טיוטה:ביטול בששים
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף צ"ח עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן צ"ח, |
ביטול בששים הוא כלל הלכתי ושיעור בהלכות תערובות, לפיו אם נפל איסור לתוך היתר ויש בתערובת 60 מההיתר כנגד האיסור, התערובת מותרת.
הסבר הדין ומקורו
מהפסוק ”וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה”,[1] האוסר על נזיר לאכול אפילו מאכל שרק שרו בו הענבים, כיון שניתן באוכל טעם ענבים, וטעם כעיקר, נלמד בתלמוד[2] שכל איסור שהתערב בהיתר ונתן טעם בהיתר - נאסר באכילה עד שיצא טעמו.
בתלמוד[3] מובאות שתי אפשרויות לבדוק אם פג טעמו של האיסור מהתבשיל: א. על ידי טעימה: אדם שמותר לו לאכול מהתבשיל, טועם ממנו ואומר האם יש טעם של האיסור בתערובת. כגון, תרומה שאסורה על ישראל, יכול כהן לטעום מן התערובת ולוודא שכבר אין בה טעם תרומה; או על ידי קפילא (גוי הטועם מהתערובת) אם מדובר באיסור שנתערב בהיתר, ואין יהודי יכול לטעום[א]. ב. על ידי ביטול בששים: כלומר, שיהיה ששים מהיתר כנגד אחד איסור.
מקורו של שיעור זה, נלמד בתלמוד[4] מהפסוק שנאמר בקרבן איל נזיר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה"[5] שהזרוע של האיל מתבשלת יחד עם האיל כולו, אף שהיא אסורה באכילה לזרים, משום שטעמה המעורב בבשר האיל בטל. ונחלקו האמוראים כמה הוא שיעור ההיתר שביטל את טעם הזרוע: לדעה אחת השיעור הוא אחד במאה, משום שמחשבים רק את חלק הבשר שהוא נותן את הטעם, ובשר הזרוע הוא 1/100 משאר בשר האיל. לדעה השניה, השיעור אחד בששים, משום שמחשבים אף את העצמות והגידים הכלולים באיל ובזרוע, כך שהזרוע היא 1/60 משאר האיל. להלכה נפסק כדעה שהטעם בטל בששים[6].
בראשונים כתבו שהדרשה מהפסוק היא רק אסמכתא, ומקור הדין הוא קבלה ביד חכמים[ב].
פרטי הדין
מן התורה המיעוט בטל ברוב אף ברוב של שניים מול אחד, עם זאת יש מקרים שאף מן התורה יש צורך בפי שישים כדי לבטל את מיעוט האיסור. מקרה בו יש צורך בביטול בששים מן התורה, הוא כשהתערובת היא לח בלח ומין בשאינו מינו, כיון שיש בהיתר טעם של האיסור[ג], כתוצאה מכך, אם נשפך התבשיל וספק האם היה בהיתר פי ששים מהאיסור, התבשיל אסור ככל ספק דאורייתא, אבל במקרים שהאיסור לא נתן טעם בהיתר האיסור בטל ברוב[9]. מדרבנן, בכל תערובת של איסור והיתר נצרך ביטול בששים, למעט תערובת של מין במינו יבש ביבש. סיבת הגזירה בתערובת לח בלח מאותו המין, משום הדמיון למין בשאינו מינו בכך שהתערובת לחה. ובתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו, גזרו שמא יבשל ויתן האיסור טעם בהיתר[10].
הסתייגויות
- קפילא - בתלמוד בבלי במסכת חולין[3] מובא שניתן לדעת שהתבטל האיסור בהיתר ופסק טעמו, על ידי טעימת גוי של התערובת ובדיקה האם יש בה טעם אסור, לדעת חלק מהראשונים[11] וכן פסק השו"ע כשניתן לבדוק על ידי טעימה לא ניתן לסמוך על יחס התערובת כדי להתיר[12]. אמנם לדעת רמ"א לא נוהגים לסמוך על טעימת קפילא וההכרעה מתבצעת רק לפי יחס התערובת[13], גם בקרב בני ספרד התפשט המנהג כדברי רמ"א[14]. יש שסוברים שגם לדעת הרמ"א ניתן לסמוך על טעימת ישראל, ולכן יכול ישראל לומר על מאכל פרווה שנפל בו בשר, שאין בו טעם בשר כדי לאכלו בחלב, אף שאין ששים כנגד הבשר, ויש אוסרים שאין אנחנו בקיאים[15].
