טקס הדלקת המשואות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מדליקי המשואות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בטקס מרכזי ביום העצמאות. אם התכוונתם לטקס במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ראו טקס הדלקת שש המשואות.
טקס הדלקת המשואות לחגיגות ה-30 למדינת ישראל, בניהולו של יהודה אילן 1978

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ופותח רשמית את חגיגות יום העצמאות למדינת ישראל. הטקס נערך ברחבת הר הרצל (בהר הרצל שבירושלים), שם נמצא קברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. האישיות המרכזית בטקס היא יו"ר הכנסת, ובנוסף לו נוכחים גם ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, הרמטכ"ל, המפכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל, אישים ומוזמנים אחרים. הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 שבטי ישראל, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באמצעים אור-קוליים ופירוטכניים.

הפקת הטקס וארגונו

את הטקס מפיק המערך לטקסים ואירועים ממלכתיים מטעם ממשלת ישראל. בין השנים 1958 עד 1983 היה יהודה אילן האחראי על הפקת הטקס; בין השנים 2015 עד 2023 שימש בתפקיד זה מושיק אביב. כיום, אחראית על הפקת הטקס מנהלת המערך גלית והבה שאשו. חלקו הצבאי של הטקס, שהורחב עם ביטול מצעד צה"ל, נוהל מ-1983 עד 2016 על ידי אלוף-משנה (במיל') דוד רוקני, ובשנת 2017 החליפו סגן-אלוף (במיל') שמעון דרעי, שהועלה לאחר מכן לדרגת אלוף-משנה.

מדי שנה מוקמים סביב הרחבה בהר הרצל שלושה יציעים זמניים לאורחי הטקס עבור כחמשת אלפים צופים.

בחירת מדליקי המשואות

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות, המסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. בין השנים 1951 ו-1959 משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה. כמה חודשים לפני יום העצמאות מתפרסמת באמצעי התקשורת הזמנה לציבור להציע מועמדים להדלקת המשואות, המייצגים בפועלם את הנושא השנתי של הטקס[1]. ועדה ציבורית בראשה עומד מנהל מרכז ההסברה בוחנת את ההצעות ובוחרת את מדליקי המשואות לאותה שנה. הוועדה כוללת 8 או 10 חברים ובהם: נציג יושב ראש ועדת השרים, נציג הכנסת ונציג ראש הממשלה. הדלקת המשואות היא ביטוי להכרת תודה וכבוד למדליקי המשואות. הקריטריונים לבחירת מדליקי המשואות מעוגנים בתקנון בעל תוקף של החלטת ממשלה[2]. על פי תקנון זה מדליקי המשואות חייבים להיות תושבי ישראל (אלא אם יושב ראש ועדת השרים הציע לוועדה מועמד שהוא תושב חוץ). אמות המידה לבחירת מדליקי המשואות כוללות:

  • פיזור גאוגרפי של המועמדים
  • התפלגות על פי גילאים (מנוער עד "ותיקים עתירי מעש")
  • מועמדים חילוניים, דתיים, גברים ונשים
  • בני מיעוטים
  • גיוון בתעסוקות של משפחות המועמדים
  • ייצוג למגזרים חברתיים כגון התיישבות, תעשייה, יישובי פיתוח, יישובי ספר, פעילי חינוך
  • ילידי הארץ וילידי התפוצות
  • רגישות ל"מכאובים לאומיים" כגון השואה, שכול, טרור
  • נציג צה"ל, נציג המיעוטים ונציג הדור הצעיר נכללים באורח קבע ברשימת המועמדים

מהלך הטקס

לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים. את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי-רשמי והחלק החגיגי.

החלק הטקסי

תרועת חצוצרות ליום העצמאות, 1951

תחילת הטקס

דגל יושב ראש הכנסת

הטקס נפתח בשעה 19:45. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס לקול תופי מצעד מתזמורת צה"ל, כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת הקשב המנוגנת על ידי שלושה נגני חצוצרה והנפת דגל יו"ר הכנסת.

לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו. את תפקיד מפקד הטקס ממלא קצין מפיקוד העורף אשר מגויס מדי שנה למילואים במיוחד לצורך כך. מאז 1983 ועד 2016 מילא את התפקיד אלוף-משנה דוד רוקני, והחל משנת 2017 ממלא את התפקיד אלוף-משנה (במיל') שמעון דרעי.

תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת תפילת יזכור, בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל. את התפילה, כמו גם את קטע התנ"ך, הקריא עמיקם גורביץ' במשך שנים רבות. בעשור השני של המאה ה-21, מקריאים את תפילת יזכור אישים שונים הקשורים לפעולות צבאיות וביטחוניות שאירעו בחודשים שקדמו למועד הטקס. לאחר מכן בשעה 20:00 בדיוק, מונף דגל ישראל מחצי התורן לראש התורן לקול תרועת הנפת הדגל, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה המלווה בריקוד הקשור עדיין ביום הזיכרון. לאחר מכן מוקראים פסוקי תנ"ך הקשורים בנושא המרכזי ומוצג קטע מוזיקלי נוסף הקשור לכך. בסיום קטע היזכור וקטע התנ"ך עולה יו"ר הכנסת לשאת את דברי ברכתו. זהו הנאום היחיד המושמע בטקס, למעט בשנים מסוימות בהן ראש הממשלה נואם נאום אשר הוקלט מראש (כדוגמת שנת היובל ושנת השישים למדינה), ולמעט השנים האחרונות בהם השרה מירי רגב הייתה אחראית על הטקס, בהם היא דרשה להוסיף נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסיום נאומו מתכבד יו"ר הכנסת להשיא את המשואה המרכזית (אשר אינה נכללת בסך 12 המשואות).

את שידור הטקס ברדיו הנחו שנים רבות (עד שנת 2014) הקריינים שמירה אימבר ואריה אורגד. החל משנת 2015 מנחים את הטקס נעמי רביע ויגאל רביד.

מעמד השאת 12 המשואות

12 המשואות מושאות בזו אחר זו על ידי הנציגים הנבחרים. בשנים האחרונות מלווים את מעמד הדלקת המשואות זוג שחקנים אשר מציגים את משיאי המשואות ואת פועלם. בסיום הצגתו קורא משיא המשואה (לעיתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים): "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה-(מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד..." כל משיא מקריא שלושה משפטים המתחילים ב"לכבוד". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". את הדלקת המשואות מלווה תזמורת צה"ל ביחד עם להקות זמר בשיר "אנו נושאים לפידים" ובשירים ישראליים נוספים. בסיום הדלקת כל המשואות מנחי הטקס מכריזים: "גבירותי ורבותי, שתים עשרה משואות כנגד שנים עשר שבטי ישראל!". בשנים האחרונות נוסף קטע עם סיום הדלקת המשואות בו מוזמנים המשיאים לשיר יחד עם להקות הזמר שיר ומוגש להם זר פרחים.

החלק החגיגי

תרגילי הסדר

בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים וכן דגלנים ממשטרת ישראל ומערך הכבאות. מספר הדגלנים המשתתפים בתרגילי הסדר הוא כמספר שנות המדינה באותה השנה. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל המנגנת שירי לכת שונים. במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. במספר מופעים השתלבו ביצירת המבנים קבוצות נוספות כגון ילדי להקות מחול או 120 חיילים נוספים – מצטייני הנשיא לאותה השנה.

