מיכאל דקל
 | |||||
| מיכאל דקל (ימין) נפגש עם קרל-דיטר שפרנגר השר הגרמני לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי | |||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עלייה | 1949 | ||||
| סיעה | הליכוד | ||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
מיכאל דקל (1 באוגוסט 1920 – 20 בספטמבר 1994) היה חבר הכנסת וסגן שר בממשלת ישראל מטעם הליכוד, שהורשע בשוחד ובמרמה והפרת אמונים[1].
ביוגרפיה
דקל נולד ב-1 באוגוסט 1920 בשם מיכאל דייקסל בפינסק שהייתה אז חלק מפולין. בילדותו קיבל חינוך דתי וגם למד ברשת החינוך "תרבות" עד גיל 14. בעקבות הפלישה הנאצית בשנת 1939, סופחה העיר פינסק לברית המועצות לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. דקל ומשפחתו הוגלו לסיביר ואחר כך גויס לצבא האדום ולאחר מכן לצבא הפולני. לאחר המלחמה היה מפקד קן בית"ר במחנה עקורים, וחבר מפקדת האצ"ל באוסטריה[2].
פרשת רצח איתן אבידוב
דקל היה אחד מאנשי האצ"ל שהשתתפו בניסיון השתלטות, ב-30 באוקטובר 1947, על מחנה העולים גנדנוואלד ליד אינסברוק שבאוסטריה (מחנה של תנועת הבריחה), שהוקם כדי לסייע בהעברת היהודים בשבילי האלפים לאיטליה. המחנה הופעל על ידי הסוכנות היהודית והמוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה. באותה תקופה היה ארגון ההגנה מסוכסך עם ארגון האצ"ל על השליטה במסלולי הבריחה, שהיה ספיח של המאבק בין ההגנה לארגוני הפורשים בארץ ישראל. בתקרית נהרג מירית אקדח איש ההגנה איתן אבידוב (בנו של יעקב אבידוב). זמן קצר לאחר התקרית נתפס יחד עם שותפו על־ידי השלטונות הצרפתיים באזורי הכיבוש באוסטריה ונדון לתקופת־מאסר של חצי שנה. על פי עדתו של מפקד המחנה סמי לוי, התקיפה הייתה נקמה על כך שאנשי ההגנה ניסו למנוע מדקל וחבריו להבריח עולים תמורת תשלום, שלא במסגרת הפעילות הרשמית של תנועת הבריחה[3].
בעזרת קשרים של האצ"ל, שוחררו דקל ושותפו ממאסר לאחר זמן קצר. עם זאת נדחתה עלייתו לישראל, עקב חשש למעשה נקם על הרצח[3].
חקלאי בישראל
בשנת 1949 עלה לבסוף לישראל, והיה לחבר מושב נורדיה מ-1950. במושב היה בעל רפת וגידל ירקות. במשך תקופה שימש גם כמזכיר המושב. לאחר שהחל להיות פעיל בארגוני המושבים והחקלאים, החליט להשלים את לימודיו בגיל 35, וללמוד בתיכון אקסטרני בנתניה לבחינת בגרות באנגלית ומתמטיקה. אחר כך השלים גם בגרות ברוסית (שפת אמו), תנ"ך וגאוגרפיה וקיבל תעודת בגרות מלאה בגיל 40. מיד אחר כך החליט ללמוד באוניברסיטת תל אביב מדע המדינה וסוציולוגיה והשלים תואר ראשון ב-1971[4].
פעילות פוליטית
דקל היה חבר ההנהלה ומרכז תנועת החרות משנת 1966. בתחילת שנות ה-70 מונה למזכיר התנועה[5].
בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית שובץ במקום ה-16 ברשימת תנועת החרות[6], ועם הקמת הליכוד שובץ במקום ה-35 ונבחר לראשונה לכנסת[2]. הוא כיהן ברציפות עד הכנסת ה-11. והיה חבר בוועדות הכנסת השונות. בין השאר מונה עם היבחרו לכנסת לוועדת הכלכלה[7], והיה חבר בלובי החקלאי הבין מפלגתי[8]. בנוסף היה תומך נלהב של מפעל ההתנחלותיות, ובתוכנית שהציג השר אריאל שרון להתיישבות של מיליון איש ביהודה ושומרון עד שנת 2000[9].
עם כינון ממשלת ישראל התשע עשרה מונה כסגן שר החקלאות תחת השר שמחה ארליך, במשותף עם פסח גרופר[10].
עם כינון ממשלת ישראל העשרים ואחת, בדצמבר 1984, ביקש ראש הממשלה יצחק שמיר למנות את דקל לסגן שר הביטחון תחת השר יצחק רבין[11]. אך קבוצה של חברי כנסת של תנועת החרות התנגדה למינוי[12]. דקל מונה לתפקיד שנה אחר כך, ושימש בו שלוש שנים. זמן קצר לפני תחילת האינתיפדה הראשונה הקצין את דעותיו וקרא לטרנספר של הערבים מהשטחים[13].
פרשיות בהן היה מעורב
בתוקף תפקידו כסגן שר החקלאות, קיבל דקל את האחריות לפיתוח ההתנחלותיות בשטחים[14]. דקל פעל באותן השנים במיוחד לסייע ליזמים פרטיים שרכשו קרקעות מפלסטינים, להתגבר על הקשיים המדיניים והבירוקרטים, ולהקים התנחלויות חדשות. באותה עת גם שימש סגן יו״ר ועדת השרים להתיישבות[15].
בשנת 1982, סייע לסוחר הקרקעות משה זר להקים את ביתו על אדמה פרטית[16], שמאוחר יותר נכללה בשטח השיפוט של המועצה המקומית קרני שומרון[17]. זר טען שרכש קרקעות נוספות בסמוך, בשטח 762 דונם, ומכר אותם לקבלנים האחים משה ויגאל גינדי[18]. בתחילת 1983 החלו האחים גינדי לשווק מגרשים ובתים ביישוב שתוכנן לקום במקום, בשם "כרמים" או "כרמי שומרון". לאחר מבצע שיווק אגרסיבי ברחבי הארץ, עשרות משפחות רכשו בתים ביישוב המתוכנן[19]. האחים גנדי טענו שיש אישור של ועדת השרים להתיישבות להקמת היישוב, אישור שסיפק להם סגן שר החקלאות דקל[20]. אולם התברר שהקרקע שמכר להם זר, לא הייתה שיכת לו[21], וגם לא התקבל אישור להקמת היישוב[22]. בסוף 1985 נפתחה חקירת משטרה בחשד להונאה ושוחד[23]. על פי החשד שולם לסגן שר החקלאות דקל שוחד, כדי שיספק מסמך שיש אישור להקמת היישוב. עזרו של דקל אבי צור, העיד במהלך משפטו כי דקל נתן את ההוראה לספק את המסמך המזויף[24]. האחים גינדי נחשדו בהונאה וברחו לברזיל[25]. לאחר שהתברר שאין כוונה להעמידם לדין, חזרו לישראל בסוף 1990[26], ומשה זר חויב להחזיר להם את כספם, עבור הקרקעות שכביכול מכר להם[27].
