ברוס סנלן
 | |||||||
| לידה | פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ג'יימסטאון, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמין טמפל בית אל, פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ברוס ג'ורג' סנלן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| שירות ביטחוני | |||||||
| השתייכות |
 חילות האוויר של צבא ארצות הברית (1947-1942)  חיל האוויר של ארצות הברית (1980-1947) | ||||||
| דרגה |
.svg){kind=small} קפטן (בשירות פעיל) .svg){kind=small} קולונל (במילואים) | ||||||
|
1942–1980 (כ־38 שנים) | |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
| מלחמת העולם השנייה | |||||||
ברוס ג'ורג' סנלן (באנגלית: Bruce George Sundlun; 19 בינואר 1920 – 21 ביולי 2011) היה איש עסקים ופוליטיקאי יהודי-אמריקאי מרוד איילנד, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל רוד איילנד ה-71 בשנים 1991–1995.
סנלן היה היהודי השני (לאחר פרנק ליקט) שכיהן כמושל רוד איילנד, ובעת כהונתו היהודי היחידי מבין כל מושלי מדינות ארצות הברית באותה עת. בנוסף לכהונתו כמושל, שירת סנלן כטייס בחיל האוויר של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ולאחריה, שימש כתובע פדרלי, עסק בעריכת דין, והיה בעל תפקידי ניהול בתאגידים ומרצה באוניברסיטה.[1]
ראשית חייו
ברוס סנלן נולד בפרובידנס שברוד איילנד, כבנם של וולטר אירווינג סנלן ושל ג'נט "ג'ן" זלדה (לבית קוליץ) סנלן, וכנכד למהגרים יהודים ליטאים. הוא התחנך בבית הספר התיכון גורדון בפרובידנס ובאקדמיית תבור שבמסצ'וסטס. ב-1933, בעת שהיה במחנה של הצופים בקמפ יאווגוג (אנ'), הוא נפל דרך שכבת קרח למימי האגם, וניצל על ידי ג'ון צ'ייפי הצעיר, לימים גם הוא מושל רוד איילנד, מזכיר הצי של ארצות הברית וסנאטור.[2] בעת לימודיו בבית הספר התיכון הוא היה חבר בנבחרת האתלטיקה והצטיין בקפיצה לרוחק.
ב-1938 החל סנלן את לימודיו בויליאמס קולג', שנקטעו עקב שירותו הצבאי, ואותם הוא השלים לאחר המלחמה וסיים ב-1946 עם תואר בוגר אוניברסיטה. ב-1949 הוא סיים לימודים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.[1]
שירות צבאי
עוד בעת לימודיו בקולג', התנדב סנלן ב-8 בדצמבר 1941 לתוכנית הקדטים לטיסה של חילות האוויר של צבא ארצות הברית. הוא אומן בבסיס מקסוול (אנ') שבאלבמה כטייס מפציץ ארבע-מנועי, לאחר אימוני טיסה בסיסיים במרכז האימונים הדרום-מזרחי של חילות האוויר (אנ') באורנג'בורג שבקרוליינה הדרומית, בשדה התעופה של הצבא גרינוויל (אנ') בגרינוויל, מיסיסיפי, ובשדה ג'ורג' (אנ') שבלורנסוויל שבאילינוי.
