תומאס וילסון דור

תומאס וילסון דור
Thomas Wilson Dorr
לידה	פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סוואן פוינט, פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
	1 במאי 1842 – 23 בינואר 1843; (268 ימים)
	1 במאי 1842 – 23 בינואר 1843; (268 ימים)

תומאס וילסון דור (באנגלית: Thomas Wilson Dorr;‏ ‏5 בנובמבר 1805 – 27 בדצמבר 1854) היה פוליטיקאי ורפורמטור אמריקאי מרוד איילנד, שהוביל את "מרד דור" (Dorr Rebellion) שנקרא על שמו, ושחתר להרחבת זכות הבחירה במדינה, ובעקבותיו הוא הכריז על עצמו כמושל רוד איילנד ה-16.

ראשית חייו

תומאס וילסון דור נולד בפרובידנס שברוד איילנד, כבנם של סאליבן ולידיה (לבית אלן) דור. אביו היה תעשיין מצליח ושותף לבעלות על הכפר התעשייתי ברנון (אנ').

כנער, התחנך דור באקדמיית פיליפס אקסטר (אנ'). לאחר שב-1823 סיים את לימודיו בהרווארד קולג' (אנ'), הוא יצא לניו יורק, שם הוא למד משפטים בהדרכתם של השופטים ג'יימס קנט וויליאם מקון. ב-1827 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ושב לפרובידנס כדי לעסוק בעריכת דין.

דור מעולם לא נשא אישה, אך שתיים מאחיותיו נישאו לאישים בולטים. אחד מאחייניו נישא לבתו של ג'ון לותרופ מוטלי (אנ') שהיה שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת ובאימפריה האוסטרית.

הרקע למרד

הקריירה הפוליטית של דור החלה כאשר הוא נבחר ב-1834 לבית הנבחרים של רוד איילנד. הוא החל להתעניין בסוגיות שהיו קשורות לזכות ההצבעה: גברים לבנים שלא הותר להם להצביע בשל העובדה שלא היה בבעלותם רכוש בשווי מסוים, והשליטה של בעלי האינטרסים החקלאיים בבית המחוקקים של המדינה, שם הוקצו המושבים על פי מחוזות שיפוט גאוגרפיים, וכל העיירות טופלו באופן שווה.

במחצית המאה שלאחר המהפכה האמריקאית, פעלו כמה אנשים להרחיב את זכות ההצבעה, בדרך כלל על ידי הורדת סף הבעלות על הרכוש או דרישות דומות. ברוד איילנד, נעשו ניסיונות אלו בשלבים החל מ-1797 ועד 1834, אך הם תמיד נבלמו על ידי ממשלת המדינה. ב-1834 כונסה ועידה בקפיטול מדינת רוד איילנד בפרובידנס כדי לשקול את העניין שוב. דור היה חבר בוועדה שניסחה את הפנייה לעם. עם זאת, כל ניסיונות הרפורמה נחסמו שוב על ידי בית המחוקקים, שנשלט על ידי בעלי האינטרסים החקלאיים. חלוקת המושבים בבית המחוקקים הובילה לייצוג חסר של האוכלוסייה העירונית שהלכה וגדלה בערים המתועשות.

ב-1841 הייתה רוד איילנד המדינה הכמעט יחידה בארצות הברית שלא אימצה זכות בחירה כללית לכלל ציבור הגברים הלבנים. היא הייתה המדינה היחידה שלא כוננה חוקה כתובה חדשה לאחר המהפכה האמריקאית. רוד איילנד הסתמכה על הצ'רטר הקולוניאלי מהמאה ה-17. על פי מסמך זה, לזכאים המקוריים להצבעה הייתה הזכות להחליט בענייני הציבור, ועל פי המנהג באותה תקופה, נקבע שהבעלות על רכוש, במיוחד קרקעות, קבעה את זכות ההצבעה.

ב-1840 הוביל כבר סעיף זה לכך שיותר ממחצית מהגברים הבגירים הלבנים היו משוללי זכות הצבעה. חלוקת המושבים בבית המחוקקים על פי יישובים יוצגה על ידי 19 מושבים, יותר ממחצית מושבי בית המחוקקים, שהוחזקו על ידי עיירות שמספר תושביהן הכולל הסתכם ב-3,500 מצביעים בלבד, כאשר במדינה התגוררו 108,000 תושבים, שרבים מהם חיו בערים הגדולות.

יתר על כן, אדם שלא היה הבעלים של נכס מקרקעין לא יכול היה להגיש תביעה לגביית חוב או לקבל פיצויים בגין נזקי גוף, אלא אם כן בעל זכות הפירעון איש את שטר החוב. עם שחר המהפכה התעשייתית נעשו רבים מהתושבים מחוסרי קרקעות, ומספר תושבי רוד איילנד שלא החזיקו בקרקע הלך וגדל עם התגברות גל ההגירה מאירלנד.

