לבן הארמי

לבן הארמי
אב	בתואל
צאצאים	לאה, רחל, בלהה, זלפה

לָבָן הָאֲרַמִּי הוא אישיות מהתנ"ך המופיעה בספר בראשית. לבן היה בנו של בתואל בן נחור, אחיה של רבקה ואביהן של רחל ולאה, נשות יעקב. משמעות שמו מקבילה למשמעות הצבע לבן^[1]. וישנה דעה שאף מראהו היה לבן ביותר^[2]. מקום מושבו של לבן היה חרן בארם נהריים.

לבן היה רודף בצע ורמאי, והיה ברצונו לאבד את יעקב וכל זרעו.

לבן ואירוסי רבקה ליצחק

ערך מורחב – מציאת אישה ליצחק

לבן מופיע לראשונה בפרשת חיי שרה. אברהם שלח את עבדו למצוא אישה לבנו, יצחק. בספר בראשית, פרק כ"ד מסופר כי העבד הגיע לחרן עיר מגוריו של לבן, בראש שיירה של עשרה גמלים ואתו רכוש רב. לאור התרשמותו העמוקה מרבקה, נתן לה תכשיטים במתנה. בראות לבן את העושר הרב שהביא איתו אליעזר, נתן עיניו בממון ורץ לקראתו^[3].

לאחר שרבקה עמדה במבחן שהציב לה העבד והציעה מיד מים לו ולגמליו, פנה העבד לבית אביה על מנת לקבל את האישור המיוחל לאירוסין עם יצחק. לבן ואביו הביעו את הסכמתם לשידוך, אולם למחרת התגלתה מחלוקת בין הצדדים – בעוד שאליעזר עמד על כך שרבקה תצא אתו מיד לארץ כנען, ביקש לבן לערוך את הנישואים רק כעבור שנה: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור (לפי רש"י, שנה או 10 חודשים), אחר תלך" (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ה). לבן ואימו הפנו את ההכרעה לרבקה.

בתחילה הסכימו לבן ובתואל לתת את רבקה ליצחק, אך למחרת אמרו אחיה ואמה לשאול את רבקה לדעתה, ובתואל אינו מוזכר יותר כדמות פעילה. המדרש מסביר^[4], שבתואל מת בלילה, ואין משיאים את היתומה אלא מדעתה מפני שכבר אין רשות אביה עליה, ומפני כך היה עליהם לקבל את הסכמת רבקה.

שידוך בנותיו ליעקב

ערך מורחב – נישואי יעקב עם רחל ולאה

בפרשת ויצא, יעקב בורח מאחיו עשו לאחר שנטל בחכמה את ברכת אביו. בעצת אימו, הוא בורח אל חרן, אל ביתו של אחיה, לבן. לבן רץ לקראת יעקב ומראה לו אותות חיבה. יעקב ישב אצל לבן חודש^[5] ורעה את צאנו^[6]. לבן שילם ליעקב שכר נמוך מהמקובל באופן עקבי לאורך כל זמן עבודתו של יעקב וכך מתואר במדרש: אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין. ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין (עבודה ששווה עשר מטבעות שילם לו חמש, עבודה ששווה שש מטבעות שילם לו שלוש מטבעות).

לאחר חודש אמר לבן ליעקב: "הכי אחי אתה ועבדתני חינם? הגידה לי מה משכורתך", יעקב מבקש לרעות את צאן לבן שבע שנים ותמורת זאת יישא את רחל ביתו, ולבן הסכים לכך. יעקב, שהיה מודע לאי-ישרותו של דודו ולאפשרות שינסה לרמותו, הדגיש כי יעבוד רק עבור "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"^[7].

בתום שבעת השנים, למרות התנאי המפורש, רימה אותו לבן והשיא לו את לאה במקום רחל. בתואנה כי: לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ – לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה,^[8] יעקב נשא גם את רחל ועבד עבורה שבע שנים נוספות. צאנו של לבן התברך בזכות יעקב^[9].