החל מיוני 1943 שירת סנלן כטייס בואינג B-17 מבצר מעופף בטייסת המפציצים ה-545 (אנ') של קבוצת המפציצים ה-384 (אנ') של חיל האוויר השמיני של ארצות הברית בבסיס חיל האוויר המלכותי גרפטון-אנדרווד (אנ') באנגליה. ב-1 בדצמבר אותה שנה, במהלך משימה ההפצצה ה-13 שלו, נפגע מטוסו, Damn Yankee, מאש נגד מטוסים במהלך הפצצת זולינגן שבגרמניה, וכתוצאה מכך הוצא אחד ממנועי המטוס מכלל פעולה ודלתות תא הפצצות נותרו במצב פתוח.[3]
במהלך הטיסה האיטית בחזרה לאנגליה, יורט המטוס הפגוע על ידי טייסת של מטוסי קרב פוקה-וולף Fw 190 של הלופטוואפה מעל יבקה (אנ') שבבלגיה הכבושה, ונגרם נזק חמור יותר למטוס, שגרם להתרסקותו. סנלן הצליח להטות את המטוס באופן חד לשמאל, לפני שצנח ממנו, כדי להימנע מהתרסקות על מרכז העיירה. רגעים לאחר מכן המטוס התרסק אל תוך שדה לפת מדרום לעיירה. ב-2009 הוקמה במקום אנדרטה על ידי תושבי יקבה להנצחת התרסקות המטוס, ולאות הוקרה לסנלן, שמנע אסון כבד.[4][5] מתוך צוות המטוס, שמנה עשרה אנשים, חמישה נהרגו בהתרסקות, ארבעה נשבו על ידי הגרמנים על הקרקע, וסנלן היה היחידי שהצליח להימנע מנפילה בשבי.[3]
סנלן עשה את דרכו דרך בלגיה וצרפת תוך שהוא התנייד על אופניים שאותם גנב בבקרים ליד כיכרות השווקים של עיירות קטנות, שבהן הוא קיבל סיוע מידי כמרים קתולים בלילות. לאחר שישה חודשים בהן הוא שיתף פעולה עם תנועת ההתנגדות הצרפתית תחת שם הקוד "סלמנדר", הוא ביצע מספר ניסיונות לעבור לספרד ליד ביאריץ ובהמשך ליד פואה. אך לאחר שהבין שבמעבר הגבול הוא עלול להסתכן בנפילה בשבי או באובדן בהרי הפירנאים המושלגים, הוא עשה שוב את דרכו על גבי אופניים גנובים צפון-מזרחה לאורך צרפת, וב-5 במאי הוא עבר את הגבול לשווייץ ליד פש ל'גליז (אנ'). לפני שנמלט לשווייץ, הוא השתתף בפעולות חבלה של המאקי ליד בלפור נגד יחידות של הוורמאכט בפיקודו של העריק הרוסי הגנרל אנדריי ולאסוב.[1]
עם כניסתו של סנלן לשווייץ, הוא הסגיר עצמו לרשויות השווייצריות ושוכן יחד עם קצינים אחרים של בעלות הברית במלון בדאבוס. חודשים ספורים לאחר שנודע על יכולתו לנוע בצרפת מבלי להחשף, הוא גויס על ידי אלן דאלס לעבודה בשגרירות ארצות הברית בברן תחת חסות המשרד לשירותים אסטרטגיים בשלבי ההכנות המוקדמות למבצע זריחה (אנ'). בהמשך, בהוראתו של דאלס, הוא שב לצרפת כדי לפעול כתצפיתן להפצצות עבור מבצע דרגון לפלישה למרסיי באמצע אוגוסט 1944. לאחר שירות קצר בהטסת מטוסי מטען דאגלס C-54 סקיימסטר (אנ') לקראצ'י, ולקונמינג לאחר יום הניצחון באירופה, הוא העביר מפציצי קונסולידייטד B-24 ליברייטור ובואינג B-29 סופרפורטרס מארצות הברית לטיניאן שבאיי מריאנה ואל בסיסים אחרים בזירת האוקיינוס השקט.[1]
באוגוסט 1945 הועלה סנלן לדרגת קפטן, ועם סיום המלחמה שוחרר משירות פעיל. הוא עוטר בלב הארגמן, צלב התעופה המצוינת ובמדליית האוויר עם אשכול עלי אלון, וב-1977 הוענק לו עיטור אביר לגיון הכבוד מממשלת צרפת. לאחר סיום המלחמה ושחרורו משירות פעיל, המשיך סנלן לשרת בפיקוד המילואים של חיל האוויר, והתקדם בסולם הדרגות עד לפרישתו ב-1980 בדרגת קולונל לאחר ששירת בטיסת תובלת הכוחות ה-376 (אנ') בבסיס הנסקום שבמסצ'וסטס ובכנף תובלת הכוחות ה-459 (אנ') בבסיס אנדרוז במרילנד.[6] הוא היה חבר בפיקוד רוד איילנד של המסדר הצבאי של מלחמות החוץ (אנ'), אגודה צבאית של קצינים ששירתו במלחמות ושל צאצאיהם.[7]
בספטמבר 1948 הטיס סנלן עודפי מפציצי בואינג B-17 מבצר מעופף מבסיס חיל האוויר דייוויס-מונתן (אנ') שבאריזונה לישראל כדי לסייע בהקמת חיל האוויר הישראלי. ב-27 בנובמבר 1979 הוענקה לו מדליה מראש ממשלת ישראל מנחם בגין כאות הוקרה על שירותו.[6][8]
קריירה משפטית ועסקית
ב-1949 מונה סנלן על ידי התובע הכללי של ארצות הברית ג' הווארד מק'גראת' כעוזר תובע פדרלי בוושינגטון די. סי., ובהמשך הוא שימש כעוזר מיוחד לתובע הכללי. בשנים 1954–1972 הוא היה עורך דין במגזר הפרטי בוושינגטון ובפרובידנס במשרדי עורכי הדין "אמרם, האן, וסנלן" ו"סנלן, טירנה ושר".