בסיום תרגילי הסדר מוצגים שני קטעים נוספים הכוללים שיר או מחרוזת שירים ומופע של ילדי להקת המחול. הקטע הראשון מעלה על נס את הנושא המרכזי לשנה זו, בעוד הקטע השני הוא קטע כללי המעלה על נס את יום העצמאות הישראלי.

מעמד העברת הדגלים הראשיים

בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרשים ומועברים תוך שברקע נשמעת תרועת העברת הדגלים המנוגנת על ידי תזמורת צה"ל.

סיום הטקס

בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלים הראשיים, חוליות הדגלנים ומשמר הכנסת מסתדרים בראש חץ והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים, דגלני היחידות ומשמר הכנסת, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשן חוליית הדגלים הראשיים. כל חוליה מצדיעה לעבר הפמליה (לאחר הישמע הפקודה: "לימין, שור!"), ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. לאחר פינוי הרחבה ניגש מפקד הטקס אל יו"ר הכנסת, מצדיע ומודיע לו "אדוני/גברתי/מכובדי, תם הטקס! אדוני/גברתי/מכובדי".

בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור ומופע של להקות מחול.

בשנת 2022 הוחלט לעשות שימוש בזיקוקים שקטים, כדי לא לגרום לחץ אצל הלומי קרב עקב קולות הפיצוצים[3].

אירועים מיוחדים

בשנת 1968 שינתה רחל ינאית בן-צבי את סיום נאומה טרם הדלקת המשואה למילים "לתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה"[4].

בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר בטקס את רצח העם הארמני, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי טורקיה–ישראל.

בשנת 2004 הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות בחרה 11 משיאי משואות והחליטה להשאיר לבחירת הציבור את זהות משיא המשואה הנוספת, באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה[5]. משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות התעוררה על כך ביקורת ציבורית ולבסוף הוחלט לצרף אותו לרשימת משיאי המשואות.

בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי[6]. דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים.

בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד"[7]. במאי השידור של הטקס העלים את האירוע מהצופים בבית, ואלה לא ראו מה התרחש[8]. באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג שהיה ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי. הדלקת המשואה נעשתה בניגוד לדעת בית דין רבני חב"ד. בצעד שעורר מחלוקת שינה הרב רוזנברג את סיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "ולתפארת מדינת ארץ ישראל". כמו כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'[9].

ב-18 באפריל 2012, במהלך החזרות לטקס, קרס גשר התאורה שהקיף את הרחבה וכתוצאה מכך נהרגה סגן הילה בצלאלי, דגלנית מחיל הרפואה ונפצעו שבעה חיילים[10]. הוריה של סגן הילה בצלאלי הדליקו בטקס באותה שנה משואה לזכרה, בצוותא עם יושב ראש הכנסת ריבלין. הדגלנים הוצבו במעמד הצגת הדגלים במבנה חסר, לזכרה של בצלאלי.

בשנת 2014 בחרה הוועדה לטקסים וסמלים בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת בנשים בלבד להדליק את המשואות באותה שנה[11]. גם בחלק האומנותי של הטקס הופיעו נשים בלבד[12].

בשנת 2016 נגרמה מבוכה כאשר במהלך תרגילי הסדר יצרו הדגלנים את הסיסמה "עם אחד – מדינה אחת" אשר הזכירה לרבים, כולל לניצולי שואה, את הסיסמה הנאצית "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד" (בגרמנית: Ein Volk, ein Reich, ein Führer)"[13].

בשנת 2018 התעורר ויכוח מתוקשר בין יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לשרת התרבות מירי רגב, בשאלת הנואמים בטקס יום העצמאות השבעים. רגב דרשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואילו אדלשטיין התנגד לכך ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, בה הנואם היחיד הוא יו"ר הכנסת[14][15]. אדלשטיין הודיע שאם ישולב בטקס נאום של ראש הממשלה, הוא ומשמר הכנסת לא יגיעו לטקס[16]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים בטקס וידליק משואה יחד עם יושב ראש הכנסת, אך לא ינאם[17]. לקראת הטקס התקבלה החלטה שנתניהו ינאם וידליק משואה, ואף יישב לצידו של יו"ר הכנסת, מה שהצריך שינוי בנוסח המקובל בו פונה מפקד הטקס ליושב ראש הכנסת: בדרך כלל הפנייה היא בתואר "אדוני", למשל "אדוני תם הטקס, אדוני", ואילו בטקס זה פנה הקצין ליושב ראש הכנסת ולראש הממשלה בתואר "מכובדיי".

באפריל 2019 פרסם מבקר המדינה דו"ח אשר העביר ביקורת על שרת התרבות והספורט מירי רגב, וחשף ליקויים בדרך בחירת המועמדים להשיא את המשואות בטקס, כמו גם על חלוקת רובם המכריע של כרטיסי הצופים למקורבים או לפי מפתח פוליטי[18].

בשנת 2020, לנוכח התפרצות נגיף הקורונה בישראל ותקנות שעת חירום האוסרות על התכנסות, התקיים הטקס בפעם הראשונה ללא קהל ורובו הוקלט מראש והוכן כמופע טלוויזיוני, ולראשונה לא נערכו בו תרגילי סדר[19].

בשנת 2024, בצל מלחמת חרבות ברזל, לא הועבר הטקס בשידור חי, אלא היה מופע שצולם מראש ללא נוכחות קהל, בעקבות החלטתה של השרה מירי רגב הממונה על הטקס[20]. הדבר עורר דיון ציבורי על קיום הטקס בשעת מלחמה. בנוסף, אושרה החלטת ממשלה המאפשרת למספר בלתי מוגבל של אנשים להדליק את 12 המשואות[21]. כתגובה לטקס הממשלתי, גופים המתנגדים לממשלה קיימו את טקס כיבוי משואות והדלקת תקווה - טקס מחאה המבקר את מדיניות הממשלה, ששודר במקביל לשידור טקס המשואות.

אישים שסירבו להדליק משואה

באפריל 2018 הוזמן נשיא הונדורס, חואן אורלנדו ארננדס, להדליק משואה בטקס העצמאות ה-70 למדינת ישראל. הדבר גרר ביקורת ציבורית, ויום לאחר הפירסום - ביטל ארננדס את השתתפותו[22].

בשנת 2020 נבחרה חני ליפשיץ להדליק משואה. כשבוע לאחר בחירתה, היא ביטלה את השתתפותה על פי בקשת בית דין רבני חב"ד בנימוק ש"אני בורחת ממחלוקות"[23]. ביטול ההשתתפות עורר סערה בתקשורת[24]. גם אלימלך פירר ויתר באותה שנה על הדלקת משואה[25].

לפני הטקס שנערך ב-2021, בצל מגפת הקורונה, הוצע למנכ"ל חברת התרופות "פייזר" - אלברט בורלא, להדליק את משואת התפוצות. בורלא הודיע שלוח הזמנים שלו אינו מאפשר זאת, אך שלח סרטון ברכה במקום[26].

