ג'ורג' וטמור
| לידה |
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית  | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| ילדים | אדית' ווטמור, מאוד א. ק. ווטמור, וויליאם שפרד קטלטס ווטמור, רוגרס פיקמן דרבי ווטמור | ||||
| מספר ילדים | 4 | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'ורג' פיבודי וטמור (באנגלית: George Peabody Wetmore; 2 באוגוסט 1846 – 11 בספטמבר 1921) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל רוד איילנד ה־37, ולאחר מכן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם רוד איילנד.
ביוגרפיה
ראשית חייו
וטמור נולד ב-2 באוגוסט 1846 בלונדון, אנגליה, בזמן שהוריו – ויליאם שפרד וטמור, סוחר ניו אינגלנדי עשיר, ואנסטיס דרבי רוג'רס – טיילו בחו"ל. הוא קיבל את חינוכו המוקדם בבתי ספר פרטיים בניופורט, רוד איילנד. סבא רבא שלו היה הפוליטיקאי בנג'מין פיקמן הבן (אנ'), שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מסצ'וסטס. סבא־רבא אחר היה איל המסחר אליאס האסקט דרבי, ואשתו אליזבת קראונינשילד דרבי הייתה ממשפחת קראונינשילד הידועה.
ב־1867 השלים את לימודיו בקולג' ייל, ולאחר מכן למד משפטים במשך שנתיים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה. ב־1869 קיבל תואר במשפטים והתקבל ללשכת עורכי הדין של רוד איילנד ושל ניו יורק, אך מעולם לא עסק בפועל בעריכת דין.
פוליטיקה
וטמור גילה עניין רב בפוליטיקה, וב־1880 וב־1884 שימש אלקטור בבחירות לנשיאות. ב־1885 נבחר למושל רוד איילנד וכיהן בתפקיד שתי תקופות, אך הפסיד במאבק על תקופת כהונה שלישית. הוא היה חבר בוועדה שעסקה בבניית בניין הקפיטול החדש של רוד איילנד בפרובידנס.
ב־1894 נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, בקולות מלאים ואחידים של האספה הכללית. הוא נבחר שוב ב־1900 וכיהן מ־4 במרץ 1895 עד 3 במרץ 1907.
בשנת 1907 התמודד מולו רפובליקני אחר – התעשיין סמואל פ. קולט. המאבק המשולש בין וטמור, קולט והדמוקרטי רוברט הייל אייבס גודרד גרם למבוי סתום שנמשך חודשים, וכתוצאה מכך היה המושב של רוד איילנד בסנאט ריק מתחילת הקונגרס ה־60 (מ־4 במרץ 1907). לבסוף פרש קולט, ווטמור חזר לסנאט ב־22 בינואר 1908 וכיהן עד 3 במרץ 1913. אחיו של קולט, לברון קולט, נבחר לרשת את מקומו של וטמור לאחר פרישתו.
בסנאט כיהן ווטמור תחילה כיו"ר ועדת הייצור, ולאחר מכן במשך שש־עשרה שנה כיו"ר הוועדה המשותפת לספרייה. הוא היה גם חבר בוועדת הכספים, מחוז קולומביה, ענייני הצי, מבנים ושטחים ציבוריים ועוד.
הוא היה פעיל מאוד בקידום הצי האמריקאי ובפיתוח בסיס הצי במפרץ נאראגאנסט. הוא עמד בראש הוועדה המשותפת שהכין תוכניות להשלמת בניין הקפיטול בוושינגטון; היה יו"ר הוועדה הראשונה להקמת אנדרטת לינקולן וחבר בוועדה שהקימה את האנדרטה הלאומית; וחבר בוועדה להקמת אנדרטת יוליסס ס. גרנט. הוא היה מעורב בחקיקה שהובילה להקמת הוועדה הלאומית לאמנויות יפות.