עסקי תעופה
משנות ה-60 ועד שנות ה-90 היה סנלן איש עסקים פעיל. הוא היה חלוץ בענף טיסות השכר ב-1964 כאשר היה אחד החברים המייסדים במועצת המנהלים של חברת Executive Jet Aviation (EJA) (אנ'), יחד עם הגנרלים מחיל האוויר קרטיס לה מיי ופול טיבטס, השחקן ג'יימס סטיוארט, איש הטלוויזיה ארתור גודפרי (אנ') והבריגדיר גנרל אולברט פ. "דיק" לסיטר כנשיא ויושב ראש מועצת המנהלים. זמן קצר לאחר התאגדות החברה באוהיו, ארגן סנלן את המימון לחברה באמצעות רכישת מניות על ידי חברת American Contract Company מוילמינגטון, דלאוור, חברת בת של חברת הרכבות של פנסילבניה (אנ'). החברה החלה את פעילותה ב-1964 עם צי של עשרה מטוסי Learjet 23 (אנ').
כמה שנים לאחר מכן, בוצעו כמה עבירות על החוק על ידי לסיטר, כולל רכישת מטוסי בואינג 707 ובואינג 727, תוך הפרה של החוק הפדרלי שאסר על בעלות על מטוסים גדולים על ידי חברות רכבת. הוראה של מועצת התעופה האזרחית (אנ') לחברה להיפטר מהמטוסים או למכור את ההשקעות של חברת הרכבות המרכזית של פנסילבניה בחברה בהיקף של 22 מיליון דולר, כמעט והובילו לקריסת EJA ב-1970.[9] בעלי החוב של החברה הגיבו בדרישה להעביר את לסיטר מתפקידו כנשיא.[10]
ב-2 ביולי 1970 מונה סנלן כנשיא EJA, והחל לשקם את החברה. תחת מנהיגותו, נמכרו מטוסי הסילון הגדולים, ועלה בידו להוביל את החברה לצבירת רווחים. במסגרת תהליך זה, סנלן, רוברט לי סקוט הבן (אנ') וג'וזף סמואלס "דודי" סינקלייר, לוו סכום של 1.25 מיליון דולר כדי לרכוש את חלקה של חברת הרכבות של פנסילביניה ב-EJA. רכישה זו הושלמה ב-1972 כחלק מתהליך פשיטת הרגל של חברת הרכבות. כאשר פול טיבטס היה לנשיא החברה ב-1976, הוא אמר שהתפנית שעברה החברה תחת ניהולו של סנלן, הייתה אחת ההצלחות העסקיות הגדולות ביותר בארצות הברית באותו עשור.[11] עם סיום כהונתו של סנלן כנשיא החברה, היא ניהלה עסקים עם כ-250 לקוחות חוזיים ומטוסיה טסו יותר מ-3 מיליון מילים בשנה. סנלן המשיך להיות חבר במועצת המנהלים של החברה עד מכירתה ב-1984 לקבוצת משקיעים בהובלת ריצ'רד סנטולי (אנ') החברה עדיין פעילה תחת השם NetJets (אנ') כאחת האחזקות של ברקשייר האת'וויי.[12]
עסקי שידור
בשנים 1976–1988 היה סנלן הנשיא והמנהל הכללי של The Outlet Company (אנ'), חנות כלבו וחברת תקשורת בפרובידנס. בשיתוף הדוק עם דודי סינקלייר, הוא הביל את תהליך הגיוון העסקי של התאגיד על ידי הרחבת שידורי הרדיו והטלוויזיה שלו בשנות ה-70 ושנות ה-80 עד שהוא החזיק ב-147 חנויות קמעונאיות וב-11 תחנות רדיו וטלוויזיה. הוא ניהל את החברה במהלך מכירת חנות הדגל שלה בפרובידנס ב-1981, במהלך מכירת כמה תחנות רדיו, ובמהלך המיזוג שלה עם קבוצת רוקפלר (אנ') ב-1984 ושינוי שמה ל-Outlet Communications.[13][14]
ב-1986, כאשר החליטה משפחת רוקפלר לא להרחיב יותר את עסקי השידור, קבוצה של מנהלי החברה, בהובלתם של סנלן וסינקלייר, ביצעה רכישה ממונפת של החברה.[15] כשהוא נותר נשיא החברה במהלך המיזוג ובמהלך תהליך הרכישה הממונפת, הוביל סנלן את הכפלת האחזקות של החברה בתחנות שידור והגדלת מספרן מ-4 ל-11 בכל רחבי ארצות הברית. במהלך שלוש השנים האחרונות שלו כנשיא החברה הוא הוביל את מכירת התחנות באורלנדו, בסן אנטוניו ובסקרמנטו.
