רחל אמנו
 | |
| מבואת הכניסה לקבר רחל | |
| לידה |
ב'ק"ע חרן |
|---|---|
| פטירה |
י"א בחשוון ב'קנ"ט בית לחם |
| אב | לבן הארמי |
| בן זוג | יעקב אבינו |
| צאצאים | יוסף, בנימין |
| מספר צאצאים | 2 |
רָחֵל, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.
חייה של רחל
רחל נולדה בשנת ב'אלפים ק"ע[1] בחרן. אביה הוא לבן הארמי בנו של בתואל ואחיה של רבקה. רחל היא תאומתה הקטנה של לאה.
רחל הייתה רועת צאן, בבית אביה לבן. הייתה "יפת תואר ויפת מראה". היא פגשה ליד הבאר את יעקב, שנס על נפשו לארם בעצת אמו רבקה, לאחר הריב עם אחיו עשיו, כאשר שאל את הרועים, האם הם מכירים את לבן דודו. המקרא מספר שיעקב עזר להשקות את צאנה של רחל, לאחר שהצליח בכח על-אנושי להזיז אבן כבדה מפי הבאר, ונשק לה ובכה. בילקוט שמעוני כתוב כי בעת פגישתה את יעקב הייתה רחל בת 15[2] ובפירוש רבינו בחיי כתב שרחל הייתה בת חמש בפגישתם הראשונה[3].
לאחר חודש שהייה בבית לבן, ביקש יעקב לשאת את רחל לאישה, כשכר על רעיית צאן לבן, זאת לאחר שלבן אמר ליעקב: "הֲכִי. אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ". לבן מבטיח ליעקב את רחל בעבור עבודתו אצלו למשך 7 שנים.
לאחר 7 שנים, יעקב תובע מלבן את קיום ההסכם, אך בליל הכלולות, השיא לו לבן במרמה את לאה אחותה הבכורה של רחל. התלמוד[4] מספר שרחל, מתוך הקרבה עצומה, מסרה לאחותה לאה את ה"סימנים" אותם נתן לה יעקב כדי לזהותה בוודאות. יעקב שרצה מאוד לישא גם את רחל נדרש לעבוד 7 שנים נוספות עבור הנישואין עם רחל, והתחתן גם איתה כעבור שבוע. המקרא מספר כי יעקב אהב את רחל יותר מלאה. לאה אחותה זכתה בבנים רבים, בעוד רחל הייתה עקרה. היותה עקרה גרם לרחל צער רב וקנאה באחותה במספר השבטים שזכתה ללדת.[דרושה הבהרה]
לאחר שנות עקרות, אמרה רחל ליעקב, ”הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי” (בראשית, ל', א'), יעקב עונה לה: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן". רחל נותנת ליעקב את שפחתה בלהה כפילגש, כדי שבניה יחשבו לה לבנים. השמות שנתנה רחל לילדי בלהה, דן ונפתלי, מבטאים את שמחתה, שהקב"ה נענה על כמיהתה לזכות לילד משלה, ובכך השתוותה עם אחותה. לבסוף, 7 שנים אחר נישואיה, ילדה רחל בן וקראה לו יוסף, שם המציין את כבודה שהוּשב ואת הציפייה לבן נוסף: ”וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹקִים אֶת-חֶרְפָּתִי.וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר” (בראשית, ל', כ"ג-כ"ד).
לאחר עשרים שנות שהות בחרן, מחליט יעקב לשוב לארץ כנען. המשפחה יוצאת בהיחבא, כדי להימנע ממפגש עם לבן, רחל החליטה לגנוב את התרפים (על פי אחד הפירושים – פסל ששימש לניבוי העתיד; על פי פירוש אחר, פסלים המסמלים את אבות המשפחה) של לבן אביה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שבדין החורי העתיק, העברת התרפים מהחם לחתנו, משמעותה הייתה גם העברת זכויות מסוימות. לבן רדף אחרי משפחת יעקב בחמת זעם, האשים את יעקב בגניבה ותבע לבצע חיפוש בכלי משפחתו, אולם רחל גילתה תושייה כאשר התיישבה בערמומיות על התרפים והתנצלה בפני לבן שהיא אינה יכולה לקום בגלל אורח נשים. יעקב, שכלל לא ידע את מעשיה של רחל, אמר ללבן: ”עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה” (בראשית, ל"א, ל"ב). חז"ל מסבירים שזו אחת הסיבות לכך שרחל מתה בדמי ימיה, בפרק זמן קצר לאחר הקללה[5].
בבית לחם, בדרכה לאפרת, מוצאת רחל את מותה, במהלך לידת בנה השני. בנשמת אפה האחרונה קראה לרך הנולד בן-אוני, יעקב קרא את שמו בנימין. בת 36 הייתה רחל במותה[2] או בת 26[3].
