חברת אשדוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

-
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1957–הווה (כ־67 שנים)
מיקום המטה אשדוד, ישראלישראל ישראל

חברת אשדוד בע"מ היא חברה פרטית ישראלית שהוקמה בשנת 1957 במטרה לתכנן ולהקים את העיר אשדוד. החברה נוסדה על ידי עובד בן עמי, יזם ישראלי וממייסדי נתניה, ופיליפ קלוצניק, פעיל ציוני יהודי אמריקאי ונשיא ארגון "בני ברית". חברת אשדוד היא חברה בת של קי.בי.ע[א] קבוצת בוני ערים בע"מ.

רקע

החוזה שנחתם בין מדינת ישראל לבין עובד בן-עמי ופיליפ קלוצניק, 15 במאי 1956

בשנים הראשונות להקמת מדינת ישראל, נשלחו קבוצות של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר (נחל לכיש) כדי לבחון אתר להקמת תחנת כוח ונמל חדשים בדרום המדינה.[2] בחגיגות חצי היובל לעיר נתניה ב-1954, העביר ראש הממשלה דוד בן-גוריון באמצעות שר האוצר, לוי אשכול, מכתב לעובד בן עמי, ובו ביקש: ”עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון”, בהתייחסו להקמת העיר. בעקבות קריאה זו בן עמי סיפר: ”לקחתי את הג'יפ ונסעתי לאורך החוף עד שהגעתי לחולות אשדוד. היום היה יפה, השמש זרחה והחול נצץ. טיפסתי לגבעת יונה ואמרתי לעצמי: אם ממשלת ישראל תקים פה נמל, אני אקים את העיר”.[2] כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך ”אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל”.[2] על כן, הוחלט על הקמת העיר אשדוד בשילוב של יוזמה פרטית של יהדות ארצות הברית עם יוזמה ממשלתית.[2]

” בניין אשדוד מסמל דרך חדשה של שותפות בין יהדות התפוצות לבין המאמצים של ממשלת ישראל ושריה. “

– עובד בן עמי, סופר "דבר" בדרום, הכביש לאשדוד נחנך היום: מרכז מסחרי־חברתי הולך ומוקם בעיירה, דבר, 28 בנובמבר 1958

בן עמי חבר לפיליפ קלוצניק, שכיהן כנשיא ארגון "בני ברית" וכנשיא מועצת בוני השכונות בארצות הברית[3], ואלו הצליחו בעסקה סיבובית להבטיח מימון להקמת הנמל על ידי הבנק העולמי. בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לתחנת הכוח ולנמל העתידיים, ובהם להקים את העיר החדשה.[2]

ההסכם עם ממשלת ישראל

החתומים על ההסכם
פיליפ קלוצניק
פיליפ קלוצניק
עובד בן עמי
עובד בן עמי
לוי אשכול
לוי אשכול

ב-1 במאי 1956 נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד, וב-15 במאי, נחתם ההסכם בין מדינת ישראל לעובד בן עמי ופיליפ קלוצניק.[4] לקראת סוף אותה השנה הוקמה חברת אשדוד בע"מ כחברה בת של קי בי ע קבוצת בוני ערים בע"מ על ידי שני היזמים. בתמורה למימון הנמל קיבלה חברת אשדוד הבטחה לשטח של כ-50 אלף דונם במחיר של דולר לדונם[5], והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.[6] העיר העתידית הוזכרה בהסכם כ"עיר הדרום" – על אף החלטת ועדת השמות הממשלתית קודם לכן על השם "אשדוד ים" ב-27 באוקטובר 1955, בהשראה מכתובת סרגון מלך אשור.[7]

לאחר שנמתחה ביקורת ציבורית על היקף הזיכיון, השטח שהוקצה ל"חברת אשדוד" ירד ל-24 אלף דונם בלבד.[5]