קריירה פוליטית
סנלן שימש כיושב ראש שותף של ועדת צעדת ההשבעה של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי ב-1961, ובאוקטובר 1962 מונה על ידי קנדי כחבר מייסד של תאגיד לווייני התקשורת (COMSAT), בו הוא שירת במשך 30 שנה כדירקטור.[16]
ב-1978 מונה סנלן על ידי הנשיא ג'ימי קרטר כחבר מועצת המבקרים של אקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית, בה הוא שירת שתי תקופות כהונה של ארבע שנים כל אחת. באותה שנה, הוא מונה על ידי המושל ג'ון ג'וזף גראהי כקומודור של רוד איילנד (אנ'). ב-1993 הוא מונה על ידי הנשיא ביל קלינטון לתקופת כהונה של ארבע שנים כדירקטור במועצה ללימודי ביטחון לאומי (אנ').
סנלן היה נציג לוועידות הארציות של הדמוקרטים ב-1964, 1968, 1980, 1988 ו-2000, וכן נציג לוועידת החוקה של רוד איילנד של 1985. הוא היה חבר מועצת החינוך של פרובידנס בשנים 1984–1990, והחל מ-1995 ועד מותו, הוא לימד מדע המדינה והיסטוריה של רוד איילנד באוניברסיטת רוד איילנד.
מושל רוד איילנד
ב-1986 וב-1988 התמודד סנלן לראשונה בבחירות למשרת מושל רוד איילנד, אך רק בניסיונו השלישי ב-1990 עלה בידו להביס את המושל המכהן אדוארד דיפרטה בניצחון סוחף ביחס קולות של 74 מול 26 אחוזים, הרוב הגדול ביותר שהושג על ידי כל מושלי רוד איילנד עד אז. בבחירות של 1992 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה, אך ב-1994 הוא נוצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי מירת' יורק (אנ') שנוצחה בבחירות הכלליות. המושל הדמוקרטי הבא של רוד איילנד יכהן רק ב-2013, כאשר הרפובליקני לשעבר לינקולן צ'ייפי, יעבור לשורת הדמוקרטים, לאחר שהתמודד על משרת המושל ב-2010 כמועמד עצמאי.
סנלן היה מושל רוד איילנד האחרון שנבחר לתקופות כהונה של שנתיים, שכן יורשו, לינקולן אלמונד, היה המושל הראשון שנבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים על פי תיקון לחוקת המדינה מ-1994.