רחל היא האם היחידה שאינה קבורה במערת המכפלה. מקום קבורתה של רחל שנוי במחלוקת בין הפרשנים: על דעת רוב, קבורתה במקום הקרוי קבר רחל הנמצא סמוך לבית לחם של היום, אך יש הסבורים, על פי איזכור מקום קברה בספרי הנביאים, כי אין זה מקום קבורתה האמיתי, ומקום קבורתה נמצא בקבר בני ישראל אשר בנחלת שבט בנימין מצפון לירושלים, באזור בנימין של ימינו.
רחל מבכה על בניה
הנביא ירמיהו מתאר את רחל אמנו אשר יוצאת על קברה ובוכה ומבקשת רחמים על בני ישראל, כאשר הם יצאו לגלות: ”כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו, ל"א, י"ד). פסוק לאחר מכן ירמיהו מביא את נחמת הקב"ה: ”כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.” (ירמיהו, ל"א, ט"ו-ט"ז).
רש"י מביא בפירושו בשם המדרש:
מדרש אגדה אמר, שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס. נכנסה רחל, אמרה לפניו, רבונו של עולם, רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר ודם, הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם, אמר לה יפה למדת סנגוריא, יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך.
— רש"י, ירמיהו לא · יד
רחל ויעקב
חסר בפרק זה מידע יהודי/תורני מהותי. פרק זה מוטה מחמת חוסר מהותי במידע יהודי/תורני. ניתן להיעזר בהשלמת פרק זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית
רש"י מפרש את דבריו של יעקב ללבן, "ברחל בתך הקטנה", כך:
כל הסימנים הללו למה? לפי שיודע בו שהוא רמאי, אמר לו: "אעבדך ברחל". ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק? תלמוד לומר: "בתך". ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל? תלמוד לומר: "הקטנה". ואף על פי כן לא הועיל לו, שהרי רימהו.
מכאן נובע הביטוי "ברחל בתך הקטנה" בימינו, שמשמעותו פירוט מדוקדק שאינו מותיר מקום לספק.
חז"ל[6] מתארים את מידת וותרנותה של רחל, רחל ידעה על רמאותו של אביה, וכדי למנוע ממנו להשיא את יעקב לאחרת לקחה ממנו סימנים שישמשו כהיכר לכך שזו היא. כשראתה רחל שאביה החליף בינה לבין אחותה, ויתרה ללאה ונתנה לה את הסימנים. כשיצאו ישראל לגלות, עברו ליד קברה, והיא הזכירה לה' את הוויתור לאחותה ובזכות זה הבטיח ה' להחזיר את ישראל לארץ.
ערך מורחב – מסירת הסימנים על ידי רחל
המדרש מייחס ליעקב את הכוונה לקבור את רחל דווקא בדרך מארץ ישראל אל הגלות על מנת שתתפלל על עם ישראל.
המדרש לומד מרחל את חשיבות התפילה. מסופר כי ארבע האמהות היו עקרות כי ה' אוהב את תפילתן ורצה שיתפללו לילדים.
בתורה מתואר דיון בין רחל ליעקב, כשבקשה ממנו ”הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן – מֵתָה אָנֹכִי.” והוא ענה לה שה' הוא הנותן בנים ועליה לבקש זאת ממנו. המדרש מספר שנולדו לה בנים כיוון שבסוף בקשה אותם מה'. המדרש גם מסביר את הפסוק "ויזכור אלוקים את רחל ויפתח את רחמה" – מה זכר? זכר שנתנה את הסימנים לאחותה; כלומר, בזכות הוויתור ללאה זכתה רחל לבן.
תכונות אופי על פי המדרש
הצניעות שגילתה רחל כשמסרה את הסימנים התגלתה אחר כך בתכונותיו של המלך שאול, שהיה מצאצאיה[7]. כמו כן אהבתה לאחותה (כשנתנה לה את הסימנים כדי לא לצערה) מופיעה בפירוש לקינת דוד ”נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים” (שמואל ב', א', כ"ו) כמקור שממנו שואב יהונתן (מצאצאי רחל) את האפשרות לתמוך בדוד (מצאצאי לאה) אף על פי שהוא – יהונתן – אמור לרשת את כס המלוכה[8]. השתיקה שבה בחרה עברה לבנימין בנה, שידע על מכירת יוסף ושתק, ולאסתר המלכה, שלא גילתה את מוצאה היהודי[9].
רחל מוזכרת בתנ"ך גם בברכת הזקנים לבעז במגילת רות, כשהוא לוקח את רות לאישה: ”יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל” (רות, ד', י"א). בקבלה מקושרת רחל עם ספירת המלכות.
