דב שילנסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק ביושב ראש הכנסת. אם התכוונתם לאיש חינוך וסופר מדע פופולרי, ראו דב (בוריה) שלונסקי.
דב שילנסקי
דב שילנסקי, 1991
דב שילנסקי, 1991
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1948
מפלגה ליכוד
יושב הראש ה-10 של הכנסת
21 בנובמבר 1988 – 13 ביולי 1992
(3 שנים ו־33 שבועות)
כנסות ה-12
חבר הכנסת
13 ביוני 1977 – 17 ביוני 1996
(19 שנים)
כנסות 9–13
תפקידים בולטים

דב שילַנְסקי (21 במרץ 1924 – 9 בדצמבר 2010) היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כיושב ראש הכנסת וסגן שר במשרד ראש הממשלה. יקיר תל אביב.

ביוגרפיה

דב שילנסקי נולד ב-21 במרץ 1924 בשאולאי שבליטא למשפחה בת ארבעה ילדים. אביו היה סוחר עורות אמיד. שילנסקי למד בגימנסיה עברית "תרבות". בשנת 1937 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר וב-1939 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי בגולה.[1]

בתקופת הכיבוש הקומוניסטי של ליטא, בשנים 1940–1941 יזם שילנסקי מבצע להצלת ספרים מספריית הגימנסיה העברית בשאולאי. הוא נכנס עם חבריו בלילות לגימנסיה ובתיקים הריקים שהביאו עמם הוציאו ספרים. עם פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941 נכבשה גם שאולאי והיהודים אולצו להקים את גטו שאוולי. לגטו הבריחו שילנסקי וחבריו חלק מן הספרים שגנבו מהגימנסיה. שילנסקי הצטרף למחתרת בגטו[2] ושהה לאחר מכן במחנות שטוטהוף ודכאו. בדכאו פגש את אמו ואחיותיו. לדבריו, אמו "הייתה הקשישה במחנה...וכולם הכו אותה ועלבו בה". באפריל 1945 השתתף ב"מצעד מוות". בבוקר 1 במאי נעלם משמר האס אס והמוצעדים נמצאו על ידי כפריי הסביבה. בדרכם לאחד הכפרים ניזונו מפגר סוס שנהרג בקרבות.

במשך מספר שבועות תעה שילנסקי בין הכפרים המושלגים בצפון איטליה בחיפוש אחר הבריגדה היהודית, עד שיום אחד פגש בשליח האצ"ל אליהו תבין והצטרף אל פעולות הארגון באירופה. ב-1946 היה בין המחבלים שפיגעו בבניין השגרירות הבריטית ברומא. שילנסקי נמלט מאיטליה ומונה ל"מפקד אצ"ל בגרמניה". הוא ואנשיו ניסו לפגוע במתקנים שונים בשטח הכיבוש הבריטי בצפון גרמניה. בגרמניה פגש חברת ילדות. הם התחתנו ובקיץ 1948 עלו לישראל בספינה "אלטלנה" – אניית העולים והנשק של אצ"ל.[1]

במלחמת העצמאות פיקד שילנסקי על מחלקה שהגיעה אל גבול לבנון. לאחר מכן נשלח לבית ספר לקצינים.[1] הוא שירת כקצין קרבי והמשיך בשירות מילואים במהלך מלחמות ישראל. למחייתו עבד כפקיד במשרד האספקה והקיצוב ובמשרד הבריאות, וכן בחברה הקבלנית "מסד הבונים".

שילנסקי נעצר ב-5 באוקטובר 1952, בקומת המרתף של בניין משרד החוץ בקריה בתל אביב, כשבתיקו מטען חבלה – פצצת זמן שבה היו 25 אצבעות חומר נפץ.[3] הוא הואשם כי הוא חבר במחתרת אשר התכוונה לפעול נגד הסכם השילומים, נידון ל-21 חודשי מאסר,[4] ושוחרר לאחר שריצה שני שלישים מתקופת המאסר.[5] משפטו זכה לפרסום ודעותיו זכו לחשיפה, לא מעט הודות להגנה שסיפק לו פרקליטו, שמואל תמיר, לימים שר המשפטים וחבר הכנסת. בכלא כתב את הספר "בכלא עברי – מיומנו של אסיר פוליטי". בנוסף כתב שילנסקי רומן על תקופת השואה, "מוזלמן", שתורגם לאנגלית ולרוסית. בראיון שנערך אתו כארבע שנים לאחר מעצרו אמר: "גם היום אני מאמין שהדבר הזה היה צריך להיעשות ואני גאה שאני האיש שעשה זאת".[6]

שילנסקי סיים לימודי משפטים בשלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1960, ובשנת 1963 הוסמך כעורך דין.[7] בשנת 1962 פתח עם שותפים משרד לעריכת דין, שהתמחה עם השנים בתחום הגבייה. חבר ועדת האתיקה המרכזית של לשכת עורכי-הדין וחבר בארגון הבינלאומי של עורכי-דין ומשפטנים יהודים. בשנים 1978–1989 ייצג את הכנסת בוועדה למינוי שופטים. שילנסקי היה בעל טור בירחון "בארץ-ישראל". משנת 1970 היה קצין מבצעים של הג"א מרחב דן, ובשנים 1974–1989 היה קצין חינוך (במילואים).

