שבע שנות הרעב במצרים

שבע שנות הרעב במצרים הן השנים שבהן היה רעב במצרים ובסביבותיה כפי שפתר יוסף לפרעה את חלומו. שנים אלו החלו בשנת ב'רל"ו והסתיימו שבע שנים לאחר מכן בשנת ב'רמ"ג.

במקורות

בתורה

”הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד”... בראשית, מ"א, כ"ט.

”וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ”, בראשית, מ"א, נ"ד.

”וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב. וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף. ...וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ... וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה”... בראשית, מ"ז, י"ג.

בדברי חז"ל

שבע פרות, רבי יהודה אומר י"ד שנה היו, שכן פרעה רואה, רבי נחמיה אומר כ"ח שנה היו, שכן פרעה אמר ליוסף, רבנן אמרי מ"ב שנה היו, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף, ויוסף חוזר ואומר לפרעה. אמר רבי יוסף בר חנינא שתי שנים עשה הרעב, שכיון שירד יעקב אבינו לשם כלה הרעב, ואימתי חזרו, בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ט) ונתתי את מצרים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה. (מדרש רבה בראשית פט ט)

ותכלינה, יצאו מכוללות, ותחילנה וגו', נכנסו חולניות, עד שהם יושבים על השולחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו, אמרו לא כל כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון וגו', ויהי רעב בכל הארצות, בשלש ארצות, בפנקי"א ובערבי"א ובפלסטינ"י. ותרעב כל ארץ מצרים וגו', אשר יאמר לכם תעשו, רבי אבא בר כהנא אמר כפאן למול, רבי שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו, נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. והרעב היה וגו' את כל אשר בהם, את המאושרין שבהם. (שם צ ו)

התוכנית הכלכלית

ערך מורחב – שבע שנות השבע

יוסף הצדיק נטל על עצמו להכין את ארץ מצרים לקראת שבע שנות הרעב. הוא עשה זאת בשלבים, בנוסף לכך גם הכין תשתית לקליטת משפחות אחיו בארץ מצרים.

1. מינוי פקידים - ”יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע” (מ"א,ל"ד). תרגום יונתן בן עוזיאל מפרט: וימנה ממונים על הארץ ויוציאו אחד מחמישה, דהיינו יקחו הכל ומזה יחלקו חמישית לעם וארבע חלקים יישארו למשמרת .
2. הקמת מחסנים - ”וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ” (ל"ה) התבואה תצטבר על ידי הנאמנים לפרעה בערים והם יישמרו על המחסנים. התרגום מוסיף כי התבואה תגנז במערות. על ה"ערים" מבאר מדרש רבה:”אוכל שדה העיר, אשר סביבותיה, נתן בתוכה, נתן מה שבתחום טבריה, בטבריה. ומה שבתחום ציפורי, בצפורי. מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה”
3. הצלחת האגירה - ”וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ... וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר” (מ"ח) - המשימה הצליחה. בידי יוסף מלאי תבואה מספיק.
4. מכירה במזומן - ”וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם ...” (נ"ו) אונקלוס כתב: וכל יושבי הארץ באו למצרים לקנות תבואה מיוסף. גם האחים נהגן כך.

כאשר חלפו שבע השנים, והחל הרעב במצרים ובכל האיזור, הרקיבה התבואה שאצרו אנשי מצרים, ורק אוצרות התבואה של יוסף לא הרקיבו,וכך נאלצו אנשי מצרים לפנות ליוסף. ראשית כל הוא הורה להם למול את עצמם. במשך השנה הראשונה, הם השתמשו בכל כספם, ובהמשך בכל מקנה הצאן והבקר והחמורים שלהם. בתחילת השנה השנייה הם מכרו את עצמם ואת אדמותיהם - ולאוצרו של פרעה נכנס כסף רב. לאחר שמכרו את עצמם - חילק לכולם זרעים, והורה להם לזרוע את אדמות פרעה, וכשיקצרו, לקחת ארבע חמישיות לעצמם, וחמישית להעלות כמס לפרעה. בנוסף, כדי לבסס את בעלות פרעה על כל אדמות מצרים, העביר את כל העם מעריהם לערים אחרות. הגמרא מסבירה שהמניע של יוסף היה להסיר חרפה מאחיו שירדו באותו הזמן למצרים, וכדי שלא יתבזו על גלותם ע"י אנשי מצרים, הגלה את כל העם המצרי מאדמותיו.