בשנת 2022, ביום העצמאות ה-75, טל פרידמן סירב להשיא משואה, מפני שלטענתו לא הגיע לשלב בחייו שבו הוא זכאי לכך[27]. באותה שנה גם לאה קולדצקי דחתה הצעה להשיא משואה, בנימוק שמדובר בטקס חילוני שחל באמצע ימי ספירת העומר - ימים שבהם על פי ההלכה אסור לשמוע מוזיקה[28].

בשנת 2023 הוצע לימימה מזרחי להדליק משואה בטקס, אך היא סירבה מטעמי צניעות[29].

בשנת 2024, בזמן מלחמת חרבות ברזל, נתפס הטקס על ידי חלק מהציבור ככלי תעמולה של הממשלה, ולפיכך מספר אישים סירבו להדליק משואה: עידן עמדי, הגיב "אשאר בבית ואתייחד עם זכר הנופלים"[30], קיבוץ בארי, שכיתת הכוננות שלו נבחרה להדליק משואה הודיע כי לא ייקח חלק בטקס[31], נסרין יוסף[32] ומייה שם שנחטפה מפסטיבל נובה ושוחררה כעבור חודש, ציינה כי האירוע אינו משמח[33], הרנן פלר – השדרן הארגנטינאי שדודתו אופליה רויטמן נחטפה ושוחררה, סירב כי התנו את הדלקת המשואה במימון שלו של הגעה ולינה בישראל[34]. משפחתו של לואיס הר שחולץ משבי חמאס סירבה להשיא משואה, בנימוק שבשל המלחמה הם אינם מרגישים בעת הזו, ש"המדינה הזו היא לתפארת" ושניתן לחגוג ביום העצמאות[35].

גם בשנה שלאחר מכן, היו מספר דחיות מסיבות דומות: ירדנה ארזי סירבה להשיא משואה, לאחר שכבר הסכימה בתחילה. לדבריה ״אנחנו חיים בתקופה לא ממלכתית ולכן לא חשה בנח להשיא משואה בתקופה הזו". בעז שרעבי סירב גם הוא להשיא משואה "בשל התחייבויות שכבר נסגרו"[36].

