נעיצה (כשרות)

נעיצה
(מקורות עיקריים)

משנה	עבודה זרה עה ב
תלמוד בבלי	עבודה זרה עו ב
שולחן ערוך	יורה דעה סימן פ"ט סעיף ד', סימן צ"ד סעיף ז', סימן קכ"א סעיף ז'

בהלכות איסור והיתר, נעיצה היא פעולה של נעיצת סכין באדמה קשה, המכשירה את הסכין ברמה חלקית.

רקע ומקורות

במשנה במסכת עבודה זרה מבואר דין הכשרת כלים הנקנים מן העובדי כוכבים, מה דינו בהגעלה ומה בליבון, ומבואר ש"הסכין שפה והיא טהורה". בגמרא אמר רב עוקבא בר חמא על זה: "ונועצה עשרה פעמים בקרקע" קשה שלא חפרו בה, ומבואר שזה מועיל דוקא בסכין חלקה ללא פגימות, ודוקא לחיתוך דבר צונן כמו אתרוג.

שיטת רש"י כפשטות לשון הגמרא שצריך גם שיוף וגם נעיצה, אך להלכה מספיקה אחת מהאפשרויות ונעיצה לבד מתירה את הסכין.

צורת הנעיצה

נעיצה מכשירה דווקא בקרקע, אך לא בדבר קשה יותר כגון עץ

בגמרא מבואר שנעיצת הסכין היא דווקא בקרקע קשה שאינה חפורה, ונועץ עשר פעמים, ומועיל רק להתיר חיתוך מאכל צונן.

כך גם נפסק בשולחן ערוך: ”סכין ישן, בין גדול בין קטן, הניקח מהעובד כוכבים, אם בא להשתמש בצונן, אם אין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה. וצריך שכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה, לפיכך לא ינעוץ במקום שנעץ נעיצה אחרת (הטור בשם הרמ"ה). ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי” (שולחן ערוך יורה דעה קכא ז)

לגבי מספר הפעמים שצריך לנעוץ, הרא"ש שלא צריך דווקא עשר פעמים, והוכיח מהירושלמי ששם כתוב שנועץ שלש פעמים. אולם בתוס' ועוד כתבו שצריך דוקא עשר פעמים, וכך גם נפסק בשולחן ערוך.

הרמ"א מוסיף שזה מועיל דוקא לשימוש עראי, אבל ”להשתמש בו בקביעות לא גרע משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן”.

יש שכתבו שלמעשה בימינו אין לסמוך על נעיצה כדי להכשיר סכין, כי מבואר בתוספות שצריך קרקע לא קשה מדי ולא רכה, ולא אבן, ולא אפר (ששימש בעבר כחומר לניקוי), ואין אנו יודעים את השיעור המדויק בזה. אלא ינקה ויכשיר את הסכין על ידי עירוי מכלי ראשון.

השהיה באדמה למשך זמן

בימינו יש שנוהגים לנעוץ את הסכין ולהשאירו כך כמה ימים כדי להכשירו. מנהג זה אינו מוזכר כלל בפוסקים ולא ידוע מקורו של המנהג, ובתבואות שור אף כותב במפורש שאין תועלת בהשארת הסכין באדמה.

ניקוי עם דבר קשה אחר

יש מקילים להחשיב שפשוף עם צמר פלדה או משהו דומה, כנעיצה בקרקע. אולם אחרים החמירו בזה.

רמת הכשרת הסכין

בהלכה ישנם כמה רמות של הכשרת כלי מאיסור. ישנה שטיפה במים קרם, ישנה הגעלה במים רותחים, וישנו ליבון הכלי באש. צורת הכשרת כלי לחלוטין, שלא יהיה בו שום בליעת איסור, נובעת מהצורה בה נבלע האיסור בכלי.

מוסכם שהכשרת הסכין על ידי נעיצה, אינה יכולה להוציא ("להפליט") את כל מה שבלוע בסכין כמו הגעלה. אולם נחלקו הדעות האם הנעיצה היא רק ניקוי חזק לשומן שנמצא על פני הסכין, או שהנעיצה גם מפליטה את הבליעה שנמצאת ב"כדי קליפה" של הסכין.

בשולחן ערוך נפסק, שנעיצת הסכין מתירה להשתמש בו רק לחיתוך צונן, ולדעת הרמ"א גם זה מותר רק בדרך עראי.

דבר חריף

לגבי חיתוך דבר חריף, נחלקו הדעות:

בגמרא כתוב שנעיצת הסכין התירה לחתוך בו אתרוג. הרשב"א כתב שאתרוג זה דבר חריף, ולכן התיר גם לחתוך צנון בסכין של גויים אחרי נעיצה בקרקע י' פעמים - וכך פסק בשולחן ערוך בעקבותיו.

אולם באחרונים יש שהחמירו בזה, ויש שכתבו שאפילו בדיעבד שכבר ננעץ הסכין וחתכו בו מאכל חריף, בעל נפש יחוש ולא יאכל.

לקריאה נוספת

• הרב משה טוביה דינקל, דבר חריף, פרק ח', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.