תוכן ההסכם

הנחות יסוד

נמל אשדוד, 1967

השטח המתאים ביותר להקמת מרכז עירוני בדרום הארץ, הוא בין אשדוד העתיקה (תל אשדוד) בדרום לשפת הים התיכון, ועד חולות יבנה בצפון. נקודות נוספות שהועלו, הן פיזור יעיל של אוכלוסייה באזורים לא מיושבים והיתכנות להקמת נמל עמוק-מים אזורי תעשייה כבדה וכימית.[8]

תכנון

שדרות בני ברית, 1962 – נסללה על ידי החברה

הקמת תוכנית בניין עיר (תב"ע) ליישוב, שאוכלוסייתו 100,000–150,000 תושבים תוך 20 שנה, כאשר את תשתיות היסוד תקים חברת אשדוד על חשבונה, או על ידי יזמים אחרים בעידודה. תשתיות אלו כוללות שירותי מים, חשמל, כבישים, גנים, ביוב, מוסדות חינוך, בתי חולים, מרכז מסחר, מגרשי ספורט, בתי כנסת ומוסדות ציבור נוספים.[9]

סיוע ממשלתי

הממשלה תעניק תנאי עדיפות למרכזים המסחריים והתעשייתים כבאזורי הפיתוח בעיר העתידית, ותפתח בה מוסדות (דואר, תחנת רכבת, משרדים מחוזיים) בשלבי הפיתוח המוקדמים. כמו כן, תהיה מוכנה לסלול כביש חוף לתל אביב על חשבון היזמים, במימון היטל דרכים או דרך אחרת.[10]

תנאים

פיתוח העיר
  • לחברה תוקצה קרקע לא-חקלאית שלא עברה פיתוח או יושבה, בשטח של 40 אלף דונמים לפחות, לתקופה של 199 שנה.[11]
  • החברה תספק בתוך 13 חודשים תב"ע לעיר, על חשבונה, שתהיה טעונה לאישור הממשלה, שיהפוך את התוכנית למחייבת.[12]
  • החברה תשקיע כ-400 אלף ל"י בתכנון תשתיות העיר והנמל.[13]
  • לאחר אישור התב"ע: החברה תגייס הון במטבע ישראלי וזר להשקעות בביצוע התוכנית בסך 10 מיליון ל"י[14], ותביא לבניית 8,000 יחידות דיור לפחות, ותפתח את התשתיות החיוניות בתוך ארבעה שלבים שאורכם 5 שנים כל אחד[14], כאשר בתום השלב הראשון – יעמדו 1,000 יחידות דיור.[15] בהתאם, הממשלה תחכיר בארבעה שלבים את השטח לחברה.[15]

מימוש ההסכם וביקורת

באוקטובר 1956, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם – פרצה מלחמת סיני בין ישראל למצרים. סיעת מפ"ם, שהייתה אז חברה בקואליציה של הכנסת השלישית, על אף שהתנגדה למלחמה, דרשה כי הנמל העמוק יוקם בעזה ולא באשדוד, ושכנעה את הממשלה.[1] בן עמי פעל לשכנע את שרי מפ"ם[ב] כי מוטב להקימו באשדוד מטעמים ביטחוניים וכלכליים. הצדדים קיימו ביניהם משא ומתן קשה, שבסופו התפשרו כי אם לא תקים הממשלה את הנמל בעזה בתוך שנתיים, היא תתחייב להקימו באשדוד. זיכרון דברים זה זכה לכינוי "זיכרון עזה", והוא נחתם על ידי שר האוצר אשכול ב-4 בדצמבר.[1]