נושאי הטקס ומשיאי המשואות לאורך השנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שנה נושא נבחר שמות משיאי המשואות
1951 משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה
1952 ישעיהו פרס
1953
1954
1955 יצחק אליהו (משואת הנוער - ירושלים), אברהם אלמליח (היישוב הישן – ירושלים), זכריה משה בן משה (תימן – כפר יעבץ), אברהם הרפז (אנגליה – השומרון), בת-שבע ליבנר (בלגיה – גבעת ברנר), יוסף שפר (הונגריה – כפר החורש).[37]
1956
1957 משה בהר (מצרים – מחנה ישראל), אדמונדו ברמק (דרום אמריקה – חיפה), ראובן גמזון (צרפת – הרצליה), חיים הפריט (צפון אפריקה – עזתה), משה וייס (הונגריה – קבוצת יבנה), הרולד זלצמן (דרום אפריקה – באר-שבע), יעקב מיכלסון (פולין – מגדל העמק), חיים נשפיץ (רוסיה – חיפה), יחיא סמידי (תימן – מגידו), ראוף צמח (עיראק – רמת-גן), צבי יהודה הכהן קוק (היישוב הישן – ירושלים), מרדכי שמיר (קוצ'ין, הודו – מסילת ציון).
1958 אריה לובין
1959 דוד אמיד, נחום אשכנזי, הלנה בר, דוד הופמן, ורנר הכט, יוסף הרטום, אריה זיו, דן ישעני, מאיר כחלון, יוסף פרלמוטר, עמרם סופיה, יחיא קרני.[38]
1960 100 שנה להולדת הרצל – 12 משיאי משואות, 6 מוותיקי הציונות ועוד 6 מנציגי קהילות העולים מרטין בובר, ברטה ברגר, יצחק גרינבוים, יוסף טוניק, קורנל ינקו, יוסף כהן, מרדכי נורוק, ריכרד סימן-טוב, אליהו עאבד (עברון), מוריי רוזנברג, אלברטו רומאנו, גיזלה שיי.
1961 ילידי ה' באייר תש"ח החוגגים בר מצווה בתאריך הטקס[39]
1962 נציגי פועלי הכפיים
1963 שנת הראשונים – נציגי 12 המושבות שנוסדו עד 1891[40] נגבה דוד (מקווה ישראל), מאיר רומם (נס ציונה), גיורא שוחט (פתח תקווה), חווה תמרי (משמר הירדן).[40]
1964 ההעפלה
1965 17 משואות לציון 17 שנות המדינה, בסימן ההתנדבות לגדודים העבריים, הבריגדה ולוחמי מח"ל
1966 שנה 18 למדינה – בנות ובנים ללוחמי מערכת העצמאות עציון בן-נכט, יעל גרמן, דורית הנגבי, דרור זייגרמן, צמרת חרל"פ, רות יפה, ניבה ליבנה, יוספה סימבול, אילנה סרי, אהוד ענבר, רות שילוני, נירה שינבאום.[41]
1967 נציגי 11 הנקודות שהתיישבו בנגב בתש"ז והבן הבכור של העיר באר שבע שמואל אבני, אברהם אייזנברג, יואב אלטמן, שמעון אנשי, ניסים בן אריה, ישראל ברנד, חנה גולדשטיין, מרדכי גליצנשטיין, דוד הרר (תקומה), שולמית לב, צבי קרן (חצרים), יצחק שמיר.[42]
1968 נציגי יובלות ואירועים ביטחוניים אברהם אביגדורוב, מיכאל בן-ארי, רחל ינאית בן-צבי, חיים הזז, סיד כהן, שלום כהן, חווקה פולמן רבן, מאיר קומרוב, חנה רובינא, פנחס רוזן, יוסף יואל ריבלין, חיים משה שפירא.[43]
1969 נציגי יישובי הספר
1970 12 בנים ובנות מישובי קו האש זיו אופיר, סמדר בלסקי, רותם דניאלי, דני זית, יצחק יהודה, פלג מור, דוד מלכה, מלכה ניצן, ניר עופר, רבקה רוז, הרן ריבלין, דניאל שושן.[44]
1971 נציגי עולי ברית המועצות ועולי ארצות ערב הוותיקים
1972 נציגי גלויות + 2 'צברים' צעירים
1973 גיבורי ישראל (25 שנה לעצמאות ישראל) אברהם אביגדורוב, לאה בן-טל, יוחאי בן-נון, אמיל בריג, אליהו גנה, יעקב הורביץ, אברהם זיבל, בן ציון ליטנר, אריה עצמוני, גדליהו ערמוני, רון פלר, אילנה קרניאל.[45]
1974 6 נציגי חילות צה"ל ו-6 נציגי יישובי הספר
1975 התנדבות ומופת אישי בסקטור האזרחי מוחסן דגש
1976 צעירים נושאי דגל הקשר עם התפוצות
1977 בני ירושלים, מגיניה ולוחמיה אלדר אבידר (נציג שריון), בן ציון אבני (נציג משמר העם), יוסף אבני (נציג אצ"ל), יוסי אוחנה (נציג חטיבת ירושלים), סיגל אלמוג (ילדה שנולדה בכ"ח באייר), עמוס גול (נציג חטיבת הצנחנים), אביבה גוסרסקי-קפלן (נציג חטיבת הפלמ"ח), יעל מיוחס (נציג הדורות בירושלים), משה משעלי (נציג הרובע היהודי), עקב סלמן (נציג חטיבת עציוני), ירחמיאל עציון (נציג ארגון ההגנה), צבי שועמי (נציג לח"י).[46]
1978 12 צאצאי לוחמים למען תקומת ישראל (30 שנה לעצמאות ישראל)
1979 חוזה השלום עם מצרים והמשכיות היישוב בארץ ישראל
1980 אנשי מדע, תעשייה וחקלאות אמציה אבודרם, רחמים אביזדה, תמר גל, אליעזר גון, דן כץ, דניאל לוי, יצחק לוי, יצחק משולם, דן רטר, ישראל פולק, מאיר קומרוב, רחל שלון.[47]
1981 נציגי המפעל החינוכי בישראל קורין ביטון, דוד בנבנשתי, צפניה דרורי, עלי מוחמד חריב, קלמן יעקב מן, שושנה סופר, אברהם סתרי, אנט קדמון, שלמה קודש, אגנס קלטי, נעמי תבורי.[48]
1982 100 שנה להתיישבות לעליה ראשונה – צאצאי המייסדים ירדנה אלמקייס, מתי אריאל, נמרוד בן אהרון, ענבר גולדשטיין, חני גיסין, אורית גנור, עוזיה חובב, דנית פראג, עמית פרידמן, אפרת פריימן, עמוס פרץ, נדב צברי.[49]
1983 גבורת ישראל יוסף אבידר, זיוה ארבל, יהושע כהן, יעקובה כהן, בן ציון ליטנר, רפאל סבן, מיליה פלזנשטיין, יונתן פרידן, משה קרביץ, שמחה רותם, גד שחר, שרה שמעוני.[50]
1984 אחדות ישראל ליאון אשכנזי, שרה דניאלי, אורי טלמור, עלי יחיא, צבי לבריץ, בנימין לוין, חנה לוין, נזיה פרו, ברכה קאפח, אלכס קלביצקי, אילמה רדאי, מרדכי תמיר.[51]
1985 פיתוח המדע והטכנולוגיה יונה אושפיז, עוזיה גליל, עובדיה הררי, אורנה זקן, ניקולא אליאס ינאקי, אשר כהן, בנימין מזר, צבי סוזין, רחמים ענתבי, צבי צור, משה קולר, אברהם קליר.[52]
1986 הדמוקרטיה בישראל יוחנן בן-יעקב, צביה בר ציון, סמיר דרוויש, זרח ורהפטיג, שלמה זמיר, יהושע טן-פי, דוריס לביא, משה לנדוי, ניצן נוריאל, משה פיאמנטה, טדי קולק, אליס שלוי.[53]
1987 ענפי האמנות בישראל אשרה אלקיים רונן, עבדאללה אלקרא, שלמה בור, שלמה בר שביט, אהרן גולדברג, יצחק גרציאני, דני וולמן, סמי מיכאל, רבקה מרים, אילונה פהר, דוד רזניק, זהרה שץ.[54]
1988 40 שנה למדינת ישראל, עקרונות מגילת העצמאות[55] סולימאן אלקרינאוי, ארז ביטון, מרים בן-פורת, דבורה (דבי) גולן, אהרון זיו, מרסל ניניו, דוד פולנסקי, אילת קרן, הרצל רוזנבלום, עמנואל רקמן, משה ששון.
