זה וזה גורם
| תלמוד בבלי | מסכת פסחים, דף כ"ו עמוד ב', מסכת תמורה, דף ל"א עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ז', הלכה י"ד |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן פ"ז, סעיף י"א, יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף י"ב |
זה וזה גורם הוא עיקרון הלכתי, המתקיים כאשר שני גורמים, אחד אסור ושני מותר, הביאו לתוצאה שלישית. בתלמוד מובא שבדין זה וזה גורם נחלקו תנאים[1].
הרמב"ם[2] פוסק שזה וזה גורם מותר: ”וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו הרי זה מותר בכל מקום.”
טעם הדין
שזה וזה גורם מותר, מה טעם? לפי שנתבטל האיסור בהיתר ...
והסביר האבני מילואים[4], שבשונה מביטול ברוב, בו נדרש שההיתר יהיה מרובה מהאיסור, בזה וזה גורם, שהמדובר הוא רק על "גורם בעלמא", גם אחד באחד בטל, כשהגורם האסור אינו גורם יחיד. בשערי יושר[5] ביאר שיש תמיד עדיפות לגורם המותר על הגורם האסור, משום שהעולם ביסודו מותר, כל עוד לא נאסר:
דזה שאינו רק גורם ולא ממש, זה גופא ממעט ערכו, שעל ידי זה הוא נחשב כמיעוט לגבי הגורם של היתר, שבהאיסור חסר עדיין איסור ממש, שלא נגרם צורתו ועצמו, אבל בגורם של היתר לא נחסר כלום להיות היתר, דהיתר הוא שלילת האיסור, ובשלילה ליכא חסרון כמובן...
מיישומי הכלל
- תנור שהוסק באיסורי הנאה (כגון קליפות של פירות ערלה – הפת שנאפית בתנור נחשבת שנעשתה על ידי שני גורמים: התנור (המותר) והעצים (האסורים)[6].
- בצק שחימצו אותו על ידי שאור חולין (מותר לכל אדם) ועל ידי שאור תרומה, שאינה מותרת אלא לכהנים – הבצק הוחמץ על ידי שני מרכיבי השאור, ולכן מותר גם לזרים[7].
- עץ שצמח מפרי ערלה שנשתל - העץ נחשב שצמח מהפרי (האסור) ומהקרקע (המותרת) - ולכן מותר[8].
- בדין מעמיד כתב הרמ"א, שכאשר יש שני מעמידים, אחד אסור ואחד מותר, לא חלה החומרה של דין מעמיד, והוא בטל בשישים ככל איסור אחר[9].
ו'אין חוששים לזרע האב'
נחלקו תנאים לגבי ייחוס בהמה לאביה. הדבר נוגע, למשל, לאיסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, האם הוא נוהג באם או גם באב[10]. זו היא המחלוקת האם אין חוששין לזרע האב. לגבי בהמה אסורה, כגון פרה שאסורה בהנאה מדין שור הנסקל, שהתעברה משור היתר, נאמר בתלמוד שהוולד מותר, משום זה וזה גורם. בין הראשונים יש שסברו שהדבר נאמר לשיטת הסוברים 'חוששים לזרע האב', שלשיטתם האב המותר והאם האסורה גרמו ליצירת הוולד. לעומתם חילקו תוספות[11], שהדיון אם חוששין לזרע האב או לא, אינו תקף ביחס לשאלה אם זה וזה גורם, כיון שבמקרה שבו יש גורם של היתר וגורם של איסור, לכל הדעות מתחשבים בזרע האב כגורם של היתר. בחידושי רבנו חיים הלוי[12] כתב שיש לחלק בין הכללים, כיון ש'זה וזה גורם' נאמר בדבר שאין בו איסור מעצמו, ואיסורו הוא רק מחמת שיוצא מדבר אסור, והאיסור שממנו יצא הוא הגורם לאיסורו, ואילו הנידון של 'חוששין לזרע האב' הוא במקרים שחל בדבר איסור מחמת עצמו, שייחוס הוולד לאביו מגדיר את הוולד, ואין כאן 'גורם', אלא בוולד יש איסור עצמי מחמת אביו. לכן, כאשר השאלה היא האם האב גרם להיווצרות הוולד, יחול בו דין זה וזה גורם. ואילו כאשר השאלה היא אם לייחס את הוולד לאביו (כבנו או כמינו של האב), יהיה הדבר תלוי ב'אין חוששין לזרע האב'.
קישורים חיצוניים
- זה וזה גורם, מתוך המיקרופדיה התלמודית
- מה הסברא להתיר ב'זה וזה גורם', באתר פורטל הדף היומי
- הרב יוסף מרדכי זילבר, עיונים בדין זה וזה גורם, באתר תנובה כשרויות
הערות שוליים
- ↑ ראו תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל"א עמוד א' לאפשרות אחת
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ז', הלכה י"ד
- ↑ על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף כא עמוד ב
- ↑ שו"ת סימן ו
- ↑ שער ג פרק כו
- ↑ ראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ז עמוד א'
- ↑ ראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ו עמוד ב'
- ↑ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף י"ב, ובשפתי כהן ובטורי זהב שם. כמובן, ההיתר הוא לאחר שיעברו שלש שנות ערלה על העץ החדש.
- ↑ "ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר, רק האסור, אבל אם היה שם גם כן מעמיד היתר, הוי זה וזה גורם, ומותר אם איכא ששים נגד האסור (ממשמעות המרדכי)." הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ז, סעיף י"א
- ↑ ראו במשנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י"ב, הלכה י"א; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ט"ז, סעיף ב' ובמפרשיהם
- ↑ תוספות, מסכת סנהדרין, דף פ' עמוד ב', ד"ה אלא למ"ד
- ↑ על הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יא
זה וזה גורם41466075Q135336997