כך אנו מוצאים בפרשת ויגש:

1. כל המקנה עבר לבעלות יוסף - ”וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא” (בראשית, מ"ז, י"ז)
2. מכירת האדמות והיות המצרים לעבדים - ”המצרים מבקשים מיוסף :"קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה” (בראשית, מ"ז, י"ט)
3. אין חריש ואין קציר מהסיבה שאין זרעים ומבקשים ממנו: ”וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם” (בראשית, מ"ז, י"ט)
4. העם משנה את מושבו - אם אין לו אדמה לא משנה היכן הוא גר. וכך נאמר בפרשה: ”וְאֶת-הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם וְעַד-קָצֵהוּ” (בראשית, מ"ז, כ"א)
5. רק הכהנים שמרו על מעמדם - ”רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל-כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם” (בראשית, מ"ז, כ"ב)
6. הסדר החדש - יוסף מספק את הזרעים והם משלמים על כך בחמישית מהיבול ”הֵא-לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה. וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם...וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה עַל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ” (בראשית, מ"ז, כ"ג-כ"ו)

הרעב במצרים פסק כעבור שנתיים מאז תחילתו, עם בואו של יעקב אבינו, ובתקופה מאוחרת יותר התחדש שוב למשך 5 שנים. המדרש מסביר שהפסקת הרעב היתה בזכות ברכתו של יעקב אבינו. יתכן שההפסקה היתה רק במצרים עצמה, ובארצות שבסביבתה כגון כנען, היה הרעב שבע שנים ברצף עד שנת ב'רמ"ג.

עדויות היסטוריות על הרעב

אסטלת הרעב

חוקרי תולדות מצרים לא מצאו עדיין עדויות על הרעב המתוארכות באופן ודאי לתקופת זמן הרעב, שהיה לפי המשוער בשנת 2,229 לפנה"ס בימי פרעה "סאסטוריס הראשון" (Sesostris I).

ערך מורחב – אסטלת הרעב

עם זאת בשנת 1890 מצא הארכאולוג צ'רלס ויבורן (Charles Wilbour) לוח באיי סהל שבאזור אסואן, המספרות על שבע שנות בצורת בימי מלכות פרעה ג'וסר (Djoser), אשר מלך בימי השושלת המלכותית המצרית השלישית. הלוח אינו מספר על שבע שנות שפע שקדמו לשנות הרעב ועל צבירה של תבואה לקראת שנות הרעב. מה שכן מסופר על שנות אנרכיה ואי-סדר בתום שנות הרעב וגידול בעומס המיסים על העם המצרי. לוח זה מכונה אסטלת הרעב. האסטלה מתוארכת לתקופת מצרים התלמיית, אם כי יש הסבורים כי מקורה קדום הרבה יותר, ויש לשייך אותה לתקופת השושלת השלישית. כתובת החקוקה בסלע, מספרת על שבע שנות רעב קשה שנגרמו במצרים בגלל שבע שנים בהן היה מפלס הנילוס נמוך והוא לא יכל לשמש להצפת שטחים חקלאיים (מחזוריות ההצפות של הנילוס היוותה יסוד עיקרי בחקלאות, בתרבות ובפולחן במצרים העתיקה). ג'וסר פנה לאמחותפ וכהניו לעצה. לאחר מחקר והיוועצות, נענה המלך על ידי אחד מכהניו של אמחותפ כי הנילוס נשלט על ידי אליל שמושבו באי יב. במסגרת מחקרו של אמחותפ הופיע האליל בחלומו והבטיח להשיב את השפע לממלכה. הרעב הסתיים, וכאות תודה פיאר המלך את מקדשו של האליל והעניק לו מתנות ואדמות. כיוון שיש קווי דמיון רבים בין סיפור האסטלה לסיפור יוסף המקראי (שבע שנות הרעב והתפקיד שמילא אמחותפ בפתרון, דמות יוסף כמשנה למלך, שומר החותם והמפקח על הארמון, הגדרתו כ"חכם באדם" ובקי בשפות זרות, הענקת האדמה לכהנים, הגדלת המיסים בעקבות הרעב), ישנם היסטוריונים שמזהים את דמות יוסף שבמקרא עם אמחותפ שבכתובים המצריים, ואת סיפור האסטלה כשבע שנות הרעב המוזכרות בתורה. לעומת זאת, חוקרים אחרים טוענים כי בין תקופות חייהם המשוערות, מפרידה תקופה של כאלף שנים, והזיהוי ליוסף אינו הדעה המקובלת על מרבית החוקרים^{[דרוש מקור]}. ההיסטוריונים התומכים בזיהוי מסבירים שהדבר מעיד על טעות מהותית בתארוך, שמוכחת גם מחישוב השנים במסורת היהודית .