משבר הבנקים
שעה אחת בלבד לאחר השבעתו של סנלן כמושל ב-1 בינואר 1991, הוא הודיע על סגירת 45 בנקים ותאגידי אשראי (אנ') במדינה בשל קריסת המבטח הפרטי שלהם, "תאגיד שיפוי המניות והפיקדונות של רוד איילנד" (RISDIC). פתרון המשבר התבצע על ידי הקמת "תאגיד ההגנה הכלכלית של המפקידים של רוד איילנד" (DEPCO) על ידי סנלן, כדי שינהל את הנכסים של הבנקים הסגורים ויבטיח את התשלומים למפקידים. סנלן שימש כיושב ראש מועצת המנהלים של DEPCO, וקיבל סיוע ממנהל המדיניות שלו שלדון וייטהאוס. על אף התנגדות פוליטית משמעותית, וסגירה קבועה של כמה גופים עקב כישלונם לרכוש ביטוח של התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות או של מנהל איגודי האשראי הלאומיים (אנ'), כל הפיקדונות שולמו במלואם בסופו של דבר, בתוספת ריבית, לאחר שנתיים וחצי.[17]
פיתוח התיירות והתעופה
במהלך שתי תקופות הכהונה של סנלן כמושל, הוא גילה עניין מיוחד בהרחבתה של רוד איילנד כיעד לוועידות ולתיירות על ידי קידום בניית מרכז הכנסים של רוד איילנד (אנ') בפרובידנס. בהמשך, בציינו שהמחסור במלונות בפרובידנס עיקב את התפתחותה של העיר כיעד לכנסים, הוא דחק ברשות מרכז הכנסים של רוד איילנד לאפשר את בניית בית המלון The Westin Providence (אנ').[18] הוא הקים את רשות שדות התעופה של רוד איילנד כדי להחיות את נמלי התעופה של המדינה, והיה אחראי לעיצוב מחדש, הבנייה מחדש של מסוף הנוסעים, וסלילת דרכי הגישה של נמל התעופה הבינלאומי ט. פ. גרין (אנ') שבווריק.[19] ב-1992 סייע סנלן בהקמת המוזיאון האווירי קוונסט (אנ') שבנמל התעופה קוונסט שבנורת' קינגסטאון.[20] הוא גם היה אחראי על בניית גשר ג'יימסטאון ורזאנו (אנ'), וסלילת הדרך המהירה ג'יימסטאון (אנ'), וכן על ארגון ומימון מרכז הקניות Providence Place, ועל הטיית נהר וונאסקווטקט (אנ') כדי לאפשר את בניית ווטרפלייס פארק (אנ') ובניין סיטיזנן בנק (אנ') במרכז פרובידנס. המסוף על שם ברוס סנדלן בנמל התעופה ט. פ. גרין קרוי על שמו, וכיום עומד המחזור העסקי השנתי של נמל התעופה על 2 מיליארד דולר בפעילות כלכלית.
חיים אישיים
בשנות ה-70 וה-80 הייתה בבעלותו של סנלן אחוזת המגורים "חוות סלמנדר" בשטח של 130 אקרים (כחצי קמ"ר) בפליינס, וירג'יניה, שאותה הוא קרא על שם כינויו במחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה.[21] מ-2004 ועד מותו הוא התגורר בג'יימסטאון שברוד איילנד יחד עם אשתו החמישית, סוזאן.
סנלן היה נשוי חמש פעמים והיה אביהם של ארבעה ילדים. ב-1949 הוא נשא לאישה את מדליין אייזנר שיפר גימבל. השניים התגרשו ב-1965 ושנה לאחר מכן הוא נישא בשנית לפמלה סולדודל בארט, ממנה הוא התגרש ב-1974. באותה שנה הוא נישא בשלישית לג'ויאן תומאס קרטר, ונישואים אלו הסתיימו גם הם בגירושים ב-1985. באותה שנה הוא נישא ברביעית למרג'ורי לי, ממנה הוא התגרש ב-1999. ב-2000 נישא סנלן בפעם החמישית לסוזאן דיטלמן.
מנישואיו הראשונים נולדו לסנלן שלושה בנים:
טרייסי וולטר סנלן, שהיה סגן נשיא חברת שיווק הספורט Competitor Group (אנ'), ומקדם ומנהל של מרוצי מרתון, ושבגיל 17 היה מאמן באולימפיאדת מינכן והיה המאמן האולימפי הצעיר אי פעם.[22]
סטיוארט ארתור סנלן, מנהל שירותים פיננסיים בכמה מועצות מנהלים, שניהל את הפעולות בניו יורק של חברת טריאגו והיה סגן יושב הראש של קבוצת BMB (אנ').[23]
פיטר ברוס סנלן, שהיה טייס בחברות תעופה מסחריות עד 2009, והיה קצין בטיחות ברשות אבטחת התעבורה של ארצות הברית.[1]
סנלן היה גם אביה של מגישת החדשות קארה (יוז) סנלן, שבה הוא הכיר במסגרת תביעת אבהות מאמה, ג'ודית' ורגו יוז.[1]
ברוס סנלן נפטר בביתו שבג'יימסטאון ב-21 ביולי 2011, בגיל 91. הוא נקבר בטקס הלוויה ממלכתי וצבאי בבית העלמין טמפל בית אל של קהילת "בני דוד וישראל" שבפרובידנס.