1989 העלייה ההמונית לישראל (40 שנה ל-1949) סם אביטל, שושנה אדלר, חוה אלברשטיין, מנחם לוזיה, אליעזר מרכוס, גלנדה סוולד, חיים צדוק, יוסף צרף, אליעזר קושרובסקי, רבקה רוזנצווייג, אפרים שילה, אורנה שרם-כהנא (בשם סבה, דוד כהנא).[56]
1990 שנת הלשון העברית ראומה אלדר, אריה אליאס, חיים באר, יוסף ביגון, זאב בן-חיים, דולה בן-יהודה ויטמן, עדנאן גרכד, רפאל סיטון, ראובן סיוון, דינה פטיגו, סילבי פרטוק, מרים רות.[57]
1991 עליה וקליטה הלנה אברגומוב, מיכאל אופור, עקיבא אורגד-אונגר, גרגורי אלפרנס, יהודית ביאלר, זימנה ברהני, נתמר הלל, אידה מרקוס, יוסף פרחי, מרים פרידלר, דורה פרץ, אריה קרול.[58]
1992 500 שנה לגירוש ספרד רפאל אברבנאל, ניסן בן אברהם, סם דה קוסטה, דפנה דון-יחייא, עליזה טולידאנו-כהן, מתילדה כהן-סראנו, איילת מלול, דוד נחמיאס, יוסף קפלן, חיים רפאל, יהודה תג'ר.[59]
1993 שנת ירושלים מוסא אבו גוש, ענת אלטמן, יעקב בן-יהודה, דן בניה סרי, תמר ברגמן, דידיה גוטל, חייקה גרוסמן, וולף דוידקין, רות לפידות, יורן לרסון, דוד קאסוטו, חדוה רוזנברג איש-שלום.[60]
1994 איכות הסביבה סלמאן אבו רוקון, דוד אביחיל, נאוה איסרוב, חוסיין אל הייב, חיים אליאס, יהודה ברוניצקי, אריה וסטרייך, אמוץ זהבי, הגר ציגלר, הדסה קאין, שולמית שמרלינג, יוסף תמיר.[61]
1995 שנת תיירות השלום אריה ארזי, ברכה בן אלי, רחל גולדברג, יוסי הוכמן, דוד וילק, צביה חשמונאי-בלוך, טוני מורגנשטרן, אלפונסו נוסבאומר, שמואל פדרמן, רעיה פרחאת, רעות רבהון-שפיגל, אנטואן שאהין, סנו שרף.[62]
1996 חינוך ותעשייה ברוך אברמזון, מני ברזילי, לאה גוטליב, ישראל גורלניק, יואל גת, קלרה וינוקור, משה ויסגלס, דב לאוטמן, ירון לבנת, דוד סויסה, רחאב עבד אלחלים, עליזה עמיר-זהר, ולדיק קושנירוב (בן 9, שהוריו נרצחו בפיגוע בקו 18 בירושלים).[63]
1997 מאה שנות ציונות יעקב אליאס, משה בנזימן, פרץ הוכמן, זכי זאהר, אורה זר, עמנואל כהן, שולמית כהן-פרץ, רבקה לנקחי, אלונה לריונובה, ענת מדמוני, אסף מרדכי, אליסה נילי רפאל, ציון שנקור.[64]
1998 חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל יואלי אור, מטילדה ומשה אזולאי, אהרן דוידי, סורין הרשקו, יעקב חודורוב, הודא חיר, משה מושקוביץ, מגיסט מנגשה, רועי מרציאנו, טל סלע, צמח סמדר, אירנה צייטלין, הדסה שמיר, מזל שרירא.[65]
1999 הכנסת – סמל הדמוקרטיה והריבונות חנה אבנור, עדי אפרימי, מיכל אשכנזי, יוסף בורג, יואב בלחסן, טוביה וקסמן, רבקה טולקר, דניס לב, עאידה סאלח אבוסוויד, עדנה סולודר, מיטל קאפח, מרדכי קרמניצר, נורית רון, אלימלך רם, דב שילנסקי.[66]
2000 שונים אבל שווים – יחדיו במרקם חברתי תרבותי מגוון טובה אילן, זהבה ברוך, דיאב חתאר, אור טוקייב, אהרן כהן, יורם כהן, בועז כיתאין, ג'קי לוי, דניאלה עאיסה, מריומה קליין, דוד רובנר, רות רזניק, זיו שחר.[67]
2001 שנת ההתנדבות בישראל[68] ששון אליאס, הנרי אלקסלסי, ליטל אפטר, יעקב בוחבוט, יוליה בטאייב, אסתר הרליץ, ברכה זיסר, שרונה וגיל-עד חריש, רותי יצחק, נאש מימת, אורי סלונים, נילי פורטוגז, נחום פרנקל, חיים רוט.[69]
2002 ילדים ונוער – העתיד והעוצמה של מדינת ישראל[70] ורד איפרגן, יורי גרשוביץ', דידי דאבוש, מאיר אלירן הרוש, אסף זוהר, ליאור טלר, עזאנו מזל מקונן, עבדאללה סאלח, ענבל פיזרו, קובי צורף, אניה קולגוב, בן-חור קיקיאן, מירב רחל שחף.[71]
2003 מאוחדים בלבבות ומשלבים זרועות תומר אדר, רמי ביטון, קלרה ביילר, נטלי גאידוק, לורנס גוזלן, ברוך דסטה, שלום דריי, יצחק זהבי, ג'יהאד חסן, יעל מנג'ם, יהודה משי זהב, סודי נמיר, נעמי נלבדיאן, אליעזר פארן, יורם שליט.[72]
2004 הספורט ההישגי והעממי בישראל טאהר אבו ליל, אלכס אברבוך, אלי אוחנה, יעל ארד, רון בולוטין, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', קרן לייבוביץ', אבי מויאל, שמעון מזרחי, איאן פרומן, לי קורזיץ, רלף קליין, אסתר רוט-שחמורוב, מיכל שחר (בתו של קהת שור, מאמן הקלעים שנרצח באולימפיאדת מינכן), מרדכי שפיגלר.[73]
2005 "צו חיים" – צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף אריה (לובה) אליאב, יירוסלם אלמו, מתוקה בנג'מין, צ'ארלס ברונפמן, ציון בר-יצחק, רות גיליס, אדי טריגר, נדיה כהן, פטסי לנדא, חיליק מגנוס, אמל נסראלדין, זיאד סעדי, עזאם עזאם, חיים פרי, יצחק צרור, יחיאל קדישאי.[74]
2006 פיתוח הנגב והגליל[75] אלי אלאלוף, דורון אלמוג, דורית אלמליח, שמוליק בן-שלום, יהודה דקל, יהודה הכהן, סטף ורטהיימר, ג'מילה ח'יר, שרה חתן, אסתר לוצאטו, נטאשה לייאמץ, זכריה לירז, רות קפלן, שאול שאשא.[76]
2007 40 שנה לאיחוד ירושלים מרדכי אליאב, נאוה בן-צבי, יהודה דוד, רות חשין, יוסף ליברמן, אבינעם מור-חיים, יצחק נבון, אליהו סחרוב, רחל סעד, אורי עמדי, פארס פרג', שולמית קישיק-כהן, יוסף שנקר, אברהם יהודה שריקי.[77]
2008 ילדי ישראל תמיר אבוקסיס, סנא אלבז, אורן אלמוג, רוני אקרמן, ראובן בנטולילה, יעל ברזילי, רלף גולדמן, יצחק דוד גרוסמן, ג'ניה גרישקוב, רוני דואק, נפתלי דרעי, זורריש וובה, אביחי חיון, פנינה יניוודג', אורי יעקובוביץ', ניב כספי, אריקה לנדאו, סלמן נבואני, פאהום פאהום, שמואל פאליק, יצחק קדמן, פנינה קליין, הדרה רוזנבלום, גלילה רון־פדר-עמית.[78]
2009 מאה שנים לעיר תל אביב חיים אדלר, קובי אוז, מנחם (חמי) גוטמן, עמיקם גורביץ', יבגניה דודינה, שולה וידריך, אנג'ליקה יואבוב אורן כהן, שלמה (צ'יץ') להט, לאה מג'רו-מינץ, יונס יוסף נזריאן, מיכל סמדר מירון, יאיר רוטלוי.[79]
2010 "אם תרצו אין זו אגדה"[80] רם בלינקוב, שרה ברוורמן, אברהם גרינזייד, דליה דורנר, אשר הירש, אירה חייטין, אברהם יצחק, אמנון לביא, צבי לבנון, יוסף מטאנס, טל-אל פילו, יוסי פלדמן, אריאל פלדשטיין, רעיה שטראוס.[81]
2011 "ערבין זה לזה" – שנת הערבות ההדדית עמר בר-לב, גדי בשארי, מיכאל גולדמן-גלעד, ברברה גולדשטיין, זהבה דנקנר, מתתיהו דרובלס, אורית דרור, זאב דשבסקי, רחל זיקרי, הושע פרידמן בן-שלום, שמעון רוזנברג, אריג' רכאב, סער שפירא, יובי תשומה כ"ץ.[82]