בנוסף היה מקורב לאיש העסקים שמואל עינב, שהיה מעורב בהקמת שורה של התנחלויות, בהן כפר האורנים, שערי תקוה[28], שכונת מתתיהו מזרח במודיעין עילית[29], שכונת הר שמואל בגבעת זאב, ורמת קדרון, יוזמה להקמת התנחלות כ-6 ק"מ מזרח לבית לחם, שנתגלתה כהונאה[30]. באוגוסט 1985, נחקר עינב ב"פרשת הקרקעות", חקירת משטרה שבדקה חשדות להונאה ומרמה במספר יוזמות להקמת התנחלויות על יד יזמים פרטיים ביהודה ושומרון[31][32]. באחת מהעדויות סיפר על פגישה משולשת בינו לבין ראש הממשלה יצחק שמיר וסגן שר החקלאות דקל, שבה הוא העלה את הבעיות העומדות לפני סוחרי הקרקעות ביהודה ושומרון, ושמיר הבטיח לבדוק את העניין עם שר המשפטים, בעוד דקל הסביר לו בנוכחות שמיר את המצב הקשה מבחינה כספית של הליכוד לפני הבחירות. כמן כן העיד כי נפגש עם מיכאל דקל ועם עוזרו אבי צור עשרות פעמים. באחת הפגישות שקדמו לבחירות לכנסת בשנת 1984 שאלו אותו צור ודקל אם יהיה מוכן לעזור לתנועת החרות ולליכוד, ואם יהיה מוכן לעזור להם בהתרמת יזמים שעסקו בקרקעות ביהודה ושומרון[33]. עינב סיפר בעדותו גם על הפגישה במשרד ראש הממשלה בירושלים עם סוחרי קרקעות ויזמים וביניהם שותפו, סוחר הקרקעות אחמד עודה (שאחר כך היה עד מדינה). בפגישה נכחו מיכאל דקל ואבי צור. כל אחד מהיזמים והסוחרים העלה את בעיותיו, שמיר שמע ולדברי עינב, הבטיח שיעזור ויטפל בצורה כללית בכל הנושאים ששמע. לאחר מכן, יצא שמיר עם דקל, ואילו צור קבע פגישות עם האנשים בנפרד בעניין התרומה למפלגה, וחלק מהסוחרים אכן תרמו[34]. עודה, על פי עדותו, תרם 50,000 דולר לליכוד[35].
במהלך משפטו של עינב העיד יצחק שמיר. זו הייתה הפעם הראשונה שראש הממשלה בישראל העיד במשפט פלילי[36][37]. עינב הורשע בתיווך לשוחד ושותפו אחמד עודה הורשע במתן שוחד ונידון לארבע וחצי שנות מאסר[38]. לאחר שערער לבית המשפט העליון על הרשעתו, הורשע עינב בעבירת שוחד נוספת[39]. דקל עצמו העיד במשפט של עינב כעד הגנה, את העדות נתן בביתו בפני השופט אליהו מצא בפברואר 1987, מאחר שהתאושש מניתוח ולא יכול היה להגיע לבית המשפט[40].
לאחר דיונים של מספר שנים, אישר היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש באפריל 1989, להגיש כתב אישום נגד דקל בעבירות של דרישה ולקיחת שוחד ובהפרת אמונים[15]. משפטו החל, בבית־המשפט המחוזי בתל אביב, במרץ 1990[41]. ביוני 1993 הורשע בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ונקנס ב-50 אלף שקל. עוזרו אבי צור נידון לשנת מאסר[1].
חיים אישיים
דקל פגש את אשתו צביה בתום מלחמת העולם השנייה, הם פעלו יחד באוסטריה במסגרת האצ"ל ובישראל נולדו להם שלושה ילדים[4].
דקל סבל ממחלת לב, ובשנת 1983 עבר ניתוח לב פתוח. בינואר 1986 בתקופת חקירותיו בפרשת מכירת הקרקעות ביהודה ושומרון, אושפז דקל בבית החולים תל השומר והיה בין הראשונים בישראל שעברו הליך צנתור לב[42].
מיכאל דקל נפטר ב-20 בספטמבר 1994 בגיל 74.