קישורים חיצוניים
- ברוס סנלן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ברוס סנלן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ברוס סנלן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 "Bruce at 86: A different kind of man". by G. Wayne Miller, Providence Journal (2006). Archived from the original on September 14, 2011.
- ↑ Rhode Island Jewish Historical Association - Notes. Volume 16 November 2012 Number 2A. p. 319.
- ^ 3.0 3.1 "384 Bomb Group Mission Log". December 1, 1943. Archived from the original on July 11, 2012.
- ↑ "Monument to B-17 crew 41-24557 Damn Yankee (in Flemish)". Hangar Flying. January 27, 2006.
- ↑ Johan Willaert (December 2011). "My 68th Anniversary Tribute to B17-F Damn Yankee". U.S. Militaria Forum.
- ^ 6.0 6.1 "Rhode Island Governor Bruce G. Sundlun". National Association of Governors. Archived from the original on June 4, 2011.
- ↑ "Military Order of Foreign Wars Membership Roster 31 December 2001". Military Order of Foreign Wars.
- ↑ Rhode Island Herald. VOLUME LXII, NUMBER 52. OCTOBER 25, 1979. pp. 5, 11.
- ↑ "Sundlun v. Executive Jet Aviation, Inc., 273 A.2d 282 (Del. Ch., 1970)". Chancery court of Delaware, Newcastle county.
- ↑ Daughen, Joseph R. and Peter Binzen. (1999). The Wreck of the Penn Central (2nd ed), Beard Books, Frederick, Maryland, pp. 176-177.
- ↑ Di Freeze, "Paul Tibbets: A Rendezvous with History". Airport Journals. Archived from the original on July 1, 2011.
- ↑ "NetJets History". NetJets. Archived from the original on November 14, 2016.
- ↑ "Outlet Company Records". Rhode Island Historical Society.
- ↑ Michael Blumstein (July 6, 1982). "A Slimmer Outlet, Undaunted by Rebuff, Still Seeks Merger". New York Times.
- ↑ Associated Press. Rockefeller Group to Sell TV, Radio Units. Los Angeles Times. Feb. 6, 1986.
- ↑ Whalen, D.J. (2014). Creating COMSAT. In: The Rise and Fall of COMSAT. Palgrave Macmillan, London. p. 37.
- ↑ Crandall, Brian (November 11, 2010). "Remembering RISDIC: Controlling the crisis". TurnTo10.
- ↑ David Preston. The Sundlun Legacy. New Harbor Group. January 17, 2020.
- ↑ The Green Airport in Modern Times - Warwick Digital History Project
- ↑ "About the Quonset Air Museum". Quonset Air Museum, Inc. Archived from the original on April 30, 2011.
- ↑ Kathleen Burns, "Well-Bred Design: The Sundluns at Home", The Washington Dossier. April 1980. pp. 23-27.
- ↑ "Tracy Sundlun, Rock 'n' Roll Marathon". San Diego Rotary Club. May 5, 2011. Archived from the original on August 20, 2011.
- ↑ "Profile: Stuart A. Sundlun". The Common Good. March 24, 2009.
ברוס סנלן42890970Q889320
- מושלי רוד איילנד
- אמריקאים ילידי רוד איילנד
- פרובידנס: אישים
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- יהודים מושלי מדינות ארצות הברית
- טייסי חילות האוויר של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
- קצינים וחוגרים יהודים בחיל האוויר של ארצות הברית
- מעוטרי צלב התעופה המצוינת (ארצות הברית)
- מעוטרי מדליית האוויר
- מעוטרי לב הארגמן
- מעוטרי אות לגיון הכבוד
- בוגרי ויליאמס קולג'
- בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-20
- מנהלי חברות תעופה
- אמריקאים ממוצא יהודי-ליטאי
- אמריקאים שנולדו ב-1920
- אמריקאים שנפטרו ב-2011