחיות את עיר הלאום המודרנית: על גבולות ומגבלות האזרחות בישראל של שנות ה-2000, עמ' 71
  52. ^ 52.0 52.1 התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 140
  53. ^ "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה
  54. ^ התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 24
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 55.3 55.4 55.5 הקשרים בין תכנון מרחבי, מיקום מסחר ותנועה בעיר הישראלית: המקרה של אשדוד ובת ים, עמ' 44–47
  56. ^ "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 61
  57. ^ 57.0 57.1 57.2 57.3 57.4 57.5 התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 26
  58. ^ משה אדמון, מנוחת הלוחם: פרידה מבנימין פרנקל, באתר nrg‏, 14 בדצמבר 2010
  59. ^ התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות
  60. ^ התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 25
  61. ^ 61.0 61.1 התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות, עמ' 27
  62. ^ לתכנן ולחיות את עיר הלאום המודרנית: על גבולות ומגבלות האזרחות בישראל של שנות ה-2000
  63. ^ 63.0 63.1 63.2 לתכנן ולחיות את עיר הלאום המודרנית: על גבולות ומגבלות האזרחות בישראל של שנות ה-2000, עמ' 68
  64. ^ מנחם גלילי, בעיה ושמה רוכלות, היום (עיתון ישראלי), 17 ביולי 1968
  65. ^ רב-תרבותיות, לאומיות והפוליטיקה של העיר: המקרה של אשדוד, עמ' 136
  66. ^ אתר למנויים בלבד יפעת ראובן, אשדוד, העיר שחוברה לה בקומבינה, באתר TheMarker‏, 21 בדצמבר 2022
  67. ^ מינהל מקרקעי ישראל מסר את אשדוד בתמורה בלתי סבירה, חרות, 21 ביוני 1962
  68. ^ סופר "קול העם" בירושלים, הממשלה העניקה לבן־עמי, קלוצניק ושות' כ-150 מיליון ל"י על חשבון הציבור, קול העם, 11 באוקטובר 1961
  69. ^ "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 69
  70. ^ 70.0 70.1 70.2 70.3 רב-תרבותיות, לאומיות והפוליטיקה של העיר: המקרה של אשדוד
  71. ^ 71.0 71.1 71.2 סיכום תחרות בניין ערים לפיתוח ובינוי מרכז העיר אשדוד
  72. ^ Les Orgues De Flandre, Architectuul (באנגלית)
  73. ^ 73.0 73.1 מינהלת רבעים סיטי ומע"ר, באתר עיריית אשדוד
  74. ^ תוכנית המתאר של רובע הסיטי
  75. ^ 75.0 75.1 [[קובץ:תבנית:סמל/הארכיון לתולדות אשדוד|קישור=הארכיון לתולדות אשדוד|22px]] 1986–1996, הארכיון לתולדות אשדוד (ארכיון)
  76. ^ רוויזיה לתכנית המתאר ד/2000
  77. ^ מבקר המדינה (2000), עמ' 107
  78. ^ רוויזיה לתכנית המתאר ד/2000, עמ' 37
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 79.3 79.4 דוח מבקר המדינה (2011), עמ' 481–484
  80. ^ תכנית מתאר כוללנית לאשדוד – תהליך שיתוף הציבור (עמ' 7), ‏17 בנובמבר 2014
  81. ^ דוח מבקר המדינה (2000)
  82. ^ 82.0 82.1 בילי פרנקל, כך תראה אשדוד בעקבות הסכם הגג, באתר ynet, 19 באוגוסט 2017
  83. ^ הילה ציאון, אשדוד: אור ירוק להקמת שכונת פארק לכיש שתכלול 3,000 דירות, באתר ynet, 30 בנובמבר 2020
  84. ^ שמואל סרדינס, הונחה אבן הפינה למתחם המגורים הראשון שייבנה ברובע פארק לכיש, באתר אשדוד נט, ‏23 ביולי 2023
  85. ^ מנהל האתר, רוב מכריע במועצת העיר לבניית רובע י"ד, באתר אשדוד נט, ‏27 באוקטובר 2016
  86. ^ שמואל סרדינס, עכשיו זה רשמי: הוועדה המחוזית מאשרת אלפי יחדות דיור ברובע י"ד, באתר אשדוד נט, ‏13 בנובמבר 2022
  87. ^ אשדוד 2035
  88. ^ 88.0 88.1 88.2 הוראות התוכנית אשדוד 2035, רקע ועקרונות תכנון
  89. ^ הוראות התוכנית אשדוד 2035, רקע ועקרונות תכנון, עמ' 2
  90. ^ 90.0 90.1 אשדוד רקע היסטורי פיתוח עתידי, הקשר לנמל ולרכבת, 1986, ארכיון המדינה, פ-4119-20, בקטלוג הארכיון לתולדות אשדוד
  91. ^ גדי גולן, ‏אשדוד: תוכנית למסוף רכבת ליד העירייה, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2000