לימים עזה נפסלה למטרת הקמת נמל עמוק מים, וב-4 באוגוסט 1957, הצדדים חתמו על חוזה שהחליף את זיכרון הדברים, ובו הוחלט להעניק לבן עמי וקלוצניק את הזיכיון על שטח העיר, והממשלה התחייבה מצידה להקים את הנמל.[1] בפברואר 1961, התפרסמה כתבה בעיתון "הארץ" מאת שבתי טבת בנושא, ובה כינה את אשדוד "העיר הפרטית הראשונה".[16] טבת תיאר את ההתקשרות בין קי.בי.ע לממשלת ישראל כ"זיכיון ללא תמורה", והצביע על כך שדמי החכירה לשנה בסך דולר לדונם, הם קבועים לכל אורכו (99 שנה). כך גם דמי הרכישה בסך 50 דולר לדונם (למשך 20 שנה). ביוני, הודיע קלוצניק לממשלה על פרישתו מקי.בי.ע[17], לאחר שנתמנה לחבר משלחת ארצות הברית במועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות ב-1960.[17] בכך, נשאר בן עמי הבעלים היחיד של החברה.[17] ב"קול העם" נטען באוקטובר כי הממשלה מכרה את הקרקע לחברה במחיר סמלי, ואילו זו מוכרת אותה ביוקר, וכי החברה לא השקיעה בהקמת העיר את ההון שהתחייבה.[18]

” מנוף ענק הרים את האבן העצומה, עובד בן עמי נרגש עד דמעות בקראו: "בשובנו לאשדוד אני רואה את ניצחון חזון היצירה". פועלי הנמל לעתיד וצעירי אשדוד רקדו בהתלהבות, והמונים, אורחים ובני המקום לחצו ידיים, מעמד חגיגי ומרומם. “

– הנחת אבן הפינה לנמל אשדוד, פנחס ליבי, שירת העתיד משתלטת באשדוד, חרות, 16 באוגוסט 1961

הביקורת שנמתחה ב"הארץ" הביאה למשא ומתן מחודש בין הצדדים.[17] משרד האוצר דרש להגדיל את מחיר הרכישה ל-300 דולר לדונם, ולהגדיל את חלקה של הממשלה בקרקע העירונית מ-30%[ג] ל-50%.[17] ב-10 בדצמבר, לאחר חודשיים של משא ומתן בין החברה למשרד האוצר, נחתם חוזה שני – הוחלט על העלאת חלקת הממשלה בקרקע ל-40–50%, וכן העלאת דמי הרכישה ל-500 דולר לדונם בשלב הראשון[ד], ויגדלו פי כמה עם התקדמות התוכנית.[19] בנוסף, הממשלה תזכה ל-20% מרווח הנטו של החברה ממכירת הקרקעות שרכשה מהממשלה.[16] משרד השיכון הזהיר משיבושים בהקמת העיר, עקב קשיים שיטילו השינויים על חברת אשדוד.[19]

ביוני 1962 פורסם ב"חרות" כי מבקר המדינה קבע שעל הממשלה היה להתקשר עם היזמים רק לאחר בחינה כלכלית על ידי מומחים, בהתחשב בכך שהעסקה מעניקה לחברה זכות ייחודית לרכישת קרקעות בכל שטח העיר.[20] הוא ציין לטובה את השינויים בחוזה בדצמבר 1961 ששיפרו את התנאים לממשלה, אך העלה ספק באשר להשגת מלוא התמורה בתהליך המשא ומתן.[20]

שאול בן שמחון – ראש ההסתדרות בעיר, פעל במחאת התושבים נגד ההסכם בין החברה לממשלת ישראל

ב-1963, היועץ המשפטי לממשלה קבע כי החוזה בין הממשלה לחברה אינו חוקי, מפני שלא אושר בכנסת. ב-1964 חברי כנסת דרשו את ביטולו.[16] שר האוצר פנחס ספיר הגיש לוועדת הכספים בכנסת הצעה לחוזה חדש, המצמצם את חלקה של חברת אשדוד בקרקע העיר ל-40% בלבד. כמו כן, התעוררה באותה שנה מחאת תושבים נגד החברה ("הוועדה הציבורית למען אשדוד"), בדרישה לביטול ההסכם.[21] הוועדה האשימה את החברה בהימנעות מתשלום מיסים למועצה המקומית, פיתוח יתר של מסחר וחוסר פיתוח של בתי מגורים.[21] בוועדה היו חברים בין השאר שאול בן שמחון, פעיל מפא"י וראש ההסתדרות בעיר. עורך הדין אליקים העצני כיהן כיועץ המשפטי של הוועדה.[21] המאבק לא צלח, והחוזה עמד בעינו.[16]

