משה לנדוי
_(cropped).jpg) | |||||||
| לנדוי, 1965 | |||||||
| תאריך עלייה | 1933 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
כ"ז בניסן תשע"א ירושלים, ישראל | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
משה לַנְדוי (מבוטא: לנדאו, 29 באפריל 1912, דנציג, גרמניה – 1 במאי 2011, ירושלים, ישראל) היה שופט ישראלי, שופט בית המשפט העליון בין השנים 1953–1982 ונשיאו החמישי. מחברי ועדת אגרנט, אב בית הדין במשפט אייכמן וחתן פרס ישראל בתחום המשפט לשנת התשנ"א (1991).
קורות חיים
משה לנדוי נולד בעיר דנציג שבפרוסיה, מזרחית לגרמניה (כיום פולין). אביו, יצחק ארוין, היה רופא ופעיל ציוני.
ב-1930 סיים לנדוי את לימודיו בבית הספר התיכון בעירו, והחל ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון. ב-1933 קיבל תואר בוגר במשפטים, ובאותה שנה עלה לארץ ישראל עם משפחתו. הוא עבר את מבחני ההסמכה לעורכי דין זרים בשנת 1934[1] והוסמך כעורך דין בשנת 1937[2]. ב-1937, נישא ללאה דוּכָן, בתו של המשפטן ואיש הציבור, ד"ר משה דוכן. לאחר מכן עבד במספר משרדי עורכי דין בארץ ישראל. בין היתר, סייע לניסוח עמדת הסוכנות היהודית בוועדת פיל. ב-1940, בגיל 28, נתמנה על ידי השלטון המנדטורי כשופט בית משפט השלום בחיפה, והחל ללמוד ערבית למען התפקיד. ב-1948, לאחר קום המדינה, מונה לשופט בית המשפט המחוזי בחיפה. במאי 1951 נתמנה במינוי זמני לבית המשפט העליון[3]. לשופט בית המשפט העליון התמנה ב-29 בדצמבר 1953, וב-14 בספטמבר 1976 מונה למשנה לנשיא. ב-5 במרץ 1980 מונה לנשיא בית המשפט העליון, וכיהן בתפקיד עד פרישתו לגמלאות ב-29 באפריל 1982. במשפט אייכמן, שהתקיים בשנת 1961, היה לנדוי אב בית הדין.
ב-1962 ישב בהרכב שהפך את החלטתה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות ("הצנזורה") לפסול להקרנה יומן קולנוע שכלל קטעים המראים אלימות משטרתית בעת פיזור הפגנה. הנימוק לאיסור על ידי המועצה, היה שהקטע "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". בהחלטה (בג"ץ 243/62) נקבעו כללים לחופש הביטוי בישראל[4]. ב-1969 ישב בהרכב שביטל לראשונה חוק של הכנסת - חוק מימון מפלגות, מכיוון שסתר את עקרון השוויון[5]. במאי 1973 קיבל את נימוק שיקולי הביטחון ופסק נגד קבוצת תושבים בדווים שנושלו מביתם בפתחת רפיח (שם הוקמה העיר ימית). ב-1979 פסק נגד הפקעת קרקעות לצורך הקמת התנחלות אלון מורה[6].
היה יו"ר הראשון של הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם שהוקמה ב-1963. בתפקיד זה נשא עד לשנת 1970. היה יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת השישית ב-1965 ובתפקיד זה המליץ לוועדה לדחות את בקשתה של "רשימת הסוציאליסטים" של אנשי אל ארד להשתתף בבחירות, בנימוק שחבריה שוללים את קיום מדינת ישראל, על אף העדר הוראת חוק מפורשת המאפשרת זאת, והוועדה קיבלה את המלצתו. הדבר הוביל לפסק דין ירדור, שהכשיר את המהלך וקבע תקדים באשר לזכות הדמוקרטיה להתגונן.
לנדוי היה חבר בוועדת אגרנט (1973), שהוקמה בעקבות ליקויי מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1987 עמד בראש ועדת לנדוי, שבדקה את נוהלי העבודה של שירות הביטחון הכללי בעקבות פרשת עיזאת נאפסו. על פי המלצת הוועדה, אושרה הפעלת לחץ פיזי מתון כשיטת חקירה ונקבע כי יש לפקח פיקוח הדוק על השימוש בו.
לנדוי דגל בגישה מצמצמת בראייתו את מרחב הפרשנות של החוק על ידי השופט. דוגמה לכך ניתן לראות בפסק-הדין בעניין דפי זהב נגד רשות השידור (בג"ץ 389/80, ניתן ב-10.11.80), שם התנגד בדעת מיעוט להחדרה למשפט הישראלי של מבחן הסבירות, בפסק הרוב שהוביל אהרן ברק. כשופט, הוא אינו שלל את השימוש בעילת הסבירות אך ביקר את מה שכתב השופט ברק. היה ידוע בביקורתו על גישות האקטיביזם השיפוטי והביקורת החוקתית של ברק, אותה ביטא בכתבי-עת משפטיים, בוועדות הכנסת ובריאיון ל"הארץ" בשנת 2000, שבו אמר: ”אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעיתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים.”