שילנסקי כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד, החל מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-13. במהלך כהונתו כחבר הכנסת, כיהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה (במהלך הכנסת העשירית, בממשלתו השנייה של מנחם בגין ובממשלתו הראשונה של יצחק שמיר), כיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (בכנסת ה-11), כיהן כיושב ראש הכנסת (בכנסת ה-12) וכסגן יושב ראש הכנסת (בכנסת ה-13). כמו כן, היה חבר בוועדת הכנסת וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

בהיותו יושב ראש הכנסת, בשנת 1989, יזם את מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", להקראה בכנסת של שמות הנספים בשואה. פעילות זו המשיכה מאז בכל ימות הזיכרון לשואה, גם לאחר שעזב שילנסקי את הכנסת. בשנת 2009, העניקה לו הכנסת אות הוקרה על פועלו בתחום זה.

בשנת 1993 התמודד שילנסקי על כהונת נשיא המדינה. הוא הפסיד בבחירות לעזר ויצמן בפער של 13 קולות (מתוך 120 חברי הכנסת). בפריימריז לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14 הגיע למקום ה-19, אך שובץ במקום לא-ריאלי ברשימה המשותפת ליכוד-גשר-צומת ופרש מהחיים הפוליטיים.

כאות הערכה לפועלו, בבחירות לכנסת החמש עשרה (1999) הוצב שילנסקי, באופן סמלי, במקום ה-117 ברשימת הליכוד לכנסת, ובבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) שובץ במקום ה-119 ברשימת אותה מפלגה.

בשנים 2004 עד סוף 2009 כיהן כיו"ר דירקטוריון חברת אוצר התיישבות היהודים.

שילנסקי דיבר חמש שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, יידיש וליטאית. בשנת 2009, קיבל את תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

שילנסקי נישא לרחל לבית אידלמן, אותה הכיר בגן הילדים היהודי בליטא. השניים התגוררו בשכונת רמת חן שברמת גן. לזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת 1974 נהרג בנם הבכור יוסף שילנסקי, בתאונת דרכים בעת שירות מילואים בחטיבת גולני, בשובו מפעילות מבצעית בגבול לבנון.

שילנסקי נפטר ב-9 בדצמבר 2010 – ב' בטבת ה'תשע"א, כשנתיים לאחר פטירת אשתו רחל. נקבר ליד רעייתו ובנו בבית העלמין קריית שאול.

רחוב על שמו קרוי בעיר נתניה, בשכונת קריית נורדאו.

כתביו

  • מוזלמאן, תל אביב: עד, תשכ"א. (מהדורה נוספת: א’ ערמוני, תש"ם 1980.)
  • בכלא עברי: מיומנו של אסיר פוליטי, תל אביב: חרות, תשט"ו. ‬(מהדורה נוספת: א’ ערמוני, 1977).
  • חשכה לאור היום: מאבקו של צעיר ציוני בליטא ובמחנות, ירושלים: יד ושם, תשס"ו-2006.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דב שילנסקי

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ד, 3, עמ' 218–220.
  2. ^ דב שילנסקי, באתר "יד ושם"
  3. ^ סוכל נסיון להניח פצצה במשרד החוץ, דבר, 6 באוקטובר 1952
    פקודת מעצר ל-15 יום נגד ד. שילנסקי, דבר, 8 באוקטובר 1952
  4. ^ יואל מרקוס, טירור בישראל, דבר, 22 במרץ 1957
  5. ^ שאול בן-חיים, ד. שילנסקי יצא לחופש, מעריב, 4 בדצמבר 1953
  6. ^ ד. שילנסקי גאה על הפצצה, מעריב, 14 בספטמבר 1956
  7. ^ הוסמכו 62 עורכי דין, דבר, 1 בנובמבר 1963


יושבי ראש הכנסת
שפרינצק (1949–1959) • ניר (1959) • לוז (1959–1969) • ברקת (1969–1972) • ישעיהו-שרעבי (1972–1977) • שמיר (1977–1980) • ברמן (1980–1981) • סבידור (1981–1984) • הלל (1984–1988) • שילנסקי (1988–1992) • וייס (1992–1996) • תיכון (1996–1999) • בורג (1999–2003) • ריבלין (2003–2006‏, 2009–2013) • איציק (2006–2009) • אדלשטיין (2013–2020) • גנץ (2020) • לוין (2020–2021‏, 2022) • לוי (2021–2022) • אוחנה (2022 ואילך) נס יושב ראש הכנסת
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
יושבי ראש ועדת הפנים (1949–1974): בנימין מינץ • יוסף ספיר • נחום חת • יעקב ריפתין • מרדכי סורקיס
יושבי ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974–2006): יוסף תמיר • יורם ארידור • שלמה הלל • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • דב שילנסקי • יהושע מצא • סאלח טריף • מיכה גולדמן • דוד אזולאי • משה גפני • יורי שטרן • ראלב מג'אדלה
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה (מ־2006): ראלב מג'אדלה • אופיר פינס-פז • דוד אזולאי • אמנון כהן • מירי רגב • דודי אמסלם • יואב קיש • מיקי חיימוביץ' • סעיד אלחרומי • וליד טאהא • יעקב אשר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29094221דב שילנסקי

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דב_שילנסקי&oldid=2533502"