תכנון העיר אשדוד

רחוב רוגוזין ורחוב שבי ציון ברובע א', שתוכננו על ידי חברת אשדוד. הרחובות המצטלבים, שהיו למרכז התרבותי העירוני עד לדעיכתו עם בניית רובע הקריה – תוכננו במקור למגורים בלבד. מחאת תושבים הובילה לפתיחתם למסחר.[22][23]

ב-1957, חברת אשדוד מסרה את התב"ע של אשדוד לאדריכל יצחק פרלשטיין, שהיה מעורב בסקיצות הראשונות שלה[5] והיה לאחד ממתכנניה הראשיים בהמשך.[24] עקרונות התכנון עליו עמדה החברה, עוד ב-1959, הם:

  • הפרדת שימושים (איזוּר) מוחלטת – תעשייה ומגורים תוכננו להתקיים בהפרדה מהמגורים, כאשר התעשייה והנמל יתמקמו בקצה הצפוני של העיר, עקב משטר הרוחות הנושבות מדרום לצפון וכן נדידת החולות[25]
  • קו בינוי נמוך ובעל צפיפות נמוכה[26], המאפשר תצפית לים
  • כבישים עורקיים בעיר, ותחבורה מהירה מחוץ לרובעי המגורים
  • כל רובע יהיה "עצמאי" כאשר בליבו מרכז מסחרי, מוסדות חינוך ותרבות[27]
  • שיכון אוכלוסיות מגוונות עדתית, סוציו-אקונומית ובהשקפה דתית, במטרה למנוע קיטוב
  • מניעת זיהום הסביבה

בינוי העיר אשדוד התממש כמעט במדויק בהתאם לתוכנית המתאר מ-1959 ובקנה המידה שנקבע בה.[27] היא זכתה לביקורת עם פורסמה מצד מגורמים שונים, שעיקר טענותיהם הוא שלמרות היות העיר מתוכננת בקפידה, התוכנית נעקבה בקשיחות, ובהיצמדות למצב הסופי והמושלם של העיר, ולא בדינאמיות ההולמת גידול טבעי של עיר.[28] למרות שתוכננה כעיר גנים במודל אנגלי המקושרת מסילתית למטרופולין קרוב, במקור הייתה אמורה לקום כעיר עצמאית, שתושביה לא יצטרכו להגיע לתל אביב-יפו עבור מסחר, בידור או השכלה גבוהה.[29] רובע הקריה ("הסיטי"), שלו נלוותה תוכנית שאפתנית המקדימה להופיע עוד במתאר 1959, החל להיבנות רק בסוף שנות ה-90, ובכך במשך שנים רבות אשדוד חסרה מרכז עירוני – זאת, בשונה משאר הערים המתוכננות בישראל, שמרכזן נבנה בבת אחת עם שאר העיר.[28]

הפרטה

בשנות ה-90, קבוצת בוני ערים הופרטה. לאחר תהליך של שנתיים, אנשי העסקים שרי אריסון ונוחי דנקנר מכרו ביולי 2008 את כל אחזקותיהם בחברה באמצעות "אי די בי" ו"שיכון ובינוי" לקבלן האשדודי יחיאל אבו, בסך 160 מיליון ש"ח.[30][31]

הנצחה

עמוד ראשי
 ראו גם – שדרות בני ברית: הנצחה

פיליפ קלוצניק ועובד בן עמי זכו להוקרה ולהנצחה בעיר אשדוד על חלקם בהקמתה. שני היוזמים זכו בתואר ההערכה "אזרחות כבוד" באמצע שנות ה-60.[32][33]