בשנים 1956–1962 ובשנים 1965–1966 עמד בראש הוועד המנהל של הטכניון ובהמשך אף מונה לסגן יושב ראש הוועד. כיהן כחבר בבית המשפט הבינלאומי לבוררות בהאג וכסגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה.
בשנת 1982 הוענק לו פרס צלטנר וב-1991 זכה בפרס ישראל בתחום המשפט.
בשנת 1994 יצא לאור ספרו "חוק יסוד: נשיא המדינה" בסדרת פירוש לחוקי היסוד, בהוצאת מכון הארי סאקר.
ב-12 באפריל 2003 פרסם ב"מעריב" מאמר חריף נגד החלטת ראש הממשלה אריאל שרון, לאמץ את תוכנית "מפת הדרכים": ”החלטת הממשלה לאשר את מפת הדרכים סותמת את הגולל על מעמדה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית והופכת אותה לעושת רצון אדוניה האמריקניים ואת שרון ל"פודל של פאוול".”
בשנת 2005, לפי משפחתו, כשעמד השופט אהרן ברק לפרוש לגמלאות, ניסו גורמים פוליטיים למנוע את מינויה של השופטת דורית ביניש לנשיאה, תוך שינוי שיטת הסניוריטי. וכך אמר לידידו השופט יצחק מילנוב בעניין זה: "אתה הרי מיטיב לנהוג. אני מבקש ממך, שאם מינויה של ביניש יהיה בסכנה, תנהג אותי בכיסא הגלגלים להפגין נגד זה הפגנת יחיד מול בית המשפט"[7].
לנדוי נפטר בביתו שבירושלים יומיים לאחר יום הולדתו ה-99, ב-1 במאי 2011, כ"ז בניסן תשע"א, והותיר אחריו 3 בנות. אחד מנכדיו הוא יניי שפיצר, חבר סגל במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.
לקריאה נוספת
- אהרן ברק, אלינער מזוז (עורכים), ספר לנדוי, הוצאת בורסי, 1995 – 3 כרכים: א. כתבים. ב. מאמרים: חלק ראשון. ג. מאמרים: חלק שני.
- מיכל שקד, משה לנדוי - שופט (ביוגרפיה), הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, תל אביב, 2012.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: משה לנדוי |
- נחום פונדק, דיוקנו של אב-בית-דין, דבר, 16 ביוני 1961, המשך
- משה גורלי, לנדוי. האירוניה ההיסטורית, באתר גלובס, 23 ביולי 2000
- שירות "הארץ" ותומר זרחין, משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון ואב בית הדין במשפט אייכמן, מת בגיל 99, באתר הארץ, 1 במאי 2011
- יוסי אלי, ערב יום השואה: הלך לעולמו משה לנדוי, אב בית הדין במשפט אייכמן, באתר nrg, 1 במאי 2011
- יוסי זילברמן, בערב יום השואה: נפטר השופט של אייכמן (אורכב 11.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר רשת, 1 במאי 2011
- גלעד גרוסמן, סופדים לשופט לנדוי: "ממעצבי ביהמ"ש העליון", באתר וואלה!, 1 במאי 2011
- עופר אדרת, משפטי לנדוי - זכרונותיו של האחרון בדור השופטים הישן, באתר הארץ, 4 במאי 2012
- יובל אלבשן, "משה לנדוי: שופט" - השמרן הנועז , באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012
- משה לנדוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 31 foreign advocates, פלסטיין פוסט, 20 ביוני 1934
- ^ Seven new advocates called to bar, פלסטיין פוסט, 30 ביוני 1937
- ^ ילקוט הפרסומים 166
- ^ ראו זכות הציבור לדעת#בג"ץ אולפני הסרטה בישראל
- ^ בג"ץ 98/69 ברגמן נגד שר האוצר, ניתן ב-3 ביולי 1969
- ^ בג"ץ 390/79 דוויקאת נ' ממשלת ישראל, בעניין אי חוקיות עליית אלון מורה לקרקע
שלומית גרינפילד גילת, 1979 - מַשָּׁק כנפי הפרפר של בג"ץ דוויקאת, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 20 במרץ 2019 - ^ לוין משתמש בשם של סבי, נשיא העליון. זה לא מה שסבא היה רוצה, באתר www.ynet.co.il, 2023-01-20
35524244משה לנדוי
- בוגרי אוניברסיטת לונדון
- עובדי ייעוץ וחקיקה
- נשיאי בית המשפט העליון
- שופטי בית המשפט העליון
- יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
- יושבי ראש ועדות חקירה ממלכתיות
- זוכי פרס ישראל למשפטים
- אנשי העלייה החמישית
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- זוכי פרס צלטנר
- חברי הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- משפט אייכמן: אישים
- שופטים בתקופת המנדט הבריטי
- שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה
- סגני יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה
- רחביה: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1912
- ישראלים שנפטרו ב-2011