- מכירו - אם מכיר את האיסור לא בטל וצריך להסירו[16], אבל אם האיסור והיתר דומים במראיתם אף שטעמם שונה לא נחשב שניכר[17], ומחמת זה אם ניתן להסיר את האיסור, כגון שנפל חֵלֶב לתבשיל ואם יתן מים יצוף החֵלֶב, אף שלא רואה את האיסור חייב להסירו שנחשב כאילו מכירו[16].
- טעמו חזק - אם עדיין מרגישים את טעם האיסור, והוא דבר האסור מצד עצמו אף שיש ששים מהיתר, נאסר הכל מדרבנן, ולכן תבלנים שנותנים טעם חזק ואסורים מצד עצמם ולא מחמת טעם איסור שבלעו, כגון תבלנים של ערלה, כל זמן שמרגישים את טעם האיסור לא בטלים[18].
- ביטול איסור לכתחילה - אסור לבטל לכתחילה בששים[ד] ואפילו נפל לתוך היתר ואין בו שיעור אין מוספים על ההיתר כדי לבטלו, ואם ביטל או ריבה עליו, בשוגג מותר, ובמזיד אסור למבטל עצמו אם זה שלו ולבני ביתו, וכן למי שנתבטל בשבילו וידע מזה, ולשאר כל אדם מותר, וכן הדין באיסור דרבנן שאסור לבטל לכתחילה, אבל אם נפל מעצמו מרבה עליו ומבטלו, אולם לדעת הרמ"א גם באיסור דרבנן אסור להרבות על ההיתר לבטל את האיסור[19].
- ספק - באופן שנתערב האיסור בההיתר ונשפך, ולא נודע אם היה ששים כנגד האיסור, במקרים שמדאורייתא בטל ברוב, ורק מדרבנן צריך ששים כנגד האיסור, כגון במין במינו לח בלח, הרי זה ספק דרבנן והתערובת מותרת; ובמקרים שמדאורייתא צריך ששים, כגון מין בשאינו מינו לח בלח, ספקו אסור. למעט במקרה שהיה האיסור אסור מדרבנן שאז הכל מותר ככל ספק דרבנן שהולכים לקולא[20]. במה דברים אמורים שנשפך, אבל כשהספק לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו, אף באיסורים דרבנן אסור, כיון שזה ספק התלוי בחסרון ידיעה[21].
- חוזר וניעור - איסור שהתבטל בששים ואחר כך התוסף מהאיסור לתוך התערובת, חוזר וניעור האיסור שהתבטל כבר, ונאסר מן התורה [22].
- אכילת התערובת לכתחילה - יש שכתבו שבעל נפש יחמיר ולא יאכל היתר שהתבטל בתוכו איסור בששים, וימכרנו לגוי, אמנם רבים חולקים שלא להחמיר, והשוו את מעשיו למינות[23], כמו כן אין חשש באכילת התערובת שהתבטל בתוכה איסור בששים, לטמטום הלב הנגרם מאכילת דבר איסור[24].
- נתמעט ההיתר - אף במקרה שהתבטל האיסור בששים, אסור להוציא מהיתר, כיון שהאיסור עדיין בפנים וחוששים שעדיין לא הוציא טעמו, ויוציא טעמו בסוף מתי שלא יהי-ה ששים כנגדו, אלא ימתין שיצטנן התבשיל[25].
- בישולי גויים - הכרעת הרבה פוסקים שמאכל שנאסר משום בישולי גויים שהתערב במאכל אחר, שבטל ברוב ולא צריך ביטול בששים, גם לח בלח מין באינו מינו, שרק באיסורי דרבנן שאסורים משום חשש איסור דאורייתא [כגון חלב עכו"ם, ושמנו שלגיד הנשה] גזרו להצריך ששים[26].