קישורים חיצוניים
מיכאל דקל, באתר הכנסת - מיכאל דקל, באתר כנסת פתוחה
- אבינועם בר-יוסף, 25 אלף דונמים שנמכרו ביו"ש נשארו במודעות הפרסומת, מעריב, 10 בדצמבר 1985
- נקם: למה הרגו את איתן אבידוב, כותרת ראשית, 22 בינואר 1986
- יגאל סרנה, האם גם מ.ד. ירה?, חדשות, 24 בינואר 1986
- יגאל לביב, שמיר ודקל ניצלו, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2583 מ-4 במרץ 1987, עמוד 14
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חן דגן, מיכאל דקל נקנס ב־50 אלף שקל ומרגיש שהוא קורבן, חדשות, 2 ביוני 1993
- ^ 2.0 2.1 מיכאל דייקסל (ליכוד): מחטיבת עצים בגלות סיביר - אל הכנסת, מעריב, 15 במאי 1977
- ^ 3.0 3.1 נקם: למה הרגו את איתן אבידוב, כותרת ראשית, 22 בינואר 1986
יגאל סרנה, האם גם מ.ד. ירה?, חדשות, 24 בינואר 1986
גילי חסקין, פרשת גנדנוואלד - ^ 4.0 4.1 סמדר שיר, הוא הלך בשדות והגיע לכנסת, מעריב, 27 ביוני 1977
- ^ מזכיר תנועת-החרות, מיכאל דייקסל אין בעיה פלשתינאית, על המשמר, 22 בנובמבר 1974
- ^ שינויים ברשימת חרות, מעריב, 31 במרץ 1977
- ^ מי ומי בוועדות הכספים, הכלכלה וביקורת המדינה, דבר, 30 ביוני 1977
- ^ ח"כים מכל הסיעות קוראים להכליל הפיתחה בריבונות ישראל, דבר, 14 בפברואר 1978
- ^ יהושע ביצור, סיעת הליכוד תומכת בשר שרון קוראת לתת עדיפות להתנחלות, מעריב, 14 בספטמבר 1979
- ^ דניאל בלוך, היום יאושרו המינויים לשמונה םגני־שרים צפויים עוד שלושה, דבר, 10 באוגוסט 1981
- ^ המלחמה על סגן השר - אני יותר טוב, חדשות, 4 בדצמבר 1984
- ^ עובדיה עלי, הרוב נגד דקל, חדשות, 4 בדצמבר 1984
- ^ יוסף צוריאל, ה"טרנספר" של סגן השר דקל עורר סערה, מעריב, 30 ביולי 1987
יוסי ורטר, עכשיו גם מיכאל דקל מציע טרנספר לערבים, חדשות, 29 ביולי 1987 - ^ יוסף וקסמן, סגן השר דקל מוחה על פירסום תכנית ההתיישבות של דרובלס, מעריב, 6 באוקטובר 1981
- ^ 15.0 15.1 משה פרל, מיכאל דקל יואשם מחר בקבלת שוחד מסוחרי קרקעות ביו״ש, חדשות, 9 באפריל 1989
- ^ עמוס לבב, משה זר ואורחו - בעמנואל, מעריב, 13 באוקטובר 1982
ניבה לניר, ביתו של משה זר, סוחר קרקעות בעמיו, דבר, 9 בדצמבר 1983 - ^ לאה אתגר, משה זר, הארמון שבנה גדול עליו, מעריב, 29 במרץ 1991
- ^ זיו קופר, 649 אלף דולר תובעת "גינדי" מהקבלן משה זר, חדשות, 21 ביוני 1984
- ^ ענת גנטיו, תחקיר - איפה המגרש בכרמי האחים גנדי?, חדשות, 4 בדצמבר 1984
- ^ ענת גנטיו, כרמים: לאחים גינדי יש מכתב, חדשות, 25 בדצמבר 1984
- ^ לאה אתגר, "הפסדתי 5 מיליון דולר בפרשת הקרקעות ביהודה ושומרון, מעריב, 12 בדצמבר 1990
- ^ ענת גנטיו, האחים גינדי לא קיבלו אישור ליישוב כרמים", חדשות, 14 בפברואר 1985