2012 מים – מקור החיים[83] אסתר אברהם, מאיה בראון, רוביק דנילוביץ', אלכס ויז'ניצר, משה (מושיק) כהן, ליאור לפבר, אורי מורן, הרצל נאור, רמטין סבטי, אורית סקוטלסקי, שלמה צוויפלר, מנחם רבהון, חנה רוזנפלד, גיורא שחם.[84]
2013 המורשת הלאומית[85] אליענה אלבז, עליאן אלקרינאוי, מאיר בוזגלו, דוד בלומברג, בלהה בן-אליהו, איריס הלפרין-פלג, רן חדוותי, אגטה פלצ'יק, דב צור, מוקי צור, רינו צרור, תמר רוס, דפנה שמשון-מוסניקוב, דני שפירא.
2014 זמן נשים – הישגים ואתגרים[86] אורנה ברביבאי, פסקל ברקוביץ, עדינה בר-שלום, בליינש זבדיה, מרים זוהר, גל יוסף, גאולה כהן, כרמלה מנשה, הנדיה סולימאן, שחר פאר, מקסין פסברג, מרים פרץ, טלי פרץ־כהן, קירה רדינסקי.
2015[87] ישראלים פורצי דרך[88] לוסי אהריש, אור אסולין, דני גולד, מרתה וינשטוק-רוזין, רמי לוי, גל לוסקי, אביהו מדינה, רפי מהודר, אליס מילר, גבי עידן, מלכה פיוטרקובסקי, דן קורקובסקי, אהוד שבתאי, סימה שיין.[89]
2016[90] גבורה אזרחית[91] רותם אלישע, יעקב ארנפלד, הרצל ביטון, הלל בראלי, גבי ברשישת, אבי טויבין, נילי ומויש לוי, אליסון לסרי, גבריאל נדאף, פייני סוקניק, ענאן פארס-פלאח, רוברטו פרה אוסה, רונה רמון.
2017[92] 50 שנים לאיחוד ירושלים דין ארגיל, מירי ארנטל, יהורם גאון, מרווין האייר, חנה הנקין, יעקב חץ, אלי מזרחי, אורי מלמיליאן, מייקל סטיינהארט, ירוס ירושלים סיגוט, דינה סמטה, אחמד עיד, אלי עמיר, אמנון שעשוע.[93]
2018[94] מורשת של חדשנות[95] שלמה ארצי, ישעיהו גביש, רחלי גנות, נועם גרשוני, מרגלית זינאתי, מוואפק טריף, רות כהנוב, רועי לוי, מרסל מחלוף, אביעזרי פרנקל, אבשלום קור, מאי קורמן, ליא קניג, זאב רווח.[96]
2019 רק בגלל הרוח[97] הודיה אוליאל, כפיר דמרי, הלה הדס, מנשה זלקה, סלמאן זרקא, איריס יפרח, מארי נחמיאס, אבי נשר, שי סימן טוב, מורן סמואל, יהודה פוליקר, ג'ף פינקלשטיין, מוריס קאהן, גיל שלמה, בת גלים שער, רחל שפרכר-פרנקל.[98]
2020 חיבורים בחברה הישראלית[99] ריינה אביטבול, הישאם אבראהים, עדי אלטשולר, ישראל אלמסי, אחמד בלאונה, אלי בן שם, יעל וילוז'ני-אזולאי, אורי כהן, יסמין מזאווי, לורי פלטניק, גליה רהב, עידן רייכל, ציפי שביט.[100]
2021 אחווה ישראלית, כי אנשים אחים אנחנו[101] נארג'ס אבו יאמן, מאהר איבראהים, שירה איסקוב, עפרי בוטבול, עדי גוזי, יעיש גיאת, דרור דיקר, עדן הבטנש טפט, ציפי הרפנס, מאור כהן, אייבי מוזס, שלומי שבת, גבריאלה שטריגלר, איתן שנרב.[102]
2022 יד פוגשת יד אחות אנג'ל אלון, מיקה ואורי בנקי, שמחה גתהון, ח' (מפקד הימ"מ), יורם יאיר, הדר כהן, קלמן סמואלס, מוניר מאדי, עידן קלימן, ריטה, עשהאל שבו, אליזבטה שרסטוק, יעל שרר.[103]
2023 חלוציות סילבן אדמס, צאלח אליהו, שלום אסייג, דייוויד בלאט, ורד בן סעדון, דביר דיאמונד, נינה ווינר, סיון יערי, רעות עמיחי, חתאם חוסין, יהודית נגוסה, אביגדור קהלני, אופק ראשון, אבי ריבקינד.[104]
2024 גבורה ישראלית משואת כוחות הביטחון: סרן שביט בן משה (צה"ל), אמיר כהן (משטרת ישראל), ע' (לוחם שב"כ) סג"ד י' (מפקד יחידת מצדה בשב"ס) וג' (קצינת איסוף במוסד) • משואות כוחות ההצלה: אושרית חדד (מד"א), תמר שלזינגר (איחוד הצלה), נורית אירן כהן (זק"א) ויואל דמרי (כבאות והצלה) • משואת חזית ההסברה: יוסף חדאד, אלה קינן ונת'ניאל בוזוליץ' • משואת כיתות הכוננות: ענבל ליברמן (ניר עם), ברק שלום (עלומים), אביחי אליה (חוות יאיר), טל לויט (מטולה) • משואת המחלצים: יוסף אלזיאדנה, הרב שחר בוצחק, טלי נחום, רמי דוידיאן, דניאל שרעבי (צוות שרעבי) • משואת המגן: בועז לוי, פיני יונגמן, שאול לוי • משואת התקווה: אורי מגידיש, ורדה פומרנץ, ליאת נפש • משואת רפואה ושיקום: ענת בן דור, גאיה צוברי, דן שוורצפוקס, דקלה מצליח, יוסי ערבליך • משואת ניצחון הרוח: עזרא יכין, איריס חיים, רביב כנר, עברי לידר, חיים אוליאל • משואת הנתינה: מרים כהן, בת שבע דדון, בסמה הנו, חן ארבל מרינברג, שיר גולדשטיין, צילית יעקובסון • משואת התפוצות: דברה סילברסטיין, דייוויד מאייר • המשואה החסרה: מסמלת את חסרונם של 132 חטופים וחטופות.[105]
2025 גשרים של תקווה משואת החטופים: אמילי דמארי, מקום ריק המסמל את חסרונם של 59 חטופים • משואת צה"ל: פאיז פארס, ענבר בן סימון, חגית אלון־אלחרר • משואת ערבות הדדית: שי גראוכר, חיים טייב, אורלי רובינזון • משואת הגשר לעולם: נטשה האוסדורף, עומרי כספי, בן שפירו • משואת עוצמת הרוח: רחל אדרי, מכלוף אוחנה, רפאל ארווס • משואת מדור לדור: אלי דוד, בן קרסו, לבנה זמיר • משואת בזכות הנחישות: דני אבדיה, גל חמרני, אורן סמדג'ה • משואת השיקום והריפוי: ירין אילוביץ, אלישע מדן, ג'ני סבידיה • משואת גשר לקהילות: רחלי טדסה-מלקאי, ריקי סיטון, הרב שמואל סלוטצקי • משואת הפסקול הישראלי: דנה אינטרנשיונל, זהבה בן, מיכה שטרית • משואת הנתינה:איציק אקריש, בלנקה גוט • משואת אנשי הצללים: ד' (איש המוסד), נ' (איש המוסד), ר' (אשת המוסד).[106]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טקס הדלקת המשואות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ נעמי דרום, איך נבחרים להדליק משואה ומדוע יש כל כך הרבה ציניות שאופפת את הטקס המדובר?, באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2010
  2. ↑ תיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, החלטה מספר סט/4 של ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים מיום 29.12.2013 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 15.01.2014 ומספרה הוא 1188(סט/4), ‏15 בינואר 2014
  3. ↑ לראשונה בטקס המשואות: זיקוקים שקטים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 במאי 2022‏
  4. ↑ חגי סגל, "זיכרונות ושופרות: 50 שנה למלחמת ששת הימים", עמ' 77 בגיליון "מקור ראשון", פסח תשע"ז