  92. ^ 92.0 92.1 92.2 גדי גולן, ‏אשדוד: תקודם סלילת קו רכבת בקריה, באתר גלובס, 26 בינואר 2003
  93. ^ הסכם הגג של עיריית אשדוד וממשלת ישראל, עמ' 24
  94. ^ בשורה לתושבי העיר ומשתמשי הדרך: תחנת רכבת חדשה תוקם בצפון העיר, באתר אשדוד אונליין, ‏14 בפברואר 2017
  95. ^ אלי לוי, התוכניות להרחבת דרכי הגישה לעיר על פי הסכם הגג, באתר אשדוד נט, ‏19 באוגוסט 2017
  96. ^ דניאל שמיל, אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2012
  97. ^ פרויקט התחבורה הציבורית יצא לדרך, באתר אשדוד10, ‏27 בינואר 2022
  98. ^ עופר אשטוקר, השר כץ לראש העיר בטקס סיום שלב א' של Reway: "סיכנת את עצמך פוליטית אבל ראית את החזון", באתר אשדוד נט, כולל וידאו של הטקס, ‏20 בספטמבר 2018
  99. ^ 99.0 99.1 חן בוקר, מהפכת התחבורה באשדוד יוצאת לדרך – תתכוננו לפקקים במשך שנתיים, באתר אשדוד נט, כולל וידאו של הטקס, ‏20 בספטמבר 2018
  100. ^ אשדוד מתחילה את מהפיכת התחבורה הציבורית הירוקה, באתר אשדוד אונליין, ‏9 באוקטובר 2016
  101. ^ מתאימים את התחבורה הציבורית באשדוד לדרך שלך – הקווים החדשים יוצאים לדרך, באתר אשדוד נט, ‏6 ביוני 2022
  102. ^ תמיר סטיינמן, ‏פרויקט תחבורה באשדוד תקוע, באתר ‏מאקו‏‏, ‏5 ביוני 2019‏
  103. ^ ענת ביגר, כיכר המחלוקת: התכנית שתושבי הסיטי לא מבינים מה יהיה בה, באתר אשדוד10, ‏3 ביוני 2021
  104. ^ יהודית קלר, "מה קורה עם פרויקט אופניים שיתופיים"?, באתר אשדוד10, ‏17 באפריל 2019
  105. ^ דוח מבקר המדינה (2019)
  106. ^ בעקבות הטענות על מערך התחבורה הציבורית: 30 תחנות נוספו לרובעים הוותיקים (עמ' 10-11), באתר ידיעות אשדוד, ‏11 בפברואר 2022
  107. ^ תוכנית מתחם סוהו באשדוד מגיעה לישורת האחרונה, באתר אשדוד נט, ‏17 בפברואר 2024
  108. ^ תמ"א 38, באתר עיריית אשדוד
  109. ^ עופר אשטוקר, פרויקט מגדלי הדקל יתרחב ויכלול מלונאות ומסחר, באתר אשדוד נט, ‏29 בספטמבר 2024
  110. ^ גיא נרדי, ‏נפת אשקלון תזכה במגורים, תעסוקה, תחבורה ואיכות חיים, באתר גלובס, 23 בינואר 2018
  111. ^ תוכנית אסטרטגית 2040 להסעת המונים ולתחבורה ציבורית בנפת אשקלון (עמ' 107)
  112. ^ תוכנית אסטרטגית 2040 להסעת המונים ולתחבורה ציבורית בנפת אשקלון
  113. ^ תוכנית אסטרטגית לאומית לפיתוח רשת הדרכים הארצית – דו"ח מסכם רשת 2050 (עמ' 57)
  114. ^ תוכנית אסטרטגית 2040 להסעת המונים ולתחבורה ציבורית בנפת אשקלון (עמ' 82)
  115. ^ תוכנית אסטרטגית 2040 להסעת המונים ולתחבורה ציבורית בנפת אשקלון (עמ' 81)
ערך טוב
אשדוד
ערכים ראשיים אשדוד • רובעי העיר • אדריכלות • כיכרות
גנים ופארקים פארק אשדוד-ים • פארק בן-גוריון • פארק אקולוגי מצודת-ים אשדוד • גן אלישבע • פארק לכיש • גבעת יונה • עד הלום
רחובות רחוב רוגוזין • רחוב שבי ציון • מדרחוב הנביאים • שדרות בני ברית • שדרות הרצל • שדרות מנחם בגין
תחבורה תחבורה ציבורית • מסוף ריביירה • מסוף בני ברית • מסוף ביג
מוסדות בית החולים אסותא • מרכז כיוונים • המשכן לאמנויות הבמה • הארכיון לתולדות אשדוד • אוניברסיטת אשדוד (עתידי) • בית אריה קלנג • מוזיאון אשדוד לאמנות
תעשייה נמל אשדוד • תחנת הכוח אשכול • נמל הדרום • אלתא מערכות
היסטוריה אשדוד ים (העיר העתיקה) • תל אשדוד • תל מור • רצועת החוף
נושאים מרכזיים נוספים העירייה ומועצת העירייה • סמל העיר • יקיר העיר אשדוד
קטגוריה ראשית כל הערכים על העיר
רובעי אשדוד
רובע א' • רובע ב' • רובע ג' • רובע ד' • רובע ה' • רובע ו' • רובע ז' • רובע ח' • רובע ט' • רובע י' • רובע י"א • רובע י"ב • רובע י"ג • רובע י"ד • רובע ט"ו • רובע ט"ז • רובע הקריה • רובע המרינה • הרובע המיוחד (קריית פרס) • רובע פארק לכיש ללא גבול
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40030298תכנון עירוני של אשדוד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תכנון_עירוני_של_אשדוד&oldid=2738043"