אופן מדידת שיעור ששים
כשמשערים ששים כנגד האיסור, צריך לשער נגד כל חתיכת האיסור שנפלה להיתר, ולא רק כנגד מה שנפלט ממנה, ואפילו מכיר את החתיכה האסורה והוציאה, לפי שאין אנו יודעים כמה נפלט ויצא ממנה[27], ואף שנתבטל האיסור בששים, אם הסירו ונפל לקדירה אחרת צריך לחזור ולבטלו בששים, שאין אנחנו יודעים באיזה תבשיל יצא טעם האיסור, אמנם אם נפל האיסור לאותה קדירה כמה פעמים, אין צריך רק ששים פעם אחת כנגדו[28], גם שחלק מחתיכת האיסור הייתה מחוץ לתבשיל צריך ששים כנגד כל החתיכה, אמנם כף הבלועה מאיסור שתחבה בתבשיל של היתר או כף בשרית שתחבה בתבשיל חלבי, צריך ששים רק כנגד חלק הכף שנתחב בתבשיל[29].
אופן מדידת האיסור והיתר הוא לפי מידת נפח, וצריך למעך את המאכל שלא ישאר בו חללים, שמשקל המאכלים לא מוסיף ולא גורע באיכות הטעם, ואם האיסור ממין ההיתר יכול לשער אפילו במשקל, אבל כשיש חללים עדיף במשקל[30].
באופן שההיתר התבשל בכלי אסור וצריך לשער פי ששים מהכלי, כתבו הראשונים שניתן להכניס את הכלי האסור בכלי מלא מים, והמים היוצאים הם שיעור דופני הקדירה האסורה[31].
יש שאומרים שאין איסור פולט טעמו אלא אם כן ישהה מעט בתבשיל, אבל הוציאו מיד לא פולט כלום[32], אמנם הסכמת הרבה פוסקים שהטעם נפלט ברגע הראשון[33].
המצטרפים לשיעור ששים
כשאיסור נפל לתוך היתר ורוצים לדעת אם היה ששים בהיתר כנגד האיסור, משערים ברוטב ובקיפה[ה], בחתיכות, ובעצמות האיסור[ו], ויש שסוברים שלא מצטרפים את העצמות, ובמקום הפסד סומכים על המקילים[35], ובמין בשאינו מינו גם מה שנבלע מההיתר בקדירה מצטרף[ז], כמו כן, אם נפל להיתר שני איסורים שונים, מצטרפים כל אחד עם ההיתר לבטל חבירו[36], לדעת השו"ע שלא אומרים בשאר איסורים חתיכה נעשית נבילה, במקרה שחתיכת האיסור רק בלועה מאיסור ולא אסורה מצד עצמה, גם היא מצטרפת לבטל את האיסור הבלועה בה[37], ולדעת כולם מאכל פרווה הבלוע מבשר שנפל לחלב, מצטרף לבטל בששים את הבלוע בו, כיון שהמאכל היה היתר ולא נעשה נבילה[38].
איסורים שלא בטלים בששים
- כחל[ח] מתבטל בחמישים ותשעה[39].
- ביצה של איסור שנתבשלה עם אחרות, בטלה רק בששים ואחת[40][ט].
- תרומה, ותרומת מעשר, חלה, וביכורים מתבטלים במאה[42].
- ערלה, וכלאי הכרם מתבטלים במאתים[43].
דברים שאינם מתבטלים כלל
- בריה, חתיכה הראויה להתכבד, דבר חשוב ודבר שבמניין, אינם בטלים אפילו באלף.
- חמץ בפסח, יין נסך, טבל, פירות שביעית לאחר הביעור ודבר שיש לו מתירין, במינם, אינם בטלים כלל; ובאינו מינם, בטלים בששים.
ביטול בששים לאסורים משום סכנה
- ארס של נחש, יש מחמירים שאפילו יש כנגדו יותר מארבעים סאה אסור[44], ויש מתירים אם היה כנגדו ארבעים סאה[45].
- דבר שהוא אסור משום סכנה[י] יש אומרים שנאסר הכל, אפילו יש ששים כנגדו, שחמירא סכנתא מאיסורא[46], ויש שמתירים כשיש ששים כנגדו[47].
לקריאה נוספת
- פסקים ותשובות - הרב אהרן אריה כ"ץ סימן צ"ח.