- ^ אייל ארליך, הקרקע בוערת מתתת לחירות, כותרת ראשית, 11 בדצמבר 1985
- ^ ענת גטניו, אלעזר לוין, משה פרל, "דקל נתן את ההוראה", חדשות, 5 בדצמבר 1985
- ^ משה פרל, המשטרה: להעמיד לדין את האחים גינדי, חדשות, 5 בינואר 1989
- ^ לאה אתגר, שובו של הגינדי, מעריב, 14 בדצמבר 1990
- ^ אלי קמיר, האחים זר חוייבו לשלם 1.2 מיליון דולר לאחים גינדי, מעריב, 23 באוקטובר 1990
- ^ הכי־גדול בגדה, חדשות, 30 ביוני 1987
- ^ הארץ, עינב רכש 300 דונם מערבים במודיעין עילית ב-3 מיליון דולר, באתר TheMarker, 20 באפריל 2003
- ^ אריה דיין, החזון המקורקע של רמת-קידרון, כותרת ראשית, 21 באוגוסט 1985
- ^ אלי דנון, יהושע ביצור, פרשת הקרקעות מסתעפת: יוזמן לחקירה יעקב עקנין,, מעריב, 22 באוגוסט 1985
- ^ פרשת הקרקעות החקירה רק החלה, כותרת ראשית, 15 בינואר 1986
- ^ משה פרל, צו הבאה נגד סוחר הקרקעות שמואל עינב, חדשות, 15 בפברואר 1988
- ^ איה אורנשטיין, "סוחרי קרקעות ואנשי עסקים נאלצו לתרום כספים לליכוד", מעריב, 23 ביוני 1986
יוסי ורטר, "לשכת שמיר ביקשה לתרום", חדשות, 11 במאי 1986 - ^ איה אורנשטיין, "אחמד עודה מותק אנחנו עוקבים אחריך", מעריב, 26 בדצמבר 1985
- ^ איה אורנשטיין, ראש הממשלה יעיד במשפט עינב בדצמבר, מעריב, 2 בנובמבר 1986
- ^ איה אונשטיין, שמיר מעיד בבית המשפט: "הסברתי מדיניות הליכוד ולא ביקשתי תרומות", מעריב, 28 בדצמבר 1986
- ^ איה אורן, אחמד עודה: במקום לליכוד הייתי צריך לתרום לכהנא, מעריב, 27 במרץ 1990
- ^ שוקי לבנון, עינב הורשע בעליון בעבירת שוחד נוספת, חדשות, 1 בינואר 1991
- ^ חקירה במיטה - סגן השר סרב לענות על שאלות, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2583 מ-4 במרץ 1987, עמוד 15
יוסי ורטר, השופט יגיע למיטת דקל, חדשות, 13 בפברואר 1987 - ^ איה אורן, משפטם של מיכאל דקל ואבי צור ־ ביום ראשון, מעריב, 13 במרץ 1990
- ^ יצחק בן חורין, "שני עורקים נפתחו, השלישי נותר חסום", מעריב, 7 בפברואר 1986
| יושבי ראש ועדת האתיקה של הכנסת | |
|---|---|
|
| סגני שרי החקלאות ופיתוח הכפר בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| סגני שרי הביטחון בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
35511400מיכאל דקל
- רשימת חברי הכנסת
- סגני שרי החקלאות
- סגני שרים בממשלת ישראל
- סגני שרי הביטחון
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- אנשי צבא פולנים במלחמת העולם השנייה
- ישראלים ילידי פולין
- פעילי תנועת החרות
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- פוליטיקאים ישראלים שהורשעו בדין
- מורשעים בעבירות מרמה והפרת אמונים בישראל
- יושבי ראש ועדת האתיקה
- ישראלים שנולדו ב-1920
- ישראלים שנפטרו ב-1994