טדי קולק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טדי קולק
טדי קולק, 24 בדצמבר 1984
טדי קולק, 24 בדצמבר 1984
לידה 27 במאי 1911
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית נג'וואז'ון, הונגריה
פטירה 2 בינואר 2007 (בגיל 95)
ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1934
מקום קבורה חלקת גדולי האומה, הר הרצל, ירושלים
השכלה חלוץ, פעיל ההגנה
עיסוק מנהל משרד ראש הממשלה
מפלגה ירושלים אחת שהייתה חלק מתנועת העבודה, רפ"י
ראש עיריית ירושלים
29 בנובמבר 1965 – 2 בנובמבר 1993
(28 שנים)
טדי קולק בתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, 1956

טדי (תיאודור) קוֹלֶק (27 במאי 1911, כ"ט באייר ה'תרע"א – 2 בינואר 2007, י"ב בטבת ה'תשס"ז) היה ראש עיריית ירושלים במשך 28 שנה, בשנים 1965–1993, חתן פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ביוגרפיה

טדי (תיאודור) קולק נולד בעיירה קטנה נג'וואז'ון באזור וספרם בהונגריה. הוריו, גרטה (רחל) לבית פליישר ואלפרד (אברהם), קראו לו בשם תיאודור, וכינויו היה טדי. לימים סיפר כי החליט לדבוק בכינוי זה, למרות צלילו הנוכרי, כאשר גילה כי לחומת הר הבית בימי בית המקדש השני היה שער צפוני שנשא את השם "שער טדי" (משנה מדות, פרק ראשון, משנה ג'). בשנת 1918 עברה המשפחה לווינה, בירת אוסטריה. אביו שימש מנהל בנק רוטשילד.

בתחילת שנות ה-20 היה פעיל בתנועת הנוער "בלאו וייס" בווינה. משנת 1931 פעל במסגרת תנועת "החלוץ" בצ'כוסלובקיה, בגרמניה ובאנגליה.

קולק עלה לארץ ישראל ב-30 בדצמבר 1935 באניה Gerusalemme (ירושלים) של החברה האוסטרית לויד טריאסטינו שאניותיה פעלו על קו טרייסט – נמל יפו. בשנת 1937 הצטרף לגרעין מייסדי קיבוץ עין גב.

באותה שנה נשא קולק לאישה את תמר קולק (אנה הלנה), בתו של הרב והקודיקולוג ארתור זכריה שוורץ, ילידת וינה.

משנת 1938 פעל בשליחות "החלוץ" באנגליה והצליח לשחרר כ-3,000 צעירים יהודים ממחנות ריכוז ולהעבירם לאנגליה.

באביב 1939 ביקר במטה של אדולף אייכמן בווינה, שנקבע בארמון משפחת רוטשילד. אייכמן אישר את בקשתו של קולק להתיר לצעירים יהודים שהיו עבורם אשרות כניסה לאנגליה, לצאת מאוסטריה.[1]

במהלך מלחמת העולם השנייה, מילא קולק תפקידים מרכזיים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בין היתר בקישור עם פקידים מרכזיים במשטר הנאצי על מנת להציל יהודים ולנסות להעלותם לארץ ישראל.

בשנת 1944 התמנה לראשות "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות היהודית. במסגרת תפקידו זה סיפק קולק, במהלך ה"סזון", מידע נרחב לבריטים, כסוכן של ארגון הביון הבריטי MI5, על האצ"ל והלח"י, כדי שישמש את שלטון המנדט הבריטי במלחמתו במחתרות.[2][3] (ראובן שילוח עשה זאת לפני קולק, וזאב שרף המשיך אחריו[4][5]).

בשנת 1947, יצא בראש משלחת מטעם "ההגנה" לארצות הברית, במטרה לקנות ולהעביר נשק שנועד לקרבות נגד הערבים שהיה צפוי שיפלשו לישראל עם סיום המנדט וההכרזה על הקמת המדינה. במסגרת תפקיד זה היה אחראי גם לגיוס המח"ל שם.