קישורים חיצונים
- הערך "בטול בששים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
ערך מילוני בנושא ביטול בששים בוויקימילון
ביאורים
- ^ ראה לקמן פרק 'הסתייגויות' אם אפשר להסתמך על קפילא במקום שאפשר לבטל בששים
- ^ משום שהזרוע היא תערובת של מין במינו עם שאר האיל, ומן התורה בטלה ברוב (למעט דעת רבי יהודה)[7], או שטעם כעיקר הוא רק מדרבנן ולולי זה אין צורך לביטול בששים[8] אולם מרש"י (ד"ה ושניהם) משמע שזה לימוד גמור שרק עד ששים או מאה - טעם אסור מן התורה (שו"ת מהרי"ק סימן קמ"ד, בהבנת רש"י)
- ^ להלכה שטעם כעיקר דאורייתא וצריך לבטל את הטעם ולא מספיק שהאיסור מתבטל ברוב, אולם יש מן הראשונים שסוברים שטעם כעיקר מדרבנן (בית יוסף, יורה דעה, סימן צ"ח).
- ^ שחוששים שלא יבטל כהוגן ויבוא לידי איסור (משמעות השולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ז').
- ^ הדק של הבשר והתבלין המתאסף בשולי הקדירה
- ^ אבל מוח שבעצמות מצטרף לאיסור, בנוסף מה שהעצמות מצטרפות להיתר, זה רק שהאיסור נפל כשלא התבשל תחילה לבד, אלא היה האיסור חי ונפל לתבשיל היתר[34]
- ^ כיוון שמן התורה בטל ברוב הקלו, ודעת הט"ז שם שלא נוהגים כן, אבל מה שהתאדה לא מצטרף.
- ^ כינוי לדד של בהמה, בלשון חכמים.
- ^ לפי שיש ביצים גדולים וקטנים הוסיפו אחת (טור) וי"א כיון שהיא בריה עשו בה היכר[41]
- ^ כמו דג שנפל לבשר
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק ו', פסוק ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ד
- ^ 3.0 3.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק ו', פסוק י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ט עמוד א'
- ^ תוספות, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד ב', ד"ה ומאן
- ^ רמב"ן חולין צ"ח
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ב'
- ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן צ"ח
- ^ הבנת השגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:טור) חסר מספר סימן.בית יוסף, צח, סימן {תבנית:2"} בהמשנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, ובטור שם הביא את דעת ר"י שבכל עניין סומכים על הקפילא.
- ^ דעת השפתי כהן, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א' בהבנת השו"ע, אמנם הגר"א כתב שאין בלשון השולחן ערוך הכרח לדבריו.
- ^ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א'
- ^ פסקים ותשובות צ"ח ב[דרוש מקור][מפני ש...]
- ^ שפתי כהן, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א' ס"ק ה', פתחי תשובה צ"ח ס"ק ג
- ^ 16.0 16.1 רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ד'
- ^ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ק"ט ס"ק ח.
- ^ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ח', ש"ך ס"ק כ"ח, כ"ט.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיפים ה'–ו'.
- ^ ויש שמחמירים בבשר עוף אף שאיסורו מדרבנן כיון שמצאנו שהחמירו בו יותר מבשאר איסורי דרבנן - ט"ז ס"ק ה'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיפים ב'–ג'.
- ^ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ו'
- ^ פתחי תשובה סימן קט"ז י'
- ^ קצות השלחן סימן קמ"ז ד'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ו, סעיף ב'
- ^ ש"ך קי"ג כ"א, קט"ו י"ד.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ד'
- ^ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ד'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ד, סעיף א', ש"ך ס"ק א.
- ^ פתחי תשובה צ"ח ב'
- ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן צ"ח דה' ומה שכתב לפיכך, בשם המרדכי.
- ^ פתחי תשובה סימן ק"ה ח', בשם חמודי דניאל
- ^ פרי תואר צ"ח סו"ס ק"ט.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ב'
- ^ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיפים א'–ד'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ג'.
- ^ פרי מגדים סימן צ"ט שפ"ד ה.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ח'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ו, סעיף ה'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ט
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ג
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ד
- ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קט"ז
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה י"ב
- ^ דרכי משה ס"ק ב.
- ^ ש"ך סי' קט"ז, בנקודות הכסף