  5. ↑ נבחרו מדליקי המשואות: יעל ארד ואלי אוחנה בפנים, מיקי ברקוביץ' בחוץ, באתר nrg‏, 11 במרץ 2004
  6. ↑ דבר יו"ר הכנסת לערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
  7. ↑ ג'קי חורי, מחאה למען שחרור גלעד שליט בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-63, באתר הארץ, 10 במאי 2011
  8. ↑ אתר למנויים בלבד שלומי אלדר, 13 שנים שידרתי בגאווה את טקס המשואות. השנה אתעלם ממנו, באתר הארץ, 9 במאי 2024
  9. ↑ יקי אדמקר, רבני חב"ד: מותר למוישי להדליק משואה , באתר בחדרי חרדים, 9 במאי 2011
  10. ↑ יאיר אלטמן, האסון בהר הרצל: שמונה בני אדם עוכבו לחקירה, באתר ynet, 18 באפריל 2012
  11. ↑ אמיר תיבון‏, נשים בלבד ידליקו את המשואות ביום העצמאות, באתר וואלה!‏, 29 בדצמבר 2013
  12. ↑ איתי בלומנטל, מדינת ישראל חוגגת 66 שנות עצמאות, באתר ynet, 5 במאי 2014
  13. ↑ כרמלה מנשה, "עם אחד, מדינה אחת" - על טקסיות ומסרים, במקור, באתר רשת ב', 13 במאי 2016; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
    קטע קול הקלטת הקטע מהרדיו: בעקבות 'עם אחד, מדינה אחת' כרמלה מנשה על טקסיות ומסרים, באתר "SoundCloud"
  14. ↑ בשנים 1998 (שנת היובל לישראל), 2015-2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  15. ↑ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
  16. ↑ מורן אזולאי, אדלשטיין לח"כים ולעובדים: אם יהיו שינויים בטקס המשואות, לא ניקח חלק, באתר ynet, 29 במרץ 2018
  17. ↑ איתמר אייכנר, טקס הדלקת המשואות: נתניהו יגיע - אך לא ינאם, באתר ynet, 30 באפריל 2019
  18. ↑ טל שניידר, ‏כרטיסים למקורבים וחלוקת תפקידים לא תקינה: דוח מבקר המדינה על התנהלות מירי רגב בטקס המשואות, באתר גלובס, 28 באפריל 2019
  19. ↑ חוגגים 72: טקס הדלקת המשואות | יום העצמאות תש"ף – 2020, בערוץ יוטיוב של כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי
    עידן בנימין, משרד התרבות מסרב לדווח לאן יגיע הכסף שנועד לטקס המשואות, באתר "שקוף", 20 באפריל 2020
  20. ↑ יוני גבאי, ‏מירי רגב החליטה: טקס המשואות יצולם מראש ויתקיים ללא קהל, באתר כיכר השבת, 8 באפריל 2024
  21. ↑ ללא הגבלה: מירי רגב משנה את טקס המשואות באופן דרמטי, באתר כיפה, 30 באפריל 2024
  22. ↑ מערכת ynet, 45 שנות מאסר לנשיא שנבחר להדליק משואה בישראל, באתר ynet, 27 ביוני 2024
  23. ↑ איתמר אייכנר, קובי נחשוני ולירון נגלר-כהן, חני ליפשיץ לא תדליק את המשואה: "היו עליה לחצים רבים וקנאה", באתר ynet, 23 באפריל 2020
    יעקב בר-און, ‏”בשם קירוב הלבבות הזה ראיתי כבוד בהשאת המשואה, אבל זה לא הסתייע", באתר מעריב אונליין, 26 באפריל 2020
  24. ↑ מדוע חב"ד אסרו על השליחה בנפאל להדליק משואה? תלוי את מי שואלים
    לירון נגלר-אורן, אחיה של חני ליפשיץ:"התעללו בה כי שיתפה פעולה עם טקס ציוני, באתר ynet, 23 באפריל 2020
    אליטוב מגיב: "חב"ד פועלת באיראן כי היא לא מגדרית", באתר col, כ"ט בניסן תש"פ.
  25. ↑ עקיבא ווייס, הרב פירר סירב להצעה להשיא משואה ביום העצמאות", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 באפריל 2020
  26. ↑ איתמר אייכנר, ישראל הציעה למנכ"ל פייזר להשיא משואה, באתר ynet, 8 באפריל 2021
  27. ↑ רן בוקר, טל פרידמן נבחר להדליק משואה - וסירב: "מעדיף להישאר בצניעות", באתר ynet, 18 באפריל 2022
  28. ↑ הרבנית לאה קולדצקי סירבה להצעה מפתיעה, באתר המחדש‏, 14 באפריל 2022
  29. ↑ משיקולי צניעות: הרבנית ימימה מזרחי סירבה להשיא משואה, באתר ערוץ 7, 23 באפריל 2023
  30. ↑ גיל משעלי, ‏עידן עמדי מסרב להדליק משואה ביום העצמאות: "אשאר בביתי ואתייחד עם זכר הלוחמים", באתר ‏מאקו‏‏, ‏27 במרץ 2024‏
  31. ↑ "אין התייחסות לטרגדיה": אנשי בארי הודיעו כי לא ישתתפו בטקס המשואות, באתר כיפה, 13 באפריל 2024
  32. ↑ אילנה קוריאל, מתן צורי, איתמר אייכנר, ניר כהן, נסרין יוסף, שהתפרסמה כ"אישה שהצילה יישוב שלם", ויתרה על הדלקת המשואה, באתר ynet, 5 במאי 2024
  33. ↑ הילה קורח, מייה שם: "לא רלוונטי עבורי להשיא משואה, יש הרבה סיפורי גבורה", באתר חדשות 13, 6 במאי 2024
  34. ↑ אלכסנדרה לוקש, משי אייד, השדר הארגנטינאי שזעק לשחרור דודתו ויתר על הדלקת משואה: "היא גאה בי. אין מה לחגוג", באתר ynet, 6 במאי 2024
  35. ↑ https://twitter.com/baruchikra/status/1787908231643451490
  36. ↑ טל שלו‏, ירדנה ארזי ובעז שרעבי סירבו להשיא משואה בטקס יום העצמאות, באתר וואלה!‏, 21 באפריל 2025
  37. ↑ נפתחו חגיגות יום העצמאות תשט"ו, הבוקר, 27 באפריל 1955
  38. ↑ ⁨י"ב נציגי השבטים ידליקו משואות בהר הרצל ⁩ | ⁨דבר⁩ | 11 מאי 1959 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  39. ↑ הם ידליקו משואות הבר מצווה, דבר, 14 באפריל 1961
  40. ^ 40.0 40.1 ראשונים וצאצאיהם הדליקו את משואות יוס־העצמאות בהר־הרצל בירושלים, דבר, 30 באפריל 1963
  41. ↑ דב גולדשטיין, יעקב העליון, יעקב ארז וצבי לביא, 12 המשואות, מעריב, 22 באפריל 1966
  42. ↑ ידיעות אחרונות, יום ראשון ד' באייר תשכ"ז, 14 במאי 1967.
  43. ↑ משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968
  44. ↑ והיו משיאין משואות, מעריב, 10 במאי 1970
  45. ↑ יום העצמאות | 1973, באתר כאן ארכיון, 1 במאי 1973
  46. ↑ "אירועי יום העצמאות ייפתחו מחר בערב - בתום יום הזכרון" | "דבר" | 19 אפריל 1977 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
  47. ↑ אנשי מדע, תעשיה וחקלאות ידליקו את משואות החג, מעריב, 17 באפריל 1980
  48. ↑ מדליקי המשואות בערב יום העצמאות, דבר, 5 במאי 1981, עמ' 12
  49. ↑ יום העצמאות | 1982, באתר כאן ארכיון, 4 במאי 1982
  50. ↑ יום העצמאות | 1983, באתר כאן ארכיון, 17 באפריל 1983
  51. ↑ עמנואל רוזן, אורנה אדן ואורי בינדר, תריסר האנשים היפים שידליקו הערב את המשואות, מעריב, 6 במאי 1984
  52. ↑ יום העצמאות | 1985, באתר כאן ארכיון, 24 באפריל 1985