לאחר קום המדינה, בשנים 1950–1952 שימש ציר בוושינגטון, שם קשר את הקשרים הראשונים בין קהילות הביון הישראלית והאמריקאית. בעת ששהה כנציג "המוסד" במטה ה-CIA בלאנגלי (וירג'יניה), נחרד קולק לזהות במסדרון את קים פילבי, בעת ההיא איש הקשר של המודיעין הבריטי עם סוכנויות הביון האמריקאיות, אותו הכיר מהתרועעות משותפת בחוגי השמאל בווינה בשנות ה-30, כמי שפעל בשרות המודיעין הסובייטי באותה העת. קולק עדכן על כך את עמיתו האמריקאי.[6]

קולק נקרא לחזור ארצה ומונה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהיה מקורב אליו, למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בתפקידו זה כיהן מ-1952 עד 1964, שנה שבה נרתם למען מוזיאון ישראל אותו הקים וניהל בירושלים. בנוסף, עמד בראש החברה הממשלתית לתיירות.

בזמן מעצרו של אדולף אייכמן בישראל, היה קולק ממונה על ההכנות הטכניות למשפטו.[1]

ראש עיריית ירושלים

בשנת 1965 הצטרף טדי קולק לדוד בן-גוריון בהקמת רפ"י. באותה שנה נבחר מטעם רפ"י לכהונת ראש עיריית ירושלים, לאחר שהקים קואליציה עם מפלגות הימין והדתיים.

בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים הפך לראש העירייה של העיר המאוחדת. איחוד העיר הכפיל את שטחה המוניציפלי ואת אוכלוסייתה.

בבחירות העירוניות של 1969 עמד בראש רשימת המערך ובשנים מאוחרות יותר הקים רשימה על מפלגתית בשם "ירושלים אחת". שיא התמיכה ברשימתו ירושלים אחת היה בבחירות באוקטובר 1983 בהן זכתה הרשימה ב-17 מושבים במועצה לעומת 4 של הליכוד. קולק זכה ב-63% מהקולות לעומת 19% של שלמה תוסיה כהן, מועמד הליכוד.[7] קולק כיהן בתפקיד ראש העירייה במשך 28 שנים. לאחר איחוד העיר החל קולק בפעילות נמרצת של פיתוח העיר מבחינה תרבותית, והקים מוסדות ומרכזי חינוך. תרומתו העיקרית מתבטאת בפיתוח האורבני וביצירת "המייל התרבותי" במרכז העיר. הוא התעקש על שמירת הריאות הירוקות בעיר ועל שימור שכונות ישנות ומבנים חשובים, למעט כמה חריגים, כמו שכונת נחלת-שבעה, מתחם עומריה, בנין טליתא קומי, ועוד.

בבחירות המוניציפליות ב-1993 החליט קולק שלא לרוץ לקדנציה נוספת, בין היתר מפאת גילו (82), אך לא עמד בלחצים פוליטיים של אנשי ציבור והחליט להתמודד בכל זאת. קולק הפסיד את הכהונה לאהוד אולמרט, בין היתר בגלל אי התייצבותם של הבוחרים הערבים לקלפי, בגלל אחוז הצבעה נמוך בקרב היהודים החילוניים ובשל פרישתו של המועמד החרדי – מאיר פרוש – ברגע האחרון וקריאתו של פרוש לתמוך באולמרט.

קולק היה נשוי לתמר (1917–2013). לשניים נולדו שני ילדים: האמנית אסנת והקולנוען עמוס קולק.

