פנחס רוזן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנחס רוזן
לידה ה'תרמ"ז
ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה כ"ו בניסן ה'תשל"ח (בגיל 91 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1931
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק
עיסוק עורך דין, משפטן
מפלגה המפלגה הפרוגרסיבית
המפלגה הליברלית הישראלית
ליברלים עצמאיים
שר המשפטים ה־1
14 במאי 19488 באוקטובר 1951
(3 שנים ו־21 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
שר המשפטים
24 בדצמבר 195213 בפברואר 1956
(3 שנים ו־7 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת
שר המשפטים
28 בפברואר 19562 בנובמבר 1961
(5 שנים ו־35 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
חבר הכנסת
14 בפברואר 194923 בדצמבר 1968
(19 שנים)
כנסות הכנסת הראשונה - הכנסת השישית

פנחס רוזן (במקור: פליכס רוזנבליט) (1 במאי 18873 במאי 1978) היה מייסד מפלגת עלייה חדשה, ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית ובהמשך ממקימי המפלגה הליברלית וממנהיגי המפלגה הליברלית העצמאית, חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, חבר מועצת עיריית תל אביב ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שבו כיהן מהממשלה הראשונה ועד לתשיעית (למעט השלישית).

תולדות חייו

רוזן נולד בשם פליכס רוזנבליט (Felix Rosenblüth) בברלין בירת הקיסרות הגרמנית, הוריו פאני ושלום שמואל רוזנבליט באו ממשפחה עשירה שומרת מצוות מנאמני תורה עם דרך ארץ. אחיו היה ד"ר ליאו רוזנבליט ואחותו מלכה (מלי) הייתה אשת ד"ר פליקס דנציגר. הוא גדל באחוזת מסינגוורק, בה למד תורה ומדעים. בגיל 18 החל ללמוד באוניברסיטאות פרייבורג וברלין, ובשנת 1908 הוסמך למשפטים. בראשית לימודיו היה בין המייסדים של ברית סטודנטים יהודים שתמכה בציונות. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני והיה לקצין בדרגת סגן ראשון. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התגייס כולו לרעיון הציוני, ובין השנים 19201923 היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה. לאחר מכן עלה לארץ ישראל לכהן כנציג ההסתדרות הציונית בהנהלת סולל בונה. בשנים 19261931 יצא בשליחות ציונית ללונדון, שם עבד בצמוד לחיים ויצמן כחבר ההנהלה הציונית ומנהל מחלקת הארגון שלה. בשנת 1931 חזר לארץ ישראל, ועסק בעריכת דין ובפעילות פוליטית. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה מיקד רוזן את פעילותו הציבורית בסיוע לעולים מגרמניה והיה בין מייסדיה ומנהליה של חברת ההעברה ומהמייסדים של ארגון יוצאי מרכז אירופה. היה חבר מועצת עיריית תל אביב בין השנים 19351948. בשנת 1942 ייסד את מפלגת עלייה חדשה (של עולי מרכז אירופה ובעיקר גרמניה) והנהיג אותה. היה חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (בשם פליכס רוזנבליט, שאותו עִברת לבקשת בן-גוריון).

עם הקמת המדינה היה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית, שהייתה איחוד של מפלגת "עלייה חדשה" עם תנועת העובד הציוני וציונים כלליים א'. עמד בראש המפלגה הפרוגרסיבית וכיהן כשר המשפטים מטעמה בכל הממשלות הראשונות של ישראל, עד לתום כהונת הממשלה התשיעית ב-2 בנובמבר 1961 (למעט הממשלה השלישית, שכיהנה כשנה ורבע מאוקטובר 1951 עד דצמבר 1952). בשנת 1961 היה בין מקימי המפלגה הליברלית (איחוד בין מפלגת הציונים הכלליים ובין המפלגה הפרוגרסיבית) והיה בין ראשיה עד שנת 1965. עם יסוד גח"ל, פרש מהמפלגה הליברלית, עם יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית, והיה מנהיג המפלגה הליברלית העצמאית.

בתפקידו כשר המשפטים זכה רוזן להערכה ותמיכה רבה מכל קצוות המערכת הפוליטית. חברי הכנסת נהגו לא אחת להחמיא לו ולתפקודו כשר מעל במת הכנסת. הגדיל לעשות ח"כ יצחק קורן, אשר בנאום במסגרת דיוני התקציב של שנת 1961 אמר בפתח דבריו כי לדעתו רוזן הוא "אחד האישים הדגולים, וזכויות רבות לו בהנחת יסודות המשפט והצדק במדינה".

רוזן, שהיה חובב שחמט נלהב, כיהן כנשיא כבוד של האיגוד הישראלי לשחמט.

ב-1935 נשא את הדסה פרלמן, נולדה להם בת אחת, שנפטרה בילדותה.

רוזן נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים. על שמו נקראו רחובות ברחבי הארץ.

לקריאה נוספת

  • חיים כהן (עורך), ספר יובל לפנחס רוזן: מנחת שי מאת כל עובדי משרד המשפטים ומאת מנין ידידים ומעריצים, ירושלים: מפעל השכפול, תשכ"ב, 1962.
  • גדעון האוזנר, "פנחס רוזן, קווים לדמותו, דרכו ופעלו", תמורות: ירחון לענייני מדיניות וחברה (יולי 1978), 40-33.
  • חיים כהן, "על פנחס רוזן", משפטים ח (תמוז תשל"ח), עמ א–ח.
  • חיים כהן, "על פנחס רוזן ז"ל" (שנה לפטירתו), תמורות (מאי 1979), 33–35.
  • רות בונדי, פליקס: פנחס רוזן וזמנו, תל אביב: זמורה ביתן, 1990.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ביקורת: זכי שלום, על ספרה של רות בונדי, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 574-569.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28833833פנחס רוזן