חניכת שדרות בני ברית ורחוב רוגוזין, מתוך יומני כרמל

בנובמבר 1958 נחנכו בעיר שדרות בני ברית, שיועדו במקור להיקרא על שמו של קלוצניק, אך זה סירב[34], וביקש שתיקרא על שם הארגון שעמד בראשו במקום.[35] 1992 נקראה על שם בן עמי שדרה בדרום העיר.[36]

גלריה

  • הימים הראשונים של אשדוד
  • 1964
    1964
  • מבט כללי, 1958
    מבט כללי, 1958
  • מבט כללי, 1963
    מבט כללי, 1963
  • נמל אשדוד בבנייה, 1963
    נמל אשדוד בבנייה, 1963

ראו גם

לקריאה נוספת

היסטוריה של אשדוד

קבוצת בוני ערים

  • ע"א 159/79 קי.בי.ע. קבוצת בוני ערים בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד לה(3) 572 (1981).

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל

פורטל אשדוד הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר אשדוד. בפורטל תמצאו מידע נגיש אודות ההיסטוריה של העיר, אתריה והאנשים המרכיבים אותה, הרבעים וכל מה שיש לדעת אודות העיר הגדולה במחוז הדרום בישראל.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חברת אשדוד בוויקישיתוף