שכרו של יעקב

לאחר שנולד יוסף רצה יעקב לחזור אל אביו, אך לבן שבאה עליו ברכה בגלל יעקב ביקש ממנו להישאר ואמר: "נקבה שכרך עלי, ואתנה". יעקב ביקש ששכרו יהיה מוולדות הצאן, הנקודות והטלואות מהעיזים והחומות מהכבשים, והורה ללבן להסיר מהעדרים את הצאן שכבר נולד מסוגים אלו, כדי שלא יוכל לטעון על הצאן שיעקב ייטול בשכרו שכבר נולדו קודם ההסכם, ושלא יטען שנוכחות צאן מסוגים אלו בעדרים גרמה ללידת הדומים להם^[10]. לבן הסכים (ספר בראשית, פרק ל', פסוק ל"ד), אך בפועל הסיר כל עז שהיה בה מראה לבן, והציב אותן ביד בניו במרחק הליכת שלושה ימים^[11].

יעקב פעל באופנים שונים לגרום לצאן ללדת עקודים, נקודים, טלואים וחומים כמבואר בפרק ל', ועל פי המדרש^[12] נעשו לעזרתו ניסים שונים. לבן התמיד לרמות את יעקב ושינה מאה פעמים את תנאי שכרו^[13].

לעומת התנהגותו של לבן, נהג יעקב ביושר רב. חז"ל מתארים את השקעתו בעבודה: אמר ר' יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו. ברם הכא, מה הראשונות שלימות, אף האחרונות שלימות. מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה.

צאנו של יעקב הלך ורבה, והוא אף קנה בו נכסים נוספים, ובניו של לבן בראותם את הצלחת יעקב, ואמרו: "לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה" (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק א'). ויעקב הבחין שלבן עוין אותו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ב').

גנבת התרפים

ערך מורחב – בריחת יעקב מלבן

כאשר לבן יצא לגוז את צאנו, יעקב ברח עם נשותיו וילדיו מביתו של לבן, ורחל נטלה עמה את התרפים של אביה על מנת להפרישו מעבודה זרה. התרפים היו פסלי אלילים קטנים.

כאשר לבן גילה את בריחת יעקב הוא רדף אחריו, אך בטרם השיג אותו נגלה אליו ה' בחלום הלילה והזהיר אותו מפגיעה ביעקב. על פי פרקי דרבי אליעזר היה זה המלאך מיכאל שנשלח אליו וביקש להורגו בחרב^[14]. כשלבן הגיע ליעקב והאשים אותו בגניבת פסליו, יעקב כעס כי לא ידע שרחל נטלה אותם, ואמר ללבן: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה (בראשית לא, לב). מקללה זו מתה רחל בדרך, עוד טרם הגעתם אל בית המשפחה בכנען.

לאחר דין ודברים עם יעקב אבינו, כרתו שניהם את ברית יעקב ולבן והקימו גל אבנים לזיכרון עולם. לבן קרא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא, ויעקב קרא לו גלעד. לאחר מכן חזר לבן אל ביתו.

דמותו של לבן

כינויו של לבן "ארמי" מתפרש במדרש^[15] כאנגרמה של "רמאי" שלא רק את יעקב היה מרמה, אלא היה נוהג ברמאות עם כל בני עירו.

בהגדה של פסח נכתב כי חטאיו של לבן כבדים מאלה של פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכול כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שבאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה^[16].

לבן מזוהה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין עם בעור אביו של בלעם ועם כושן רשעתיים, ובספר הזוהר^[17] מובא שלבן הוא אביו של בעור ולכן סבו של בלעם. במדרש תנחומא אומרים חז"ל "בלעם זה לבן".^[18] רבי יהושע בן לוי מזהה את לבן עם קמואל (בן נחור ואבי ארם), כמי שקם נגד הא-ל.