  53. ↑ יום העצמאות | טקס הדלקת המשואות, 1986, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 באפריל 1986
  54. ↑ רן לוי, אילנה ברש, ירון פריד, האמנים ידליקו לתפארת, חדשות, 28 באפריל 1987
  55. ↑ שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988
  56. ↑ יום העצמאות | 1989, באתר כאן ארכיון, 9 במאי 1989
  57. ↑ אריה בנדר, "יום העצמאות בסימן הלשון העברית", מעריב, 24 באפריל 1990
  58. ↑ יום העצמאות | 1991, באתר כאן ארכיון, 17 באפריל 1991
  59. ↑ יום העצמאות | 1992, באתר כאן ארכיון, 6 במאי 1992
  60. ↑ יום העצמאות | 1993, באתר כאן ארכיון, 25 באפריל 1993
  61. ↑ יום העצמאות | 1994, באתר כאן ארכיון, 13 באפריל 1994
  62. ↑ יום העצמאות | 1995, באתר כאן ארכיון, 3 במאי 1995
  63. ↑ יום העצמאות | 1996, באתר כאן ארכיון, 23 באפריל 1996
  64. ↑ יום העצמאות | 1997, באתר כאן ארכיון, 11 במאי 1997
  65. ↑ יום העצמאות | 1998, באתר כאן ארכיון, 29 באפריל 1998
  66. ↑ יום העצמאות | 1999, באתר כאן ארכיון, 20 באפריל 1999
  67. ↑ יום העצמאות | 2000, באתר כאן ארכיון, 9 במאי 2000
  68. ↑ רותי סיני, הופסק תקצוב המועצה הלאומית להתנדבות, באתר הארץ, 26 ביוני 2001
  69. ↑ יום העצמאות | 2001, באתר כאן ארכיון, 24 באפריל 2001
  70. ↑ בין מדליקי המשואות: בן לקצין שנפל וילד שנפצע בפיגוע, באתר הארץ, 18 באפריל 2002
  71. ↑ יום העצמאות | 2002, באתר כאן ארכיון, 16 באפריל 2002
  72. ↑ ישראל חוגגת עצמאות 55, באתר ynet, 7 במאי 2003
  73. ↑ יום העצמאות | 2004, באתר כאן ארכיון, 26 באפריל 2004
  74. ↑ דורון שפר, יום העצמאות: אליאב ועזאם מדליקי המשואות, באתר ynet, 11 במאי 2005
  75. ↑ רותי סיני,יולי חרומצ'נקו, בין מדליקי המשואות: אלוף במיל' אלמוג ו"סבתא ג'מילה", באתר הארץ, 22 במרץ 2006
  76. ↑ יום העצמאות | 2006, באתר כאן ארכיון, 2 במאי 2006
  77. ↑ יום העצמאות | 2007, באתר כאן ארכיון, 23 באפריל 2007
  78. ↑ מדינת ישראל חוגגת 60 שנות עצמאות, באתר ynet, 8 במאי 2008
  79. ↑ יום העצמאות | 2009, באתר כאן ארכיון, 28 באפריל 2009
  80. ↑ רונן ליבוביץ`, בנימין זאב הרצל יעמוד במרכז חגיגות יום העצמאות השנה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 13 בינואר 2010
  81. ↑ מדינת ישראל חוגגת 62 שנות עצמאות, באתר ynet, 19 באפריל 2010
  82. ↑ יום העצמאות | 2011, באתר כאן ארכיון, 9 במאי 2011
  83. ↑ נבחרו מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות בהר הרצל, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
  84. ↑ יום העצמאות | 2012, באתר כאן ארכיון, 25 באפריל 2012
  85. ↑ לבקשת נתניהו: השנה הבאה - "שנת המורשת הלאומית", באתר וואלה!‏, 18 בדצמבר 2012
  86. ↑ נשים בלבד ידליקו את המשואות ביום העצמאות, באתר וואלה!‏, 29 בדצמבר 2013
  87. ↑ טקס הדלקת המשואות 2015, בערוץ יוטיוב של משרד התרבות והספורט;
    יום העצמאות ה-67: ישראל חוגגת, באתר ‏מאקו‏‏, ‏22 באפריל 2015‏
  88. ↑ הנושא לשנת העצמאות ה-67: ישראלים פורצי דרך, באתר ONE‏, 14 בדצמבר 2014
  89. ↑ נבחרו מדליקי המשואות ביום העצמאות, בהם אביהו מדינה, לוסי אהריש ומפתח כיפת ברזל, באתר הארץ, 8 במרץ 2015
  90. ↑ טקס הדלקת המשואות בהר הרצל - חגיגות עצמאות 68, בערוץ יוטיוב של כאן 11;
    68 שנות עצמאות: ישראל חוגגת, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 במאי 2016‏
  91. ↑ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, נבחרו מדליקי משואות יום העצמאות, בהם רונה רמון ואזרחים שסיכלו פיגועים, באתר הארץ, 7 באפריל 2016
  92. ↑ חוגגים עצמאות: ישראל בת 69, באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 במאי 2017‏
  93. ↑ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, נבחרו מדליקי המשואות, בהם אורי מלמיליאן, יהורם גאון ומייסד מובילאיי, באתר הארץ, 20 באפריל 2017
  94. ↑ "הללויה", רחפנים ודגלנים: הרגעים הגדולים של טקס הדלקת המשואות, באתר ynet, 19 באפריל 2018;
    מאיה הורודניצ'אנו‏, הדגלנים, הזיקוקים ומופע הרחפנים: הרגעים הגדולים מטקס המשואות, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2018
  95. ↑ איתמר אייכנר, דני קושמרו ויעל אבקסיס ינחו את טקס הדלקת המשואות השנה, באתר ynet, 31 בינואר 2018
  96. ↑ איתי שטרן, זאב רווח וליא קניג ידליקו משואה ביום העצמאות, באתר הארץ, 7 באפריל 2018
  97. ↑ יניר קוזין, ‏"רק בגלל הרוח": נבחר נושא חגיגות העצמאות ה-71, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2019
  98. ↑ ואלו 16 מדליקות ומדליקי המשואות בטקס הממלכתי בהר הרצל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 8 במאי 2019
  99. ↑ חדשות כיפה, ‏יום העצמאות הבא: חיבורים בחברה הישראלית, באתר כיפה, 6 בנובמבר 2019
  100. ↑ לתפארת מדינת ישראל: רשימת משיאי המשואות המלאה לשנת 2020, באתר כיפה, 16 באפריל 2020
  101. ↑ איתמר אייכנר, המנחים, הזמרים והצפי לקהל: כל הפרטים על טקס המשואות, באתר ynet, 24 בפברואר 2021
  102. ↑ טקס הדלקת המשואות 2021: כל הפרטים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 באפריל 2021‏
  103. ↑ יום העצמאות 2022: אלה משיאי המשואות בהר הרצל, באתר כיפה, 1 במאי 2022
  104. ↑ רגב הכריעה: אביגדור קהלני ושלום אסייג בין מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות, באתר מעריב אונליין, 23 באפריל 2023
  105. ↑ משיאי המשואות ה-76, באתר Masuot76
  106. ↑ משואת הפסקול הישראלי, משואת הנתינה: כל המשואות שיודלקו השנה בטקס יום העצמאות הממלכתי, באתר וואלה!‏, 27 באפריל 2025
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

טקס הדלקת המשואות40952055Q12407714

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טקס_הדלקת_המשואות&oldid=2952349"