פעילות תרבותית
בחייו הפרטיים היה וטמור פעיל שנים רבות בארגונים לקידום האמנויות. הוא היה ממייסדי מטרופוליטן אופרה בניו יורק וחבר בוועדה המפקחת על בניית בית האופרה. הוא היה נאמן של מוזיאון פיבודי להיסטוריה של הטבע (ייל) ושל קרן החינוך פיבודי. הוא היה ממייסדי מועדון הג'וקי, סגן נשיא איגוד תערוכות הסוסים הלאומי, ודירקטור בארגונים נוספים לקידום טיפוח סוסים.
בניופורט שימש כיו"ר ונאמן של ספריית רדווד, כנשיא ובכיר בבית החולים של ניופורט, וכנשיא ה־Reading Room והקזינו של ניופורט. ב־1877 התקבל כחבר בחברת סינסינטי של מסצ'וסטס.
חיים אישיים
ב־22 בדצמבר 1869 נישא לאדית מאלווינה קטלטס בניו יורק. משפחתה הייתה קשורה עמוקות לאוניברסיטת ייל במשך דורות מאז 1719. אחיה, הנרי קטלטס, שירת כקצין בצבא האיחוד במלחמת האזרחים וזכה לשני דרגות כבוד על אומץ לב. חרבו מוצגת באחוזת שאטו־סיר־מר בניופורט. לזוג נולדו ארבעה ילדים.
מותו ומורשתו
וטמור נפטר ב־11 בספטמבר 1921 בבוסטון שבמסצ'וסטס. הלווייתו נערכה בכנסיית טריניטי בניופורט והוא נקבר בבית הקברות איילנד בניופורט.
אחוזתו של וטמור בניופורט, "Chateau-sur-Mer", שמורה כיום בידי אגודת השימור של מחוז ניופורט ופתוחה לסיורים בקיץ. היא נחשבת לאחת הדוגמאות המרשימות ביותר של אחוזת ויקטוריאנית.
וטמור היה צד במשפט בבית המשפט העליון של ארצות הברית: George Peabody Wetmore v. Tennessee Copper Company (1910)[1].
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, Raimo, John, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1357
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' וטמור באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ורג' וטמור באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ורג' וטמור באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ורג' וטמור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ פסק-דין George Peabody Wetmore v. Tennessee Copper Company (1910) קבע שאדם פרטי — גם אם אינו תושב האזור — רשאי לתבוע חברה על נזקי זיהום סביבתי לרכושו, גם אם מדינה כבר תובעת בשם הציבור. בכך חיזק את זכות הפרט להגנה משפטית כנגד מטרדי זיהום.
חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת רוד איילנד 
| ||
|---|---|---|
| קבוצה 1 | תאודור פוסטר • סמואל פוטר • בנג'מין האולנד • פרנסיס מלבון • כריסטופר צ'מפלין • ויליאם האנטר • ג'יימס דה-וולף • אשר רובינס • נייתן דיקסון הראשון • ויליאם ספראג השלישי • ג'ון בראון פרנסיס • אלברט קולינס גרין • צ'ארלס טילינגהסט ג'יימס • ג'יימס סימונס • סמואל ארנולד • ויליאם ספראג הרביעי • אמברוז ברנסייד • נלסון אולדריץ' • הנרי פרדריק ליפיט • פיטר גרי • פליקס הברט • פיטר גרי • ג' הווארד מק'גראת' • אדוארד לייהי • ג'ון פסטור • ג'ון צ'ייפי • לינקולן צ'ייפי • שלדון וייטהאוס | 
|
| קבוצה 2 | ג'וזף סטנטון הבן • ויליאם ברדפורד • ריי גרין • כריסטופר אלרי • ג'יימס פנר • אלישע מת'יוסון • ג'רמיה האוול • ג'יימס בוריל הבן • נחמיה נייט • ג'יימס סימונס • ג'ון הופקינס קלארק • פיליפ אלן • הנרי אנתוני • ויליאם פיין שפילד האב • ג'ונתן צ'ייס • נייתן דיקסון השלישי • ג'ורג' וטמור • לברון קולט • ג'סי הוטון מטקלף • תאודור גרין • קלייבורן פל • ג'ק ריד | |
ג'ורג' וטמור42890083Q886209