יום פטירתה
מקובל, כי יום י"א בחשוון הוא יום פטירתה, על פי הילקוט שמעוני[10]. אם כי, בפסיקתא רבתי מצויין תאריך בין פסח לשבועות[11].
ביום זה נוהגים המוני בית ישראל לפקוד את קבר רחל, מנהג זה החל לפחות מאז שנות הת"ר.
בהצפירה בשנת 1898 סיפר אברהם לודויפול את אשר סופר לו על מנהג העלייה לרגל לקבר רחל[12]:
- "הבית יפתח רק בערבי ראשי חדשים והלילה אשר לפניהם, בכל ימי חדש אלול וביום י"א חשון, שלפי המסורה הוא יום פטירת רחל-אמנו. בכל הימים האלה באים הנה יושבי ירושלים בהמון רב, אנשים ונשים, זקנים ונערים, ללמוד ולהתפלל במקום הזה."
לעומת זאת בספרים החיצוניים, יש תיארוך שונה. בספר היובלים[13] כתב שרחל נפטרה ב-י' בחשוון,
בשנים 1948 (מלחמת העצמאות) – 1967 (מלחמת ששת הימים) בעת שליהודים לא הייתה גישה לקבר רחל קיים משרד הדתות טקסי עלייה לרגל של ילדים, ביום רחל, לחדר הנצחה של קבר רחל בהר ציון. אחד המוטיבים ששולבו ביום רחל היה כיבוד הורים[דרושה הבהרה].[14]
במוזיקה
שירים רבים נכתבו על רחל אמנו ובוצעו על ידי זמרים שונים. למשל: חיים ישראל[15], פרחי ירושלים[16], יעקב שוואקי[17], מרדכי בן דוד[18], יוסף קרדונר[19] ועוד.
רחל המשוררת כתבה את השיר "רחל", על דמותה של רחל אמנו, שעל שמה נקראה ועם דמותה הזדהתה.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
- קבר רחל
לקריאה נוספת
- הרב דוד דב לבנון, רחל אמנו - סוד האחדות בישראל.
- האדמו"ר מאפטא, אוהל רחל אמנו - על רחל אמנו ומצבת קבורתה. [20]
- הרב צבי מושקוביץ, מצבת קבורת רחל. ירושלים, תשכ"ז.[21]
קישורים חיצוניים
- דיון אודות רחל אמנו. באתר פורום לתורה.
- שעורים על רחל אמנו, באתר ישיבה
- קבורת רחל - המקום והזמן
- הרב אלחנן סמט, סיפור מותה של רחל בעת לדתה
- אמא רחל באתר שאו מרום עיניכם
- מידע היסטורי, תמונות, וידאו, מאמרים, מידע למבקר, דרכי הגעה, באתר קבר רחל
- קבר רחל בבית לחם, וידאו, ערוץ 7
- על קבר רחל, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ סדר הדורות, שנת ב'קצ"ב, באתר היברובוקס
- ^ 2.0 2.1 ילקוט שמעוני רמז קלה.
- ^ 3.0 3.1 רבינו בחיי בן אשר על ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ט"ו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמ' ב' ועוד
- ^ ילקוט שמעוני, בראשית לא, פסוק יד; פרקי דרבי אליעזר, פרק לו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד ב'
- ^ עשרה מאמרות (ספר) מאמר חקור דין, חלק ד, פרק יז
- ^ מדרש תנחומא ויצא, ו
- ^ על פי ספר ילקוט שמעוני, שם מובא שיום זה הוא יום לידתו של בנימין, שרחל מתה עם לידתו. ילקוט שמעוני, שמות פרק א קסב.
- ^ פסיקתא רבתי, ג', יא' עמוד ב'.
- ^ אברהם לודויפול, פרק שלישי בסביבות ירושלים, הצפירה, 22 ביוני 1898
- ^ פרק לב פסוק לט
- ^ הושלמו התוכניות ל"יום רחל", דבר, 3 בנובמבר 1952
יום רחל אמנו, הצופה, 24 באוקטובר 1955
י"א בחשוון - יום רחל אמנו, חרות, 10 בנובמבר 1959 - ^
רחל אמנו, בביצוע חיים ישראל, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ רחל אמנו, בביצוע פרחי ירושלים - קול ברמה, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ מאמע רחל, בביצוע יעקב שוואקי, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ מאמע רחל, בביצוע מרדכי בן דוד, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ רחל מבכה, בביצוע יוסף קרדונר, סרטון באתר יוטיוב.
- ^ הספר באתר אוצר החכמה - למנויים בתשלום
- ^ הספר באתר אוצר החכמה - למנויים בתשלום
| עם ישראל - האבות והאימהות | |
|---|---|
|
23379791רחל