טדי קולק נפטר בשנת 2007, בגיל 95, בבית האבות בו התגורר בירושלים. על פי החלטת הממשלה, נערכה לו הלוויה ממלכתית והוא הובא למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.[8]

הוקרה

ביקורת ציבורית

למרות תרומתו המרשימה של קולק לפיתוחה של העיר ירושלים, שהתבצעה על ידי מערכת גיוס הכספים שלו – "הקרן לירושלים" – הושמעה כלפיו לא פעם ביקורת על התנהלותו ה"אליטיסטית" בכל הנוגע לפיתוח מזרח ירושלים. הוא השקיע מעט מאוד בשכונות הערביות, והזניח כמעט כליל את הרובע המוסלמי. קולק טען שההבדל אינו תלוי בהחלטתו האישית, אלא הוא תוצאה ישירה של היות רוב התורמים ל"קרן ירושלים" יהודים, שדרשו כי כספם יופנה לציבור יהודי בלבד. כן תלה את הבדלי התקציב שמעבירה העירייה בפועל בשוני שבין קבוצות האוכלוסין.[10]

מחליפיו בתפקיד פעלו גם הם באופן דומה. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שרוב תושבי ירושלים הערבים מחרימים בקביעות את הבחירות לעירייה. בכך בחירתו של ראש עיריית ירושלים כמעט שאינה תלויה בהם.

ביקורת אחרת קשורה לתוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות שהגה לאזורים שונים בירושלים, על חשבון הריסת בניינים עתיקים – חלקן יצא לפועל וחלקן נגנז. אחת התוכניות הייתה להרוס את שכונת נחלת שבעה שבמרכז העיר, ולהקים במקומה בניינים רבי-קומות. תוכנית זו נגנזה וכיום השכונה משומרת ברובה. תוכנית אחרת שלו הייתה להקים בניינים רבי קומות באזור חורשת עומריה, שבו שוכן היום גן הפעמון. רק בנין אחד מהתוכנית הוקם. הוא גם הגה תוכנית להרחיב את מגרש הפועל בקטמון לכדי קיבולת גדולה בהרבה מהמגרש שהיה קיים אז. תוכנית זו לא יצאה לפועל, לאחר התנגדות תקיפה של תושבי האזור, שחששו מההשלכות על איכות חייהם.

טדי קולק ושמעון פרס עם דוד בן-גוריון במהלך כנס בניו יורק

הנצחתו

על שמו קרוי "אצטדיון טדי", האצטדיון הביתי של בית"ר ירושלים והפועל ירושלים בכדורגל. קולק פעל רבות לזירוז הקמת האצטדיון, לאחר שנכשלה כוונתו להקים אצטדיון עירוני בלב שכונת קטמון הישנה, במקום "מגרש הפועל". האצטדיון נקרא על שמו מהיום שנחנך ב-1992, 15 שנה לפני פטירתו של קולק. כמו כן נקראה על שמו חטיבת הביניים בשכונת פסגת זאב, בצפון ירושלים, אשר הורחב לכלול גם את התיכון הצמוד בשנת 2015 והפך לבית ספר שש שנתי בשם "תיכון טדי פסגת זאב". ב-2 במאי 2013 נפתח פארק ציבורי מול שער יפו שנקרא "פארק טדי" על שמו. בווינה הוצב שילוט על הבית בו התגוררה המשפחה בשנים 1918–1934. שמו של הפיל "טדי" שבגן החיות התנ"כי ניתן לו לכבודו של טדי קולק.

ב-26 ביוני 2012, הנפיק דאר ישראל בול דאר לזכרו של קולק הנושא את דיוקנו. האמן דוד הראל עיצב את הבול. על מעטפת יום ההופעה (מיר), מופיעה חתימת ידו של קולק.[11]

טדי קולק היה ממייסדי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. זכה בתואר עמית כבוד של בית הספר לשנת 1998.