מסמכים

התקשרות עם ממשלת ישראל

עיתונות

עיתונות היסטורית

קבוצת בוני ערים

ביאורים

  1. ^ ראשי התיבות קי.בי.ע (K.B.A.) הם גם ראשי התיבות של מייסדיה, קלוצניק ובן עמי[1]
  2. ^ שר הבריאות ישראל ברזילי, שר הפיתוח מרדכי בנטוב
  3. ^ כמוסכם בסעיף י"ב בחוזה שנחתם ב-15 במאי 1965
  4. ^ התוכנית חולקה במקור לפרקים, אשר בכל אחד יועברו לחזקת חברת אשדוד שטחים נוספים לפיתוח.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 שבתי טבת, העיר הפרטית הראשונה, הארץ, 24 בפברואר 1961
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 59-61
  3. ^ מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 59
  4. ^ החוזה שנחתם בין מדינת ישראל (חתום מטעמה לוי אשכול) לבין עובד בן-עמי פיליפ קלוצניק, על הקמת עיר חדשה בדרום, 15 במאי 1956
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 60
  6. ^ מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 55-74
  7. ^ מכתבקובץ PDF מיום 27 באוקטובר 1956
  8. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 1)
  9. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 2)
  10. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 3)
  11. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 4, סעיף א')
  12. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 4, סעיף ב')
  13. ^ החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 4, סעיף ג')
  14. ^ 14.0 14.1 החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 4, סעיף ד')
  15. ^ 15.0 15.1 החוזה בין ממשלת ישראל לקלוצניק ובן עמי, 15 במאי 1956 (פרק 4, סעיף ה')
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 אתר למנויים בלבד יפעת ראובן, אשדוד, העיר שחוברה לה בקומבינה, באתר TheMarker‏, 21 בדצמבר 2022
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 הסופר הכלכלי של "הארץ" בירושלים, קלוצניק פורש מחברת אשדוד, הארץ, 28 ביוני 1961
  18. ^ סופר "קול העם" בירושלים, הממשלה העניקה לבן־עמי, קלוצניק ושות' כ-150 מיליון ל"י על חשבון הציבור, קול העם, 11 באוקטובר 1961
  19. ^ 19.0 19.1 הסופר הכלכלי של "הַבֹּקֶר" בירושלים, שינויים בחוזה אשדוד, הבוקר, 13 בדצמבר 1961
  20. ^ 20.0 20.1 מינהל מקרקעי ישראל מסר את אשדוד בתמורה בלתי סבירה, חרות, 21 ביוני 1962
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 "הוועדה הציבורית למען אשדוד" טוענת: "חב' אשדוד" מחבלת בהתפתחות העיר, למרחב, 23 בינואר 1964
  22. ^ מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005
  23. ^ בועז רענן, התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות (בנימין פרנקל), אשדוד – גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול: לקט מאמרים, אשדוד: החברה להגנת הטבע, 1990, עמ' 23-27
  24. ^ אשדוד – מרעיון ועד לאישור תוכנית המיתאר: סיפור ההקמה, מאת יורם קציר, בקטלוג הארכיון לתולדות אשדוד
  25. ^ מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 63
  26. ^ בועז רענן, התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות (בנימין פרנקל), אשדוד – גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול: לקט מאמרים, אשדוד: החברה להגנת הטבע, 1990, עמ' 23
  27. ^ 27.0 27.1 מירב אהרון גוטמן, "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1), 2005, עמ' 61
  28. ^ 28.0 28.1 בועז רענן, התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות (בנימין פרנקל), אשדוד – גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול: לקט מאמרים, אשדוד: החברה להגנת הטבע, 1990, עמ' 26
  29. ^ בועז רענן, התוכנית של העיר אשדוד המודרנית – חלום ומציאות (בנימין פרנקל), אשדוד – גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול: לקט מאמרים, אשדוד: החברה להגנת הטבע, 1990, עמ' 25
  30. ^ יעל שוורצברט, ‏כבר לא בונים ערים: דנקנר ואריסון מוכרים את קבוצת בוני ערים תמורת 160 מיליון שקל, באתר גלובס, 27 ביולי 2008
  31. ^ אתר למנויים בלבד ליאת לוי, איך נהפכו כמה קבלנים מקומיים לאנשים הכי חזקים באשדוד?, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2023
  32. ^ אשדוד תעניק אזרחות כבוד לעובד בן־עמי, היום (עיתון ישראלי), 1 בפברואר 1966
  33. ^ אזרחות־כבוד של אשדוד לפיליפ קלוצניק, מעריב, 13 באפריל 1964
  34. ^ מכתב שכתב יורם קציר לד"ר יחיאל לסרי בנוגע לשדרות בני ברית, 5 בספטמבר 2010, בקטלוג הארכיון לתולדות אשדוד
  35. ^ סופר "הבוקר" בדרום, נחנך כביש אשדוד: נקרא ע"ש "בני ברית". – רחוב ע"ש רוגוזין באשדוד, הבוקר, 28 בנובמבר 1958
  36. ^ טקס קריאת רחוב על שם עובד בן עמי, 25 בנובמבר 1992, בקטלוג הארכיון לתולדות אשדוד
אשדוד
ערכים ראשיים אשדוד • רובעי העיר • אדריכלות • כיכרות
גנים ופארקים פארק אשדוד-ים • פארק בן-גוריון • פארק אקולוגי מצודת-ים אשדוד • גן אלישבע • פארק לכיש • גבעת יונה • עד הלום
רחובות רחוב רוגוזין • רחוב שבי ציון • מדרחוב הנביאים • שדרות בני ברית • שדרות הרצל • שדרות מנחם בגין
תחבורה תחבורה ציבורית • מסוף ריביירה • מסוף בני ברית • מסוף ביג
מוסדות בית החולים אסותא • מרכז כיוונים • המשכן לאמנויות הבמה • הארכיון לתולדות אשדוד • אוניברסיטת אשדוד (עתידי) • בית אריה קלנג • מוזיאון אשדוד לאמנות
תעשייה נמל אשדוד • תחנת הכוח אשכול • נמל הדרום • אלתא מערכות
היסטוריה אשדוד ים (העיר העתיקה) • תל אשדוד • תל מור • רצועת החוף
נושאים מרכזיים נוספים העירייה ומועצת העירייה • סמל העיר • יקיר העיר אשדוד
קטגוריה ראשית כל הערכים על העיר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38992196חברת אשדוד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חברת_אשדוד&oldid=2634975"