משאל העם על זכות הבחירה

ב-1840 הוקמה אגודת זכות הבחירה של רוד איילנד כדי להתמודד עם המצב שבהדרגה לא השביע רצון יותר ויותר, והתקיימו תהלוכות והתכנסויות. בתסיסה זו היה לדור חלק מוביל.

בית המחוקקים המדינתי סירב לתקן את העוולות, ועל פי הצ'רטר הישן לא היו לאזרחים אמצעים לכנס ועידת חוקה. לפיכך הוקמה "מפלגת העם" שכינסה ועידה, אימצה חוקה, והגישה אותה להצבעה במשאל עם. בערך 14,000 איש הצביעו בעדה, בעוד שפחות מ-100 איש התנגדו אליה. מתוך אלו שתמכו, יותר מ-4,900 היו מצביעים כשירים. חוקת המדינה המוצעת אושרה באופן רשמי לא רק על ידי רוב הגברים שמעל גיל 21, אלא על ידי רוב אלו שהיו זכאים להצביע על פי הצ'רטר. ממשלת המדינה המכהנת סירבה להכיר בכל אחד מצעדים אלו כחוקי.

בית המחוקקים קרא בעצמו לכינוס ועידת חוקה, והגיש חוקה חדשה לאישור העם. חוקת הממשלה נפלה בהפרש קטן של 676 קולות מתוך כלל המצביעים שמנו 16,702 איש. חוקה חדשה זו סיפקה את רוב הדרישות שהעלו דור ותומכיו, והיסטוריונים מאמינים שהדחייה שלה היית טעות טקטית. הרגשות נעשו מרירים מאוד, ואנשיו של דור כבר החלו ליישם את החוקה שלהם על ידי עריכת בחירות, כשדור נבחר כמושל.

מושל

במאי 1842 התקיימו ברוד איילנד שתי ממשלות שנבחרו בבחירות וטענו לאמון העם. מפלגת העם לא ניסתה לתפוס את השליטה בקפיטול המדינתי או במנגנון הממשלתי. שני המושלים הוציאו הצהרות, והמושל סמואל וורד קינג ממפלגת החוק והסדר פנה לממשל בוושינגטון די. סי. לסיוע פדרלי. דרו יצא לוושינגטון כדי לשטוח את טענותיו בפני הנשיא ג'ון טיילר, שם הוא לא זכה לעידוד ושב לרוד איילנד.

בינתיים הכריז קינג על ממשל צבאי, הציע פרס של 5,000 דולר על לכידתו של דור, וביצע מאסרים נרחבים בקרב חסידיו של דור על פי חוק. רבים מאנשיו של דור נטשו אותו ונמלטו מהמדינה ב-18 במאי. מתקפה כושלת על הנשקייה של פרובידנס הובילה להתפוררות המרד.

ביוני שב דור לזמן קצר עם קבוצת מתנדבים מניו יורק, וקיבץ כוח צבאי של חסידיו בכפר צ'יפצ'ט. קינג הורה למיליציה המדינתית לצעוד לכפר. בהבינם שהם יובסו בכל התנגשות עם המיליציה, התפזרו תומכיו של דור, שביקש מקלט בניו המפשייר ובמסצ'וסטס.

אחרית דבר

באוקטובר 1843 שב דור לפרובידנס, מתוך תקווה שהחוקה הליברלית יותר שהתקבלה תגן עליו, אך הוא נעצר. קינג וממשלתו שאפו לנקמה. דור נשפט על בגידה במדינת רוד איילנד במשפט שהתקיים בניופורט, שהייתה מעוז שמרני, בפני בית המשפט העליון של רוד איילנד. הוא הורשע ונידון למאסר עם עבודת פרך לכל ימי חייו, והחל לרצות את עונשו ב-27 ביוני 1844.

דעת הקהל זעמה על גזר הדין, וב-1845 העביר בית המחוקקים חוק לחנינה כללית. דור שוחרר לאחר שריצה 12 חודשים מעונשו, וב-1851 הושבו לו זכויות האזרח. בינואר 1854 העביר בית המחוקקים חוק לביטול פסק הדין של בית המשפט העליון, אך בית המשפט פסק שהחוק נוגד את חוקת המדינה. בנסיבות אלו התדרדר מצב בריאותו של דור, ולאחר שחרורו הוא חי חיי פרישה עד למותו.

עם זאת, פועלו נשא פירות. ב-1843 נוסחה חוקה שלישית, והיא אושרה על ידי ציבור הבוחרים וקבעה זכות הצבע כללית לכלל הגברים אזרחי המדינה.

תומאס וילסון דור נפטר ב-27 בדצמבר 1854 בפרובידנס. הוא נטמן בבית הקברות סוואן פוינט שבעיר. כיום, ממשלת רוד איילנד מכירה בלגיטימיות של מאמציו של דור, וכוללת אותו ברשימת מושלי המדינה.^[1] ב-2014 נחנך פסל של דור בבניין קפיטול מדינת רוד איילנד.^[2]