גלריה

  • קבריהם של טדי ותמר קולק בחלקת גדולי האומה בהר הרצל
    קבריהם של טדי ותמר קולק בחלקת גדולי האומה בהר הרצל
  • סטיקר הבחירות המפורסם "אוהבים אותך טדי"
    סטיקר הבחירות המפורסם "אוהבים אותך טדי"
  • ירושלים אחת, ספרו של טדי קולק בשיתוף עם בנו עמוס קולק, ספריית מעריב, 1979. 276 עמודים
    ירושלים אחת, ספרו של טדי קולק בשיתוף עם בנו עמוס קולק, ספריית מעריב, 1979. 276 עמודים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: טדי קולק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טדי קולק

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 27
  2. ^ סזון: הלשנות לבולשת הבריטית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  3. ^ אחרי מותו של קולק פורסם ששם-הקוד שלו אצל הבריטים היה "Scorpion" (עקרב באנגלית).(Ronen Bergman, Kollek was British informer, 29.3.07, ynet), אולם טענה זו היא טעות. מחקר מדויק יותר על פי המסמכים של MI5 מראה שהסוכן "עקרב" כנראה היה אנטוני סימקינס, שפעל כקשר ביניים בין הסוכנות היהודית ובין אנשי MI5
  4. ^ Wagner, Steven. 2008. “Britain and the Jewish Underground, 1944–46: Intelligence, Policy and Resistance” MA Thesis. University of Calgary. Published online at University of Calgary Library. http://dspace1.acs.ucalgary.ca/handle/1880/48196. Pages 53-57.
  5. ^ Andrew, Christopher (2009) The Defence of the Realm. The Authorized History of MI5. Allen Lane. מסת"ב 978 0 713 99885 6. Pages 355,356.
  6. ^ קולק מזהה את קים פילבי..., מבט מל"מ דצמבר 2019, עמ' 13
  7. ^ ילקוט הפרסומים-בחירות 1983, באתר נבו, ‏8 בנובמבר 1983
  8. ^ נטע סלע, טדי קולק הובא למנוחות: "היית בלתי ניתן לחיקוי", באתר ynet, 4 בינואר 2007
  9. ^ יום העצמאות | טקס הדלקת המשואות, 1986, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 באפריל 1986
  10. ^ ("ירושלים אחת", עמ' 221)
  11. ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל


ירושליםירושלים ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית יוסף אל-ח'אלידי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלידי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלידי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ועדה מנדטורית (1945–1949)
ירדןירדן ראשי העיר המזרחית אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967)
ישראלישראל ראשי העיר המערבית דניאל אוסטר (1949–1950) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967)
ישראלישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך)
מנכ"לי משרד ראש הממשלה
אהוד אבריאל טדי קולק יעקב הרצוג שמחה דיניץ מרדכי גזית עמוס ערן אליהו בן-אלישר מתתיהו שמואלביץ' אברהם טמיר יוסי בן אהרון
1951–1952 1952–1964 1966–1972 1972–1973 1973–1975 1975–1977 1977–1980 1980–1984 1984–1986 1986–1992
שמעון שבס צבי אלדרוטי אביגדור ליברמן משה ליאון יוסי קוצ'יק רפי פלד אביגדור יצחקי אילן כהן רענן דינור איל גבאי
1992–1995 1995–1996 1996–1997 1997–1999 1999–2001 2001–2001 2001–2004 2004–2006 2006–2009 2009–2011
הראל לוקר אלי גרונר יואב הורוביץ רונן פרץ צחי ברוורמן יאיר פינס נעמה שולץ יוסי שלי
2011–2015 2015–2018 2019–2018 2019–2020 2020–2021 2021–2022 2022 מ-2023
אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה


לוי אשכולמרים אשכוליצחק ברמןשלמה הלל ותמימה הללאורה הרצוגחיים הרצוגישראל ישעיהו-שרעבי ורינה ישעיהו-שרעביגולדה מאיריצחק נבוןאופירה נבוןמנחם סבידור ורעיה סבידורשמעון פרסתמר קולקטדי קולקאליעזר קפלן ודבורה קפלןיצחק רביןלאה רביןנחמה ריבליןשניאור זלמן שזררחל כצנלסון-שזריוסף שפרינצק וחנה שפרינצקיצחק שמירשרה שולמית שמירחלקת גדולי האומההר הרצלירושליםשושנת הרוחות
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
 קבריהם של טדי קולק ושל תמר קולק

39859158טדי קולק

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טדי_קולק&oldid=2718944"